אפר' 16 2011

יואל לביא, תעלה ליציע

ברכות לאליצור רמלה על הזכייה המשולשת. הזכייה בגביע אירופה, אליפות וגביע המדינה, מביאים כבוד לעיר, לכדורסל הנשים, לכדורסל בכלל ולספורט הנשים. מצד שני, יש בזכייה הזאת משהו בעייתי. יואל לביא, ראש העיר, מרשה לעצמו להתערב בניהול המשחקים, וזה בעיניי בלתי נסבל.

המאמן עדן ענבר טוען שזה לא מפריע לו, אבל אותי זה משכנע בערך כמו שגלעד שליט יספר שהוא אוכל סושי לארוחת צהריים. ראש עיר שנותן הוראות למאמן הוא ליצן. ראש עיר שזוכה בגביע אירופה ונותן הוראות למאמן הוא צרה צרורה. כי הצלחה היא מודל לחיקוי, ויש כבר לא מעטים שמפריעים למאמנים בניהול המשחק.

כששמעון מזרחי התחיל בנוהג הפסול של ישיבה על כסא ליד אוזנו של המאמן, אמרו שלא צריך לעשות מזה עניין. זה רק שמעון. נסו להזיז עכשיו את אלדד אקוניס או דני קליין מהאוזניים של דן שמיר ועודד קטש. שטח משוחרר לא יוחזר.

אני לא חושש שיונה יהב ורון חולדאי ייתנו בזמן המשחק הוראות לאלישע לוי או לדיויד בלאט. הם לא יעשו את זה גם אחרי המשחק. אבל יש ראשי ערים שדווקא ישמחו לייעץ למאמנים. הבעיה שכדי לממש את זכותם זו, הם ישתמשו בכסף ציבורי, כמובן. אני מבין בכדורסל קצת יותר מראש עיריית רמלה, אבל אילו הייתי ראש עיר (רעיון לא רע בכלל), לא הייתי מעז לתת למאמן עצה ובטח לא הייתי מתערב בפסקי זמן.

לא הכסף הציבורי הוא העניין. יואל לביא מביא גם תורמים וזה מצוין. ההתערבות של ארקדי גאידמק היא אסון

, למרות שהוא שם הרבה כסף מכיסו. שהמאמן ינהל את המשחק, וראש עיר ינהל את העיר. יואל, תעלה ליציע.

 

עדיין אין תגובות

התגובות סגורות.

כתובת טרקבק |