ספט' 30 2017

וולקאם טו דה שכונה ג': החיבור בין פוליטיקה לספורט

מאת: admin בשעה 10:31 נושאים: כללי

מאז ש"טוויטר" הפך למהדורת חדשות מתגלגלת, התקשורת בין פוליטיקאים לציבור מתנהלת מעל לראשה של התקשורת. נשיא ארצות הברית הגיע לשיאים חדשים, כשפתח חזית במלחמת ציוצים עם שחקני הכדורסל והפוטבול.

אני לא בטוח שכל השחקנים שהגיעו לביקור אלופים בבית הלבן בתקופת ברק אובמה, היו תומכיו הנלהבים. האיש לפחות כיבד את אורחיו, את מתנגדיו ואת מישרתו. כשנשיא ארצות הברית הוא גזען ורוב הספורטאים המקצוענים הם שחורים, ההתנגשות היא בלתי נמנעת.

השכל של הספורטאים כבר מזמן לא ברגליים. לספורטאי-על יש עסקים גדולים, הם משפיעים על דעת הקהל, וזו אולי הסיבה שפוליטיקאים מנסים לתפוס טרמפ ולקושש קצת פופולאריות בתמונות משותפות. טראמפ הגיע לנשיאות על גב מחלוקת, ומקפיד לשמר אותה גם לאחר שנבחר. בוטה, מעליב, לועג, מפרד, גזען. אפילו בעלי קבוצות שמזוהים כרפובליקנים, הצטרפו למחאת הספורטאים.

שחקן שמוחה פוליטית שם בסיכון את עסקיו ואת חוזי הפרסום שלו. כשמייקל ג'ורדן ספג בזמנו ביקורת קשה, לאחר שהעדיף לא לתמוך בפומבי במועמד דמוקרטי שחור בבחירות בצפון קרוליינה, הוא הסביר שהעדיף לשמור על ניטראליות כי "גם רפובליקנים קונים נעלי  ספורט". ב-2012 הוא כבר תמך בפומבי בברק אובמה, וכך גם במקרי תקיפת שחורים בידי שוטרים לבנים.

קצת במפתיע, גם עומרי כספי – השחקן הישראלי היחיד ב-אן.בי.איי., הצטרף למתקפה על נשיא,  שנחשב לתומך ישראל נלהב. מגיע לכספי קרדיט על העמדה שנקט, למרות שכשחקן גולדן סטייט שמחרימה את הבית הלבן, קשה לא להזדהות עם עמדתם הנחרצת של סטף קארי וסטיב קר.

מי שדורש מכספי לנקוט עמדה פוליטית גם בישראל קצת מגזים. ראשית, מגיע לו קרדיט על ההזדהות עם המאבק בדונלד טראמפ. שנית, יכול להיות שאין לו ביקורת על מדיניות הממשלה בישראל. יתכן גם שחוזי הפרסום עם חברות מסחריות מגבילים אותו. בכל מקרה, החיבור בין פוליטיקה ופוליטיקאים לספורט בישראל לא התחיל שלשום.

כשמשה דיין היה בשיאו, מכבי ת"א נהגו להוריד את גיבור מלחמת ששת הימים למצעד לחיצות ידיים, לעשות כבוד לשחקנים לפני משחקי גביע אירופה. לאחר מלחמת יום כיפור, כשדיין נתפס כשותף למחדל וירד מנכסיו, במקום שהוא יכבד את האירוע, הוא היה זה שניסה לשקם את הפופולאריות שלו ביד אליהו.

גם מירי רגב בונה קריירה בזינוקים על זוכי מדליות וגביעים בפודיומים. הדרה שלה מטקס נבחרי השנה בקולנוע שווה ניקוד בפריימריז בליכוד, והשתתפות בהרמת כוסית בתא הליכוד ברמת גן יותר חשובה מהצבעה על חוק וינגייט בכנסת.

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות