אפר' 04 2017

ג'ורדי קרויף עשה זובור למאמן שלו ליטו וידיגאל

מאת: admin בשעה 23:21 נושאים: כללי

ג'ורדי קרויף היה בשנים הראשונות שלו במכבי ת"א מודל לחיקוי, ובצדק. היה מה ללמוד מדרך הניהול שלו, ומכבי הקדימה את כולם. קרויף לא אוהב את התקשורת, וכשהוא כבר מתראיין זה נשמע כמו עוד אחד שבא ללמד את הילידים תרבות ספורט.

זה בסדר, אילו ג'ורדי היה עושה מה שהוא מטיף לאחרים. כאשר על כף אחת מונח כבודו של ליטו וידיגאל, ובכף השנייה מונחים 100 מיליון שקלים ותואר אליפות, ברור לגמרי לאן נוטות המאזניים. זכותו של מנהל מקצועי לקבוע הכל, וגם לנהל בעצמו את המשחק. אבל קרויף היה יכול לפחות לשמור על כבודו של המאמן ולהראות, ולו למראית עין, כאילו הוא מתייעץ עם וידיגאל ונותן לו לתדרך את אבי ריקן.

וידיגאל, איש עם חוש הומור, עשה את עצמו כאילו לא קלט מה מתרחש שני מטרים מאחורי גבו, והמשיך לטעון  שהוא זה שמקבל את ההחלטות. בשביל הכסף שהוא מקבל, וידיגאל מוכן גם לעשות מעצמו צחוק. שישלמו לו משכורת בכל חודש, ואת הצ'מפיונס ליג הם ייראו בשנה הבאה בטלוויזיה.

זובור למאמן זו לא המצאה מזרח תיכונית, אנחנו פשוט שכללנו אותה. כשדיויד בלאט פוטר מקליבלנד קאבלירס זה כאב לנו, אבל ב-נ.ב.א. מפטרים מאמנים על בסיס קבוע. ז'וזה מוריניו פוטר כמו אלי כהן ושרון מימר. דמי הבושה כלולים במשכורת, אבל בכדורגל לפחות בעלי הקבוצה לא יושבים ליד המאמן, כפי שנהוג בכדורסל.

את הנוהג הנפסד הזה המציא שמעון מזרחי, ובעקבותיו ירדו רוב בעלי הקבוצות לספסל, מפריעים למאמנים לנהל את המשחק ומבזים אותם. אם ג'ורדי קרויף רוצה לנהל משחקים, למה לא המשיך לאמן? בירידה להפסקה  הוא ניראה מתווכח עם אליניב ברדה. אין לי מושג על מה דיברו, אבל אני יודע שאליניב השתתף השנה בקורס מנהלים ספורטיביים, וג'ורדי היה אחד המרצים.

מה הוא לימד, איך לנהל את המשחק מאחורי גבו של המאמן?

במכבי ת"א מאשימים את רועי ריינשרייבר בשריקה לפנדל שלא היה. זה קל יותר מהודאה בגלישה המטופשת שביצע אלי דסה לרגליים של מאור מליקסון כשהכדור עושה את דרכו לחוץ, או בטענה להתחזות של מליקסון בהתחזות. אבל אין משהו אחר: הכשלה או התחזות.

אפשר להבין את השופט שטוען שהיה פנדל. אפשר להבין את מכבי ת"א שטוענים שלא היה. אי אפשר לקבל פרשנים שלא מסוגלים להחליט. כי שופט לא תמיד רואה וחייב להחליט מיד, לכן הוא לפעמים טועה. גם פרשן  יכול לטעות, אבל הוא חייב להחליט. הוא רואה הילוכים חוזרים ויש לו כל הזמן שבעולם.

כששופט טועה הפרשנים דורשים להשעות אותו. כשקבוצה מפסידה הם שולחים את המאמן הביתה. כשפרשן טועה אין לו סיבה להיות בלחץ, כי אף אחד לא יפטר ולא ישעה אותו. אז איך יתכן שמכל הפרשנים במגרש ובאולפן, שצפו באינספור הילוכים חוזרים, לא נמצא אפילו אחד שיהיה מוכן לקחת אחריות, ולקבוע שההחלטה של ריינשרייבר היא נכונה או מוטעית?

מי שלא מסוגל לקבוע אחרי חמישה הילוכים חוזרים מה באמת קרה, בשביל מה הוא יושב שם? פרשן צריך להסביר, לנתח ולנקוט עמדה. נכון שקשה לראות בבירור אם דסה הכשיל את מליקסון, אבל זו בדיוק הייתה הבעיה של ריינשרייבר, והוא שרק ללא היסוס. לי ניראה כאילו מליקסון נתקל במשהו, אבל אם לא הייתה הכשלה, אז הייתה הצגה מושלמת. אם שום פרשן לא הציע לשלוף למליקסון כרטיס צהוב על התחזות, אז הייתה הכשלה. למה הפנדל "שנוי במחלוקת"?

ריינשרייבר היה מספיק אמיץ לשרוק פנדל נגד מכבי ת"א, הפרשנים כנראה מפחדים.

רבים הפנימו כבר שהם מצולמים נון-סטופ. מכסים את הפה כשהם מדברים, שומרים על איפוק. ברגעי לחץ הכל נשכח. תמונה שווה אלף מילים, וצילום וידיאו שווה אלף תמונות. אלאור אזריה לא היה מגיע לבית המשפט, אלמלא היה מצולם. להבדיל אלף הבדלות, גם סיפורים על מנהלים מקצועיים, שמנהלים משחקי כדורגל מאחורי גבו או מעל לראשו של המאמן, אינם חדשים.  אלי גוטמן לא בא טוב לגיא לוי בהפועל ת"א, ניר קלינגר התעמת עם דני גולן בהפועל חיפה, וניסן יחזקאל לא קיבל את מרותו של יצחק שום בבני יהודה. רק שהעימותים הוכחשו, או הסתכמו בדיבורים, והתחוללו הרחק מעין המצלמה. ההכחשות של ג'ורדי קרויף נשמעות מגוחכות, כאשר הוא מנהל את המשחק מאחורי גבו של וידגאל, תרתי משמע.

שאפו לצוות ערוץ הספורט, לבמאי אורן לב ארי ולצלם רזבן טומסקו,  שקלטו את ההתרחשות מזווית שלא הותירה מקום לספקות.

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות