נוב' 24 2010

צעד אחד רחוק מדי

רן בן שמעון שמע בשבת האחרונה בבלומפילד,את אותה מקהלה מוכרת: לך הביתה. אלא שהפעם הקללות לא היו מכוונות אליו, אלא לאבי נמני. אין ספק שבן שמעון שאל את עצמו: מה לא עבד כשאימנתי את מכבי ת"א, שעובד כאשר אני חוזר לקרית שמונה, עם תקציב יותר קטן ושחקנים פחות טובים?
בן שמעון לא הפך בקרית שלום למאמן פחות טוב, גם לא יוסי מזרחי. אבל כנראה שאין שבילי קיצור. כמעט כולם חוטפים סטירה כשהם מגיעים לראשונה לצמרת. תראו מה קרה לגיא לוזון, למשה סיני בהפועל ת"א. מה ההבדל בין עבודה בקבוצת צמרת לקבוצה קטנה?
הסיפור הזה מוכר לי, מהימים שעברתי אותה טירונות בנבחרת ישראל. אימנתי נבחרות וקבוצות, הייתי העוזר של רלף קליין, ידעתי ועברתי הכל. כמעט. מאמן של נבחרת ישראל לא הייתי. הייתי בהלם מהביקורת הרצחנית שהוטחה בי ובנבחרת אחרי הפסדים. זה היה קשה, למרות שבמבט לאחור זה אחד הדברים הטובים שקרו בחיי.
אבי לימד אותי שבצמרת הרוח נושבת חזק. אתה רוצה להיות חבר של כולם? תישאר בבינוניות. אל תטפס גבוה מדי, לא תמשוך אליך אש. אני רואה מה קורה עכשיו בצמרת המשטרה, ורואה שזה אותו הדבר בכל תחום.
מפכ"ל המשטרה יכול לטעון מעכשיו ועד עולם, שאין קשר בין התלונה שהוגשה נגד ניצב אורי ברלב, לבין מועמדותו למפכ"לות. אבל התלונה הייתה רדומה שנתיים במגירות מח"ש. תראו מה קרה בצה"ל, מרגע שנפתח המרוץ לרמטכ"לות.
אברהם הירשזון היה יכול להמשיך לעשות בכספי קופת חולים והסתדרות העובדים הלאומית כבתוך שלו עד עצם היום הזה, אלמלא מונה לשר אוצר. מי היה מעז להתלונן נגדו במשטרה, כל זמן שהוא היה יו"ר הסתדרות עובדים לאומית? מצד שני, קשה לסרב להצעה להתמנות לשר אוצר. אז עכשיו קל לו בכלא צלמון.
את השחיתות לא המציאו אתמול. אשר ידלין היה מהאנשים החזקים במדינה בשנות ה-70. שלט בחברת העובדים, שהייתה אז הגוף הכלכלי החזק בישראל, שאיגד את כל מפעלי ההסתדרות בתקופת שלטון מפא"י. רק הוזכר שמו כמועמד לנגיד בנק ישראל, והחלה החקירה. התגלה שהוא מעל באמון, עמד למשפט והורשע.
כנראה שזהו הטבע האנושי. ללכת על כל הקופה, ולהתפלל שתצא מזה בשלום. בסוף תחושת הכוח מעבירה אנשים על דעתם, והם יוצאים מאזור הנוחות שלהם ונשרפים. בספורט לא מגיעים לבית סוהר, אבל אפשר ליפול חזק. תשאלו את עודד קטש מה ההבדל בין שחקן למאמן במכבי ת"א. תראו מה קורה לאורי מלמיליאן, גיבור בית"ר ירושלים שחזר הביתה. תזכרו איך נראתה הקדנציה הראשונה של דיויד בלאט, ואיך נראית הנוכחית. כנראה שאין קיצורי דרך, ולפעמים עדיף לא לטפס לשפיץ.

החלטת בית המשפט המחוזי, לחייב את ההתאחדות לכדורגל לקבל בחזרה את אייל ברקוביץ' לקורס מאמני פרו, מעמידה את ההתאחדות לכדורגל באור מגוחך. לא בגלל שבית המשפט הפך את החלטת בית הדין, אלא בגלל שההחלטה שומטת את הצהרות ההתאחדות, שועדות המשמעת, בית הדין העליון, ארגון המאמנים ואיגוד השופטים, כולם על פי טענת ההתאחדות, עצמאים ונפרדים מההתאחדות.
החלטת בית המשפט היא זמנית, אבל קובעת שבית הדין שהרחיק את ברקוביץ' מקורס המאמנים, חרג מסמכותו. הם לא היו מרחיקים אותו מקורס המאמנים, אלא אם האמינו שקורס הפרו וארגון המאמנים שייכים להתאחדות. לבית הדין של ההתאחדות אין סמכות להדיח אדם מקורס הפרו, בדיוק כמו שאינם יכולים להדיח אדם מקורס בישול.
את אייל ברקוביץ' אסור היה לקבל בכלל לקורס מחוסר התאמה, אבל זה עניין נפרד. כמאמר רבנו גרשון: מי שהולך לישון עם כלבים, שלא יתפלא כשהוא מתעורר עם קרציות.

כולם כבר מסכימים שהעונש שמוטל על קבוצות בגין התנהגות אוהדים, לא הגיוני ולא עובד. עונשים קולקטיביים מטבעם פוגעים בחפים מפשע ולא מזיזים לעבריינים, שבדרך כלל אינם נתפסים. עובדה שג'קי בן זקן הצליח לתפוס את מי שזרק שלט על הקוון, וזה לא פתר את אשדוד מעונש. אז למה להשקיע מאמץ בתפיסת החוליגנים?
הכדורגל חי בבועה, כי בתחומים אחרים על ענישה קולקטיבית הולכים אפילו לכלא. בית המשפט הרשיע חיילי צה"ל שנהגו ב"נוהל שכן" או ב"נוהל ילד", ושלח אותם למאסר. אם אין להעניש אדם על פשעי חברו, למה מענישים את בית"ר ירושלים על פשעי כמה פושטקים, שספק בכלל אם הם אוהדים? האם על בית הדין של ההתאחדות לא חלים אותם עקרונות שיפוטיים שחלים על מערכת המשפט במדינה?
להרשיע קבוצה באחריות שילוחית למעשי אוהדיה, זה כמו לאלץ ילד פלסטיני לפרק חבילה שחשודה כחבילת נפץ. לראש עיריית שכם אין אחריות שילוחית למעשי ילדים שזורקים אבנים, ולבית"ר ירושלים אין אחריות למעשי כמה מטומטמים, שבאים לפרוק את יצריהם במגרש כדורגל.
ומה אשמים יתר האוהדים, שסוגרים להם את האצטדיון? ומה אשמים אוהדי הקבוצות היריבות, שנענשים על לא עוול בכפם, בזמן שבתי משפט משחררים גם את אלו שנתפסו בעונשים מגוחכים? ולמה שההתאחדות תתאמץ למצוא פתרון הגיוני לבעיה, כאשר יש את מי להרשיע בכל מקרה?

חברת א.ד.י מערכות נתנה חסות למכבי ראשל"צ לעונה הקרובה. למה אני נותן לא.ד.י. חסות במדור שלי? כי לפני מספר שבועות עודדתי חברות לתת חסות ראשית לקבוצות, במקום להיות נותן חסות עשירי בקבוצה גדולה. אין לי מושג אם א.ד.י. מערכות נתנה את החסות עם, או בלי, קשר למה שכתבתי. בכל מקרה מברוק.

כנסו, כנסו:

יצחק רומם: חבל שאני לא יכול לשבת איתך מול הטלוויזיה ולהראות לך איך אפשר לסגור את סופו שחורציאניטיס. כשהוא מקבל את הכדור, השחקן היריב עומד מאחוריו! כש"המקרר" מקבל את הכדור, זה אבוד. אין כוח בעולם, כמעט, שימנע ממנו לדרוס את השחקן שמאחוריו ולקלוע. למה שהשומר שלו לא יעמוד לפניו, בינו לבין הכדור, וימנע ממנו לקבל את הכדור? סופו לא מספיק זריז כדי לברוח לצדדים לקבל את הכדור? אני מדבר מניסיוני. אגב, אני הוא זה שהציע בעונה שעברה, אחרי ההפסדים של מכבי, למכור את השחקנים של מכבי בחצי מחיר ולקנות את פרטיזן בכפול ממה שהם עלו, ועדיין להישאר עם עודף.

מליניאק: למרות שאני זוכר לך חסד נעוריך, זה שיש לך רעיון טוב אחד, לא אומר שכל הרעיונות שלך טובים. לא חבל שאתה לא יושב לידי בשידורי הטלוויזיה, כי הרעיון החדש שלך הוא קשה לביצוע וגם לא יעבוד מול שחקנים שמבינים קצת כדורסל. אני לא מזלזל בניסיונך, אבל גם לי יש כמה שעות מגרש. לא תאמין, אבל חלומו של כל שחקן גבוה הוא שיאמצו את הרעיון שלך וישמרו לפניו. שמעת על התקפת משולש? מעמידים שחקן באזור קו העונשין. אם השומר של סופו שומר לפניו, השומר של השחקן בהיי פוסט חייב לבוא לעזור, כדי שסופו לא יקבל מסירה קשתית. סופו נועל את השומר שלו לפניו, הכדור הולך לשחקן החופשי בהיי פוסט (איזור קו העונשין), השומר שלו יוצא אליו והכדור הולך פנימה לדאנק. אם לא הבנת תבוא לראות איתי טלוויזיה.

שלמה סלמן: דרכך לאימא של טוטו תמוז: אנא ממך, אל תוציאי אנרגיה על חולי הנפש האלה, שמקללים את הבן שלך. המקום המתאים עבורם זה מקום סגור. ואתה, אריה, איך אתה לא כותב אף מילת בקורת על החולים האלה ולא על הנהלת הקבוצה?

מליניאק: אני לא כותב על הגזענים שמקללים שחקנים, כי זה בדיוק מה שהם רוצים. לקבל פרסום. לגנות גזענות ביציעים, זה כמו לכתוב על החמאס בעיתון ישראלי. ממש מזיז להם.

עדיין אין תגובות

התגובות סגורות.

כתובת טרקבק |