מאי 23 2017

כולם מתלוננים על מעמד המאמן, אבל במצב בכדורסל בסך הכל לא רע.

מאת: admin בשעה 11:57 נושאים: כללי

מרוב דאגה ל"מעמד המאמן", נשכחו המאמנים. תשומת הלב הייתה ממוקדת בזובור שעשתה מכבי ת"א למאמניה, אבל באותו זמן רוב מאמני הליגה נהנו ממעמד איתן ועשו עבודה מצוינת. אחרי עונה של בלגן עם מיקי דורסמן, דן שמיר קיבל סביבת עבודה שקטה משלמה אייזיק והשיג שיא ניצחונות בחולון. עודד קטש התחיל מכלום, וסיים את העונה הרגילה במקום השני. מיקי גורקה קידם את כרם משעור וניצח שלוש פעמים את מכבי ת"א. אריק אלפסי העמיד את נהריה בחזרה על הרגליים, עופר רחימי ומאיר טפירו עשו עונה ראשונה מצוינת כמאמנים ראשיים. אפילו לאלעד חסין, שהשיג עם קריית גת ניצחונות אחרי שהקבוצה ירדה, מגיעות מחמאות.

הפועל ירושלים, למרות שכשלה בליגה, נתנה לסימונה פיאניג'אני יד חופשית, אפילו כשהייתה אפשרות שהקבוצה לא תיכנס לפלייאוף. ייחוס הכישלון בליגה לפוקוס שירושלים שמה על אירופה, יעמוד עכשיו למבחן. ניראה מה המאמן האיטלקי יעשה בפלייאוף.

שתי אכזבות העונה פיטרו מאמנים. הפועל ת"א נכנסה לסחרור אחרי הפיטורים של שרון אברהמי, שנשאר בתפקיד למרות שההנהלה לא האמינה בו, לאחר סדרה מצוינת מול ירושלים בסוף העונה שעברה. מכבי ת"א שברה העונה את שיאי השפל וההשפלה, ממינוי  ארז אדלשטיין ברוב של 3 נגד 2, ופיטורים אחרי שני משחקי יורוליג, ועד החתמת אריק שיבק לשלושה שבועות.

כשמאבדים את הבושה, לבור אין תחתית.

בישראל מקובל שהשחקן המצטיין במשחק (MVP) נבחר מהקבוצה המנצחת. מאמן העונה, על פי אותו היגיון עקום, הוא מאמן האלופה. אריק שיבק לקח את ראשל"צ ממקום שישי לאליפות, ונבחר, בצדק, למאמן עונת 2015/16. אבל אם מאמן שלוקח אליפות עם קבוצה של 100 מיליון שקל הוא מאמן העונה, את זהותו קובע שמעון מזרחי לפני תחילת העונה.

למרות שגלבוע/גליל לא נכנסה לפלייאוף, מאמן העונה שלי הוא אריאל בית הלחמי. מאמן נמדד במה הוא עשה בחומר שעמד לרשותו, ולכן התוצאות אינן חזות הכל. בית הלחמי הוא מאמן יסודי, צנוע, איש מקצוע. למה הוא מאמן בקבוצות קטנות? כי קבוצות "גדולות" מעדיפות לשלם מאות אלפי שקלים למאמן בעל שם, או כמאמר הגשש החיוור: זה זול מדיי בשביל מתנה.

בעל קבוצה שמחתים מאמן "גדול", מטיל את האחריות על המאמן. מי שמחתים מאמן "לא ממותג", לוקח את האחריות על עצמו. כשההנהלה עומדת מאחורי מאמן, ולא עם אקדח, הוא מסוגל להוציא מהשחקנים 150 אחוז, וזה מה שמביא הצלחות. בשביל ששחקן ילחץ על כל המגרש ויזנק על כדורים אבודים, הוא צריך לדעת שמי שנותן לו הוראות לא יעוף הביתה אם הקבוצה תפסיד.

שליטה בקצב המשחק זה מפתח חשוב. בשביל לשלוט בקצב צריך לגרום ליריב לעשות דברים שהוא לא רוצה לעשות. מאמן שלוקח סיכונים לוקח את האחריות על עצמו, לכן מאמנים לא מעטים משחקים בונקר, ומתפללים שהקלעים יחטיאו ויאבדו בטחון. "לשחק על אחוזי קליעה" זו אסטרטגיה לגיטימית אבל נפסדת, שלפעמים עובדת. בשביל לקחת את הקופה צריך לקחת סיכונים.

גלבוע/גליל נחשבה ליורדת פוטנציאלית, ונשענה על שחקנים שבפגרה לא היו עליהם קופצים רבים: יחזקאל סקוורר, חואקין שוכמן, עמית ביר-כץ וזיו בן צבי. ג'ייסון סיגרס הוגדר כזר לא רע ללאומית, והפך לשחקן קלאץ' בליגת-על. בית הלחמי פגע בול בזרים, והפך את גלבוע לאימת הליגה. קבוצות איבדו את החשק לשחק בדרך לגן-נר. האם אריאל בית הלחמי היה מצליח גם במכבי ת"א? כנראה שלא. לא כל מה שעובד נגדך, יעבוד גם אצלך.  

בשביל שמועמדת לירידה תנצח שלוש פעמים את מכבי ת"א ופעמיים את ירושלים, צריך לתת למאמן לעבוד.

*

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות