אוק' 19 2017

יום סקנדל, יום פסטיבל

מאת: admin נושאים: כללי

דיאטה של יום אחד לא מחקה לאף אחד שנה של חטאים, וחשבון נפש לא חייב להתחבר באופן אוטומטי לכישלונות וסליחות. במאזן יש מינוסים וגם פלוסים. לאן נעלמו הפלוסים?

התגובות בישראל הן חסרות פרופורציה, גם להישגים וגם לכישלונות. די בניצחון על נבחרת מדרג שלישי שנשארת בעשרה שחקנים, בשביל שיו"ר ההתאחדות יכריז על הארכת חוזה של המאמן בקדנציה נוספת. אחרי הפסד למקדוניה מקימים ועדת חקירה. אפשר לחשוב שאנחנו ברזיל, שחטפה בבית שביעיה מגרמניה בחצי גמר המונדיאל.

הפוקוס שלנו מתמקד תמיד בשחקן שלא הוזמן, בשופט שטעה, במתעמלת שנפלה מהקורה. רוב החלטות השופטים הן נכונות, את רוב הפנדלים מבקיעים, ועל כל מאמן שמפסיד יש אחד שמנצח. זה לא מעניין.

כשמשהו טוב קורה, זה הופך מיד למובן מאליו. אפשר לחשוב שהפועל באר שבע תמיד מילאה 15,000 אוהדים ב"טוטו טרנר", וכל שנה ניצחה את אינטר ולודוגורץ. לפני ארבע שנים הם שיחקו עדיין ב"וסרמיל", מכבי חיפה בקרית אליעזר ומכבי נתניה ב"קופסה". הפועל ירושלים בכדורסל מילאה את מלחה ב-2,000 אוהדים, ולא חלמה על שתי אליפויות וגמר יורוקאפ. חולון עברה מה"פחים" להיכל של 5,500, הפועל ת"א מהדר יוסף לדרייב אין.

אחרי שמכבי ת"א הייתה 37 פעמים אלופה אוטומטית, בעשר השנים האחרונות היו שש אלופות כדורסל שונות. חזון אחרית הימים. נבחרת העתודה היא סגנית אלופת אירופה, תמיר בלאט ה-MVP. חנה מיננקו סיפקה הופעה מרגשת בקפיצה משולשת באליפות העולם באתלטיקה, לינוי אשרם הביאה מדליה ראשונה בקרב-רב באליפות עולם בהתעמלות אומנותית, ארטיום דולגופיאט סגן אלוף עולם בהתעמלות קרקע.

ושוב נפלתי לבור הקבוע, מדליה באליפות העולם בהתעמלות נדחקה לסוף, אחרי הכדורגל והכדורסל.

עדיין אין תגובות

ספט' 30 2017

וולקאם טו דה שכונה ג': החיבור בין פוליטיקה לספורט

מאת: admin נושאים: כללי

מאז ש"טוויטר" הפך למהדורת חדשות מתגלגלת, התקשורת בין פוליטיקאים לציבור מתנהלת מעל לראשה של התקשורת. נשיא ארצות הברית הגיע לשיאים חדשים, כשפתח חזית במלחמת ציוצים עם שחקני הכדורסל והפוטבול.

אני לא בטוח שכל השחקנים שהגיעו לביקור אלופים בבית הלבן בתקופת ברק אובמה, היו תומכיו הנלהבים. האיש לפחות כיבד את אורחיו, את מתנגדיו ואת מישרתו. כשנשיא ארצות הברית הוא גזען ורוב הספורטאים המקצוענים הם שחורים, ההתנגשות היא בלתי נמנעת.

השכל של הספורטאים כבר מזמן לא ברגליים. לספורטאי-על יש עסקים גדולים, הם משפיעים על דעת הקהל, וזו אולי הסיבה שפוליטיקאים מנסים לתפוס טרמפ ולקושש קצת פופולאריות בתמונות משותפות. טראמפ הגיע לנשיאות על גב מחלוקת, ומקפיד לשמר אותה גם לאחר שנבחר. בוטה, מעליב, לועג, מפרד, גזען. אפילו בעלי קבוצות שמזוהים כרפובליקנים, הצטרפו למחאת הספורטאים.

שחקן שמוחה פוליטית שם בסיכון את עסקיו ואת חוזי הפרסום שלו. כשמייקל ג'ורדן ספג בזמנו ביקורת קשה, לאחר שהעדיף לא לתמוך בפומבי במועמד דמוקרטי שחור בבחירות בצפון קרוליינה, הוא הסביר שהעדיף לשמור על ניטראליות כי "גם רפובליקנים קונים נעלי  ספורט". ב-2012 הוא כבר תמך בפומבי בברק אובמה, וכך גם במקרי תקיפת שחורים בידי שוטרים לבנים.

קצת במפתיע, גם עומרי כספי – השחקן הישראלי היחיד ב-אן.בי.איי., הצטרף למתקפה על נשיא,  שנחשב לתומך ישראל נלהב. מגיע לכספי קרדיט על העמדה שנקט, למרות שכשחקן גולדן סטייט שמחרימה את הבית הלבן, קשה לא להזדהות עם עמדתם הנחרצת של סטף קארי וסטיב קר.

מי שדורש מכספי לנקוט עמדה פוליטית גם בישראל קצת מגזים. ראשית, מגיע לו קרדיט על ההזדהות עם המאבק בדונלד טראמפ. שנית, יכול להיות שאין לו ביקורת על מדיניות הממשלה בישראל. יתכן גם שחוזי הפרסום עם חברות מסחריות מגבילים אותו. בכל מקרה, החיבור בין פוליטיקה ופוליטיקאים לספורט בישראל לא התחיל שלשום.

כשמשה דיין היה בשיאו, מכבי ת"א נהגו להוריד את גיבור מלחמת ששת הימים למצעד לחיצות ידיים, לעשות כבוד לשחקנים לפני משחקי גביע אירופה. לאחר מלחמת יום כיפור, כשדיין נתפס כשותף למחדל וירד מנכסיו, במקום שהוא יכבד את האירוע, הוא היה זה שניסה לשקם את הפופולאריות שלו ביד אליהו.

גם מירי רגב בונה קריירה בזינוקים על זוכי מדליות וגביעים בפודיומים. הדרה שלה מטקס נבחרי השנה בקולנוע שווה ניקוד בפריימריז בליכוד, והשתתפות בהרמת כוסית בתא הליכוד ברמת גן יותר חשובה מהצבעה על חוק וינגייט בכנסת.

עדיין אין תגובות

ספט' 30 2017

וולקאם טו דה שכונה ב'

מאת: admin נושאים: כללי

שכונה ב': ג'ורדי קרויף מאמן את מכבי ת"א משורה 2 כסא 7.

אנשי העולם הגדול שהגיעו מספרד ואנגליה ללמד אותנו תרבות ספורט, השתלבו נהדר במזרח התיכון. יורדי קרויף פתח פה על שופט, הורחק ועלה ליציע, משם המשיך לנהל את המשחק. מאמן נבחרת אנגליה לשעבר, סטיב מקלארן, שמעביר לקרויף הוראות מהיציע, נכנס למגרש במקומו ונשלח בחזרה לטריבונה, כי לא היה רשום בטופס. הלו, זה רדיו?

כשמאמן מורחק במשחק אן.בי.איי. או בצ'מפיונס ליג, שני גברתנים מלווים אותו לחדר ההלבשה או למקום ממנו הוא לא יכול לנהל את המשחק. מאמן שממשיך לנהל את המשחק שתי שורות אחרי הספסל, צריך להיות מורחק לחודש ולקחת משכנתא בשביל לשלם את הקנס.

עונש הרחקה אמור למנוע מהמאמן לנהל את המשחק, ולא להזיז אותו למקום שרואים ממנו פחות טוב את המשחק. אם הוא מורחק במחצית הראשונה, אסור לו להיכנס לחדר ההלבשה בהפסקה.

מאמן שמורחק וממשיך לנהל את המשחק, דומה למגן ימני שמורחק וממשיך לשחק רק  באגף שמאל.

עדיין אין תגובות

ספט' 30 2017

וולקאם טו דה שכונה.

מאת: admin נושאים: כללי

שכונה א': איגוד הכדורסל והכדוריד ומכון וינגייט כמכבסות כספים קואליציוניים.

כשהתפרסמו הידיעות על העברות כספים מ"ישראל ביתנו" לאיגוד הכדורסל ומכון וינגייט, היה ברור שמשהו מסריח. ממתי מפלגות מממנות ספורט? מכתב תביעה שהוגש נגד משה קליסקי, לשעבר יו"ר מכבי ראשל"צ וחבר הנהלת איגוד הכדורסל, עולה שהוא גזר עמלות מהעברות כספים קואליציוניים לאיגוד הכדורסל והכדוריד. למי שמגייס תרומות מגיעה עמלה, אבל תמיכה מגופים ציבוריים אמורה להגיע ישירות בלי עמלות.

אין חדש תחת השמש. מנכ"ל מועצת ההימורים לשעבר, שאול שניידר, חתם עם מנהלת ליגת-על על הסכם חסות עם ה"ווינר" בגובה 2.5 מיליון ש"ח, חצה את הקווים ומונה ע"י אבנר קופל, אז יו"ר המנהלת, ל"מנהל מערך השיווק". קופל, התמנה ליו"ר איגוד הכדורסל, למרות שהיה לפני שימוע בפרשת זיוף ומירמה בנסיבות מחמירות בעסקיו הפרטיים, הורשע ומרצה בימים אלה שלוש שנות מאסר. איפה מנגנוני הבקרה? רק לאחרונה התמנו שלושה נציגי ציבור למנהלת הליגה. מה קורה ביתר מוסדות הספורט?

הפרשה המרגיזה היא העברת חצי מיליון שקלים למיזם, שאמור היה לקדם את ענף הקיאקים. מדובר בעסקה סיבובית שמותנית בגזירת קופונים של מאות אלפים לח"כית קירשנבאום ולקליסקי, שתשאיר בסוף הדרך שכר עלוב למיכאל קלגאנוב, שהיה חבר מועצת העיר טבריה מטעם "ישראל ביתנו" ללא שכר.

עדיין אין תגובות

יולי 17 2017

האט ער געזאגט

מאת: admin נושאים: כללי

כשמישהו לכלך על סבא שלי, הוא היה מחייך ואומר: האט ער געזאגט. בתרגום מאידיש: אז הוא אמר. האמת שסבא שלי נפטר לפני שנולדתי. מעולם לא דיברתי איתו, אבל אם כולם מחרטטים, גם לי מותר. האט ער געזאגט.

הניסיון לימד אותי לא להתרגש ממה שאנשים אומרים. שהמעשים ידברו בשבילכם. Walk your talk. גל מקל, למשל, דחה הצעה לעבור לגראן קנאריה. הודיע שלא יזוז סנטימטר מתל אביב ויופיע לכל האימונים. שלשום, הפלא ופלא, גל "לא-אזוז-לשום-מקום" מקל הודיע שהוא שמח לשחק בליגה הכי טובה באירופה. איפה? בגראן קנאריה. ומה בנוגע לאיום? האט ער געזאגט.

מכבי ת"א והפועל ירושלים איימו לפרוש מליגת-על בכדורסל, אם לא תשונה שיטת הפיינל-פור וחוק הצעירים. מכבי ת"א נקטה בצעד חסר תקדים בעונת 2002/3, ושיחקה במקביל גם בליגה האדריאטית. ירושלים הצטרפה לדרישה של מכבי ת"א להגדיל את מספר הזרים.

שלשום נקבעו כללי המשחק לשלוש העונות הבאות. מה נשתנה? לא הרבה. יו"ר המנהלת שמואל פרנקל נשאר בתפקיד, נציגי ציבור יצורפו לדירקטוריון ושחקן זר לא יוכל לשנות סטטוס למתאזרח במהלך העונה. זהו.

החוק הרוסי נשאר. "חוק הצעירים" בתוקף. חובה לרשום לכל משחק שחקן מתחת לגיל 22 ושחקן מתחת לגיל 25. לבני 27 יש כבר שני ילדים, בליגת-על בן 25 הוא "צעיר". לפחות שינו את השיטה? כלום.

מי היה מאמין? שמעון מזרחי הצביע בעד פיינל-פור! ומה לגבי איומי פרישה? האט ער געזאגט! אז אמר.

עדיין אין תגובות

יוני 04 2017

מוכרים סיפורים למנויים

מאת: admin נושאים: כללי

שבועיים לפני סוף העונה, פרסמתי את טבלת 8 המחזורים האחרונים, שהוכיחה ששלושת הקבוצות הגרועות בליגה לאותו זמן, היו קריית גת, הפועל ירושלים ומכבי ת"א.  לא צריך להבין כדורסל, בשביל להבחין שאוסף הנמושות שהפסידו למכבי ת"א 14 מ-33 המשחקים בעונה הרגילה, שינה צורה.

הנהלת מכבי ת"א לא פספסה העונה שום בור שאפשר היה ליפול לתוכו. אפילו המהלך שאולי יציל את העונה – המינוי של אריק שיבק למאמן, נעשה באיחור של שבועות. למרות שכולם ידעו כבר שאיינרס בגצקיס הוא מת מהלך, בעלי מכבי ת"א העדיפו לחכות לנס. אבל בעונה הפוכה, דווקא הביזיון באשדוד שלח את בגצקיס הביתה והביא את אריק שיבק.

במשך שנים ניהלתי, כמעט לבד, מאבק נגד ישיבת בעלי קבוצות סביב המאמן.  התרגלתי שמייחסים את הקמפיין שלי לשנאת מכבי ת"א, אבל אפשר לסמן עוד "וי": דיויד פדרמן יושב ביציע, שמעון מזרחי התרחק מהספסל, ורק כבודו לא נותן לו כנראה לעלות ממש לטריבונה. וראו זה פלא: המאמן משוחרר, הספסל שמח, הקבוצה נראית מצוין, והסיכויים לזכות באליפות, שעלו מ-20 ל-50 אחוז עם מינוי שיבק, עומדים להערכתי על 65 אחוז.

יתכן שהמינוי המאוחר עשה לשיבק שרות. הוא קיבל שחקנים שהבינו שאין להם על מי להפיל יותר את האשמה, מברכים על כל דקת משחק ושמים את האגו בצד. כשרון לא היה חסר גם קודם, וכשאין זמן הכל חייב להיות פשוט. מצופפים את ההגנה, מביאים דאבל-טים על כדורים שנכנסים פנימה, יורדים להגנה, מתקיפים את הכדור בפיק-אנד-רול. פשוט.

אוהדים שהתייאשו וצופים במשחקים בטלוויזיה, שואלים את עצמם: מה קרה ששחקנים שחטפו בראש מגלבוע ואשדוד, פתאום רצים, מזנקים, משחקים באחריות.  האם היה סבוטאז' נגד המאמן הקודם?

ברור שעדיף לקחת אליפות, אבל לא בטוח שסוויפ על הרצליה המפורקת וזכייה  בתואר ישנו הרבה. נדרש חריש עמוק וקבלת החלטות אמיצות, שספק אם ההנהלה הנוכחית מסוגלת לבצע. כמיטב המסורת מזרחי ופדרמן הצליחו לבזות גם את אריק שיבק, בראיון מוזר לחדשות ערוץ 2. הראיון היה מוזר כי שותפם אודי רקנאטי הוא  הבעלים של ערוצים 5 ו-10, כי התברר שהמנהל המקצועי ניקולה וויצ'יץ' הוא קונוס ורוב ההחלטות התקבלו בניגוד לדעתו, ובעיקר מוזר הביזוי של שיבק. מאמן מוותר על כבודו, מוציא יש מאין מהקבוצה הכי גרועה בתולדות מכבי ת"א, ומקבל בתמורה הבטחה ש"נסתדר"? מישהו היה מעלה בדעתו לתת הצעה כזאת למאמן זר?

המבחן האמיתי רק מתחיל. אותה שיטת פיינל-פור שמכבי ת"א איימה לפרוש מהליגה אם לא תבוטל, אולי תציל לה את העונה. אותו תואר אליפות שמכבי ת"א דאגו לרוקן אותו ממשמעות, כי מקומם ביורוליג מובטח, הפך לקרש הצלה. השאלה הגדולה, האם האוהדים הזועמים יקנו את הסיפור ואת מנוי לעונה הבאה.

עדיין אין תגובות

מאי 23 2017

כולם מתלוננים על מעמד המאמן, אבל במצב בכדורסל בסך הכל לא רע.

מאת: admin נושאים: כללי

מרוב דאגה ל"מעמד המאמן", נשכחו המאמנים. תשומת הלב הייתה ממוקדת בזובור שעשתה מכבי ת"א למאמניה, אבל באותו זמן רוב מאמני הליגה נהנו ממעמד איתן ועשו עבודה מצוינת. אחרי עונה של בלגן עם מיקי דורסמן, דן שמיר קיבל סביבת עבודה שקטה משלמה אייזיק והשיג שיא ניצחונות בחולון. עודד קטש התחיל מכלום, וסיים את העונה הרגילה במקום השני. מיקי גורקה קידם את כרם משעור וניצח שלוש פעמים את מכבי ת"א. אריק אלפסי העמיד את נהריה בחזרה על הרגליים, עופר רחימי ומאיר טפירו עשו עונה ראשונה מצוינת כמאמנים ראשיים. אפילו לאלעד חסין, שהשיג עם קריית גת ניצחונות אחרי שהקבוצה ירדה, מגיעות מחמאות.

הפועל ירושלים, למרות שכשלה בליגה, נתנה לסימונה פיאניג'אני יד חופשית, אפילו כשהייתה אפשרות שהקבוצה לא תיכנס לפלייאוף. ייחוס הכישלון בליגה לפוקוס שירושלים שמה על אירופה, יעמוד עכשיו למבחן. ניראה מה המאמן האיטלקי יעשה בפלייאוף.

שתי אכזבות העונה פיטרו מאמנים. הפועל ת"א נכנסה לסחרור אחרי הפיטורים של שרון אברהמי, שנשאר בתפקיד למרות שההנהלה לא האמינה בו, לאחר סדרה מצוינת מול ירושלים בסוף העונה שעברה. מכבי ת"א שברה העונה את שיאי השפל וההשפלה, ממינוי  ארז אדלשטיין ברוב של 3 נגד 2, ופיטורים אחרי שני משחקי יורוליג, ועד החתמת אריק שיבק לשלושה שבועות.

כשמאבדים את הבושה, לבור אין תחתית.

בישראל מקובל שהשחקן המצטיין במשחק (MVP) נבחר מהקבוצה המנצחת. מאמן העונה, על פי אותו היגיון עקום, הוא מאמן האלופה. אריק שיבק לקח את ראשל"צ ממקום שישי לאליפות, ונבחר, בצדק, למאמן עונת 2015/16. אבל אם מאמן שלוקח אליפות עם קבוצה של 100 מיליון שקל הוא מאמן העונה, את זהותו קובע שמעון מזרחי לפני תחילת העונה.

למרות שגלבוע/גליל לא נכנסה לפלייאוף, מאמן העונה שלי הוא אריאל בית הלחמי. מאמן נמדד במה הוא עשה בחומר שעמד לרשותו, ולכן התוצאות אינן חזות הכל. בית הלחמי הוא מאמן יסודי, צנוע, איש מקצוע. למה הוא מאמן בקבוצות קטנות? כי קבוצות "גדולות" מעדיפות לשלם מאות אלפי שקלים למאמן בעל שם, או כמאמר הגשש החיוור: זה זול מדיי בשביל מתנה.

בעל קבוצה שמחתים מאמן "גדול", מטיל את האחריות על המאמן. מי שמחתים מאמן "לא ממותג", לוקח את האחריות על עצמו. כשההנהלה עומדת מאחורי מאמן, ולא עם אקדח, הוא מסוגל להוציא מהשחקנים 150 אחוז, וזה מה שמביא הצלחות. בשביל ששחקן ילחץ על כל המגרש ויזנק על כדורים אבודים, הוא צריך לדעת שמי שנותן לו הוראות לא יעוף הביתה אם הקבוצה תפסיד.

שליטה בקצב המשחק זה מפתח חשוב. בשביל לשלוט בקצב צריך לגרום ליריב לעשות דברים שהוא לא רוצה לעשות. מאמן שלוקח סיכונים לוקח את האחריות על עצמו, לכן מאמנים לא מעטים משחקים בונקר, ומתפללים שהקלעים יחטיאו ויאבדו בטחון. "לשחק על אחוזי קליעה" זו אסטרטגיה לגיטימית אבל נפסדת, שלפעמים עובדת. בשביל לקחת את הקופה צריך לקחת סיכונים.

גלבוע/גליל נחשבה ליורדת פוטנציאלית, ונשענה על שחקנים שבפגרה לא היו עליהם קופצים רבים: יחזקאל סקוורר, חואקין שוכמן, עמית ביר-כץ וזיו בן צבי. ג'ייסון סיגרס הוגדר כזר לא רע ללאומית, והפך לשחקן קלאץ' בליגת-על. בית הלחמי פגע בול בזרים, והפך את גלבוע לאימת הליגה. קבוצות איבדו את החשק לשחק בדרך לגן-נר. האם אריאל בית הלחמי היה מצליח גם במכבי ת"א? כנראה שלא. לא כל מה שעובד נגדך, יעבוד גם אצלך.  

בשביל שמועמדת לירידה תנצח שלוש פעמים את מכבי ת"א ופעמיים את ירושלים, צריך לתת למאמן לעבוד.

*

עדיין אין תגובות

אפר' 17 2017

לזכרו של ראובן וירובניק, שופט גדול ואדם יקר

מאת: admin נושאים: כללי

קשה לי הפרידה מראובן וירובניק. 55 שנות הכרות לא הולכות ברגל. האיש שהגיע משכונת בורוכוב בגבעתיים בואך ה"מכתש" לטופ השיפוט באירופה, ותמיד בן אדם. שופט שלא היה שחקן, יתקשה להבין מה זה לקבל בשנייה האחרונה במשחק, שריקה לעבירת תוקף שלא הייתה. ראובן שיחק בנוער של הפועל רמת-גן שנה מעליי, במגרש תיכון "קלעי". זה לא עזר לי לקבל ממנו אפילו שריקה אחת בחינם. כששרק נגדי שריקות קשות לא כעסתי, כי לא היה לי ספק שאם ראובן שרק, זה מה שהוא ראה.

את החוקה אפשר ללמוד, וכושר גופני אפשר לפתח. אמפתיה, או שיש או שאין לך. לא לנצל לרעה את המשרוקית, בכדי להתעמר במאמנים ובשחקנים, שהתאמנו פעמיים ביום בשביל להרוויח עוד נקודה. שופט לא צריך לדרוך על חלשים (גם לא על חזקים), בשביל להוכיח שהוא בעל הבית. מצד שני, הוא גם לא בורח משריקה קשה כשצריך.

שופט חכם, לימד אותי ראובן, לא מגיע לשריקה שתכריע משחק בשנייה האחרונה. שופט מצוין לא צריך לשמוע ולא לראות כל דבר. חצי שעה אחרי המשחק, עדיף שלא יזכרו ששפטת. שופט טוב יכול לקחת החלטה שתוריד קבוצה ליגה, ועדיין לא לקומם נגדו את כל העולם. שופט גרוע יכול לסיים משחק ללא שגיאה, וכל העולם נגדו.

היו לנו שיחות בכובעו האחר, כאיש משאבי אנוש. השילוב האולטימטיבי, שיפוט ומשאבי אנוש. שופט, לפני הכל, צריך להיות בן אדם. להיות סמנכ"ל משאבי אנוש ב"אל-על", זה לא פחות מסובך מלשפוט גמר גביע אירופה. אף שחקן או מאמן כדורסל ישראלי, לא הגיע לגמר אולימפי, גם לא לגמר אליפות העולם. הישראלי היחיד שהגיע לטופ העולמי היה שופט, וזה לא עלה לו לראש.

איש מקסים היה ראובן וירובניק. יהיה זכרו ברוך.

עדיין אין תגובות

אפר' 04 2017

ג'ורדי קרויף עשה זובור למאמן שלו ליטו וידיגאל

מאת: admin נושאים: כללי

ג'ורדי קרויף היה בשנים הראשונות שלו במכבי ת"א מודל לחיקוי, ובצדק. היה מה ללמוד מדרך הניהול שלו, ומכבי הקדימה את כולם. קרויף לא אוהב את התקשורת, וכשהוא כבר מתראיין זה נשמע כמו עוד אחד שבא ללמד את הילידים תרבות ספורט.

זה בסדר, אילו ג'ורדי היה עושה מה שהוא מטיף לאחרים. כאשר על כף אחת מונח כבודו של ליטו וידיגאל, ובכף השנייה מונחים 100 מיליון שקלים ותואר אליפות, ברור לגמרי לאן נוטות המאזניים. זכותו של מנהל מקצועי לקבוע הכל, וגם לנהל בעצמו את המשחק. אבל קרויף היה יכול לפחות לשמור על כבודו של המאמן ולהראות, ולו למראית עין, כאילו הוא מתייעץ עם וידיגאל ונותן לו לתדרך את אבי ריקן.

וידיגאל, איש עם חוש הומור, עשה את עצמו כאילו לא קלט מה מתרחש שני מטרים מאחורי גבו, והמשיך לטעון  שהוא זה שמקבל את ההחלטות. בשביל הכסף שהוא מקבל, וידיגאל מוכן גם לעשות מעצמו צחוק. שישלמו לו משכורת בכל חודש, ואת הצ'מפיונס ליג הם ייראו בשנה הבאה בטלוויזיה.

זובור למאמן זו לא המצאה מזרח תיכונית, אנחנו פשוט שכללנו אותה. כשדיויד בלאט פוטר מקליבלנד קאבלירס זה כאב לנו, אבל ב-נ.ב.א. מפטרים מאמנים על בסיס קבוע. ז'וזה מוריניו פוטר כמו אלי כהן ושרון מימר. דמי הבושה כלולים במשכורת, אבל בכדורגל לפחות בעלי הקבוצה לא יושבים ליד המאמן, כפי שנהוג בכדורסל.

את הנוהג הנפסד הזה המציא שמעון מזרחי, ובעקבותיו ירדו רוב בעלי הקבוצות לספסל, מפריעים למאמנים לנהל את המשחק ומבזים אותם. אם ג'ורדי קרויף רוצה לנהל משחקים, למה לא המשיך לאמן? בירידה להפסקה  הוא ניראה מתווכח עם אליניב ברדה. אין לי מושג על מה דיברו, אבל אני יודע שאליניב השתתף השנה בקורס מנהלים ספורטיביים, וג'ורדי היה אחד המרצים.

מה הוא לימד, איך לנהל את המשחק מאחורי גבו של המאמן?

במכבי ת"א מאשימים את רועי ריינשרייבר בשריקה לפנדל שלא היה. זה קל יותר מהודאה בגלישה המטופשת שביצע אלי דסה לרגליים של מאור מליקסון כשהכדור עושה את דרכו לחוץ, או בטענה להתחזות של מליקסון בהתחזות. אבל אין משהו אחר: הכשלה או התחזות.

אפשר להבין את השופט שטוען שהיה פנדל. אפשר להבין את מכבי ת"א שטוענים שלא היה. אי אפשר לקבל פרשנים שלא מסוגלים להחליט. כי שופט לא תמיד רואה וחייב להחליט מיד, לכן הוא לפעמים טועה. גם פרשן  יכול לטעות, אבל הוא חייב להחליט. הוא רואה הילוכים חוזרים ויש לו כל הזמן שבעולם.

כששופט טועה הפרשנים דורשים להשעות אותו. כשקבוצה מפסידה הם שולחים את המאמן הביתה. כשפרשן טועה אין לו סיבה להיות בלחץ, כי אף אחד לא יפטר ולא ישעה אותו. אז איך יתכן שמכל הפרשנים במגרש ובאולפן, שצפו באינספור הילוכים חוזרים, לא נמצא אפילו אחד שיהיה מוכן לקחת אחריות, ולקבוע שההחלטה של ריינשרייבר היא נכונה או מוטעית?

מי שלא מסוגל לקבוע אחרי חמישה הילוכים חוזרים מה באמת קרה, בשביל מה הוא יושב שם? פרשן צריך להסביר, לנתח ולנקוט עמדה. נכון שקשה לראות בבירור אם דסה הכשיל את מליקסון, אבל זו בדיוק הייתה הבעיה של ריינשרייבר, והוא שרק ללא היסוס. לי ניראה כאילו מליקסון נתקל במשהו, אבל אם לא הייתה הכשלה, אז הייתה הצגה מושלמת. אם שום פרשן לא הציע לשלוף למליקסון כרטיס צהוב על התחזות, אז הייתה הכשלה. למה הפנדל "שנוי במחלוקת"?

ריינשרייבר היה מספיק אמיץ לשרוק פנדל נגד מכבי ת"א, הפרשנים כנראה מפחדים.

רבים הפנימו כבר שהם מצולמים נון-סטופ. מכסים את הפה כשהם מדברים, שומרים על איפוק. ברגעי לחץ הכל נשכח. תמונה שווה אלף מילים, וצילום וידיאו שווה אלף תמונות. אלאור אזריה לא היה מגיע לבית המשפט, אלמלא היה מצולם. להבדיל אלף הבדלות, גם סיפורים על מנהלים מקצועיים, שמנהלים משחקי כדורגל מאחורי גבו או מעל לראשו של המאמן, אינם חדשים.  אלי גוטמן לא בא טוב לגיא לוי בהפועל ת"א, ניר קלינגר התעמת עם דני גולן בהפועל חיפה, וניסן יחזקאל לא קיבל את מרותו של יצחק שום בבני יהודה. רק שהעימותים הוכחשו, או הסתכמו בדיבורים, והתחוללו הרחק מעין המצלמה. ההכחשות של ג'ורדי קרויף נשמעות מגוחכות, כאשר הוא מנהל את המשחק מאחורי גבו של וידגאל, תרתי משמע.

שאפו לצוות ערוץ הספורט, לבמאי אורן לב ארי ולצלם רזבן טומסקו,  שקלטו את ההתרחשות מזווית שלא הותירה מקום לספקות.

עדיין אין תגובות

מרץ 25 2017

מאיר איינשטיין, מילות פרידה

מאת: admin נושאים: כללי

הלילה הלך לעולמו מאיר איינשטיין, אחד מגדולי שדרי ועיתונאי הספורט של ישראל. מקצוען, אוהב ספורט, איש רדיו וטלוויזיה למופת.

מאיר היה, לפני הכל, עיתונאי. סקרן, חקרן, יורד לפרטי פרטים. מצד אחד ירד לפרטים, מצד שני, ראה את התמונה הגדולה. את התרומה של ספורטאי לקבוצה, לנבחרת. למקומו של אירוע קטן, במורשת ספורט בישראל.

התקנאתי במאיר בשפה העשירה והמדויקת שלו. לפני שידור היה בודק איך הוגים במדויק שמו של שחקן בקבוצה יריבה. הידע שלו בספורט, בענפים  שרוב הציבור לא מתעניין בהם על בסיס קבוע, כמו אתלטיקה, היה עצום. הוא היה מסוגל לשתף מחוויות שלו במשחקים ותחרויות שהוא עצמו שידר, וגם מהידע המקיף שלו בכרוניקה של הספורט. כשמאיר שידר או דיבר על הליגה האנגלית, הוא לא העביר סיפורים יד שנייה או שלישית, ממישהו ששמע מקורבים של גורמים. הוא חי בעצמו באנגליה כמה שנים, וחי את הפרמייר ליג ביום-יום.

מוזר לצפות בתחרות אתלטיקה, בלי לשמוע את פס הקול של מאיר איינשטיין וגלעד ויינגרטן. הם לא היו רק מעבירים את השידור, אלא מלמדים את חובבי הספורט אתלטיקה. קולו של מאיר היה גם פס הקול של משחקי נבחרת ישראל בכדורגל. מצד אחד, מאיר היה פטריוט. אוהד שרוף של נבחרת ישראל בכל הענפים. מצד שני, מה לעשות, נבחרת ישראל אינה אלופת העולם,  ומאיר היה המבקר החריף ביותר שלה.

בימים אלה, כשרשות השידור עומדת בפני סגירה, חשוב להזכיר את אלו שיצקו את היסודות לשידור הציבורי בישראל. אנשים שחלקם אינם כבר איתנו. לפני שלוש שנים הצטרפתי לתוכנית הספורט של רדיו ללא הפסקה FM103, ומאז הייתי נפגש עם מאיר על בסיס יומי. איינשטיין הקפיד על פרטיותו, אבל כמגיש של תוכנית יומית ברדיו, איפשר למאות אלפי מאזינים לעקוב מקרוב אחר התפתחות המחלה האיומה, שניכרה היטב בקולו.

הסימן הראשון לבעיה כלשהי היה משיכת רגל, שהטרידה אבל לא חלפה עם הזמן. כל ההצעות לעזרה נידחו, כי מאיר היה חרד מאוד לפרטיותו. ניראה מוזר שמאיר מושך רגל ללא סיבה, כי כאבים לא היו. היה ברור שמדובר במחלה שמתפתחת והופכת להפרעה רצינית. בשלב מסוים, כשהתקשה ללכת, מאיר עבר לשדר מהבית, בקו שידור מיוחד. כשדיבר ניתן היה להבחין בהתדרדרות כמעט יומית במצבו.

ההודעה הדרמטית, בשידור כמובן, בה מאיר חשף את מחלתו, לא באה כרעם ביום בהיר, כי דבר המחלה היה ידוע ברבים. אבל נדרש אומץ לעמוד מול הצופים שמלווים אותך במשך עשרות שנים, ולהודיע הודעה אישית קשה, בלי להקריא אותה מטקסט כתוב. חד,  בהיר, ענייני, בלי רגשנות יתר, ונעבור לתוכנית בלי הנחות.

אנחנו נפרדים היום מאחד מעמודי התווך של תקשורת הספורט בישראל. תנחומיי למשפחה. יהי זכרו ברוך.

עדיין אין תגובות

« הקודם - הבא »