מרץ 25 2017

מאיר איינשטיין, מילות פרידה

מאת: admin בשעה 8:47 נושאים: כללי

הלילה הלך לעולמו מאיר איינשטיין, אחד מגדולי שדרי ועיתונאי הספורט של ישראל. מקצוען, אוהב ספורט, איש רדיו וטלוויזיה למופת.

מאיר היה, לפני הכל, עיתונאי. סקרן, חקרן, יורד לפרטי פרטים. מצד אחד ירד לפרטים, מצד שני, ראה את התמונה הגדולה. את התרומה של ספורטאי לקבוצה, לנבחרת. למקומו של אירוע קטן, במורשת ספורט בישראל.

התקנאתי במאיר בשפה העשירה והמדויקת שלו. לפני שידור היה בודק איך הוגים במדויק שמו של שחקן בקבוצה יריבה. הידע שלו בספורט, בענפים  שרוב הציבור לא מתעניין בהם על בסיס קבוע, כמו אתלטיקה, היה עצום. הוא היה מסוגל לשתף מחוויות שלו במשחקים ותחרויות שהוא עצמו שידר, וגם מהידע המקיף שלו בכרוניקה של הספורט. כשמאיר שידר או דיבר על הליגה האנגלית, הוא לא העביר סיפורים יד שנייה או שלישית, ממישהו ששמע מקורבים של גורמים. הוא חי בעצמו באנגליה כמה שנים, וחי את הפרמייר ליג ביום-יום.

מוזר לצפות בתחרות אתלטיקה, בלי לשמוע את פס הקול של מאיר איינשטיין וגלעד ויינגרטן. הם לא היו רק מעבירים את השידור, אלא מלמדים את חובבי הספורט אתלטיקה. קולו של מאיר היה גם פס הקול של משחקי נבחרת ישראל בכדורגל. מצד אחד, מאיר היה פטריוט. אוהד שרוף של נבחרת ישראל בכל הענפים. מצד שני, מה לעשות, נבחרת ישראל אינה אלופת העולם,  ומאיר היה המבקר החריף ביותר שלה.

בימים אלה, כשרשות השידור עומדת בפני סגירה, חשוב להזכיר את אלו שיצקו את היסודות לשידור הציבורי בישראל. אנשים שחלקם אינם כבר איתנו. לפני שלוש שנים הצטרפתי לתוכנית הספורט של רדיו ללא הפסקה FM103, ומאז הייתי נפגש עם מאיר על בסיס יומי. איינשטיין הקפיד על פרטיותו, אבל כמגיש של תוכנית יומית ברדיו, איפשר למאות אלפי מאזינים לעקוב מקרוב אחר התפתחות המחלה האיומה, שניכרה היטב בקולו.

הסימן הראשון לבעיה כלשהי היה משיכת רגל, שהטרידה אבל לא חלפה עם הזמן. כל ההצעות לעזרה נידחו, כי מאיר היה חרד מאוד לפרטיותו. ניראה מוזר שמאיר מושך רגל ללא סיבה, כי כאבים לא היו. היה ברור שמדובר במחלה שמתפתחת והופכת להפרעה רצינית. בשלב מסוים, כשהתקשה ללכת, מאיר עבר לשדר מהבית, בקו שידור מיוחד. כשדיבר ניתן היה להבחין בהתדרדרות כמעט יומית במצבו.

ההודעה הדרמטית, בשידור כמובן, בה מאיר חשף את מחלתו, לא באה כרעם ביום בהיר, כי דבר המחלה היה ידוע ברבים. אבל נדרש אומץ לעמוד מול הצופים שמלווים אותך במשך עשרות שנים, ולהודיע הודעה אישית קשה, בלי להקריא אותה מטקסט כתוב. חד,  בהיר, ענייני, בלי רגשנות יתר, ונעבור לתוכנית בלי הנחות.

אנחנו נפרדים היום מאחד מעמודי התווך של תקשורת הספורט בישראל. תנחומיי למשפחה. יהי זכרו ברוך.

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות