נוב' 24 2010

על מעלותיו של האנדרוג

הניצחונות של הפועל עכו עשו לי משהו. למרות שהיא במקום החמישי, עכו תישאר אנדרדוג גם אם תיקח אליפות. כמו שגלבוע בכדורסל, רק בהפוך, גם את תפסיד עד סוף העונה, ימשיכו לקרוא לה אלופה.
לעכו אין מגרש ביתי, ולא כסף גדול. עיר מקסימה שעולה לכותרות כשיהודים וערבים הולכים מכות. תקועה בין חיפה לנהריה, למרות שהיא נבנתה הרבה לפניהן.
עכו ניצחה 5 מ-10 משחקים, אבל נצחון על מכבי ת"א זו כבר אופרה מיוחדת. אני מבסוט, כי לכל קבוצה שמשקיעה 100 מיליון שקל בעונה, אני מאחל רק כשלון. לא חשוב אם קוראים לו מיטש גולדהאר, ארקדי גאידמק אלכס שניידר או דניאל יאמר. במה התקדם הכדורגל הישראלי מזה שהחבר'ה האלה קברו כאן מאות מיליונים? הקטנות משמשות קונוסים לגדולות, וטוב שיש קרית שמונה ועכו.
לשני מאמנים יש אצלי פינה חמה בלב: דוביד שווייצר ואלי כהן. דווקא בעונה שרמת גן מחזיקה את כל הליגה על הגב, טוב להיזכר בשווייצר, שהביא אליפות מדהימה ב-1963/4, ולראות את אלי כהן, שהביא לנו גביע ב-2003, מצליח בעכו.
כשכבר לא האמנתי שתהיה לי הזדמנות להראות לבן שלי את רמת גן זוכה בתואר, עם רגל אחת בליגה ארצית, ניצחנו את מכבי ת"א בחצי הגמר ואת באר שבע בגמר. אבל בסוף אותה עונה לא נשאר זכר מהקבוצה המדהימה ההיא. רק זיכרונות. כל השחקנים נחטפו, אבל אפילו לא אחד מהם הצליח בקבוצתו החדשה. כי הם היו שחקנים בינוניים, שהצליחו בגלל הקבוצה. בגלל מאמן צנוע ויסודי.
כמה נצחונות סנסציוניים צריך אלי כהן לעשות עם עכו, בשביל לקבל כותרת אחת בשער מדור הספורט, שאבי נמני, אורי מלמיליאן או אלי גוטמן מקבלים, על משפט שהם אמרו? איזה נס צריך לקרות, כדי שראש עיריית עכו יקבל טור אישי בעיתון ארצי. ככה זה כשהתקשורת מתרכזת בין רחוב ראול ולנברג בצפון לבין יהודה הימית בדרום. נצחון של עכו ניראה פתאום כמו נחיתה של חוצנים מהמאדים. אלי כהן, אני מחזיק לך אצבעות.

השאלה החשובה באמת היא לא: מהם גבולותיה הצפוניים והדרומיים של התקשורת, אלא גבולה המזרחי. אני עוקב אחרי ויכוח אנשי הרוח והתיאטרון, סביב החרמת היכל התרבות באריאל, ושואל את עצמי: מה היה קורה אילו היה מדובר בחנוכת אצטדיון ספורט?
לכל סנקציה יש מחיר, וגם אינסטלטור יכול לסרב לתקן צינור באריאל ולהיות מפוטר. אבל אי אפשר להכריח אף אחד לעשות כלום. אז למה השחקנים עושים כזה עניין? כי מחאה של אינסטלטור לא תעניין אף אחד. מחאה של שחקן, זה סיפור. והשאלה, האם ראוי לשחקן, זמר או סופר, לנצל את הפרסום שלו כדי להביע דעה, ובעזרת סנקציות גם לכפות אותה על אחרים? הרי בנק המזרחי לא שכר את שירותיו של דביר בנדק, בגלל דעותיו על הכיבוש. אני מניח שגם לאלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי יש דעות פוליטיות, אבל כמנכ"ל הוא לא יכול להביע אותן.
כדורגלנים וכדורסלנים הם לא פחות מפורסמים ומשפיעים משחקני תיאטרון ואמנים, אבל דעותיהם לא נשמעות. אני תוהה מה היה קורה אילו היה נחנך באריאל אצטדיון כדורגל או כדורסל. האם היו שחקנים שמחרימים משחקים מעבר לקו הירוק? האם היו מביעים דעה או חותמים על עצומה? האם בכלל יש להם דעה?

אלישי כדיר הושאל ממכבי ת"א למכבי חיפה, ואותי זה מרגיז. מרגיז שהוא עזב בקיץ את גלבוע אחרי עונת אליפות. מרגיז שהוא בחר במכבי ת"א, למרות שדיע בוודאות מה עלה בגורלם של שחקנים, שלפחות אחד מהם שיחק איתו בעונה שעברה ושיתף אותו בחוויות על הספסל של מכבי. מרגיז שמכבי ת"א דחפו אותו החוצה, כשהתברר שאם יביאו עוד שחקן, לא יהיה לו מקום אפילו על הספסל. מרגיז שמנעו ממנו לחזור לגלבוע, משיקולים פיננסיים. מרגיז.
אילו הייתי כותב את הטור הזה לפני שנתיים-שלוש, הייתי יורד רצח על מכבי ת"א. למה הם חוטפים כל שחקן שרק מתחיל להראות סימני בשלות? למה הם הורסים את כל הקבוצות בליגה? למה הם משלמים סכומים כאלה לשחקנים?
אני לא יודע למה דווקא המקרה של אלישי כדיר גרם לי לעצור ולחשוב קצת שונה. אם יש שחקן שהכסף חשוב לו, זה אלישי. נכון שקשה לסרב להצעות של 200 ו-300 אלף דולר לעונה, כשאתה מרוויח 70. אבל צריך לשים דברים בפרופורציה.
50,000 או 80,000 דולר לעונה, זה לא שכר מינימום, אלא צ'ק של 30,000 שקל בחודש. אילו כדיר היה מורה לחינוך גופני, ומלמד במקיף יבנה, הוא היה מרוויח את הסכום הזה בשנה. אז נכון שכאשר מציעים לך פי 4, קשה לסרב.
חוץ מזה, אלישי כדיר לא מנהל בעצמו משאים ומתנים עם מכבי ת"א האימתנית. יש לו סוכן. יש לו עורך דין. הם כבר ישבו כמה פעמים מול דיויד פדרמן ושמעון מזרחי. הם מכירים באופן אישי את כל השחקנים שמכרו את הקריירה שלהם תמורת כסף, וגמרו על הספסל של מכבי ת"א.
בלי שום קשר לחזרתו של ליאור אליהו, אלישי כדיר מכר את הקריירה שלו תמורת כסף. הוא, הסוכן והעורך דין שלו ידעו את זה. אבלך בקיץ מעניין את השחקנים רק דבר אחד – כסף. הם ילכו למי שירבה במחיר. כשמתחילה העונה הם מתחילים להבין שבחשבון הסופי הם יפסידו גם במגרש וגם בבנק, ומתחילים לילל. שחררו אותנו. אבל על המשכורת הם לא מוכנים לוותר. גם לא להתפשר.
אלישי כדיר רצה ללכת לאן שהוא רוצה , אבל מכבי ת"א אמרו לו: לא. לא לירושלים, כי הם היריבים שלנו. לא לגלבוע, כי אנחנו מפסידים על ההשאלה יותר מדי כסף. גלבוע מציעה 120,000 דולר, ומכבי חיפה 170,000. פעם הייתי אומר: מכבי ת"א מנוולים. חטפו שחקן שהם לא צריכים, עכשיו מתייחסים אליו כמו לסוס בלי שיניים. מעיפים אותו אחרי 4 חודשים למרבה במחיר.
היום אני אומר: מכבי ת"א צודקים. כשאלישי עבר למכבי הוא עשה את החשבון מצוין. הוא כבר לא ילד, ויש לו יועצים מצויינים. הוא לקח סיכון, וקיבל עבורו פרמיה ענקית – 225,000 דולר לעונה. אם מכבי ת"א מוכנה לממן 50,000 דולר משכרו, כדי שישחק בחיפה, זה יפה. אם היא לא מוכנה לממן 100,000 דולר כדי שישחק בגלבוע, לכדיר הייתה אפשרות לשחק בקבוצה שהוא רוצה. הוא פשוט היה צריך להגיד לדיויד פדרמן: אדוני, הכי חשוב לי לשחק בגלבוע. אני מוותר על 50,000 דולר וחוזר לשם. זה משכורת כפולה ממה שהוא קיבל בעונה שעברה. לא יפה?
כדיר החליט לקחת את הכסף, ולהתפשר על הקריירה. מצוין, אבל בלי תלונות. ושיזכרו כל השחקנים, שמוכרים בקיץ את נשמתם תמורת כסף – אני לא שותף שלכם. לא תקבלו ממני בחורף מטרייה אווירית. ואני יודע שמכבי ת"א נשברת לפעמים תחת לחץ תקשורתי. למה אין ישראלים, למה הורסים את הליגה. לא ממני, לא בעניין הזה.

צילה הרטמן

אורלי אושרוב 054-5863338

טל כהן 054-7214133

יום שני 14:00 -15:30

לא לגעת הרכב.
שחורציאניטיס רץ כבר 30 דקות, במהירות, קופץ, חוסם. אבי קובלסקי.

אלי כהן עכו. יש לי פינה חמה בלב.

הרצל רגב: תסביר לי איך אחרי השלשה של בלו בסוף המשחק נגד חימקי מוסקבה, נשארו 0.4 שניות. כשהמשחק חודש השעון הראה 1.5 שניות. ומעניין לעניין באותו עניין, יש תיאור ברשת של מה שקרה בגמר האולימפי של 1972? בתחילת העונה היה כתוב שבלאט אמר שלרוסים יש הסבר למה מה שקרה שם היה בסדר. אתה יודע מה ההסבר?

מליניאק: אין לי מושג מה ההסבר של הרוסים. עד כמה שאני זוכר הרוסים הובילו כל המשחק, ופחות מדקה לסיום האמריקנים הובילו בפעם הראשונה. 3 שניות לסיום הכדור היה של הרוסים מתחת לסל שלהם. החזירו את השעון פעמיים ונתנו לרוסים לשחק 3 פעמים את 3 השניות האחרונות במשחק עד שהם קלעו את סל הנצחון.
בפעם הראשונה הרוסים התנפלו על שולחן המזכירות עם הצפירה לסיום, וטענו שהם ביקשו פסק זמן, והמזכירות לא עצרה את המשחק. חשוב להבין שזה היה ב-1972, בעיצומה של המלחמה הקרה, ושלושת השופטים היו מהגוש הקומוניסטי. החזירו את השעון ל-3 שניות לסיום, אבל גם בפעם השנייה הרוסים לא הצליחו לקלוע סל ניצחון. הקבוצות כבר ירדו מהמגרש, אבל השופטים ביקשו מהם לחזור לשחק שוב את 3 השניות.
הפעם הטענה של הרוסים שהשעון לא אופס כמו שצריך. מזכ"ל פיב"א דאז, ויליאם רנטו ג'ונס, דיקטטור שעשה בארגון ככל העולה על רוחו, ירד מתא הכבוד למגרש, והתערב לטובת הרוסים. המשחק חודש בפעם השלישית ואיבן אדשקו מסר לכל אורך המגרש לאלכסנדר בלוב מתחת לסל האמריקני, ובלוב הניח את הכדור בטבעת. אנחנו זוכרים מאולימפיאדת מינכן את רצח הי"א. האמריקנים, בלי להשוות, זוכרים את שוד מדלית הזהב בכדורסל.

חגי: שיטת המשחקים ב-נבא היא בלתי נסבלת. קבוצות המערב החזקות מתישות את עצמן במפגשים בינן לבין עצמן עד 6 פעמים בעונה סדירה. קבוצות נהדרות כמו פורטלנד וניו אורלינס צריכות לשחק נגד הלייקרס פי 2 מאורלנדו ובוסטון. הפיתרון היצירתי: משחקי בית וחוץ בין כולם ייצרו לוח משחקים שווה וספורטיבי לכולם. 58 משחקים לכל קבוצה. כך תימנע התופעה המגעילה שקבוצות מפסידות בכוונה בשביל לזכות בבחירת דרפט גבוהה. זו גם הסיבה שכוכבים כמו קרלוס בוזר, שאקיל ואמרה סטודמייר עוברים למזרח.
מליניאק: קבוצות המזרח משחקות נגד המערב פעם בבית ופעם בחוץ. קבוצות הבית האטלנטי משחקות נגד הבית המרכזי, וקבוצות הפסיפי והמערב התיכון משחקות זו נגד זו פעמיים בבית ובחוץ. כל יתר המשחקים משחקים בתוך הבית. הסיבה: מרחק הטיסות. תאר לעצמך את מכבי ת"א משחקת בלונדון 20 פעמים בעונה. אני לא חושב שזו הסיבה שסטודמייר עבר לניקס.

טל ברכה, אוהד מכבי נתניה: אני באמת חושב שאניימה שוער ענק! אבל התגובות אחרי המשחק נגד חיפה היו מוגזמות. ראיתי תצוגות גדולות מאלו (גם ממנו) ותגובות יותר מינוריות (שטראובר מול הפועל חיפה). כנראה שמנסים בכל דרך להוציא את אניימה לאירופה לפני שיהיה מאוחר. להזכירכם: בקיץ הכרטיס שלו ביד.

עדיין אין תגובות

התגובות סגורות.

כתובת טרקבק |