ינו' 20 2011

על הקשר שבין התפטרות אהוד ברק לבלגן בהפועל טביב

ביום שני, 17 בינואר 2011, התפטר אהוד ברק ממפלגת העבודה. באותו בוקר התפטר גם אורי מלמיליאן מאימון בית"ר ירושלים. מה הקשר? סתם צירוף מקרים בין אירוע פוליטי לספורטיבי. אבל היום הזה החזיר אותי 34 שנים לאחור.
את ה-7 באפריל 1977 כולם זוכרים. שני אירועים, פוליטי וספורטיבי, שום קשר ביניהם. ב-22:00 מכבי ת"א ניצחה את מובילג'ירג'י וארזה וזכתה לראשונה בגביע אירופה בכדורסל. שעה וחצי אחר כך, כשאוהדי מכבי ת"א קפצו לבריכה בכיכר מלכי ישראל, הודיע יצחק רבין על התפטרותו מראשות הממשלה.
בסדנאות שאני מעביר למנהלים, אני נותן להם לפעמים לכתוב תוכנית: איך להרוס את העסק שלהם עד היסוד ובמהירות המקסימאלית. אחרי שהם מוודאים שלא השתגעתי, המנהלים כותבים תוכנית מפורטת לחיסול העסק: לקנות ביוקר, למכור בזול, להעסיק אנשים לא מוכשרים, להציב אותם בתפקידים הלא מתאימים, ועוד.
כשהם מסיימים אני מבקש מהם לעבור על הרשימה, ולבדוק מה מתוך הפעולות שרשמו הם מבצעים כבר עכשיו. האנשים נדהמים להיווכח, איך במו ידיהם הם הורסים יום-יום את העסק שלהם.
נזכרתי בתרגיל הזה כששמעתי שאהוד ברק התפטר ממפלגת העבודה, בבוקר בו פורסם שמוני הראל שלח הצעה לאלי טביב, שימכור לו את חלקו בהפועל ת"א. לכאורה אין קשר בין הדברים. במציאות, אלי טביב בהפועל ת"א, כמו אהוד ברק במפלגת העבודה, מתנהלים כמו שני סוסים טרויאנים.
ברק הוא כפיל ושותף של ביבי נתניהו. ליכוד לכל דבר. כאילו נשלח להרוס את מפלגת העבודה מבפנים. כמו קבלן הריסות שעובד על פי תוכנית, לא השאיר אבן על אבן. גם אלי טביב הביא איתו לוולפסון נכסים: דה סילבה, אביחי ידין, כסף. אבל עושה הכל כדי להשאיר אחריו חורבן. שחקנים נמכרים, ההנהלה משותקת, משכורות לא משולמות למרות שעשרות מיליונים אמורים להגיע מאופ"א.
מוני הראל לא צדיק. רחוק מזה. במקרה הטוב הוא טיפש, אבל הפועל ת"א היא הבית שלו. בשביל טביב הפועל ת"א זה ביזנס ופרסום. קונה, מוכר. סוחר. גבי קצרה בתפקיד שירי וייצמן. טביב חושב שהוא עובד על כולם בעיניים. יצא מפגישת ההודנה אצל שטרן חלובה, הודיע שפותחים דף חדש, נעלם במיאמי, סגר טלפונים ולא חתם על צ'קים. בתרגום לצרפתית: סבוטאז'.
הפועל תל אביב מצליחה בינתיים להפריד איכשהו בין הבלגן במשרדים ליכולת במגרש, אבל ברור שלא לעולם חוסן. כאשר הקבוצה לא תהיה שווה כלום, החצי של טביב או הראל יהיה שווה חצי מכלום. בערך כמו השווי של מפלגת העבודה או העצמאות.

לאחר פיטוריו של אבי נמני, הודיע גם יוסי מזרחי על התפטרותו. אחריו הלך גם העוזר איציק עובדיה. נימני ביקש ממזרחי להישאר, אבל יוסי התעקש לעזוב. למה? אם עוזר רואה את עצמו שותף לכשלון, ומתפטר יחד עם המאמן, אין בעיה. אבל הסיבה העיקרית ל"לויאליות" שמפגינים עוזרי המאמנים היא תדמיתית.
עוזר שלא עוזב יחד עם המאמן המפוטר, נחשב בתת התרבות שלנו למשת"פ של ההנהלה. הוכחה שהוא חפר תחת המאמן בעודו בתפקיד. עמי נאווי היה עוזרו של אלעד חסין שפוטר, לקח את התפקיד וזכה לביקורת רבה. אגב, גם חסין הואשם בחתירה תחת המאמן הקודם, אבי אשכנזי. משל הגונב מגנב פטור.
גם אני חשבתי פעם שעוזר צריך להתפטר יחד עם המאמן, בין אם הוא פוטר או התפטר. להישאר "לויאלי". אח"כ שיניתי את דעתי. במקרה היחיד שפוטרתי, השארתי לעוזר שלי את ההחלטה, כי לסיפור יש גם צד שני. לעוזר המאמן יש משפחה, שלפעמים עוברת לגור איתו הרחק מהבית. הדירה שלו מושכרת, הילדים בגנים ובבית ספר, האישה במקום עבודה חדש. למה צריך להעביר את כולם בחזרה, רק בשביל להישאר לויאלי למאמן?
גם במקרים בהם נותנים למאמן לבחור את עוזרו, העוזר לא עובד אצל המאמן אלא במועדון. מה בנוגע ללויאליות למועדון, או להתאחדות כשמדובר בנבחרת? ואם מדברים על לויאליות, תראו לי מאמן אחד שהתפטר, כאשר פיטרו את העוזר שלו.

עדיין אין תגובות

התגובות סגורות.

כתובת טרקבק |