דצמ' 09 2015

ליגת על בכדורסל? ליגת פסטיגל.

מאת: admin בשעה 10:53 נושאים: כללי

הפועל ירושלים שיחקה השבוע שלושה משחקים. בשישי ניצחה בהארכה את מכבי חיפה בחוץ, בראשון נגד קריית גת בבית, והערב המשחק החשוב מכולם נגד א.א.ק. אתונה ביורוקאפ. מכבי ת"א שיחקה ביום חמישי באיטליה נגד ססארי, ביום שני נגד אילת ומחר תשחק נגד במברג, במשחק שעשוי לקבוע את העלייה לטופ-16 ביורוליג. גם מכבי ראשל"צ נאלצה לעמוד בלוח משחקים צפוף, בשבועות בהם שיחקה במקביל בליגה ובאירופה.

יום נסיעה כזה מתחיל לפעמים בארבע לפנות בוקר בנתב"ג, ומסתיים בחצות בעיר שכוחת אל בסיביר. רוב המשחקים מתקיימים בערים אליהן אין טיסות ישירות מישראל. המשחק מסתיים קרוב לחצות, בבוקר קמים מוקדם ליום טיסות ארוך, מגיעים הביתה בלילה ולמחרת בבוקר יש כבר אימון.

אני מבין את הטענות שנשמעות מצד הקבוצות שמשחקות באירופה, שמנהלת הליגה צריכה להתחשב בלוח המשחקים שלהן ולהקל בעומס. אני לא חושב שצריך להכביד בכוונה. מצד שני, לא צריך להקל עליהן. הליגה הישראלית צריכה לעמוד לפני אירופה, בדיוק כמו שבספרד הליגה לפני היורוליג. "אירופה" היא היום בלוף. מצד אחד היורוליג, עסק מסחרי שקובע לעצמו כללים כדי להדיר קבוצות שמצליחות איכשהו לקחת אליפות במדינות שלהן.

מצד שני פיב"א, חבורה של אימפוטנטים שלא מסוגלת לארגן טורניר לילדים בני 17. דרושפקה היא לא אלופת טורקיה, מלגה היא לא אלופת ספרד, ומכבי ת"א לא אלופת ישראל, ומוכרים לנו את היורוליג כגביע אירופה לאלופות. איפה היורוליג והיורוקאפ, ואיפה גביעי אירופה לאלופות ולמחזיקות גביע ששיחקו בשנות ה-70 וה-80?

בעשרים השנים האחרונות ה-אן.בי.איי. מכייסים כל ילד סרבי, רוסי וספרדי גבוה, שיודע ללעוס מסטיק וללכת בלי קביים. מצד שני שולחים לאירופה עודפים, שהפכו את היורוליג והיורוקאפ למחסן הגרוטאות האחורי שלהם. אני לא מבין איך מחלקות הסקאוטינג מתפעלות עדיין משחקנים שנבחרו באיזה דרפט ושיחקו כמה דקות בטורונטו או פילדלפיה. ב-אן. בי.איי. משחקים גם שחקנים בינוניים מאוד, והם מגיעים לכאן לפעמים רגע לפני שמפרקים ומוכרים אותם לחלקי חילוף. לריאל וברצלונה  יש את הספרדים שחוזרים הביתה אחרי שעשו קריירה באמריקה. אצלנו מאזרחים את אמציה רוצ'סטי, ועוד נותנים לו פטור חלקי ממס הכנסה, בזמן שמבטלים את הפטור ממס לישראלים טובים בפריפריה.

לא צריך להעדיף מפעלים אירופאים על הליגה, כי העומס על מכבי ת"א, הפועל ירושלים ומכבי ראשל"צ, זו ההזדמנות של נהריה, בני הרצליה ואשדוד לנצח את הגדולות כשהן עייפות. למה לקחת מהן את הסיכוי הזה? ההשתתפות במפעלי אירופה היא פרס, אבל במאזן יש גם צד מחיר שקבוצות לא כל כך רוצות לשלם. הן צריכות להשקיע בסגל רחב, בארגון, ולפעמים גם להפסיד כמה משחקים בליגה. לקבוצות "קטנות" יש יתרון קטן, למה לקחת להן אותו? שייהנו.

יש מאמנים שטוענים שהיתרון הוא בעצם חסרון, ועדיף לשחק שני משחקים בשבוע. זה נכון בעיקר כאשר משחקי אירופה מתקיימים בבית, לא כשהקבוצה נוסעת לסיביר. אילת ניצלה בשנה שעברה פציעות של דווין סמית וסילבן לנדסברג, ועברה את מכבי ת"א בחצי הגמר בסדרה של הטוב מחמש, כולל נצחון במשחק מספר 5 ביד אליהו. אני מודה שרציתי לראות את מכבי נגד ירושלים בגמר, אבל שמחתי גם בהצלחה של קבוצה קטנה כמו אילת. אם ניקח את היתרון הקטן שיש לה, ועוד ניתן הנחות לחזקים, מה נשאר מהספורט?

*

פיזור המשחקים הפך את הליגה בישראל לפסטיגל שמרוח על פני כל השבוע. ממש קשה לעקוב אחרי המשחקים והמיקום בטבלה. ביום שישי ירושלים שיחקה נגד חיפה. בשבת אשדוד שיחקה נגד בני הרצליה. ביום ראשון הפועל ת"א נגד חולון. ביום שני נהריה בנס ציונה ומכבי ת"א נגד אילת. בשלישי מכבי ראשל"צ נגד חיפה. כמו טיול באירופה הקלאסית, שישה משחקים בחמישה ימים. איך  אוהד מסוגל לזכור מי משחק נגד מי,  מתי ואיפה?

הטבלה משתנית בכל יום, לקבוצות יש מספר משחקים שונה, וקשה להבין האם מספר הנקודות והדירוג בטבלה משקף באמת את המצב האמיתי. טבלת הליגה מזכירה ריצת 200 מטר, כשהרצים נכנסים לקשת קשה להבין מי באמת מוביל. פעם בכמה ימים מספר המשחקים של כל הקבוצות מתיישר, נכנסים לישורת ואפשר להבין מי נמצא איפה. הבעיה שלמחרת הבלגן מתחדש.

פעם היו תחרויות דואר בקליעה למטרה. כשישראל הייתה מתחרה נגד יוון, לא היו נוסעים ליוון.  הישראלים היו יורים במטווח בישראל, היוונים היו יורים במטווח ביוון, והיו שולחים את התוצאות  בדואר. רעיון מדליק. על פי אותו פרינציפ אפשר גם להתחרות בריצת 800 מטר או במשחה ל-100 מטר גב בנפרד. כל רץ יוזנק בזמן שונה באצטדיון אחר, ובסוף ישוו את התוצאות. אפשר להמציא גם  תחרות בקליעה לסל, שכל אחד יזרוק במגרש אחר. בסוף כולם יידעו מי ניצח בתחרות, הבעיה  שבמהלך התחרות אף אחד לא יודע מה המיקום שלו.

בשביל להוסיף לבלגן, גם הצגת הטבלה מבלבלת. מדרגים את הקבוצות לפי מספר הנקודות שיש להן, כאשר הן לא שיחקו אותו מספר משחקים. ידידי אייל שנהב האיר את עיניי לאפשרות,  שקבוצה שלא הפסידה בשום משחק, יכולה להיות מדורגת בליגת על שלנו במקום השישי כי חסרים לה שני משחקים, ואילו קבוצה שהפסידה פעמיים יכולה להוביל בראשות הטבלה. זהו חוסר הבנה בסיסי בספורט.

כדאי ללמוד ממדינה מפגרת כמו ארצות הברית. ב-אן.בי.איי. באמת קשה לשחק את כל המשחקים באותו יום, כי קבוצות טסות לפעמים חמש שעות מעיר לעיר, אבל הקבוצות מדורגות על פי אחוזי ההצלחה שלהן. לא חשוב כמה משחקים שיחקת, אתה מדורג לפי אחוזי ההצלחה שמשקפים את המיקום האמיתי שלך. מחשבים גם בכמה משחקים מפגרות הקבוצות אחרי הראשונה, אבל את זה קצת קשה לי להסביר. אצלנו שובר שוויון נקבע על פי יחס הסלים. מה מבטא יחס סלים בענף, שאפשר לנצח בו קבוצה חלשה ב-50 הפרש? כלום.

יש אילוצים טכניים כמו זמינות אולמות, וערוצי הטלוויזיה שקובעים לליגה מתי יתקיימו משחקים. צריך להתחשב בבעל המאה, אבל גם הטלוויזיה יוצאת מפסידה אם הליגה היא בלגן. מה שווה "ערב הכדורסל של ישראל" עם שני משחקים? מחזור ליגה צריך להתקיים ביום אחד, משחק מרכזי יכול לזוז יום אחד קדימה, והטבלה צריכה לשקף אחוזי הצלחה. חבל, כי הליגה השנה מרתקת.

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות