הכותרת: קהו חושיו

סיכום חלקי של התפטרות אבנר קופל: המינוי שלו היה ביזיון, ההתפטרות היא הזדמנות. אני לא יודע מהן הסיבות האישיות, מקווה שבריאותו טובה. הסיבה האמיתית  קשורה, לדעתי, להליכים המשפטיים שקופל עובר בעסקיו, ועלולים להביא אותו להתפטרות שתבזה את איגוד הכדורסל. ימים, שבועות או חודשים יגידו.

מי שמתלונן שהוא נדרש לשתי חתימות על כל פעולה שהוא מבצע, לא מבין איך מתנהל מוסד ציבורי. על אדם עם רקע בעייתי כשלו, חובה לפקח בשבע עיניים. יושב ראש לא אמור לעסוק בשיפוצים, אלא להעביר החלטה, לאשר תקציב, לדאוג שלא יהיו העדפות של מקורבים במכרז, להביא את ההצעות לאישור, לפקח על ביצוע ללא חריגות. מה כל-כך מסובך?

יו"ר לא מתקשר בעצמו לספקים, בטח לא למקורבים שלו, ולא מוציא כספים ללא אישור מראש. ראשי מוסדות הספורט לא קולטים שמגבלות אתיות חלות עליהם. ביקורת דומה הייתה נגד אבי לוזון, על המינוי של גיא לוזון למאמן הנבחרת הצעירה. אם חברי נשיאות האיגוד היו חותמת גומי להחלטות שקופל קיבל ללא ידיעתם, הם היו עלולים להסתבך בעצמם. אם היועץ המשפטי של איגוד הכדורסל נרתם למאמץ למנוע מצביקה שרף להתמודד מול קופל, כפי שצביקה טוען, צריך לברר איזה אינטרס היה לאיגוד הכדורסל שלא תהיה התמודדות בין קופל לשרף?

האופוזיציה שמה עין על קופל, וזה ייזקף לזכותה. כי הממצאים שעולים לכאורה מטיוטת דו"ח המבקר הם חמורות. לא נעים שחומרים מודלפים, אבל רק מי שיש לו מה להסתיר מודאג מהדלפות. קופל התמנה לתפקידו בתמיכת נציגי כל מרכזי הספורט, והיה לו רוב מוחלט בנשיאות. השאלה: למה זה התהפך, לא צריכה להיות מופנית לשמעון מזרחי ולמרכז הפועל, אלא קופל צריך לשאול את עצמו. כנראה שהוא חשב בטעות שהוא קיבל מנדט לעשות באיגוד ככל העולה ברוחו. אם לשמעון מזרחי יש חשבון עם קופל בגלל הפיינל פור, למה הוא תמך בבחירה שלו מלכתחילה? אם חברי הנשיאות היו ממשיכים להיות חותמת גומי להחלטות שקופל קיבל ללא ידיעתם, הם היו עלולים להסתבך בעצמם.

קופל גייס, לטענתו, שני מיליון שקלים. גם אם זה נכון, זה לא מעניק לו זכות לעשות בכסף כראות עיניו. אולי במנהלת הליגה היה מקובל לתת לו אישורים בדיעבד להוצאות.  למשל,  בפרשת השימוש במסכי לדים של המנהלת,  שמיועדים להקרנת פרסומות במשחקים, ונעשה בהם שימוש בחתונת בתו. הספירה לאחור לסיום כהונתו החלה ביום  הראשון שנכנס לאיגוד הכדורסל כמו פיל לחנות חרסינה.

כנראה שקופל רגיל לחיות ברמה אחרת של הוצאות, ומאות שקלים לכיבוד וארוחות  נראים בעיניו סבירים. יתכן שאמיר שלח גבה עבור עיצוב הפנים סכום נמוך ממה שהוא נוהג לגבות, אבל זה עדיין יכול להיות סכום גבוה משמעותית ממה שאחרים גובים.

מה שהפיל את קופל כצפוי, מוקדם מהצפוי, זו גישת "אני ואפסי עוד". זה מחזיר אותי לשנות ה-70, כאשר ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון משה עציוני בדקה שחיתויות בכדורגל, וקבעה לגבי סגן היו"ר עזריקם מילצ'ן: קהו חושיו. זה בדיוק מה שקרה לקופל. ואם אתם מודאגים שמעכשיו יהיה משעמם, אפשר להירגע. קורבן הבגידה מבטיח לחזור בקרוב להטיף מוסר, לאלו שינסו לתקן את הנזקים שהוא השאיר.

גילוי נאות: אבנר קופל הגיש נגדי לאחרונה תביעת לשון הרע.

תגיות: אריה מליניאק

ניצחונות על מכבי ת"א עושים את ההבדל בין עונה טובה לעונה למזכרת. מכבי קיבלה מכה קלה בכנף. אילת קיבלה זריקת עידוד. הקהל בטירוף. יש עניין, אבל לא מה שאתם חושבים. חשבתם שהשביתה הסתיימה וחזרנו לשיגרה? לא אצלי. לאילת ארבעה זרים מצוינים, אבל לדורון הרציקוביץ' ולעודד קטש לא מספיק. הם רוצים חמישה, לכן עמדו בראש המאבק נגד השחקן הישראלי. אבי בן שימול ואפיק ניסים נאלצו לשבור שביתה, כי  הרציקוביץ' איים לסגור את הבסטה. קטש היה המאמן היחיד שנקט עמדה.

תענוג לראות את סקוטי הופסון, גראד ברמת אן. בי. איי.. לארי אובאנון קלע בחסד, לא חשש לקחת את השלשה שהביאה הארכה. הילמן מסוגל להחזיק את שון ג'יימס בלי עזרה,  שתשאיר את לוגאן והיקמן חופשיים לשלשות. טילמן אחד היעילים בליגה. קטש ניהל את המשחק יוצא מהכלל. אבל הנצחון הזה רשום על שמם של שניים: בן שימול וניסים ששיחקו ביחד 54 דקות, קלעו 30 נקודות, רובן בדקות ההכרעה, 9 אסיסטים ושתי חטיפות!

יש גם צד שני, אילת נהנתה מחסרונו של דווין סמית. כשארגון השחקנים דורש ארבעה זרים, שמשמעו לתת לזר אחד מנוחה פעם בחודש, זה אסון. אבל כשבלאט מוותר מרצון על השחקן מספר 1 שלו, במשחק הכי קשה ועוד בחוץ, זה בסדר. "נתנו לשחקן לנוח והפסדנו, אמר בסיום, לא סוף העולם". צודק, אז על מה נלחמתם שלושה שבועות?

אני לא מהאו"ם, אני פטריוט. גם יוגב אוחיון היה מצוין. כל הכבוד למאמן רוני בוסאני שממשיך לקדם את שון דאוסן. ניב ברקוביץ' ובן רייס (28 נקודות, 12 ריבאונד ו-5 אסיסטים) סידרו   לאלדד אקוניס עוד שנה להביא חמישה זרים, ולאכול בורקס במשרדי המנהלת.

לתגובות: arie@maliniak.co.il

תגיות: אריה מליניאק, מאמן

אמרתי לכם!        את נפילתו של אבנר קופל צפיתי ב-25.1.12. בבוקר המינוי שלו ליו"ר זמני של איגוד הכדורסל, הזהרתי את חברי הנשיאות שעמדו לבחור בו, שהאיש סוחב קופת שרצים, יאלץ להתפטר באמצע הקדנציה ויבזה את איגוד הכדורסל. הם בחרו להתעלם, אבל איש מהם לא יכול לטעון היום: לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי. הכתובת הייתה על הקיר, או ליתר דיוק במדור הספורט של ידיעות אחרונות. הכותרת: אין לכם בושה?         גילוי נאות: לפני מספר שבועות הגיש נגדי אבנר קופל תביעת לשון הרע. התביעה תתברר בבית המשפט. הסעיף הראשון בכתב ההגנה שיוגש: התביעה הוגשה נגדי כדי לקשור את ידיי ולחסום את פי ולקשור את ידיי, ליום בו קופל יתפטר. צדקתי,  רק הופתעתי מהמהירות שזה קרה.       "מספר סיבות הביאו להתפטרותי, אומר קופל בהודעתו, אך זה לא הזמן ולא המקום לפרטן. הזכות היחידה ששמורה לאיש ציבור מתנדב, הנותן באהבה מכישוריו, מרצו וזמנו הפרטי,היא להחליט מי ראוי להם".        ובתרגום לעברית: זה בדיוק הזמן להסביר למה התפטרתי, רק שעל הסיבות האמיתיות שהביאו להתפטרותי עדיף שלא אדבר, ובטח לא עכשיו. עדיף שלא אתייחס לטיוטת דו"ח חמור של מבקר הפנים של איגוד הכדורסל, שמייחס לי התנהלות לא תקינה. עדיף שלא אזכיר את החקירות שמנהלים רשם העמותות ומבקר המדינה. יש גם סיבות אישיות (אני מקווה שאין בעיות בריאות) כמו מינוי מפרק ע"י בית המשפט לחברה שלי, ושימוע שנערך לי לא מזמן בפרקליטות, לפני הגשת כתב אישום על העלמות מס במיליונים. על כל אלה עדיף שלא אדבר עכשיו, בתקווה שבעוד כמה ימים תשכחו ממני.        מר קופל היקר, ראשית תודה על שזכינו ליהנות מכישוריך, מרצך וזמנך היקר. יש עוד כמה זכויות ששמורות לאיש ציבור: למשל, למלא אחר הנהלים וההוראות, להתנהל בשקיפות, לשמור על כספי הציבור כמו שאתה שומר על כספך שלך (או שבמקרה שלך אולי עדיף שלא תנהג בכספי הציבור כפי שאתה נוהג בכספך שלך). את כישוריך עדיף שתיתן במקומות אחרים, כי את הנזקים שגרמת באיגוד הכדורסל ייקח שנים לתקן. נכון שגם קודמך מצוי בעין הביקורת, אבל במקום לנצל את הרוב המוחלט שקבלת כדי לתקן פגמים שהוריש לך שי שני, בזבזת כספי ציבור ללא אישור והכנסת את איגוד הכדורסל לבעיות חמורות בהרבה.      ולגבי ההתנדבות, כבר הבעתי דעתי יותר מפעם אחת: ההתנדבות היא אחד האסונות של ניהול מערכת הספורט. לא רק שאנשים, שחלקם חסרי כישורים ובמקרים מסוימים לא ישרים, גורמים לנזקים, אנחנו עוד צריכים לתת להם להדליק משואה ביום העצמאות על הנזקים שגרמו, בגלל שעשו זאת על חשבון זמנם הפנוי. עדיף היה אילו במקום לנהל את איגוד הכדורסל, היית הולך לטייל עם הנכדים בפארק. היה טוב להם וטוב לכדורסל. על הכישורים שלך אפשר ללמוד מבקשת רשויות המס למנות מפרק לחברת "רב אור" בבעלותך.       גם חברי נשיאות איגוד הכדורסל מחויבים לחשבון נפש. איך נתתם לאדם, שההתנהלות הפיננסית שלו כל-כך בעייתית, יד חופשית בהתנהלות חסרת אחריות בכספי האיגוד. אם שמעון מזרחי, ששולט בנעשה באיגוד כבר 40 שנה, נאלץ לבקש מקופל שידווח לפני שהוא עושה דברים על דעת עצמו, זה מראה איך דברים התנהלו בשנה האחרונה.        קופל התלונן שהאופוזיציה נלחמה נגדו. מה הוא ציפה, שהאופוזיציה תתמוך בהתנהלות המופקרת שלו, כאשר אפילו התומכים בו היפנו לו עורף? למה שמישהו יעמוד מאחוריו כאשר עוד לפני שחימם את כורסת היו"ר, כבר טס לפגישות עם עומרי כספי וג'ורדן פרמאר בניו ג'רזי. אלפי הדולרים שנזרקו סתם, הם אולי גרושים במושגים של קופל, אבל באיגוד הכדורסל עושים חשבון לצירוף פיזיותרפיסט לנסיעה של נבחרת צעירה. לשם מה הייתה הנסיעה, היה ספק שכספי ישחק בנבחרת? אי אפשר לדבר עם פרמאר בטלפון? קופל עשה במנהלת הליגה כרצונו, והאמין אולי שיוכל להמשיך באיגוד באותו סגנון. משרדי האיגוד באמת היו זקוקים לשיפוץ, אבל לא בסכומי עתק, ללא פיקוח ובכסף שאין.     דווקא ההתערבות של קופל בסכסוך בין מנהלת הליגה לארגון השחקנים, הייתה מוצדקת. להחלטה על מספר הזרים יש השלכות חמורות על נבחרות ישראל בכל הגילאים, והאספקט הזה כלל לא עלה לדיון בין המנהלת לארגון השחקנים. אילו בראש האיגוד היה עומד אדם בעל שיעור קומה וחסר פניות, הוא לא היה מחכה ששמואל פרנקל יחזור מהטיול המשפחתי בתאילנד וסין, אלא לוקח את העניינים לידיו וסוגר עניין. אגב, הצעת הפשרה שקופל העלה הייתה יכולה להתקבל, אלמלא הייתה בעיה קטנה: קופל הוא שהציע אותה.       טחנות הצדק בישראל טוחנות לאט. לא יתכן שיו"ר איגוד הכדורסל חשוד במעשים חמורים ביותר, ולפרקליטות לוקח שנים להגיש כתב אישום (או לרדת ממנו). לא יתכן שהפרשה תסתיים רק בהתפטרות של קופל. היו לו שותפים, לפחות בידיעה ובשתיקה. העקבות מוליכות, גם במקרה זה, אל מרכזי הספורט. מינוי קופל נולד בחטא הפוטש על שי שני. חברי הנהלות כל איגודי הספורט הם שליחים של המרכזים. הקריטריון היחיד לכהונת חבר בהנהלת איגוד הכדורסל או ההתאחדות לכדורגל, היא הנאמנות שלו למרכז הפועל, מכבי, אליצור או בית"ר. במקרה של קופל, הוא יו"ר איגוד הכדורסל, חבר מזכירות ההתאחדות לכדורגל, חבר הנהלת הועד האולימפי וגם יו"ר מרכז בית"ר. הוא נושא בתואר שלו מנכ"ל, כי ליו"ר מרכז אסור לכהן גם כיו"ר איגוד ספורט. משרד הספורט דרש ממנו להתפטר משלל תפקידיו, אז דרשו. הנזק הכי גדול שגורמים אנשים גרועים, שהם מבריחים אנשים טובים. במה שונה חבר הנהלת איגוד הכדורסל, מדירקטור בחברה ציבורית? איזה אדם רציני מוכן להיות חבר בדירקטוריון, שבראשו עומד אדם שמונה מפרק לחברתו כדי למנוע ממנו להבריח מיליונים לכיסו הפרטי. אז מה עושים?1. למנות מיד נציגי ציבור (שליש) להנהלות איגודי הספורט ו-הועד האולימפי. הספורט לא שייך להפועל, מכבי, אליצור, אס"א ובית"ר, אלא לציבור. אילו היו נציגי ציבור (אמיתיים) בהנהלת האיגודים (ולא נציגי מרכזים), קופל לא היה יכול להתנהל בצורה כזאת. 2. להקים ועדה לאישור דירקטורים במוסדות הספורט.3. לבדוק ולרענן את הנהלים בכל איגודי הספורט.  4. אבנר קופל חייב להתפטר גם מיתר תפקידיו. אם לא יתפטר, הנהלות הארגונים  צריכות לסלק אותו. 5. אם חברים נוספים סרחו, בנשיאות או בעלי תפקידים כמו המנכ"ל, היועץ המשפטי  והאחראים על הכספים סרחו, להטיל עליהם אחריות אישית. אם נגרמו נזקים, להגיש תביעות אישיות. 6. להסדיר את היחסים בין איגוד הכדורסל למנהלת הליגה. 7. את האנשים שקופל מינה ל"משרות אמון", לשחרר!        המחדלים של אבנר קופל אינם חזות הכל. ניקיון יסודי מתחיל עכשיו!

תגיות: אריה מליניאק

מכבי ת"א היא עסק, אבל קבוצת כדורסל לא נמדדת ברווחים אלא בתוצאות. לשמחתי, כסף לא מבטיח תוצאות בספורט, אבל אין ספק שב-20 מיליון דולר אפשר היה לבנות קבוצה יותר טובה. לא כל ה-20 מיליון הם תקציב שכר לשחקנים, אבל זה נכון גם לגבי קבוצות אחרות.

קנה המידה להצלחה של קבוצה הוא שלם שגדול מסך חלקיו. אפשר להגיד שזה קרה מעט מדיי פעמים העונה, בעיקר בריצת ששת הנצחונות בטופ 16. ברוסיה, בתורכיה ובספרד יש קבוצות עם דוד עשיר והתקציב "גמיש". הדודים של מכבי ת"א קצת פחות עשירים מאשר בעבר, לכן כסף היה שיקול העונה בהחתמה ובשחרור  של שחקנים. כל קבוצה ישראלית אחרת הייתה מתמוטטת מנפילות עם שחקנים בסדר גודל של גיאורגי שרמדיני, דרקו פלניניץ' או מלקולם תומאס. מכבי שורדת את הטעות. השאלה: מה עושים עכשיו?

טעות שרבים עושים – ניגשים מיד לפעולה. כרגע יש זמן לנסות להבין מה הביאנו עד הלום. אם צריך להחליף (שוב) כחצי קבוצה, משהו לא עובד. מה הטעם לחזור שוב ושוב על משהו שלא עובד?

\    מה שמייחד אנשים מצליחים, שהם יודעים בכל רגע נתון לאן בדיוק הם רוצים להגיע, איפה באמת הם נמצאים ומה הפער. ניהול נכון מתחיל בהגדרת מה חשוב ומה דחוף. מי שאין לו סדר עדיפויות, הכל אצלו תמיד דחוף. התוצאה: הוא מחתים שחקנים גרועים ו/או יקרים, לא בונה קבוצה אלא סותם חורים, מודד את עצמו בניצחון במשחק הקרוב. כשאתה לחוץ להחתים שחקן, לשחקן "אין מחיר", לכן אתה משלם "כל מחיר" ואח"כ מתלונן שהשחקן לא שווה את המחיר. שרמדיני לא יכול לתת תמורה ל-600,000 דולר, גם אם יצמחו לו כנפיים. הבעיה היא שרמדיני, אלא אתה.

דיויד פדרמן ואודי רקנאטי הם אוהדים שמנהלים עם הראש. שמעון מזרחי הוא אוהד שמנהל עם הלב. ראש ולב יכולים להיות שילוב מנצח, אבל כשפדרמן עושה טעות הוא משלם, וכששמעון מזרחי עושה טעות שוב פדרמן משלם. בשנתיים האחרונות לבור יש תחתית. מדברים על הכנסת משקיע. השקעה במה? לא מדובר בעסק שמייצר רווחים, אלא באימפריה של הוצאות.

כלל חשוב נוסף: כל אחד מתעסק במה שהוא מבין. עדיף שבעל המאה לא יהיה בעל הדעה. יש לו זכות וטו. העונה הזאת הייתה  עלולה להסתיים בקטסטרופה  לפני שהתחילה, אם הפועל ירושלים הייתה נענית להצעה של מכבי ת"א להחליף את קרייג סמית בשון ג'יימס פלוס 200,000 דולר. מטורף.

יש סדר לדברים: תחילה קובעים עקרונות. סדרי עדיפויות. מה חשוב יותר ומה פחות. אח"כ תיאור מדויק של המצב. עובדות, לא הסברים. מה עשינו, מה עבד, מה לא עבד, מה חסר, מה הפער, מה נדרש.

מגדירים מטרות. איך אתה רוצה למדוד את ההצלחה? להתחיל במטרות לטווח ארוך. שלוש או חמש שנים. משם לבנות אבני דרך לאחור. מה אתה רוצה שיקרה בעוד ארבע שנים, שלוש, שנתיים. רק אז תחליט מה לעשות בעונה הבאה.

למכבי ת"א אין מטרות לעוד חמש שנים. גם לא לשלוש. מאז ומתמיד המטרה היא ניצחון במשחק הקרוב. לפעמים צריך לוותר על משהו בטווח הקצר, כדי להצליח בטווח הארוך. אבל כשהפסד הוא סוף העולם, לא משקיעים בצעירים. ליאור אליהו אכן בתקופה רעה. אבל הוא נמחק לגמרי למרות שיישאר בעונה הבאה, וקיינר מדלי שיעזוב, קיבל עוד ועוד הזדמנויות והוקפץ לחמישייה. אין לי טענות לבלאט,  הוא רוצה לנצח. אבל הכתובת הייתה על הקיר מזמן: אי אפשר לקלוע גויאבות משישה מטר, ובעמדה מס. 4 לא יכול לשחק שחקן שלא מסוגל לקלוע מבחוץ, חלש פיזית ושומר בינוני מינוס.

מכבי ת"א היא קבוצה עצבנית. אין סבלנות לתהליכים. החדשות הטובות: יש קיצורי דרך. אפשר ללמוד מאחרים. פנאתינייקוס חתכה את התקציב בחצי, ובמקום למחזר עוד עונה עם מייק בטיסט ויתרה גם על אוברדוביץ', בונה מאמן חדש ורחוקה מרחק ניצחון אחד מפיינל פור.

למכבי ת"א תמיד חסר כסף. כמה פעמים זה יחזור על עצמו עד שיחליפו שם דיסקט? במקום 13 שחקנים בינוניים, אולי ייקחו סיכון ויבנו קבוצה על שמונה שחקנים טובים וארבעה צעירים. ישראלים זו לא מילה גסה. צבא רזה וחכם.

יש מאמנים שחייבים להתאים את צורת המשחק לשחקנים שנותנים להם. לדיויד בלאט יש עכשיו את הפריבילגיה לבחור שחקנים שמתאימים לצורת המשחק שלו. אחרת הוא ייאלץ להתפשר שוב בניהול המשחק.  שיבחר את השחקנים, או שיתנו למישהו אחר לאמן. להביא לו שחקנים ולהטיל עליו אחריות, לא הולך.

במקום להילחם על שיתוף יותר זרים בליגה, מכבי ת"א צריכה להקריב כמה משחקים בשביל לשלב ישראלים. זה טוב לכדורסל, טוב למכבי ת"א,  טוב לכולם. אבל למרות שההשתתפות ביורוליג מובטחת, דבר לא ישתנה.  כי מי שכותב משהו שונה הוא שונא מכבי, זה ב-DNA שלהם ונמר לא יתחיל לאכול חסה. צריך להחליט את מי מהשחקנים להשאיר, ולהתאים אליהם את השחקנים החדשים. וצריך גם להשאיר משהו לטור הבא שלי. בבניין יד אליהו ננוחם.

לתגובות: arie@maliniak.co.il

תגיות: אימון עסקי, אריה מליניאק, מכבי ת"א בכדורסל, ניהול. שבעה מפתחות למומחיות עסקית.

משהו שלמדתי ממורי ורבי אנתוני רובינס: תשומת הלב שלנו, לא יכולה להתמקד בשני דברים בו זמנית.

למה זה חשוב? כדי שכל אדם ישאל את עצמו שתי שאלות:

שאלה מס. 1. על מה הפוקוס שלי כרגע בחיי, בעסק, בקריירה ובמשפחה שלי?

שאלה מס. 2. כאשר הפוקוס שלי הוא על… (מה שעניתם בשאלה מס. 1), מה אני לא רואה באותו זמן?

ביבי נתניהו אכל אותה בבחירות, כי סירב לראות דור שלם שסדר היום שלו שונה. הזחיחות עלתה לנתניהו ביוקר. אילו רק שאל את עצמו שאלת מפתח אחת, אולי היה מזהה שהוא בכלל לא בכיוון: מה אני לא רואה שהסוקרים רואים, כאשר הפוקוס שלי הוא על הספינים שיועצי אחיתופל שלי מפיצים?

"תספורת" הפכה למושג שגור בעולם הפיננסי. אנשי עסקים מלווים מהציבור מיליארדים, ומחזירים רק חצי או שליש מהחוב. זה מרגיז, כי הבנקים לא יוותרו לאף אחד מאיתנו על שקל. אילו רק שאלנו את עצמנו, מה אנחנו מסרבים לראות, לפני שקנינו את אגרות החוב של IDB, היינו אולי מרוויחים פחות, אבל נשארים עם כל הכסף.

אנחנו חייבים להיות מודעים לעובדה פשוטה: הפוקוס שלנו יכול להיות רק על דבר אחד בו זמנית. אי אפשר להיות שמחים ועצובים באותו רגע. אי אפשר להיות מלאי אנרגיה ומודאגים בו זמנית. תבחרו!

כי כשהפוקוס שלנו על בעיות, אנחנו לא רואים פתרונות.

כשהפוקוס שלנו על חולשות, אנחנו לא רואים חוזקות.

כשהפוקוס שלנו על העבר, אנחנו לא מסוגלים לראות עתיד.

כשהפוקוס שלנו על ההוצאות, אנחנו לא רואים איך נגדיל הכנסות.

כשהפוקוס על מה שאין לי, אני לא נוכח למה שיש לי.

ויש לנו המון, אנחנו פשוט לא נוכחים לזה בכל רגע. ניקיון פיזי מתחיל בניקיון פנימי. החיים שלכם ישתנו כאשר תשנו פוקוס מהוצאות להכנסות, ממה שאין למה שיש, מחולשות לחוזקות, מבעיות לפתרונות.

החדשות הטובות: אפשר ללמוד את זה.
החדשות העוד יותר טובות: כל אחד יכול!

מתי הזמן הכי טוב לעשות את הצעד הראשון? !The time is always now

לאחר פסח אני פותח קבוצת אימון.

איפה? אצלי בבית.

כמה? 6-8 אנשים.

מי? מנהלים ובעלי עסקים.

מתי? למשך שלושה חודשים.

החדשות הפחות טובות: לא  כל אחד יתקבל.

פרטים והצעת מועמדות ב: arie@maliniak.co.il

תגיות: אימון למנהלים, אריה מליניאק, בעלי עסקים קטנים ובינוניים, הרצאות, מליניאק, סדנאות

מחר הבחירות לכנסת ה-19, ועדיין כרבע מהמצביעים "מתלבטים". אין דבר כזה מתלבטים. או שאתם מצביעים או שאתם לא מצביעים. כל השאר סיפורים.

התלבטות היא תוצאה של קונפליקט ערכי פנימי. השכל אומר לעשות משהו, הלב אומר לא לעשות. כשהמציאות מסתדרת טוב עם משאלת הלב זה נהדר. כשזה לא קורה, אנחנו מעוותים לעתים את העובדות, שלא יקלקלו לנו את הסיפור. התוצאה: אנחנו נשארים באותו דפוס הצבעה, רק עם תחושה רעה. אנשים לא רוצים להרגיש אידיוטים. מי שמצביע בפעם החמישית למפלגה שהבטיחה עלייה ברמת החיים ולמרות זאת עדיין קשה לו לגמור את החודש, מרגיש רע. מי שמצביע למפלגה שהבטיחה שקט, והביאה מטר טילים, יודע שהוא הולך לאכול אותה שוב מאותה מפלגה. למרות זאת קשה לו להתנגד לכוח גדול ממנו ומנהל אותו.

מה שמניע בני אדם הם הערכים שהם מאמינים בהם. אנחנו סופגים אותם בילדותנו, בעיקר בבית הורינו. אם הערכים שחשובים לך הם משפחתיות ונאמנות, אתה יכול להיות בן 70 ועדיין להצביע לאותה מפלגה שאביך עליו השלום הצביע, כי הצבעה למפלגה אחרת תגרום לך לנקיפות מצפון בגלל חוסר הנאמנות לאביך.

כל מי שמנסה למצוא הסברים הגיוניים להצבעה "לא הגיונית" מפספס. אכזבה ממפלגה היא לא סיבה לאזרח לשנות את דפוס ההצבעה שלו, כמו שאוהד הפועל לא יהפוך לאוהד מכבי אם הקבוצה שלו תרד לליגה נמוכה. איך אפשר להסביר נשים מוכות, שמאמינות שבעליהן האלימים יתחילו ממחר לנגן להן סרנדות? אנחנו מעדיפים "להאמין" למשאלות לב, למרות שהעובדות שונות. באחד המערכונים המעולים של הגשש החיוור, אומר שייקה לגברי: אני מפלגת "העבודה", אבל מצביע "ליכוד". היד כאילו מנותקת מהמוח. פועלת על אוטומט. החלטה לא רציונלית? לא בטוח. הרבה החלטות שאנחנו מקבלים אינן "רציונליות". למה אנשים מעדיפים לעמוד שעתיים בתור למסעדה, ולא להיכנס למסעדה סמוכה שאין שם תור? כי התור אומר משהו על המסעדה, אבל גם על העומדים בתור. מה זה אומר עליי, אם אני מצביע ליכוד או מר"צ?

ההתנפלות של המפלגות על המתלבטים היא מגוחכת. הרי מי שגורם ל"מתלבטים" בלבול, הן המפלגות עצמן. אנשים מתלבטים כי הם מתקשים להבין איך נפתלי בנט המתנחל גר ברעננה שעושה אקזיט בהייטק. או יאיר לפיד האנטי דתי, הציב כמספר 2 שלו רב חובש כיפה. אם הליכוד בשלטון ורוב מצביעיו הם ספרדים, איך זה שלא היה עדיין ראש ממשלה ספרדי?

בהירות מניעה לפעולה. פוקוס יוצר בהירות. הדרך להניע את עצמך היא לשים את הפוקוס על העתיד. ראו מה קרה לאשת לוט כשהביטה לאחור. העולם לא מתחלק לגאונים ולמטומטמים אלא לשחקנים ולצופים. "מתלבטים" יושבים ביציע. תוצאות אפשר להשיג רק במגרש. מה שעוצר אנשים מעלייה למגרש של תוצאות הוא החשש מכשלון. כולם רוצים להיות בצד המנצח. גם עלייה מ-4 ל-8 מנדטים הוא נצחון. אז למה אנחנו לא מצביעים? כי כוח גדול מאיתנו עוצר אותנו – היציאה מאזור הנוחות.

רבים מפרשים אזור נוחות כאזור נוח. טעות. אזור נוחות הוא אזור לא נוח שקשה לצאת ממנו. יש חסרי בית שמסרבים לעבור לדירה חמה ונוחה. גם  כשאנחנו מחליטים לא לעשות, אנחנו מחליטים. לעשות משהו אחר. לא הצבעה לצד המפסיד היא שגורמת לתחושה רעה, אלא ההימנעות מהצבעה. תחליטו, תצביעו ותרגישו עם זה טוב.

תגיות: אריה מליניאק

תגיות: אריה מליניאק

תגיות: אימון אישי, אריה מליניאק מאמנים

תגיות: אימון מנהלים, אריה מליניאק, מליניאק ברביעי, ניהול עסקי

בימים הקרובים יחזרו לכם צ'קים!

לא חשוב כמה גדולה מסגרת האשראי שלכם, בשבועות הקרובים יחזרו לכם צ'קים. זה כוחו של הרגל. 365 ימים התרגלתם לכתוב על הצ'קים תאריך שמסתיים בספרות 12' ובתת מודע שלכם נוצרה תבנית. ייקח לכם כמה שבועות להתרגל לכתוב תאריכים שמסתיימים ב-13,אבל יש מה לעשות בינתיים בנדון: קחו פנקס צ'קים, ומלאו רק את שתי הספרות האחרונות בתאריך: 13. בפנקס הבא הבעיה כבר לא תהיה קיימת.

אם אתם מודאגים שלא יישארו לכם בעיות לפתור, אל דאגה, יצוצו בעיות אחרות. מה שחשוב באמת, זה ללמוד את השיעור:

1. המוח פועל בתבניות. כדי לחולל שינוי צריך להתמיד בו לאורך זמן. ליצור תבנית חדשה.
2. הרגלנו את המוח שלנו לחשוב: עבר, הווה, עתיד. כדי לחולל שינוי שיתמיד לאורך זמן, יש לשנות את כיוון המחשבה: עתיד, הווה, עבר.
3. זווית התבוננות שונה, תביא אותנו לתובנות חדשות שיעלו בנו רגשות חדשים.
4. רגש נועד להניע פעולה. חזרה רצופה על פעולה, יוצר תבנית חדשה.
5. תבנית חדשה תקבע את הפעולה בתת מודע שלנו.

אז הנה התורה על רגל אחת:

v  מצאו הרגל שאינו משרת אתכם, משהו שאתם רוצים לשנות.

v  שאלו את עצמכם: למה חשוב לי לשנות את ההרגל הזה?

v  איזה הרגל חדש אני רוצה לסגל לעצמי. סמכו על התת מודע שלכם, שאם אתם מדמיינים את עצמכם עושים משהו, יש לכם היכולות והכישורים לעשות את זה.

v  מה התועלות שיהיו לי לאחר שאסגל את ההרגל החדש? מה ארגיש?

v  דמיינו את עצמכם בסרט, כאשר אתם פועלים מתוך ההרגל החדש.

v  מה אתם מרגישים? איפה זה קורה? עם מי?

ולסיום 3 שאלות בהן אני מסיים כל סשן אימון, הרצאה או סדנה:

1. מה את/ה הולכ/ת לעשות?
2. מתי תעשה/ י את זה?
3. איך אדע שבצעת את המטלה?

ועוד משהו: שום דבר לא מובן מאליו. סכמו מה השגתם ב-2012 כי ההתבוננות בהישגים ובתוצאות חשובה ביותר.

וזה מה שעשיתי הבוקר, סיכמתי את 2012 שלי:

v כ-130 סדנאות והרצאות לבעלי עסקים ומנהלים בחברות וארגונים, בתחומי הפיננסים, הייטק, תעשייה, קמעונאות, תקשורת, שיווק ומגזר ציבורי.

v     ההכנסות שלי גדלו ביותר מ-200 אחוז.

v     כ-1,000 בעלי עסקים ומנהלים השתתפו בסדנאות "שבעה מפתחות למומחיות עסקית", שמבוססות על גישת האימון שלי ותובנות של אנתוני רובינס.

v   חמישה שידורים ממערכת שידור טלוויזיה אינטרנטית שהקמתי בבית.

v     פרויקט תמיכה בצוות ההוראה של בי"ס "נווה יהונתן" ברמלה.

v     מערכת דיוור, סליקה ודפי נחיתה.

v     פרופיל בפייסבוק שמכיל כ-5000 חברים

v    כ-2000 חברים בלינקדאין.

v     העליתי יותר מ-100 פוסטים לבלוג שלי.

v     סדנאות לבעלי עסקים מהדרום בשיתוף "בזק עסקים" במבצע "עמוד ענן", נמשכות פעמיים בחודש לבעלי עסקים מכל הארץ, ובחינם!

v     זוגתי ואני השכרנו את דירותינו ועברנו לגור בבית נחמד.

v     הצטרפתי לצוות הפרשנים של "לילה כלכלי".

v     חזרתי לפאנל "יציע העתונות" בערוץ הספורט.

v     כתבתי 146 טורים ומדורים ב"ידיעות ספורט", שחלקם מופיעים גם ב-Ynet.

שתי המשימות החשובות לשנה הקרובה:

צילום ועריכה של קורס אימון והעצמה אינטרנטי, שחלקו יהיה פתוח לצפייה לכולם בחינם.
הגיע הזמן להשלים כתיבת ספר.

מאחל לכולנו 2013 עוד יותר מצוינת

אריה מליניאק

כולם רוצים להיות ווינרים. השאלה, אם יש נוסחת הצלחה, מהי? איפה לומדים את זה? איך נהיים וינר. אף אחד לא רוצה להיות לוזר. כולם מתרחקים ממך, אתה אאוט, לא סומכים עליך בכלום. אתה סובל מדימוי נמוך.

מקובל לחשוב שווינר הוא מי שמנצח ולוזר הוא מי מפסיד. זה לא מדויק. גם ווינר מפסיד לפעמים, אבל הוא מקבל את ההפסד כמו ווינר. לוזר מפסיד עוד לפני שהמשחק החל. ווינר ולוזר הם השתפקות של מצב נפשי STATE OF MIND.

דימוי שאדם מעניק לעצמו, הופך אחר כך לסוג של נבואה שמגשימה את עצמה. אנשים חושבים בטעות שווינר הוא אחד שמנצח תמיד, ולוזר הוא אחד שתמיד מפסיד. אז זהו, שלא. גם הווינרים מפסידים לעתים, השאלה איך הם מתנהלים במהלכים המכריעים ואיך הם מגיבים במקרה של הפסד.

ווינר ולוזר הם מושגים ששאולים מעולם הספורט. WIN – נצחון. LOSE – הפסד. התוצאה הסופית אינה חזות הכל, אלא ההתנהלות והתגובה לאירועים במהלך המשחק. ווינר יראה בכל מה שקורה הזדמנות. לוזר יימצא כל דרך להפסיד, אפילו אם הניצחון מובטח בכיסו.

מה שהופך בני אדם לווינרים או לוזרים, זו הגישה והאמונות שלהם. ווינר מאמין שיש לו את היכולות והכישורים לצאת מכל מצב. ווינר מאמין שהכל מגיע לו. שלא חשוב כמה הדברים פועלים לרעתו, בסוף הכל יסתדר לטובה. ווינר פועל מעבר לנסיבות. מה שמניע אותו זה מנוע בעירה פנימי, שכמעט ולא מושפע ממה שקורה בסביבה.

לוזר מאמין שהנצחונות וההישגים באו לו במקרה. עניין של מזל. כנראה שאין לו את "זה". שום דבר לא מגיע לו. כשהוא משיג משהו, זה על חשבון מישהו אחר. מה שמניע או עוצר את הלוזר, זה משהו חיצוני. משהו שקורה בסביבה. משהו שאמרו לו, עשו לו, אכלו ושתו לו. הלוזר הוא קורבן.

ווינר הוא STATE OF MIND. הווייה שהאדם פועל מתוכה. אנשים חושבים, בטעות, שכאשר אני אתאמן, אני אנצח, ואז אהיה אלוף. האמת שהתהליך עובד הפוך: כאשר אני בוחר להיות אלוף, אני מתחיל להתאמן כמו אלוף, מנצח ונהייה אלוף. ויינר זה מי שאני, לא מה שאני עושה, ובטח שלא התוצאות שאני משיג.

יש מאמנים ושחקנים נהדרים, שברגע האמת מתקפלים ומפסידים. ויש שחקנים לא מוכשרים באופן מיוחד, שברגע האמת מתעוררים לחיים, ומוציאים מעצמם 150 אחוז. יש אנשים שדווקא במצבי לחץ, מפיקים מעצמם יותר.

נקודת המבחן היא ההחטאה. הפספוס. כאשר הווינר לא מצליח לקבל את התוצאה המבוקשת, הוא לא מפסיק לפעול. לוזר מגיע מיד למסקנה שמשהו לא בסדר אצלו, ונעצר. ווינר הוא לא שחקן שקולע מכל מצב, אלא זה שדורש שימסרו לו את הכדור לזרוק את הזריקה המכרעת. הלוזר מתחבא כדי שחס וחלילה לא ייאלץ לעמוד במבחן. כי בסוף הוא עלול עוד להצליח.

נכתב ע"י אריה מליניאק – אימון אישי

תגיות: אימון אישי, אריה מליניאק, קואצינג

בדרך כלל אנשים פונים לטיפול של אימון אישי  כדי לחולל שינוי.
אחרי החג הבעיה הפוכה: איך חוזרים לשיגרה
הבעיה יכולה להיות: שגרה = שעמום
זו דעה קדומה, לא מוכחת. שיגרה אינה בהכרח שעמום.
ניתן לעצב כללי משחק שיהפוך את השיגרה למעניינת.

כדי לחולל שינוי צריך לשבור תבניות. לזהות תבנית ולהחליף אותה בתבנית חדשה. המקרה שלנו הפוך: לחזור לשיגרה.

ניתן לחזור לשגרה בשתי דרכים:
1. יש ליצור תבנית חדשוה
2. לחזור לתבנית הישנה, אם היא מתאימה לנו

המוח אוהב תבניות.
הוא מאחסן את המידע בתבניות.
לכל מחשבה יש תבנית שניתנת לזיהוי ולשינוי.
אפשר להשתמש בתכונה הזאת של המוח, כדי ליצור שגרה.

5 טיפים לחזרה לשגרה
• תכננו שבוע קדימה
• צרו עוגנים: הכניסו תחילה ליומן דברים קבועים
• רשמו פעולות שחוזרות יום-יום
• בכל יום שריינו זמן ל-Well Being
• בכל ערב השלימו את היום

נכתב ע"י : אריה מליניאק

תגיות: אימון אישי, אריה מליניאק

הכנת עדה לקראת משפט
(עדות א' ממשרד התיירות במשפט קצב)

    הכותרות מנבאות לא' ממשרד התיירות, שהיא והיועץ המשפטי מזוז, הולכים לעבור מסכת עינויים על דוכן העדים. איך מאמנים מישהו לקראת אירוע מלחיץ? העדה הזאת הולכת לעבור תקופה לא קלה. גם בבית משפט, גם בעיתונים ובטלוויזיה. בקיצור, בכל פינת רחוב.

איך מכינים את עצמך לקראת התמודדות קשה?

צריך להבין איך המוח עובד: משהו קורה, מישהו אומר משהו, והאוטומט שלנו מקפיץ פרשנות שיש לנו על הדברים שנאמרו. אני מזמין כל אחד לנסות לאתר מצבים בחיים, בהם מישהו אומר לכם משהו (שאתם לא אוהבים לשמוע), ולהיזכר בתגובה האוטומטית שלכם.

• האם אתם נעלבים?
• אולי הופכים לתוקפנים?
• או שזה מתיש אתכם, ואתם מתעייפים ומנתקים מגע?

לכל אחד יש גם את המשפטים הקבועים שחולפים במוחו, ומלווים בהתנהגות קבועה.

לפעמים זה משפט שמישהו מסוים אומר לכם. בן הזוג, המנהל שלכם.

הוא אומר: "אי אפשר לסמוך עליך". מה שקופץ: "הוא מזלזל בי". "שותים את דמי".

השאלה: על מה הפוקוס שלך, כאשר אתה שומע את המשפט הזה, או כאשר מישהו מנפנף לעברך באצבע?

   הסנגור של קצב, הולך לתקוף את א' יום אחר יום. מספיק שהיא תראה אותו מולה, זה כבר עלול לגרום לה  לתחושות רעות. אם היא לא תכין את עצמה, מה שיקפוץ זו התגובה האוטומטית. היא לא  תהיה ממוקדת בגרסה שלה, אלא בעלבון. ואז היא עלולה לצאת שקרנית.

   דיבור זה אוויר חם שיוצא מהפה. המשמעות שאנחנו נותנים לדברים, הם שקובעים את התחושות שלנו. אימון אישי מאפשר לך להמשיך להיות מי שאתה בוחר להיות: נינוח וממוקד. מבלי לתת לעלבון להסיט את הפוקוס שלך ממה שאתה באמת רוצה. בלי סתירות בעדות שיערערו את האמינות שלך.

בדרך כלל מכינים עד לכל שאלה שיעלה הצד השני. לזכור את הפרטים. זה מתיש.

   מה שחסר זה אימון אישי : מי אתה הולך להיות בדיון, שיגיד את הדברים שאתה הולך להגיד.

לפני כל דיון נדרש לעשות קלירינג: לרדת משיפוטים ומדעות שיש לך על עצמך ועל התובע, מדיונים קודמים. מי אתה בוחר להיות, כאשר תעלה להעיד. לזהות מחשבות שרצות לך בראש, ומסיטות את תשומת הלב.

* תתחברי למשהו שעושה לך טוב. למוסיקה שמכניסה אותך ל-STATE OF MIND מתאים.

* מי שאת הולכת להיות בדיון זו אישה: ממוקדת, נינוחה, לא לוקחת שום דבר באופן אישי.

אנחנו בהצגה. התובע הוא בסך הכל שחקן שמדקלם תפקיד. הוא בכלל אדם חביב. אין לו שום דבר נגדך.

* דמייני שהתובע אומר את הדברים הכי קשים, אבל בקול של מיקי מאוס. הוא לא מתכוון למה שהוא אומר, זה טקסט שהוא צריך להגיד. זו הצגה. משחק.

* דמייני שאת בכנס של אנשים שמודים לך על העדות שלך. אולי אפילו תיהני.

תגיות: אימון אישי, אריה מליניאק

  פינת קואצ'ינג אריה מליניאק "יום חדש" 5.4

הנושא: נקיון

   תוצאות הן פונקציה של ניקיון.  ולמקד כל אדם באותן נקודות בכל תחום, שלדעתו דורשות טיפול והשלמה. רשימת הניקיון היא כלי להשלמה, של פעולות ושיחות שאנחנו מזניחים, עוקפים, דוחים, מתעלמים, באופן מודע או לא מודע. אם נרצה או לא נרצה, השיחות הללו רצות בראשנו מעת לעת, מטרידות, מעייפות, מוציאות מריכוז, מונעות פעולה והתקדמות.

  פסח, כמו כל חג או אירוע אחר, הוא הזדמנות למשהו. ומאחר שעל פי הגישה שלי כל דבר בחיים הוא משחק, ניתן גם לשחק משחק נקיון.

ניקיון אינו רק פיזי. חשוב לנקות גם ניקיון נפשי. לנקות יחסים עם אחרים.

כל תחום שאינו נקי אצלנו, גוזל מאיתנו אנרגיה.

נקיון של תחום בחיינו משחרר לפעולה.

יתרה מזאת, אנחנו רואים באחרים השתקפות של עצמנו.

מי שלא מנהל את הכסף שלו כראוי, יתקשה לעסוק במכירות, כאשר הקונה יגיד לו "אין לי כסף". 

מי שלא מנהל את המטלות שלו בזמן, יקנה בקלות את הסיפור: "אין לי זמן"

נקיון הוא לא רק פיזי, אלא בעיקר יחסים

משחק נקיון

1. רשמו נושאים פתוחים לפי תחומים: * יחסים * גוף פיזי * כסף * סביבה פיזית * משפחה * עבודה * קריירה
2. עברו על הרשימה, בחרו סעיף לניקוי
3. בררו מה גרם לכם להתעלם / לעכב את הטיפול
4. לאחר השלמת ניקיון הסעיף מהרשימה
5. מדי חודש עדכנו את הרשימה

 ניקוי של סעיף פותח פתח לפעולה

   מילוי רשימת הניקיון הוא בעצם תהליך של התבוננות בתחומי החיים השונים. כל אחד מאיתנו הוא שקובע האם היה רוצה להגביל שתיית קפה לכמות מסוימת או לבטלה כליל מסיבות בריאותיות.

  רשימת הניקיון נותנת לך תמונת מצב, כדי שתוכל/י לבדוק את ההתקדמות / הנסיגה שלך בכל תחום. אנחנו רואים ברשימת הניקיון משחק, והניקוד נועד להניע אותך לפעולה בדרך נינוחה ומהנה.

  טיפול ברשימת הניקיון חשוב במיוחד למאמנים, מאחר שאנחנו רואים באחרים השתקפות של עצמנו. לדוגמא: מי שיש לו קשיים בניהול הזמן שלו עצמו, יירתם בקלות לסיפורי הזמן של המאומן שלו. ומי ש"קשה לו" בענייני כסף, יתקשה לשקף למאומן שלו את קשייו בנושאי כספים.

   ניקוי סעיף ברשימת הניקיון הוא לא פעולה טכנית. אנחנו נמנעים מלבצע פעולה מסויימת לאורך זמן, כי ברקע יש משהו שעוצר ומעכב. ניקוי סעיף ברשימת הניקיון הוא תהליך.

   אין משמעות לסדר הסעיפים שאת/ה מחליט/ה לנקות. אפשר לנקות תחילה סעיפים "קלים" כדי לחוש בטחון בהתקדמות התהליך, ואם מתאים לך להתחיל מסעיפים שניראים "קשים" ומסובכים, זה גם בסדר.

מאת : אריה מליניאק

תגיות: אריה מליניאק, קואצינג

פינת קואצ'ינג של אריה מליניאק בתוכנית "יום חדש" 30.6.09:

הנושא: החופש הגדול

כולם אוהבים חופש, אז איך זה שהחופש הגדול עושה לאנשים רע?

החופש הגדול לא בהכרח הוא חופש. ההורים חוששים שהילדים יפרקו כל עול. הילדים חוששים שההורים ינהלו להם את החיים.

אז חופש זה טוב או רע?

חופש הוא ערך. אצל רוב בני האדם הערך הזה מדורג גבוה בסולם החשיבות. חופש זה לא מנוחה ולא עבודה. חופש משמעותו בחירה מה לעשות או לא לעשות, להשיג תוצאות או לא להשיג תוצאות, ובכל מקרה להרגיש עם זה טוב.

המוח האנושי שומר ומאחסן את המידע בתבניות. לכן בני אדם רגילים / אוהבים לפעול בתבניות. חופש משאיר אותך במצב בו התבנית הישנה שלך מתפרקת, ואתה נשאר בריק. כביכול, במצב בו כולם חולמים להיות. בפועל, אנחנו "לא עושים כלום", אבל מתוך אילוץ.

מישהו קבע שעכשיו חופש, ואני בחופש. להבדיל ממצב שקבעתי לעצמי חופש, ואני בחופש.

אפשר להשאיר בחופשה משבצות ריקות בהן לא נעשה כלום. אבל זה יהיה חופש בתוך מסגרת.

6 צרכים אנושיים מניעים בני אדם לפעול. הצורך הראשון: הצורך בוודאות. כשאני יודע מה אני הולך לעשות / או לא לעשות, מתי, איפה ועם מי, אני חש ודאות. יש בהירות. התחושות טובות.

צורך אנושי מס. 2: הצורך בחוסר וודאות / גיוון.

אני רוצה כל יום לאכול במסעדה, אבל לא רוצה לאכול כל יום אותה ארוחה באותה מסעדה.

נעזוב כרגע את 4 הצרכים האנושיים הנוספים.

המטרה הראשונה של החופש היא לשנות הוויה. לא חייבים לעשות כלום. מצד שני יש דברים שאני רוצה לעשות, וצריך לדאוג שאני אעשה אותם.

5 מפתחות לחופש גדול מהנה ומדליק:

1. שתפו את הילדים בתהליך

   הזדמנות ללמד אותם לנהל זמן וכסף

1. קבעו כללי משחק

    בכל בוקר / בכל ערב / בכל מוצ"ש…

1. ערכו רשימת פעילויות

      נסיעות, סרטים, קייטנה, ביקורים, מחויבויות

1. קבעו סדרי עדיפויות: רוצה / רוצה מאוד / חייב

השאירו מקום לבטלה ובלת"מים

1. תכננו את החודשיים קדימה

      נהלו יומן – הכניסו "עוגנים" קבועים תחילה

מאת : אריה מליניאק

תגיות: אריה מליניאק, קואצינג

פינת בוקר: קואצ'ינג  אריה מליניאק בתוכנית "יום חדש"

בעקבות התאבדות דודו טופז – התמודדות עם תחושת כשלון

האם כל הכוכבים והאנשים המפורסמים מתמודדים עם הצלחה באותו אופן?

• לא רק שכל כוכב מגיב שונה, כל אדם מגיב שונה.
• אין שני אנשים שחווים משהו באותו אופן. לכל אדם יש הפילטרים הייחודיים לו, דרכם הוא קולט את המציאות. ראייה, שמיעה, תחושה, טעם וריח.
• המוח שלנו נותן לכל דבר משמעות, ואנשים נותנים לכל דבר משמעות שונה וחווים חוויות שונות.
• העובדה שמפורסמים חשופים לקהל גדול, עלול להקצין התנהגויות, אבל אסור להיגרר להכללות.
• כל הכללה היא מוטעית. גם "כוכבים" "מפורסמים" או "ג'ינג'ים".

מה שמנהל אותנו זה מנגנון התת מודע:

• לא הגיוני שאנשים כמו הירשזון וטופז יעשו שטויות כאלו, בדיוק כמו שלא הגיוני שאנחנו רבים שוב ושוב עם הילדים שלנו, וזה עולה לנו בבריאות.
• ההסבר: מה שמניע אותנו הוא התת מודע: מחשבה עולה בראש, מעלה רגש, שיוצר תגובה ותוצאה שונה לכל אדם באותה סיטואציה:
• דוגמא: כשאנשים חשים מותקפים, כל אחד מגיב שונה -  האחד נעלב, השני הופך תוקפן, השלישי מתעייף
• מה שקובע את התגובה היא מפת העולם שלו, דרכה הוא מסנן את המידע.
• חלק ממפת העולם הן האמונות של האדם

יש אנשים שצריכים לקבל חיזוקים, ומצבם הנפשי תלוי בתגובות שהם מקבלים מהסביבה.

אדם שמאמין ש: "אם אני לא שם, אני לא קיים", לא קיים = לא חי. מת.

המלחמה שלו להופיע בטלוויזיה, היא מלחמת קיום. הישרדות תרתי משמע.

כאשר האינסטינקטים ההישרדותיים פועלים, אתה עובד בעצם על אוטומט.

כאשר אדם חש מותקף, התת מודע שולח אותות חירום: המוח לא מבזבז אנרגיה על מחשבות מיותרות (על ערכים, מוסר, צדק וכו'). הדופק מואץ כי צריך הרבה דם. השרירים מתכווצים, האישונים מצטמצמים, הנשימה כבדה, זיעה וכו'. חייל (או שחקן כדורגל) יכול להמשיך להילחם גם כשהוא פצוע, כי המוח ממוקד כולו החוצה. באויב. 

טופז והירשזון עשו פעולות שהסגירו אותם, כי פעלו כנראה בקונפליקט ערכי פנימי

• כשהירשזון מונה לשר אוצר ושם את עצמו במוקד הזרקורים והגדיל את הסיכויים שייתפס.
• טופז שכר חוקרים לברר את הכתובות של צביקה, אברי וארז, ונתן לעוזרת לכתוב מכתבים.

אחרי תקופת התהילה עוברת, מה צריך אדם מפורסם לעשות כדי לא להגיע למצבי קיצון?

מצב קיצון לא קיים במציאות אלא בראש שלנו. ככל שאתה מאומן, אתה פחות מושפע "ממצבי קיצון". אתה ממוקד בעתיד, יוזם ולא מגיב. יש מפתחות ליצירת מציאות חדשה שוב ושוב.

האם העובדה שמדובר באנשים שמאוד מזוהים ברחוב ובקרב האנשים משפיעה על הקושי להתמודד עם הכישלון? (עוברי אורח ששואלים לאן נעלמת… וכיוצא בזה)

אימון אישי לא נועד לפתור בעיות, אלא כלי לעלות לרמה הבאה, כולל כאשר אתה מצליח.

איך תנהלו את עצמכם, ולא תנוהלו ע"י הסביבה:

• אמנו את ההוויה – State Of Mind שלכם
• התוצאות אינן חזות הכל. הקשיבו גם לתחושות.
• בדקו מה באמת מניע אתכם (ערכים, אמונות)
• תכננו את העתיד
• אספו הוכחות ליכולות ולחוזקות שלכם

תגיות: אריה מליניאק, קואצינג

פינת קואצ'ינג של אריה מליניאק בתוכנית "יום חדש":

הנושא: פוביה מטיסות

כמה דברים לגבי חרדות:

• תמיד מתייחסות לעתיד
• חרדה היא תמיד מפני משהו שעלול לקרות, לא ממשהו וודאי.
• הן אינן אמת
• מה יוצר את חרדת הטיסה הוא הצורך בשליטה, ליתר דיוק מהחשש לאבד שליטה

יש אנשים שהצורך שלהם בשליטה, גדול יותר, והם סובלים אפילו בנסיעה במכונית.

גם במכונית, או שבאופנוע, כאשר נוסעים במהירות, יש תחושת G. אם הם נוהגים בעצמם במכונית, הכל בסדר. אבל כאשר הם יושבים ליד הנהג, הם חוטפים סחרחורת.

הסיבה: הם לא סומכים על הנהג, אין להם שליטה על המכונית.

שליטה מלאה נותנת תחושת וודאות. כדי שנחוש תחושת ודאות, המוח נדרש להצליב נתונים ממקור מידע נוסף: ראייה או שמיעה בטיסה התחושות לפעמים מטעות, ואין מקור אינפורמציה נוסף לאשש את המידע, כי אתה לא רואה לאן המטוס טס.

המוח לא מבחין בין דמיון למציאות. לדוגמא: כשאנחנו נזכרים באירוע מהעבר או מדמיינים משהו שיתרחש בעתיד, אנחנו ממש חווים אותו כאילו התרחש כרגע. בזמן הווה.

כאשר אנחנו מדמיינים תאונת מטוס, אנחנו חווים אותו כרגע.

הפער שבין התחושה של אובדן שליטה – אותו אנחנו חווים, לבין השליטה המוחלטת – שאנחנו רוצים לחוות, יוצר תחושות קשות, עוד לפני שעלינו למטוס.

מטוס, גדול ככל שיהיה, מתנדנד באוויר. גם כי מישהו אחר מטיס אותו, וגם כי לשום טייס  אין שליטה על משבי רוח.

חוסר ההבנה לגבי איך מטוס טס, מגדיל את החרדה, כי המוח רגיל להשלים את המידע, ובמצב של חוסר ידע הדמיון מפליג למחוזות גרועים מאוד.

אגב, גם ההבנה של איך המטוס טס, לא מפחיתה תמיד את רמת החרדה.

אתה נדרש לסמוך על המטוס והטייס, ודי ב"כיס אוויר" קטן, כדי להחזיר לך את כל הפחדים.

החרדה מטיסה מתחילה הרבה לפני שאתה עולה למטוס. כאשר אתה מדמיין שאתה טס.

השאלה, איזו מחשבה עוברת בראש שלך, כאשר המטוס רועד?

אם המחשבה היא: הנה המטוס הולך ליפול, התחושות שעולות באותו רגע הן של חרדה.

אם האדם מדמיין התרסקות, המוח מעביר תשדורות חירום לגוף: אובדן שליטה. האיש מזיע, רועד, הדופק עולה.

אנחנו "רגילים" לתאונות דרכים. מדובר בהרוג או שניים,  ובפצועים, שחוזרים לחיים.

בתאונת מטוס ניספים 200 ואין ניצולים. זו דרך בכיוון אחד. קשה לדמיין את עצמך נופל לאוקיינוס וניצל. כשמתרחש אסון תעופה, המוח פועל כמו סורק, ומעלה מיד זכרונות וחששות. ככל שתתנגדו למשהו, הוא רק יתמיד. ככל שנרצה לעמוד על קרקע יציבה, זה רק יגדיל את החרדה שלנו בזמן הטיסה.

5 מפתחות להתמודדות עם חרדה מפני טיסה:

1.  חרדה מתייחסת תמיד לעתיד

     דמיינו את החיים לאחר הנחיתה

2.  חוסר הוודאות – לא מבין איך מטוס מחזיק באוויר

     לימוד עקרונות הטיסה, תגביר תחושת וודאות

3. חוסר שליטה – לא רואים את הטייס

    סיור בתא הטייס יקנה תחושת שליטה

4. המוח עובד כמו סורק. תאונת מטוס מעלה חרדות ישנות.

    הסיחו את הדעת בעזרת מוסיקה

5. המחשבות הן שיוצרות תחושות במוח

    ניתן לעשות שינוי במחשבות, כדי לייצר תחושות שונות

 מאת : אריה מליניאק

תגיות: אריה מליניאק, קואצינג

פינת קואצ'ינג אריה מליניאק בתוכנית "יום חדש" 19.7.09

הנושא: פשרה

ההקשר: המאבק בין חרדים למדינה בירושלים

המילה פשרה באה מהמילה: פשר = הסבר.

מתי נדרשת פשרה, כאשר אנשים שונים נותנים הסבר (פרשנות) שונה לאותו הדבר.

פשרה מושגת כאשר שני הצדדים נותנים אותו הסבר לדבר מסוים.

צריך להבחין בין פשרה בין שני אנשים, לבין פשרה בין שתי דעות. אם צריך לפשר בין אנשים, משמע יש צורך לשפר את היחסים בין האנשים. אם צריך לפשר בין שתי דעות, משמע יש צורך למצוא דעה שתהיה מקובלת על שני הצדדים. בשני המקרים יש צורך להגיע ל"שפה משותפת".

פשרה מושגת כאשר מה שאני רואה, זה מה שאתה רואה. והיא בלתי אפשרית להשגה כאשר המושג "צדק" מתפרש שונה ע"י שני הצדדים. בכל מקרה, פשרה מושגת כאשר אחד מנהל את השיחה מתוך עולמו של האחר.

חשוב לזהות ערכי בסיס של שני הצדדים, כי כאשר קיים מאבק, קיים קונפליקט ערכי.

5 מפתחות להשגת פשרה:

1. נהלו את השיחה באמצעות שאלות

    במקום: אני דורש… צ"ל: על מה אתה מוכן לוותר?

2. ודאו שאתם מדברים באותה שפה

    כשאתה אומר: עוול, למה אתה מתכוון?

3. אין הטחת האשמות על העבר. הפוקוס על העתיד

    תאר את החיים המשותפים שלנו ב-2012

4. השתמשו בצד שלישי שאינו מעורב רגשית

    מה היה אדם אחר, עושה במצב דומה?

5. אלו ערכים חשובים לאדם הזה (לקהילה הזאת)?

    משפחתיות, צדק, חמלה, תרומה, אהבה

 מאת : אריה מליניאק

תגיות: אריה מליניאק, קואצינג

פינת קואצ'ינג אריה מליניאק בתוכנית "יום חדש":

איך רותמים אחרים להסכמה כללית

ההקשר: ביבי נתניהו וחוק הקרקעות

איך להשיג את שלך, וגם לרצות את כולם?

מאחורי השאלה מסתתרת הנחה, שקיים ניגוד עניינים בין הצדדים

בבדיקת הכשלון של ביבי נתניהו להעביר את חוק הקרקעות, עולות כמה נקודות:

• קואליציה רחבה היא חלשה
• אנשים שהבטיחו תמיכה, הפכו את עורם
• האם הם באמת נתנו (והפרו) אנשי העבודה הבטחה?

הקושי של נתניהו להשיג הסכמה רחבה נבע מכמה עובדות:

א.      הכחשה – לא נעשה חיבור אמיתי של הקואליציה, שהייתה בנויה מראש על חוסר הסכמה

ב.      הנושא שעל הפרק לא הוצג באופן ברור. לא היה ברור מה המשמעות של חוק הקרקעות. זה הקפיץ לכולם את מה שהם יודעים על הדימוי של ביבי.

ג.       לא נקבעו כללי משחק ברורים לגבי ההצבעה

ד.       חוק הקרקעות היה ספינת הדגל של ביבי, אבל הוא השאיר את הטיפול לח"כ שולי – כרמל שמא והגיע להצבעה

ה.      העובדה שציפי חוטובלי ושלי יחימוביץ' התאחדו, מוכיחה שלא מדובר בקרקעות, אלא בהשקפת עולם רחבה יותר. העמימות יצרה חשש שמשהו ענק מוסתר ברקע, החשש לגורל קרקעות המדינה.

חמש מפתחות להשגת הסכמה רחבה

1.      הקשבה – הפרדת שיחות

      רפורמה במינהל, או עתיד הקרקע

2.   הגדרת מטרות משותפות

      מה המטרה שהחוק הזה נועד לשרת

3.      אינטגריטי – תעשה מה שאתה אומר

                       תגיד מה שאתה חושב

4.   שקיפות

                      אתה יודע מה שאני יודע

5.      לחשוב מהסוף להתחלה

להסכים על העתיד. משם ללכת לאחור.

תגיות: אריה מליניאק, שבעה מפתחות למומחיות עסקית

פינת קואצ'ינג של אריה מליניאק בתוכנית "יום חדש"

הנושא: קבלת האחר

ההקשר: בעקבות רצח ניר כץ

אנחנו עוסקים במקרה רצח. זו דוגמא קיצונית לקושי של בני אדם לקבל מישהו ששונה מאיתנו.

משהו שונה מהווה איום, מפחיד. אנחנו מתחברים למה שדומה לנו, ונרתעים ממה ששונה.

אפשר להביא דברים לידי אבסורד: האם הייתם רוצים שכולם יהיו דומים. ממש אותו הדבר?

החיים היו מאוד משעממים. השאלה, עד כמה שונה ממך, אתה מוכן שאחרים יהיו?

היכולת לראות אדם כמו שהוא, מחייבת להבחין בדעות הקדומות, בסטיגמות, באמונות התפלות, בעדשות השונות דרכן אנחנו מתבוננים במציאות. בני אדם קולטים את המציאות באמצעות 5 חושים: ראייה, שמיעה, תחישה, טעם וריח. לכל אדם קולטנים ייחודיים רק לו.

התמונה והקול לא נוצרים בעיניים ובאוזניים, אלא במוח. המוח של כל אחד שונה ומיוחד. אדם דתי רואה את העולם דרך משקפי הדת. הוא לקח על עצמו מחויבות לא לחקור ולא לשאול שאלות. זו מגבלה גדולה. אלוהים ברא, וזה ככה. יש דברים שבני אדם לא מסוגלים להבין.

לדעתי, מי שחושש להטיל ספק, הוא לא באמת אדם מאמין. לאדם מאמין באמת אין בעיה לשאול שאלות ולהטיל ספק. הדרך לבצע שינוי, מותנית בכמה דברים:

בהכרה שיש כוח גדול ממני, שמנהל אותי. שגורם לי לחוש כעס / שנאה כלפי מישהו.

האמונה שלך ששינוי כזה הוא אפשרי.

המפתח לפריצת דרך הוא באמצעות שאלת שאלות, שיאפשרו להתבונן בסיטואציה מנקודות מבט נוספות. התהליך הוא פשוט: מחשבה חולפת במוח, מעלה רגש, שמניע פעולה שמביאה לתוצאה.

• מחשבה שונה
• מעלה תחושה שונה
• שמאפשרת פעולה שונה
• שמביאה לתוצאה שונה

נקודות מבט נוספות:

• מה היית מרגיש אילו זה היה בנך?
• מה אתה חושב על אדם ששירת בסיירת, לומד מחשבים, מדריך חברתי בהתנדבות..
• מה היית חושה על אדם כזה, אילו היה חולף מולך ברחוב?
• האם היה שלב בחייך, שחשבת עליו משהו שונה?
• תאר לפרטי פרטים, איך האיש הזה ניראה, נשמע….

שינוי יכול להתרחש רק ברמת המחשבה. המשך התהליך הוא אוטומטי.

השאלה הראשונה: האם אתה באמת רוצה שינוי?

5 מפתחות לקבלת האחר ע"פ גישת The Key

1. זיהוי התחושה:

    מה אתה מרגיש כלפי האדם הזה? שנאה

2. זיהוי המחשבה שמעלה את התחושה

    הוא מבייש אותי 

3. הטלת ספק: ??? במקום !!!

    שאל: האם זו אמת (שהוא מזלזל בך)

4. בחירת נקודת מבט שונה

    האם יש אחד בעולם, שמרגיש כלפיו שונה ממך?

5. איזו מחשבה שונה האדם הזה חושב עליו?

    (שמעלה בו תחושות שונות משלך)

מאת : אריה מליניאק

תגיות: שבעה מפתחות למומחיות עסקית

פינת קואצ'ינג של אריה מליניאק בתוכנית "יום חדש"

5 מפתחות למנוע היסחפות לאלימות  

מי שבוחר להיות אלים, או מי שהמטרה שלו היא קידום דברים באמצעות אלימות, לא אליהם אני מכוון. אלא לאלו שרוצים להימנע מאלימות, כדי שלא ייגררו אליה בעל כורחם

יש דרך בדוקה להימנע מאלימות, והיא להיות כל הזמן ב-100 אחוז שליטה.

זה לא משהו שאנחנו רוצים. כי אז נאבד לחלוטין את הספונטאניות. אנחנו רוצים להיות  נלהבים, אבל לא נאבד שליטה לגמרי.

הפתרון הוא עיצוב כללי משחק, שיגדירו מראש איך נתנהג, ומהו הקו שאנחנו לא רוצים לחצות.  כאשר אנחנו כבר שיכורים, אין משמעות לכללי משחק, כי אנחנו ממילא לא בשליטה. לכן נקבע את כללי המשחק לפני תחילתו.

לדוגמא: שם המשחק – אם שותים לא נוהגים. הכלל נקבע לפני היציאה לבילוי, ע"י אנשים שלא מעוניינים לדרוס או להיפגע. כלל משחק: אחד מהחבורה, זה שבוחר לא לנהוג, לא שותה.

אלימות בלתי נשלטת פורצת במצבים של חוסר אונים. לכן חשוב להכין חלופות, שלא נגיע למצב של חוסר אונים. אז למה אנשים לא קובעים לעצמם כללי משחק ונוהלים? כי אחת האמונות הנפוצות היא שתפקוד על פי נהלים, נוטלת את הספונטאניות החופש והכיף.

דימוי שיוכיח את ההיפך – כאשר אנחנו על גג מגדלי עזריאלי, נרגיש הרבה יותר חופש לנוע כאשר לגג יש מעקה.

5 מפתחות להימנע מאלימות:

1. קבעו מטרות ברורות. מטרה יוצרת הקשר

2. צרו תוכנית, קבעו אבני דרך. תכנון יוצר וודאות ומאפשר רגיעה

3. השאירו חופש לאלתורים, בגבולות שנקבעו מראש

4. דאגו לחלופות, שלא תגיעו למצב של חוסר אונים

5. היצמדו לכללי המשחק. במקרה הצורך עדכנו אותם

תגיות: אריה מליניאק

פינת אריה מליניאק בתוכנית "יום חדש"

הנושא: התמודדות עם שינוי

ההקשר: זכייה בפרס הגדול בלוטו

בני אדם משתנים כל הזמן. שינוי, צמיחה, גדילה, הם המצב הטבעי שלנו. שני אדם רוצים תמיד עוד, יותר, נוסף, שונה. אנשים רוצים שינוי.

מצד שני, שינוי כרוך בחוסר ודאות, ובני אדם לא אוהבים לחוש חוסר ודאות. לכן הם גם  מתנגדים לשינוי, גם כאשר השינוי הוא לטובה.

בני אדם מעדיפים להישאר באזור הנוחות. לפעמים זה מגיע למצבים בלתי הגיוניים: חסרי בית שמעדיפים להמשיך לחיות ברחוב.

שינוי בתחום אחד, משפיע מיד על תחומים נוספים.  

אנשים שזוכים בפרס כספי, משנים הרגלי חיים, יש שמשנים מצב משפחתי, יחסים עם חברים. השינוי הוא לא רק בחשבון הבנק.

כסף הוא לא מטרה, אלא אמצעי. יש לנו יחסים עם כסף. תשאלו את עצמכם, מה הכסף יאפשר לי, ותיווכחו שאפשר להשיג את האושר / הסיפוק וכו' בלי כסף כלל.

מי שנערך לשינוי בצורה מושכלת, יקבע כללי משחק חדשים, שיאפשרו לו להמשיך לחיות, בלי שהכסף יהפוך למטרד ויגזול ממנו אנרגיה.

למשל, הזוכה בפרס הגדול יכול לתת לאיש כספים לנהל את הכסף, ידאג לעצמו להכנסה חודשית קבועה, וימשיך לחיות את החיים שהוא אוהב.

בשפה שלי: מתחיל משחק חדש – קבע כללי משחק חדשים.

מחקר שפרופסור יובל הציג בסדרה של מיקי רוזנטל, מראה שהכנסה מעל 14,000 ש"ח לחודש, כבר לא משנה את תחושת האושר. רוב הזוכים בלוטו לא שיפרו את חייהם

כשנערכים לשינוי, השינוי הוא כיף ותרומה לחיים. למשל, הזוכה יכול לתרום כסף למטרות שחשובות לו. התרומה מעניקה לו תחושה של משמעות.

נכתב על-ידי אריה מליניאק

תגיות: אריה מליניאק, קואצינג

   סיום תקופה הוא הזדמנות לסיכומים, מסקנות וחשבון נפש. לפני 10 שנים בדיוק, ב-31 בדצמבר 1999, העולם כאילו עמד מלכת. מיליארדי בני אדם צפו בשידורי חגיגות השנה החדשה שהועברו ממזרח למערב, סביב העולם ב-24 שעות.

    ה-1 בינואר 2000 היה לא רק תחילתו של עשור ותחילתה של מאה, אלא גם תחילתו של אלף חדש. החלפת קידומת זה משהו שקורה אחת לאלף שנים, ובשביל בן אנוש, שחי בממוצע 80 שנה, זה היה כמובן אירוע חד פעמי שלא יחזור בתקופתנו.

    ההמצאה המשמעותית ביותר במאה השנים האחרונות היא, לדעתי, המחשב. לכן, בעידן המחשבים, להחלפת הקידומת בתאריך יש משמעות ענקית. למרבה ההפתעה, מבין כל האנשים החכמים שכתבו את תוכנות המחשב, לא נמצא אפילו אחד, שחשב מראש שבשנת 2000 יהיה צורך להחליף בכל המסמכים והתוכנות את הספרה הרביעית לפני הנקודה.

    מצבים של חוסר ודאות, הם שעתם היפה של כל הידעונים. כמעט כל הקוראים בקפה עם שני סוכר והמתקשרים עם  רוחות ושדים, צפו קריסה של תחנות כוח, נפילת מטוסים  ומחיקת חשבונות בבנקים. ביום הקובע, 1.1.2000, אנשים לא העזו להשתמש במעליות. חששו לטוס. וכמו בכל בעיה, יש מי שמרוויח. חברות המחשוב עשו מיליארדים, כדי להקדים תרופה למכה (שלא באה).

     בלילה שבין ה-31.12.99 ל-1.1.00 היה העולם במתח. שידורים ישירים העבירו את האירועים מאיים שכוחי-אל באוקיאנוס השקט, דרך ניו זילנד ואוסטרליה למזרח הרחוק. שום תקלות מחשב. גם בישראל חגגו את כניסת השנה האזרחית החדשה בלי אירועים מיוחדים. בפברואר 2000 כבר אף אחד לא זכר שהייתה בכלל בעיה.
 

     קצב השינוי הוא כל כך מהיר, שהיום "באג 2000" נשמע כמו משחק מחשב לילדים. כל טלפון סלולארי הוא מחשב, יומן ומצלמה. מי שעובר שינוי איטי יחסית, הוא האדם, שסביבתו משתנה בקצב מסחרר. בני אדם רוצים שינוי, אבל גם מתנגדים לו, כי כל שינוי יוצר חוסר ודאות מסוימת.

    החיים מתנהלים באזור נוחות, ואיומים קיומיים כמו התחממות כדור הארץ, לא מטרידים את רוב האנושות ביום-יום. כינוס ראשי המדינות בקופנהאגן היה מביש. האנשים שמובילים את העולם, התנהגו כמו פקידים בעירייה, שמעדיפה לגבות מאזרח שבונה קומה נוספת כופר חנייה, ולתת לו אישור להוסיף דירה, למרות שלאף שכן אין מקום חנייה.

      לחזור על אותן טעויות שוב ושוב, זה טמטום. אלברט איינשטיין הגדיר חוסר שפיות כך: לחזור שוב ושוב על אותן פעולות, ולצפות שהתוצאה תהיה שונה. מי שרוצה תוצאות משופרות, שיעשה משהו שונה. קיימת הסכמה כללית שזיהום כדור הארץ מביא אסון על העולם, ופוטרים את הבעיה בקנס. להדפיס כסף ולשלם למדינות מתפתחות עבור הנזקים הסביבתיים שנגרמים להם, זה פתרון קל שלא פותר שום בעיה.

    מסקנה: שינוי הרגלים הוא דבר קשה. ההרגלים הם האוטומט שלנו, ובמקרים לא מעטים הם מסייעים לנו. לא הייתי רוצה לחשוב בכל בוקר, באיזה סדר עליי ללבוש את הבגדים. אני לובש אותם תמיד בסדר קבוע, מה שמשחרר אותי להתמקד בבחירת הבגדים. התפעול האוטומטי של המכונית, משחרר אותי לחשוב לאן אני נוסע וליהנות מהדרך. אבל כאשר הרגלים מפריעים ומעכבים, כמו דחייה של דברים שלא נוחים לי (קנסות חנייה לעירייה), יש לי אינטרס לעשות שינוי בהרגלים הללו, ושינוי הרגל דורש אימון.

    צידה השני של אותה מטבע, הם שינויים שאני נאלץ לעשות לאחר טראומה. אני מבצע שינויים, והם אפילו משרתים אותי, אבל לא אני שיוזם אותם. הם נכפים עליי. במקרה כזה  אימוץ של התנהגויות והרגלים חדשים גורם לי אי נוחות. זה לא אני שיוזם אותם, אלא  אני מגיב למשהו שקרה בסביבתי. למשל: בדיקות הביטחון שהפכו לחלק משגרת חיי כל הנוסעים בעולם, לאחר אסון התאומים.

     מי היה מאמין שמוסלמים קיצוניים, יעזו לפגוע בקודש הקודשים של מעוז הקפיטליזם – מגדלי התאומים בניו יורק. מי לא חושש מתגובתה של ארצות הברית? מסתבר שיש כאלה. הם מתחבאים בבורות ומערות במדבר של אפגניסטן, והמעצמה החזקה בעולם, שמטיסה אנשים לירח, לא מסוגלת לתפוס אדם אחד במדבר.

     על אדם שמחליט לשים קץ לחייו, אי אפשר לאיים במוות. כך השתלטו שלושה טייסים חובבים על מטוסי נוסעים, והפכו אותם לכלי נשק קטלניים. מי היה מאמין שעשרות שנים לאחר שתאי הטייסים באל-על נעולים כמו כספת, בארצות הברית יכול כל אדם להיכנס לתא הטייס. מאז ה-11 בספטמבר חיי כל הנוסעים בעולם הפכו לבלתי נסבלים. חברות תעופה קרסו כתוצאה מעלויות הביטחון והדלק, וההכנות לטיסה הפכו את הטרמינלים למתחמים  מבוצרים. שינוי שהציבור מתקשה לעמוד בו.

   אבל המהפכה הגדולה ביותר של העשור היא, לדעתי, הפסקת העישון במקומות ציבוריים. עישון הוא הרגל שממש קשה לשינוי. מי היה מאמין שצרפתים ואיטלקים, יפסיקו לעשן במסעדות ומשרדים. ולא דברנו על מפולת השווקים הפיננסים. הדרך שאני ממליץ לנהל  חיים בעולם שמשתנה ללא הרף, היא אימון אישי . לקבל החלטות נכונות עבורכם, ולפעול. כי גם מי שאינו פועל, קובע את גורלו באי העשייה.

תגיות: אימון אישי, אריה מליניאק

אם המאמן הבא של הנבחרת הצעירה בכדורגל, יותר חשובה מהנבחרת  עצמה, משהו  דפוק. לפני כמה שנים התכנסו כמה אנשים לבורקס וקפה, למחרת הופיעה ידיעה קטנה: מוטי איווניר התמנה למאמן הנבחרת הצעירה, וזהו.

מסכנים שחקני הנבחרת הצעירה בשנתיים הקרובות, שיעלו לכל משחק עם יציקה של 5 טון על הרגליים, להסיר את הקוף מעל גבו של המאמן שלהם. בשביל מה זה טוב? כמה אנשים טובים עוד יתלכלכו, בשביל להכשיר את השרץ הזה?

במוסד ציבורי הצדק חייב, לפני הכל, להיראות. במקום אבי לוזון, אני לא הייתי מתקרב למשחקים של מכבי פ"ת. גם לא של קבוצת  הילדים. בטח לא הייתי מדבר עם שופטים, כי עצם נוכחותי משפיעה, ולו למראית עין. זה המחיר שיו"ר התאחדות צריך לשלם על המינוי שלו, ואבי לוזון לא מבין.

חשוב לו שייראה כאילו הוא לא מתערב במינוי של גיא, אבל כל מה שהוא עושה להוכיח שהוא לא מעורב, רק מוכיח שהוא מעורב. גם ח"כ אברום שפירא היה יוצא מחדר הישיבות, כשהחברים שלו בועדת הכספים אישרו ל"שטיחי כרמל" מיליונים.

הטענה שגיא לוזון הוא מאמן מצוין, ולכן אין בקרבתו ליו"ר כדי לפסול אותו, היא נכונה. השאלה אינה אם  גיא לוזון ראוי, אלא למה אבי לוזון בכלל מעמיד את ההתאחדות במצב המביך הזה, וגורם לה נזק תדמיתי קשה ומיותר.

התנהלותו של יו"ר ההתאחדות צריכה להיות סעיף מספר 1 בתקנון ה אתיקה, הרבה לפני התנהגות השחקנים. מר לוזון היה חייב להבין שלמינויו ליו"ר התאחדות יש מחיר, ואי העלתו של גיא לוזון כמועמד הוא המחיר. אם הוא לא מוכן לשלם אותו, שילך הביתה.

לפני 40 שנים עמד שופט בית המשפט העליון משה עציוני, בראש ועדה שבדקה חשדות להטיית משחקים בכדורגל. מדו"ח עציוני זכורות שתי מילים שהתייחסו לסיו"ר ההתאחדות דאז, עזריקם מילצ'ן: קהו חושיו.

אין בעיה עם טעויות שאבי לוזון עושה. כולם עושים טעויות. אבל האיש הזה שם את עצמו והאינטרסים שלו מעל ולפני ההתאחדות, וגורם מדי יום לעוד אנשים טובים להסתבך  ולתרום את חלקם לביזיון, אחרת יהפכו לאויבים שלו.

ועדת האיתור לא נועדה לאתר מאמן, אלא לנקות את אבי לוזון. כולם יודעים מי ייבחר, ואין מצב שלוזון וההתאחדות לא יתלכלכו. הם כבר מטונפים מכף רגל ועד ראש, וחמור מכל,  גיא לוזון ישא אות קין על מצחו אפילו ייקח את אליפות אירופה. לא פלא שאנשים כמו יענקלה שחר מדירים רגליהם משם. איפה עו"ד דנה פוגץ', נציגת הציבור בהנהלת ההתאחדות, האם גם היא הצטרפה לועדת קישוט?

למילצ'ן לקח 30 שנה להסיק מסקנות. כנראה שנשארו לנו עוד הרבה שנים לחיות עם התקלה ששמה אבי לוזון. כי פשוט קהו חושיו.

לתגובות: arie@maliniak.co.il

אם מישהו הספיק לשכוח מפיני גרשון בפגרת הקיץ, באה ההחתמה של שחורציאנידיס והקפיצה אותו שוב לתודעה. מכבי ת"א לא החתימה סתם שחקן שנוי במחלוקת, אלא אחד שיש לו היסטוריה של התנגשויות עם פיני.

אז לכל מי שדואג לאן פיני גרשון נעלם, אני מציע להירגע. 99 אחוז מהמודאגים היו מוכנים להתחלף איתו מחר בבוקר. נכון שהיה עדיף מבחינתו להיות עוד שנה מאמן מכבי ת"א, לדרוך פה ושם על מאמנים ושופטים, ולמלא שערים של עיתונים. אבל גם ברירת המחדל לא צריכה להטריד איש.

פיני יקבל השנה בשביל לא לעבוד, בערך פי 10  מאשר מאמנים אחרים יקבלו בשביל לעבוד. הוא יהיה פנוי לעיסוקיו, לא יצטרך לכלות את ימיו ולילותיו בבתי מלון ושדות תעופה,  לא ידיר שינה בגלל שחקן מטומטם שהסתבך בקטטה במועדון, וגם אין חשש שהוא ישקע בתהומות השכחה.

נכון, לא נעים להיות מפוטר משום קבוצה, ובטח לא ממכבי ת"א. אבל אין מאמן שלא עבר את זה, וכמו שאמר הצדיק קובי פרץ: למה-מה עשיתי, רצחתי מישהו? פיני גרשון בסך הכל הפסיד כמה משחקים, ואין שום מניעה שיככב במסע פרסום, השלמת הכנסה למשכורת שתמשיך לנחות מדי חודש בחשבון הבנק שלו.

האיש שוחרר בערבות של מיליון דולר (אף אחד לא אימת את המספר הזה, אבל הוא נשמע מצוין), בתנאים מגבילים (שיסתום את הפה), וכל השאר באמת שטויות. כי החיים שבים במהירות למסלולם, ואפילו רוב אלו שלכלכו עליו מאחורי גבו (וגם בגלוי בתקשורת) כשאימן את מכבי ת"א, כבר מסתובבים מחובקים עם פיני, מלחששים על אוזניו כשהוא  מגיע לראות משחק. לא יחסרו תוכניות נחותות ברדיו או בטלוויזיה, שיריעו לו כשיירק לבארות מהן שתה. בקיצור, הגלגל ימשיך להסתובב.

ואל תתפלאו אם מכבי ת"א אפילו יורידו אותו שוב מעץ התלייה, אם לא תהיה ברירה.  לך תדע לאן תתגלגל קדנציה ב' של דיויד בלאט, כאשר תנאי הפתיחה שלו, קשים יותר מ-2003. למשל, התקציב נחתך ביותר ממיליון דולר, שישולמו במהלך העונה ל… פיני גרשון ושרון דרוקר.

האמת שהכסף מגיע לפיני. אמנם בשביל הקדנציה הקודמת, אבל מגיע. ודיויד בלאט יכול הפעם להיות שקט, כי פיני לא יפר את תנאי הערבות. בימים כתיקונם הוא כבר היה טוחן את מכבי על כמה החתמות ספקולטיביות, ויש לא מעט סימני שאלה. אבל לא בטוח שהשקט יישמר לאורך זמן. אל דאגה, גם עונת 2010/11 לא תהיה משעממת.

רדו מפרננז

המתקפה התקשורתית על לואיס פרננדז, לא דומה לשום דבר שהכרנו בעבר. אולי בגלל שהתקשורת הכירה אותו מהקדנציה הקודמת בבית"ר ירושלים, לא נתנו לו 100 דקות של חסד. מרגע שהוא נחת כאן, מכסחים לו את הצורה. הוא, חובה לציין, מרוויח ביושר כל מילת ביקורת – בהרכבים המשונים שהוא מעלה, במערכים ההגנתיים נגד גיאורגיה ומלטה ובזימונים התמוהים לסגל.
יוצא מן הכלל, אייל ברקוביץ', שבעצם העלאת המועמדות שלו לאימון הנבחרת, קשר לעצמו את הלשון. ישתוק, ייצא רע. יעביר ביקורת, ייצא עוד יותר רע. אז הפרשן נותן גיבוי למאמן הלאומי, אפילו כשפרננדז עולה עם 3 בלמים נגד מלטה בבית. אחריות לאומית, עלאק. כל יתר הפרשנים, על פרננדז בערימה.
זה ניראה רע, וחלק מהטענות שלו צודקות. נבחרת ישראל לא צריכה להיות פרה קדושה, אבל מי שרוצה להתחשבן עם המאמן, שיתחשבן איתו אחרי המשחק. לא חוכמה לשאול מאמן אחרי שלושה משחקים, אם הוא מתכוון להתפטר. למה שיתפטר?
תראו לי עיתונאי אחד שהתפטר אחרי שכשל. שמעתם על שר, מנהל בנק, מפקד בצה"ל, ראש עיר, מנהל מחלקת הגביה בחברה קדישא, מישהו התפטר? אז למה דווקא שמאמן נבחרת ישראל יתפטר?
משה גרטל שאל פעם את צביקה שרף לאחר אחד ההפסדים של מכבי ת"א, אם הוא מתכוון להתפטר. לשרף הייתה תשובה מצוינת – תתפטר אתה!

כולם בטלנים

בשבוע שעבר הוקרנה בערוץ 2 תוכנית של חיים הכט, על הרגלי הבטלנות של הישראלים. חקלאי מיבנאל קיבל לעבודה 28 עובדים ישראלים, וביקש מהם לקצור ביום עבודה ערוגה וחצי של תבלינים. רק כדי לקבל קנה מידה להשוואה: 3 תאילנדים קוצרים 3 ערוגות תבלינים ביום.
במתמטיקה היו מנסחים את השאלה כך: 3 תאילנדים קוצרים 3 ערוגות ביום. כמה ערוגות יקצרו 28 ישראלים? התשובה: אפילו לא ערוגה אחת. אחרי שעה וחצי (90 דקות), לא נשאר אפילו ישראלי אחד בשטח. חלקם ישבו במכוניות ודיברו בטלפון. היו שישנו שנת ישרים, או שהתלוננו שהם לא מרגישים טוב. שלושת התאילנדים, מיותר לציין, סיימו לקצור את שלוש הערוגות שלהם בזמן.
חיים הכט הזדעזע ממוסר העבודה הירוד של הישראלים. איך יתכן שבחורים צעירים ובריאים, מעדיפים לנסוע לארצות הברית לעבוד בעגלות מכירה, מאשר להרוויח 5,000 ₪ בחודש בעבודה מועדפת בחקלאות בישראל?
למיטב זכרוני הייתה לחיים הכט עוד תוכנית, בה הוא הזדעזע מהרגלי הנהיגה של הישראלים. בכל כמה חודשים הכט מזדעזע ממשהו. אולי הגיע הזמן לקלוט, שהכל בעצם אותו הדבר. בעבודה, בנהיגה, בצבא, אלו אותם אנשים שמחפפים, מקצרים פינות ומתחמנים.
במוצאי שבת שיחקה ישראל נגד קרואטיה.הפסדנו 2:1. אפשר לתלות את ההפסד בפציעה של יוסי בניון, או לתת הסברים אחרים. האמת היא, שהבטלנים ששוטטו במגרש בתלבושת כחול-לבן, הם בני דודיהם של הבטלנים מהסרט של חיים הכט.

תתחילו לרוץ, בטלנים

ועוד באותו עניין, אנשי הכדורגל התקנאו בכדורסל, וחיפשו פרמטרים למדוד את השחקנים במשחק. אפשר לחשוב שכאשר סופרים בעיטות קרן או נבדלים, זה מוסיף מימד רציני ועמוק יותר לשידור הטלוויזיה ולמשחק עצמו.
רוב הפרמטרים הם שטותיים וחסרי משמעות, אבל פה ושם יש גם דברים מעניינים. למשל, מרחק הריצה שהשחקנים עוברים במהלך המשחק. הצמידו חיישנים לשחקנים, ועוקבים אחר מרחק הריצה שלהם. מעניין.
ממה שאני זוכר, מרחק ריצה ממוצע של שחקן כדורגל הוא בין 9 ל-11 קילומטר ב-90 דקות. המספר הזה לא אומר לי כלום, אבל כששחקן ישראלי רץ 9 קילומטר ושחקן איטלקי רץ באותו זמן 13 קילומטר, זה נותן איזה הסבר לפערי הרמות. שמתי לב לתופעה מעניינת בנבחרת ישראל לדורותיה, ולא חשוב מי המאמן: בדקה ה-60 בערך מתבצעים כמעט תמיד 2 חילופים. השחקנים פשוט נופלים מהרגליים.
למחרת המשחק נגד קרואטיה, נערך בתל אביב מרוץ "נייקי". אלפי רצים חרשו את רחובות תל אביב במסלול שאורכו 10 קילומטר, רובם הגיעו לקו הסיום והמנצח סיים את המרוץ בזמן של 30 דקות בערך. ואני שואל את עצמי, איך יתכן שבמדינה בה אלפי רצים עושים 10 קילומטר בכיף, שחקני נבחרת, שזו העבודה שלהם, לא עומדים על הרגליים.
אם יש פרמטר בו אין סיבה שניפול מנבחרות אחרות, זה סבולת וכושר גופני. לא צריך כשרון. תעבוד קשה באימונים, תרוץ מצוין במשחקים. כמה פשוט. אז אולי נצרף את כל שחקני כל שחקני הליגה בכדורגל למרוץ הבא.
אם 10 קילומטר זה בערך מה ששחקן רץ ב-90 דקות, בואו ניראה כמה מהם יסיימו את הריצה ויגיעו לקו הסיום. אגב, אם רץ בינוני עושה את 10 הקילומטרים ב-45 דקות בערך, שחקן עושה את אותם 10 קילומטר במגרש ב-90 דקות. פירוש הדבר שבמשך חצי משחק, השחקנים פשוט עומדים!

שתי הערות לראיון שנתן צבי ורשביאק ל"ידיעות ספורט":

1. אכן עברו 17 שנים מאז פרשת הסיליקון, אבל בעידן האינטרנט ניתן להגיע לכל מסמך תוך שניות. מהילת הסיליקון בחלב לא הייתה "עבירה טכנית" שהסתיימה בקנס של 6,000 שקלים, אלא מחדל ענק שגרם לקונצרן "תנובה" נזקים במאות מיליונים! מהילת החומר שמכונה "סיליקון" בחלב, נעשתה במחלבת תנובה ברחובות, שורשביאק היה המנכ"ל שלה. שורה של מנהלים, והוא ביניהם, פוטרו או עזבו, רק כדי שתנובה תינזק כמה שפחות.
2. ממש לא חשוב אם ורשביאק נכח בחדר, בו התקיימו הדיונים בנוגע להקצבה למימון הקמת אצטדיון הכדורגל בנס ציונה. יש יותר מעדות אחת שהוא כן נכח בחדר, אבל זה בכלל לא משנה. יש אלף דרכים להבטיח שהחלטה תעבור בדיון, גם בלי להיות נוכח.
ניגוד העניינים החריף בו הוא נחשד, קשור למסמכים שנתפסו בעיריית נס ציונה, ובהם מוכח שהוא מונה למנהל הפרויקט תמורת תשלום של מאות אלפי שקלים, ותפקידו היה גיוס הכספים ממועצת ההימורים עבור אותו פרויקט. כל השאר הוא פיקנטריה.

תגיות: אריה מליניאק, ידיעות אחרונות

תגידו, אתם נורמליים?

חג שמח ועונה טובה לכם. איך אתם מרגישים רגע לפני הג'מפ בול, כשקבוצה עם תקציב של 20 מיליון דולר, משחקת נגד קבוצה של מיליון דולר? איך אתם מרגישים כשהמדינה שלכם נותנת פטור ממס לשחקנים זרים ומקפחת את השחקנים המקומיים? מה חשבתם, שלא אנצל עוד הזדמנות לטרטר עם העניין הזה, עד שמישהו יתעשת?
כשאפשר לקנות זר ב-25 אחוז הנחה, לא כדאי להשקיע בישראלי. זהו עקרון כלכלי פשוט. אז מביאים עדר של זרים, מעטים מהם שורדים שתי עונות, הישראלים חיים בחסות ה"חוק הרוסי", רואים מעט פרקט ומרוויחים משכורות עתק, כי על עופות נדירים משלמים ביוקר.
בשנה שעברה התקשורת התגייסה לקמפיין פטריוטי, במיוחד נגד מכבי ת"א. מכבי ת"א טענה להגנתה, שהם לא משתפים שחקנים לפי הדרכון. מי שטוב, משחק. עובדה, הם אמרו, ההיכל מלא למרות ערימת הזרים. אבל התקשורת המשיכה ללחוץ, האוהדים לחצו על הקבוצה ומכבי ת"א קנתה בקיץ כל שחקן ישראלי שזז. כנראה שצדקנו.
הבעיה של הליגה לכדורסל שלנו, שעם לא הרבה כסף אפשר לקנות 6 זרים זולים ולהקים קבוצה מכלום. אבנר קופל צודק, מיליון דולר זה תקציב מיני-מינימאלי. קופל טועה, כשהוא חושב שקרקס של 6 זרים יכסה את מערומי הליגה שלו. כי זו ליגה שלא נותנת שום סיבה לשחק ברצינות.
בליגה נורמאלית משחקים כדי לזכות באליפות, והאלופה זוכה בפרס – השתתפות בליגת / גביע האלופות. בליגה נורמאלית הקבוצות שמסיימות את העונה במקומות האחרונים, יורדות לליגה נמוכה. בליגה נורמאלית הקבוצות שמסיימות במקומות הראשונים בליגה השנייה עולות לליגת על.
בישראל הכל הפוך. לזכייה באליפות אין משמעות, כי היא לא מקנה לאלופה זכות השתתפות בליגת אלופות. המקום תפוס על ידי משתתפת קבועה, בלי קשר לתוצאות שלה במגרש. 30 שנה אמרו לנו שזהו דיון דמגוגי, כי האלופה ידועה מראש. אבל בארבע השנים האחרונות היו 3 אלופות שונות.
הויכוחים סביב חוסר הספורטיביות של הפיינל פור הם בדיחה עצובה. אם הפסד אליפות היה מונע ממכבי ת"א השתתפות ביורוליג, הייתם רואים את שמעון מזרחי מוציא לאבנר קופל את הקישקע. כשהאליפות הייתה באמת עניין קיומי, מכבי ת"א איימה לפרק את הליגה או לשחק בליגה אדריאטית. . היום הם מתווכחים על כלום ומתחבקים.
המצחיק / עצוב בכל הסיפור, שמי שמעז לקחת ממכבי ת"א תואר אליפות, מתרסק ומקבל עונש כלכלי וספורטיבי. תראו איזו שמחה קפצה על גלבוע / גליל, כשהם נפטרו סוף-סוף מהיורוקאפ.
אז המהומה בצמרת היא על לא מאומה. בתחתית קבוצות נלחמות עד זוב מיץ, כי בסוף העונה היורדות אינן יורדות. גם העולה מהליגה השנייה אינה עולה, ובקיצור, הליגה חסרת משמעות. אז אולי הגיע הזמן לעצור את הפסטיבלים ולהחליף דיסקט. הפתרון מצוי בחוסר הספורטיביות ולא בשיווק.

תגיות: אריה מליניאק, עונת הכדורסל

כשזוג מתגרש כמה ימים אחרי החתונה, אני שואל את עצמי למה בכלל הם התחתנו? האם לא הכירו זה את זו לפני שחתמו על כתובה?
לפני כמה שבועות חתמו מולי קצורין ואיגוד הכדורסל על חוזה, שמסמיך אותו להיות ראש האגף המקצועי של איגוד הכדורסל. נשמע קצת כמו הסתדרות, אבל מדובר בסמכות על מקצועית לענף הכדורסל.
קצורין אימן בשנים האחרונות בצ'כיה, אבל בישראל מכירים אותו על מעלותיו ומגרעותיו. גם קצורין מכיר מצוין את איגוד הכדורסל. לואיס פרננדז יכול להגיד שהוא מופתע ממה שקורה בהתאחדות לכדורגל. קצורין לא.
באיגוד פועלות שבע נבחרות. מטבע הדברים המנהל המקצועי רוצה להיות אחראי על כולן, כולל הבוגרת. אבל כשמולי הוחתם, אריק שיבק כבר אימן את נבחרת ישראל. אם שי שני, יו"ר איגוד הכדורסל, לא ידע שהיחסים בין מולי לאריק רעועים, כדאי שיקפוץ לפעמים לביקור בישראל. אם הוא ידע שטמון כאן מוקש, למה לא פירק אותו מבעוד מועד?
הטורניר המוקדם של נבחרת ישראל הוכתר בהצלחה. הנבחרת העפילה לגמר אליפות אירופה, היחסים בצוות מצוינים, כולם מרוצים. זה לא אומר שאין מקום לשיפורים. השאלה, האם אפשר לכפות על מאמן עזרה שהוא לא מבקש.
הבעיות התחילו כשקצורין הכריז עם כניסתו לתפקיד, שלמאמן הלאומי מספיק עוזר מאמן אחד. לא מדובר בעניין עקרוני, כי כולם יודעים שלשיבק יש שני עוזרים: עודד קטש ודן שמיר. אם דן שמיר הודיע לפני שבוע שאם שיבק יעזוב גם הוא ילך, הרי שקצורין מתכוון לשחרר את קטש.
נדמה לי שלרוב המאמנים הלאומיים באירופה יש שני עוזרים. לא שמעתי על מאמן על, שעומד מעל למאמן לאומי. העניין הוא עקרוני ואישי: שיבק ביקש וקיבל שני עוזרים, כולם מבסוטים, הנבחרת הצליחה. האם למולי אין במה להתעסק?
שיבק הגיע לארץ למשך יומיים מהולנד. נקבעה לשניים פגישה, אבל קצורין היה עד כדי כך עסוק במועד שנקבע, ולא מצא גם שעה אחרת לפגוש את שיבק ב-48 השעות שהיה כאן. כך לא מתנהג מנהל על למאמן שהוא רוצה לפקח עליו. לי זה ניראה כמו משחקי כבוד.
שחקני נבחרת סיפרו לי שהם הופתעו לראות את מולי, מופיע פתאום בחדר ההלבשה של הנבחרת, בתדרוך לפני המשחק נגד לטביה. זה התפרש כמו ערעור של הקומיסר על סמכותו של המאמן. התדרוכים הבאים נערכו במלון לפני היציאה למגרש.
אני יכול רק לנחש, איך זה היה נגמר, אם זה היה הפוך, ומישהו היה נכנס לקצורין לתדרוך. ב-92' מולי היה מאמן נבחרת העתודה. ויקי רווח, שחקן מפתח בנבחרת הנוער, היה צריך לצאת עם הנוער לאליפות אירופה. קצורין צירף אותו לעתודה, ודרש שרווח ישחק אצלו. איגוד הכדורסל החליט בניגוד לדעתו. קצורין התפטר, חודש וחצי לפני האליפות.
קצת היסטוריה: תפקיד המנהל המקצועי של איגוד הכדורסל נתפר עבור צביקה שרף, והיקנה לו סמכויות כמעט בלתי מוגבלות. אפילו תומכים נלהבים בשרף, לא הסכימו לאשר מנדט כה רחב. צביקה נסע לרוסיה. התפקיד עבר שיפוץ והוצע למאמנים שונים, ולא כלל פיקוח על נבחרת ישראל.
לא ברור מה קרה עם קצורין, אבל ההודעה שיצאה מאיגוד הכדורסל מציגה אותו באור מגוחך: נאמר שעל פי בקשתו / הצעתו (של מולי קצורין), מאמן נבחרת ישראל בכדורסל יהיה כפוף אליו, אבל רק אחרי אליפות אירופה הבאה. הודעה מפא"יניקית שמזכירה קצת את ההודעות המגוחכות של מכבי ת"א, אחרי שהם מפטרים מאמנים. המאמן חתום על הודעה שניכרים בה טביעות אצבע של עורך דין, ומודה למועדון על תקופה נפלאה וכו'.
ההודעה המשותפת אמורה לתת לשני הצדדים סולם לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסו, אבל איך בדיוק זה יקרה? האם קצורין ושני מאמינים ששיבק יתחיל להתחבק עם קצורין אחרי אליפות אירופה? האם שיבק, קטש ושמיר יתאיידו לאחר האליפות? האם שיבק יסיים את תפקידו אם הנבחרת תעפיל לאולימפיאדה? ברור שלא.
אז בואו נהיה אמיתיים וננסח את ההודעה הנכונה: איגוד הכדורסל ומולי קצורין מאחלים לאריק שיבק שייכשל באליפות אירופה הקרובה.

בשעה טובה נפתחה עונת הכדורסל, ובראיון ל"גלובס" הכריז אבנר קופל, יו"ר מנהלת הליגה בכדורסל, שהוא מתכוון להיאבק בדיקטטורה של אבי לוזון ושטרן חלובה בהתאחדות לכדורגל. אי אפשר להגיד על קופל שאין לו ידע נרחב בדיקטטורה. אבל אולי כדאי, לשם שינוי, שיקדיש יותר ממרצו ומזמנו לכדורסל. כמו שזה ניראה, יש עדיין הרבה לעשות.
קופל הבטיח במהלך הקיץ שיקים ערוץ טלוויזיה פרטי. בפועל הוא ימשיך גם העונה לשדר בערוץ הספורט, תמורת שני מיליון שקלים פחות. קופל רוצה 12 קבוצות בליגה, אבל יסתפק ב-10. למרות שהצליח למכור לכמה עיתונאי חצר שהחסות של מפעל הפיס סגורה, אין עדיין ספונסר. עכשיו נקבע תאריך יעד חדש: שבוע הבא. אנחנו מחכים.
ואפרופו ספונסרים, חברת שעונים ממרכז הארץ, הצטרפה כספונסר ה-15 של מכבי ת"א בכדורסל תמורת 400,000 שקלים. אני בטוח שמנהל השיווק שלהם יודע מה הוא עושה, אבל אני שואל את עצמי (שוב), למה חברות מסחריות, כמו שחקנים, מעדיפות להיות שחקן 15 בקצה הספסל של מכבי ת"א או הפועל ירושלים, במקום לקחת חסות ראשית ומלאה על קבוצה שתיקרא בשמם, תופיע בשידורי הטלוויזיה על חולצות השחקנים, ובכל סיקורי המשחקים בעיתונים וברדיו.
לכמה קבוצות אין עדיין ספונסר, ואפשר לקבל חשיפה גדולה בכסף קטן. להזכירכם, "אלקטרה" השקיעה במכבי ת"א 10 מיליון ₪, אבל אלופת המדינה היא "אלטשולר שחם" תמורת מיליון.

אין לי מושג איך תסתיים סאגת הפגיעה בקוון באשדוד, רק מוזר בעיניי שהוא לא עבר בדיקה רפואית. שחקנים שנפגעו בגיד אכילס סיפרו לי, שהרגישו פתאום כמו בעיטה מאחור, מבלי שמשהו פגע בהם. יתכן שהקוון דובר אמת, וגם איש לא פגע בו. צילום ובדיקה אצל אורטופד יכולה למצוא קרע קטן בגיד ולהוציא את כולם בסדר.

כנסו, כנסו:

דן: אני בן 26, הייתי כדורגלן בינוני, ונטשתי את הכדורגל לטובת שירות ביחידה מובחרת כלוחם וקצין. לקראת סוף השירות נחשפתי לאתלטיקה ומאז אני מטובי הרצים בארץ למרחקים בינוניים ומפתח את עצמי כמאמן. מי שרץ 10 ק"מ ב-45 דק' הוא לא רץ בינוני, אלא חלש מאוד. בשיעור הכדורגל הראשון שעברתי כסטודנט בוינגייט, הבנתי ששחקן ברמה עולמית חייב כושר דומה לרץ למרחקים בינוניים. מאמני הכושר שותפים לאשמה. מספרינטים כל האימון, לא ייצא שחקן עמיד מבחינה אירובית. זה הבסיס להכל. החלום שלי לקבל את השחקנים האלה לידיים.

מליניאק: פנה לאחת הקבוצות הקרובות למקום מגוריך ותציע את שירותיך. ואל תשכח לשלם לי אחוזים.

בועז: אתה עושה בדרך כלל עבודה מקצועית, לכן בולטת האינפורמציה הלא מדויקת בנושא מרחק הריצה של הכדורגלנים. אני רץ 10 קילומטר ב-39 דקות. אגב, לרדת מ-40 דקות ב-10 קילומטר זו נקודת סף שמבדילה בין רץ בינוני לאיכותי. אין להשוות 10 קילומטרים של רץ חובבני ל-10 קילומטרים של כדורגלן מקצועני!
בריצה חובבנית המאמץ הוא אירובי ואחיד, בדופק ממוצע של 80-90 אחוז. הכדורגלן משלב גם יכולת אירובית גבוהה וגם ספרינטים, מאבקים פיזיים על הכדור, גליצ'ים וכדומה. זה סוג מאמץ שונה. אחרי ספרינט של 60 מטר לכדור או עם כדור, הוא מגיע לסף אנאירובי וחייב לנוח. לכן נעשה עוול להציג את הכדורגלנים כשחקנים שנחים חצי מהמשחק. הם חייבים לנוח, כדי להיות מוכנים למאמץ המתפרץ הבא.

מליניאק: אני לא משווה ריצה למרחק בינוני לכדורגל, אבל אפשר להשוות כדורגלן ישראלי לכדורגלן אנגלי. השחקנים שלנו עומדים רוב המשחק. בלמים תופסים בגופיות של חלוצים כי הם איטיים. הם עושים פאולים 50 מטר מהשער, כי אין להם כוח לרוץ חזרה להגנה. אתה בטוח שאנחנו מדברים על אותם שחקנים?

אהרן שקד: בעונת המשחקים 98/99 שיחק במכבי תל אביב ויקטור אלכסנדר. המאמן דאז פיני גרשון כינה אותו "שודד בטריינינג". אלכסנדר הרוויח כ-700,000 אלף דולר לעונה, והביא למכבי דאבל (יחד עם קטש והפיצה של מוני וצ'ורה). גרשון מרוויח העונה מיליון דולר, ואפילו לא צריך להגיע לעבודה. מעניין איך הוא היה קורא לעצמו…..?

מליניאק: אין לך ריספקט למנהל המקצועי של מכבי ת"א? שודד עם חליפה זה הרבה יותר מכובד משודד עם טרנינג.

תגיות: אריה מליניאק ידיעות אחרונות

כשהייתי ילד קראתי במדורי הספורט על תחרויות דואר בקליעה למטרה. הסבירו לי שתחרות דואר מתקיימת בו זמנית בשתי מדינות, והתוצאות נשלחות אחרי כך בדואר להתאחדות.
ליגת על שלנו בכדורסל, לא יכולה להיערך אפילו במתכונת של תחרות דואר, כי בליגה שלנו לא מתקיימים אפילו שני משחקים באותו יום ובאותה שעה.
ליגה מעוררת עניין כשצופי הטלוויזיה ומאזיני הרדיו מדלגים עם השידור ממגרש למגרש. אבל בליגת על בכדורסל חלק מהמשחקים משודרים בערוץ בתשלום וסגורים לרוב הציבור, וככאשר מחפשים למחרת מידע על מחזור המשחקים בעיתון, מגלים שם דיווח על משחק בודד או מקסימום שלושה.
שלושה משחקים בערב זה לא ליגה. גם כך יש בליגת על בכדורסל בסך הכל 5 משחקים. לפצל אותם כך שרק שניים מהם מתקיימים באותו יום ובאותה שעה, זה סל עצמי מחצי מגרש. לא ידוע לי על ליגה רצינית באירופה, שמשחקות בה 10 קבוצות.
המחזור האחרון נפתח במוצאי שבת במשחק בין הפועל חולון לברק נתניה. ביום ראשון התקיימו שלושה משחקים: 19:00, 20:30, 21:00, וביום שני משחק נוסף. למרוח 5 משחקים על פני 3 ימים זה מגוחך. ככה לא בונים ליגה, אבל זו הדרישה של ערוצי הטלוויזיה, שמעוניינים למקסם את הצפייה בשידור.
בפיצול כזה של משחקים, כאשר אין יותר משני משחקים שנוגעים זה בזה, אין מה לדבר על תוכנית רדיו. כך הלכה לעולמה "צעד וחצי" הנפלאה בגלי צה"ל, בדיוק כמו שהרגו את "שירים ושערים" המיתולוגית בכדורגל.
ליגה לא קמה או נופלת על תוכנית רדיו. זה נכון. אבל תוסיפו לרדיו את שידורי הטלוויזיה בתשלום, ותקבלו ליגה מחתרתית. עם כל הכבוד לאבנר קופל שהוציא ממפעל הפיס 37 מיליון שקלים ל-3 שנים, ההודעה של הפיס שכך הם יגיעו לקהלים חדשים, היא מגוחכת. לאיזה קהלים הם יגיעו, שלא רואים ולא שומעים על הליגה?
השאלה העקרונית היא, לשם מה ליגה קיימת? האם כדי שהכדורסל יהיה מזין לכמה שיותר אנשים, או כדי שהקבוצות יקבלו עוד כמה מאות אלפי שקלים, לשלם לשחקנים שרובם זרים. מה הטעם לשלם לשחקנים שמעטים רואים אותם?
אני מבין את השיקולים של ערוץ הספורט, שמשלם כסף ומעוניין לקדם את הערוץ בתשלום. אבל קשה להבין את מנהלת הליגה, שנותנת לקבור את "ערב הכדורסל של ישראל" בערוץ בתשלום. אני מומחה לא גדול בשיווק, אבל שם המשחק הוא מיתוג. בבניית במותג "ערב הכדורסל" הושקעו הרבה זמן וכסף, ומוזר איך מנהלת הליגה שוחקת את הנכס השיווקי הראשי שלה.
פיצול הימים הרג את הליגה בכדורגל בזמנו של גברי לוי, ועכשיו קופל חוזר על אותה טעות וקובר את הליגה לכדורסל.

לא האמנתי כששמעתי שארקדי גאידמק חזר לארץ. נדמה לי שגם אצל אוהדי בית"ר ירושלים, לא נרשמו חגיגות מיוחדות. אחרי שהבינו שמהאוליגרך בדימוס לא ייראו גרוש, הם רוצים לראות את המועדון עובר לגמא אגיאר.
לאיציק קורנפיין יש הסמכות להחתים שחקנים ומאמן, אבל לא את הבעלים. איציק תקוע בין הפטיש לסדן, ויודע שמגאידמק לא יראה גרוש, וגם לא יכול לבקש ממנו לשחרר את בית"ר מנוכחותו.
ארקדי תקוע בבית"ר כמו מסמר בלי ראש, והמחליף שלו, אגיאר, עלול להיות אפילו גרוע ממנו. בית"ר ירושלים תקועה בין טייקון רוסי קורס, למתעשר אמריקני הזוי, ואין מושיע.
צריך ליכול וצריך להושיע היא ההתאחדות לכדורגל. גאידמק גרם נזק קשה לליגה, בכך שאילץ את יתר הקבוצות לשפוך ים של כסף מיותר. בתקופתו שחקנים הכפילו ושילשו את שכרם בכל הקבוצות, אבל הכדורגל לא התקדם בסנטימטר. ההתאחדות שאמורה לדאוג ליציבות הליגה והקבוצות, עמדה מנגד כאילו מדובר בשיך סעודי שקונה קבוצה בליגה האנגלית.
ההתאחדות לכדורגל היא בעצם הרגולטור של הענף. חוץ ממנה אין גוף שמוסמך לקבוע כללים ולהפעיל מנגנון שיגן על הכדורגל מטרמפיסטים ומטורללים. אסור שכל אחד יוכל לקנות קבוצה ולעשות בה כבתוך שלו.
מי בודק איך משקיע השיג את הונו? מי מברר האם מאחורי בעל קבוצה לא עומד ארגון פשע?
מנגנון כזה, ולא מדובר בבקרה התקציבית, היה יכול להציל את הפועל רמת גן מירון קוריס, ואת קוריס מפני עצמו. גאידמק ואגיאר מעבירים דאבל פסים בטדי, ואדון לוזון וגברת חלובה ישנים עם הבגדים. תתעוררו.

במהלך שידור המשחק בין מכבי ת"א לאשקלון, הופיע פתאום בפריים דמות מן העבר – לו סילבר. לצעירים סילבר לא אומר כלום. המבוגרים אולי התקשו לזהות אותו ללא שפם. עבורי סילבר הוא אחד מגדולי השחקנים ששיחקו כאן, והיה לי גם הכבוד, ולא תמיד העונג, לאמן אותו תקופה קצרה.
סילבר היה פרופסור לכדורסל. שחקן חכם שהבין את המשחק ברמות הכי גבוהות. הבעיה שהיה גם "אובר חוכם". אם להתבטא בעדינות, סילבר היה אתגר לכל מי שעבד איתו. מנהל הקבוצה האגדי של מכבי ת"א, שמואל "שמלוק" מחרובסקי, אמר פעם, שאפילו החתולים שלו קפצו מקומה רביעית.
ב-1984 התמניתי למאמן נבחרת ישראל, וסילבר היה הקפטן. מיקי ברקוביץ' היה כבר בן 30, ומעולם לא היה קפטן הנבחרת. אף אחד לא ידע שמיקי ישחק עד גיל 41, ובכל מקרה החלטתי שלא יעלה על הדעת שמ.י.ק.י. יגמור את הקריירה בלי להיות קפטן הנבחרת.
אבל מרגע שהודעתי שאני מעביר את הסרט מסילבר למיקי, הופעל עליי לחץ לרדת מהרעיון, ודווקא מצד מכבי ת"א. אחד המנהלים הזמין אותי לפגישה בבית קפה בדיזנגוף, ודרש שאבטל את המינוי, והזהיר אותי שסילבר יעשה בלגן, שיגלוש אח"כ גם למכבי ת"א.
היה לי קשה להבין איך מכבי ת"א מנסים למנוע מהסמל שלהם את תפקיד קפטן הנבחרת, וכנראה שגם לא הערכתי נכון את היכולות של לו סילבר. פיני גרשון ואני למדנו בחודשים הבאים כמה שיעורים בעבודה עם כוכבים. את הפרטים אני מעדיף לשמור לעצמי. ועם כל המגרעות, אני מעדיף שחקנים גדולים "בעייתיים", על שחקנים נחמדים ו"אילמים".

כנסו כנסו:

אברהם גורפינקל: אתה מתלונן, בצדק, שריבוי זרים הורס את הכדורסל הישראלי. בד בבד אתה אומר ש"אין מספיק שחקנים ישראלים ברמה", כלומר בלי זרים בכלל לא תהיה ליגה. לאורך השנים שחקנים ישראלים בעלי פוטנציאל פרצו גם בסביבה מרובת זרים. מה הפיתרון?�
�
מליניאק: אני לא בעד גירוש זרים. כמאמר הקלישאה, רבים מידידיי הם זרים. הכל שאלה של מינון וסדרי עדיפויות. נכון שהיו כמה ישראלים שפרצו למרות הכל, אבל רוב הישראלים לא פרצו ולא הצליחו. אם אתה רוצה שהכדורסל ימשיך להיראות כמו קרקס, תמשיך ליהנות מזרים. אם אתה רוצה שיהיו יותר ישראלים בליגה, הקבוצות צריכות לשים משהו בסיכון. מה הועילו עשרות זרים למכבי ת"א בארבע השנים האחרונות? הדרך היחידה להשפיע, היא להחרים את הקבוצות שמשחקות עם הרבה זרים. זרים טובים שישחקו, אבל הפטור ממס גורם לקבוצות להעדיף זרים בינוניים על ישראלים בינוניים. למה?

יניב נקש: בשבת הגעתי עם בני משפחה למשחק ישראל קרואטיה באיצטדיון ר"ג. אנחנו אוהדים שרופים מהקריות, רכשנו כרטיסים ליציע 1 ב-130 ש"ח. יקר אבל קנינו. הגענו למגרש כשעה מהפתיחה, אבל אנשים כבר ישבו במקומות שלנו. מזל שהיינו חמישה ואנשים שתפסו את המקומות שלנו קמו. בשעה הבאה התפתחו 6 קרבות על מקומות ישיבה. ההתאחדות הוציאה את השיטור מהיציע, אבל שתהיה אלטרנטיבה. סדרן אחד אחראי על 2000 איש. כשפונים אליו מה הוא כבר יכול לעשות? למחרת שלחתי מייל באתר של ההתאחדות, כמובן שלא קיבלתי התייחסות. למי אפשר לפנות?

מליניאק: אפשר לפנות אליי, אבל גם לי אין מושג מה לעשות.
תמיר משה: כולם מדברים על גמר ליגה קלאסי בין ירושלים למכבי ת"א. ואני שואל, למה זה גמר קלאסי? 3 מפגשי גמר הפיינל פור בשנים האחרונות היו בהשתתפות גלבוע/ גליל, חולון וחיפה. ובכל זאת אדון קופל ממשיך לדחוף את "מכבי ת"א – ירושלים", כאילו אין קבוצות אחרות בליגה.�
מליניאק: קופל דוחף את המפגש בין מכבי ת"א להפועל ירושלים, כי יש להן את הקהל הגדול ביותר. הם ימלאו לו את "נוקיה". אין בעיה שהוא רוצה למלא את ההיכל. הבעיה שהוא מנסה להתערב ולהשפיע. למשל, הוא קבע שירושלים תייצג את ישראל באירופה, למרות שאשקלון סיימה את העונה לפניה.

תגיות: אריה מליניאק ידיעות אחרונות

מכבי ת"א הציגה בבלגרד הגנה יוצאת דופן. כשזה חוזר על עצמו שוב ושוב, כנראה שמדובר בתופעה. שחקנים מתחילים להאמין בעצמם, הקבוצות היריבות מתחילות לחשוש אחרי המשחק התלונן דיויד בלאט שלמרות הנצחון הגדול, התקשורת מצאה, שוב, פגמים במשחק של מכבי ת"א. בכל משחק אפשר למצוא דברים שעובדים יותר ופחות 

והנבואה מגשימה את עצמה.

  הכל שאלה של מינון. יש עיתונאים ופרשנים, שתמיד ימצאו משהו שלילי. השאלה, האם הם גם רואים את החיובי. מצד שני, יש גם מאמנים, שלא חשוב כמה דברים טובים תכתוב עליהם, הם תמיד יימצאו משהו שלילי להיעלב ממנו. פאראנויה היא מחלה של גדולים. לא חשוב כמה טוב יכתבו עליהם, הם יצליחו למצוא משהו באיזה אתר אינטרנט נידח, להיעלב ממנו. זה כנראה דלק שמניע אותם. איך אני יודע? כי אותם מאמנים או שחקנים, כאשר שיחקו או אימנו בקבוצות אחרות, היו לגמרי רגועים.

משהו קורה לאנשים כשהם מגיעים למכבי ת"א. הם נדבקים במחלת הרדפת. מספיק לשמוע את פיני גרשון היום ולפני שנה, ולהבחין בהבדל (לא שילמו לו מיליון דולר שישתוק?). עברתי כמעט על כל הפרשנויות שנכתבו ונאמרו על מכבי ת"א אחרי פרטיזן. כל כך הרבה פרגון לא שמעתי מזמן. בצדק. אבל ניצחונות מנפחים גם את הלאומנות, וזו בעיה. פרטים מיד.

   לא הייתי חוזר לעניין הזה, אלמלא דיוויד בלאט התלונן שמנהלת הליגה קבעה למכבי ת"א משחק נגד ראשל"צ ביום שני. דוגמא לביקורת לגיטימית, שלא נכתבה: חוץ מההגנה יש גם התקפה. רוב הנקודות שהושגו ב-8 הדקות הראשונות באו מהגנה – חטיפות ומתפרצות. התוצאה: 5:22! זה אומר שמרגע שהמשחק נעצר, מכבי קלעה ב-32 הדקות הבאות רק 45 נקודות. נקודה וחצי לדקה. האם מותר לדבר על זה בלי להיחשב לבוגד?

 שלושה ימים לפני המשחק נגד חימקי. איך יתכן שמנהלת הליגה לא התגייסה למאמץ הלאומי לנצח את הרוסים? כמאמן מכבי ת"א בלאט רוצה את הכי טוב בשבילם. יחד עם זאת, הליגה היא מחנה האימון של מכבי ת"א, שמאפשר לבלאט לתת דקות משחק לשחקני ספסל (יניב גרין סוף-סוף שיחק בראשל"צ), לתרגל הגנות והתקפות בלי לקחת סיכון, כי מקומה של מכבי ת"א בפיינל פור מובטח גם אם תפסיד 5 משחקים, ומשחק האליפות ישוחק תמיד במגרש הביתי שלהם.

  כל זה לא מספיק. מנהלת הליגה צריכה גם להתאים את ימי המשחקים לצרכיה של מכבי. הליגה, כמו היורוליג, היא גוף עצמאי. ככל שהמאבקים יהיו צמודים, יבוא יותר קהל ואולי יותר ספונסרים. העובדה שמכבי ת"א, עם תקציב 20 מיליון דולר, משחקת נגד קבוצות שתקציבן מיליון דולר או שניים, היא לדעתם שולית. גם הוסיפו זר לכל קבוצה, כדי שיהיה יותר קל באירופה. תחשבו כמה זרים מיותרים מסתובבים פה, כדי שלמכבי ת"א יהיה יותר קל.

בואו נתמקד בעיקר. בכל שבוע שתי קבוצות משחקות ביום שני. זה רע, ואת דעתי על פיצול המשחקים לשלושה ימים כתבתי כבר לפני שבועיים. לא עושים את זה דווקא למכבי ת"א, אבל בלאט (שמגרונו אני שומע קולם של המנהלים שלו) חושב שמנהלת הליגה אמורה להיות חלק ממערך התמיכה במכבי ת"א באירופה. אז למה הם מפריעים ותוקעים משחק ביום שני.

   בדקתי את לוח המשחקים של ברצלונה, שמשחקת בליגה הרבה יותר חזקה ממכבי, עם עוד 3 קבוצות יורוליג. ברסה שיחקה ב-21 באוקטובר נגד ציבונה זאגרב, ב-24 נגד סרגוסה, וב-27 נגד שולה בצרפת. לא נגד ראשל"צ, שנסיעה לשם לוקחת 35 דקות בפקק. לולנסיה או ויטוריה צריך לטוס, אולי שתי טיסות. כנ"ל בחזרה.  משחקות שתי קבוצות זו נגד זו. לא קבוצה נגד יריב אימון. גם לראשל"צ יש אינטרסים. היתרון של מכבי ת"א שהיא משחקת פעמיים בשבוע, ויתר הקבוצות רק פעם אחת. ראשל"צ נחותה בכל פרמטר, חוץ מיתרון קטן: היא מארחת את מכבי שלושה ימים לפני משחק יורוליג. גם את היתרון הקטן הזה לקחת ממנה? בהתאם להסכם החסות בין מפעל הפיס למנהלת הליגה, תקבל העונה כל קבוצה 1.15 מיליון ₪. גידול של 33 אחוז לעומת אשתקד. בהתאם לאותו הסכם, מפעל הפיס רשאי להשתמש בתמונות השחקנים, לצורך פרסום וקידום המכירות שלו.

בהתאם להסכם מנהלת הליגה העבירה למפעל הפיס תמונות שחקנים, שיופיעו על כרטיסי ההגרלה. תמונות של מי? של אלישי כדיר, ליאור אליהו, מאיר טפירו, שמוליק ברנר, יוגב אוחיון, עידו קוז'יקארו, גיא פניני, טל בורשטיין, מורן רוט, גל מקל, יובל נעימי ודריק שארפ.

אחרי שהילכו אימים על חברי הכנסת, וטענו שהכדורסל בישראל יקרוס אם יבוטל הפטור ממס לזרים, חזרו אבנר קופל ושמעון מזרחי למשרדיהם. מזרחי, כמו יתר הקבוצות, החתים 6 זרים. פטורים ממס, כמובן. קופל עשה לשחקנים הישראלים טובה, והאריך את החוק הרוסי, שמבטיח לשני ילידים מקום בכל הרכב.

אתם הבנתם את זה? כשצריך למכור את הליגה לציבור, מפעל הפיס לא מעוניין בשודדים בטרנינג, שינדדו בעונה הבאה למדינה אחרת. תסמכו על משרד הפרסום, שבטח ערך סקר דעת קהל, וגילה שהציבור הרחב לא מזדהה עם זרים. כשצריך לשווק את הליגה נזכרים בישראלים, אבל את רוב הכסף ממפעל הפיס ישולמו לשחקנים זרים. באמת כל הכבוד. רק לא ברור לי למה נתנו כל כך הרבה תמונות, הרי לפי החוק הרוסי מספיק רק שניים?

גד דהאן: קראתי בטור שלך שפיצול שעות המשחקים הורס את ליגת על בכדורסל. כמה שזה נכון.

מליניאק: ראשית, ערוץ 1 כבר לא משדר משחק ליגה. שנית, לכל אחד יש אינטרסים. חוצמזה, אני גוזר עליך שעתיים ביום צפייה בערוץ 5.

פרידלר אילן: 

כשנודע לי שערוץ 1 הולך לשדר משחק בימי ראשון, עברה בי המחשבה שמהלך זה ייתן לערוץ הספורט לגיטימציה להעביר חלק מהמשחקים לערוץ בתשלום. תסתכל מתישהו בערוץ 5 הרגיל. את התוכניות שמשדרים שם אפשר לשדר בבתי כלא, שחלק מהעונש לאסירים קשים. איך רשות הכבלים והלוויין לא עושה כלום? הכל מתחיל מזה שאף אחד לא ירכוש את שידורי הכדורסל, כי המוצר לא אטרקטיבי. ככה זה ניראה, כשמי שמנהל את הליגה הם עסקנים עם אינטרסים אישיים. לזכות הכדורגל יאמר, שלעיתים הוא מצליח להביא אנשים עם כיס שמן ולהרים קבוצה. תאר לך את גולדהאר משקיע סכומים כאלה בנתניה בכדורסל. הבעיה שהם משחקים באולם של בית ספר תיכון. 37 מיליון שקופל גייס, לא אני ולא אתה נרגיש אותם., ששחקן עבר עדיף כפרשן על מי שלא היה שחקן בעצמו. אין בזה היגיון. לפי זה, מי שלא שיחק על במת התיאטרון לא יכול לבקר הצגות. לדעתי, כל הפרשנים שהיו שחקנים הם אובר חוכמים. הם אומרים למה השחקנים עכשיו עשו ככה ולא אחרת, כאילו שכאשר הם שיחקו, הם עשו יותר טוב. שגיא כהן, אבי רצון, נדב יעקובי ואריה מליניאק, כן, גם אתה, עולים עליהם, כי אתם לא שוכחים ששידור משחק זה גם בידור. בניגוד לטרחנים האלה איציק זהר, אייל ברקוביץ, חזן ודומיהם. רק זאביק זלצר כשחקן עבר, פרשנותו מצוינת.

מליניאק: אף אחד לא טוען שמי שלא היה שחקן עבר לא יכול להיות פרשן. אדם אינטליגנטי יכול להיות פרשן של כל דבר, אבל רק שחקן או מאמן עבר יכול לראות את המשחק דרך עיניים של מי שחווה את זה. אגב, לא יודע למה הכנסת אותי לרשימת מי שלא היו שחקן עבר. שיחקתי ואימנתי, אפילו בנבחרות ישראל. ככה מוחקים קריירה של 25 שנים? לידיעתך, אבי רצון שיחק בהפועל ת"א. כדורסל. 　

לשאלות, הצעות, תגובות: arie@maliniak.co.il

תגיות: אריה מליניאק, ידיעות אחרונות

הניצחונות של הפועל עכו עשו לי משהו. למרות שהיא במקום החמישי, עכו תישאר אנדרדוג גם אם תיקח אליפות. כמו שגלבוע בכדורסל, רק בהפוך, גם את תפסיד עד סוף העונה, ימשיכו לקרוא לה אלופה.
לעכו אין מגרש ביתי, ולא כסף גדול. עיר מקסימה שעולה לכותרות כשיהודים וערבים הולכים מכות. תקועה בין חיפה לנהריה, למרות שהיא נבנתה הרבה לפניהן.
עכו ניצחה 5 מ-10 משחקים, אבל נצחון על מכבי ת"א זו כבר אופרה מיוחדת. אני מבסוט, כי לכל קבוצה שמשקיעה 100 מיליון שקל בעונה, אני מאחל רק כשלון. לא חשוב אם קוראים לו מיטש גולדהאר, ארקדי גאידמק אלכס שניידר או דניאל יאמר. במה התקדם הכדורגל הישראלי מזה שהחבר'ה האלה קברו כאן מאות מיליונים? הקטנות משמשות קונוסים לגדולות, וטוב שיש קרית שמונה ועכו.
לשני מאמנים יש אצלי פינה חמה בלב: דוביד שווייצר ואלי כהן. דווקא בעונה שרמת גן מחזיקה את כל הליגה על הגב, טוב להיזכר בשווייצר, שהביא אליפות מדהימה ב-1963/4, ולראות את אלי כהן, שהביא לנו גביע ב-2003, מצליח בעכו.
כשכבר לא האמנתי שתהיה לי הזדמנות להראות לבן שלי את רמת גן זוכה בתואר, עם רגל אחת בליגה ארצית, ניצחנו את מכבי ת"א בחצי הגמר ואת באר שבע בגמר. אבל בסוף אותה עונה לא נשאר זכר מהקבוצה המדהימה ההיא. רק זיכרונות. כל השחקנים נחטפו, אבל אפילו לא אחד מהם הצליח בקבוצתו החדשה. כי הם היו שחקנים בינוניים, שהצליחו בגלל הקבוצה. בגלל מאמן צנוע ויסודי.
כמה נצחונות סנסציוניים צריך אלי כהן לעשות עם עכו, בשביל לקבל כותרת אחת בשער מדור הספורט, שאבי נמני, אורי מלמיליאן או אלי גוטמן מקבלים, על משפט שהם אמרו? איזה נס צריך לקרות, כדי שראש עיריית עכו יקבל טור אישי בעיתון ארצי. ככה זה כשהתקשורת מתרכזת בין רחוב ראול ולנברג בצפון לבין יהודה הימית בדרום. נצחון של עכו ניראה פתאום כמו נחיתה של חוצנים מהמאדים. אלי כהן, אני מחזיק לך אצבעות.

השאלה החשובה באמת היא לא: מהם גבולותיה הצפוניים והדרומיים של התקשורת, אלא גבולה המזרחי. אני עוקב אחרי ויכוח אנשי הרוח והתיאטרון, סביב החרמת היכל התרבות באריאל, ושואל את עצמי: מה היה קורה אילו היה מדובר בחנוכת אצטדיון ספורט?
לכל סנקציה יש מחיר, וגם אינסטלטור יכול לסרב לתקן צינור באריאל ולהיות מפוטר. אבל אי אפשר להכריח אף אחד לעשות כלום. אז למה השחקנים עושים כזה עניין? כי מחאה של אינסטלטור לא תעניין אף אחד. מחאה של שחקן, זה סיפור. והשאלה, האם ראוי לשחקן, זמר או סופר, לנצל את הפרסום שלו כדי להביע דעה, ובעזרת סנקציות גם לכפות אותה על אחרים? הרי בנק המזרחי לא שכר את שירותיו של דביר בנדק, בגלל דעותיו על הכיבוש. אני מניח שגם לאלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי יש דעות פוליטיות, אבל כמנכ"ל הוא לא יכול להביע אותן.
כדורגלנים וכדורסלנים הם לא פחות מפורסמים ומשפיעים משחקני תיאטרון ואמנים, אבל דעותיהם לא נשמעות. אני תוהה מה היה קורה אילו היה נחנך באריאל אצטדיון כדורגל או כדורסל. האם היו שחקנים שמחרימים משחקים מעבר לקו הירוק? האם היו מביעים דעה או חותמים על עצומה? האם בכלל יש להם דעה?

אלישי כדיר הושאל ממכבי ת"א למכבי חיפה, ואותי זה מרגיז. מרגיז שהוא עזב בקיץ את גלבוע אחרי עונת אליפות. מרגיז שהוא בחר במכבי ת"א, למרות שדיע בוודאות מה עלה בגורלם של שחקנים, שלפחות אחד מהם שיחק איתו בעונה שעברה ושיתף אותו בחוויות על הספסל של מכבי. מרגיז שמכבי ת"א דחפו אותו החוצה, כשהתברר שאם יביאו עוד שחקן, לא יהיה לו מקום אפילו על הספסל. מרגיז שמנעו ממנו לחזור לגלבוע, משיקולים פיננסיים. מרגיז.
אילו הייתי כותב את הטור הזה לפני שנתיים-שלוש, הייתי יורד רצח על מכבי ת"א. למה הם חוטפים כל שחקן שרק מתחיל להראות סימני בשלות? למה הם הורסים את כל הקבוצות בליגה? למה הם משלמים סכומים כאלה לשחקנים?
אני לא יודע למה דווקא המקרה של אלישי כדיר גרם לי לעצור ולחשוב קצת שונה. אם יש שחקן שהכסף חשוב לו, זה אלישי. נכון שקשה לסרב להצעות של 200 ו-300 אלף דולר לעונה, כשאתה מרוויח 70. אבל צריך לשים דברים בפרופורציה.
50,000 או 80,000 דולר לעונה, זה לא שכר מינימום, אלא צ'ק של 30,000 שקל בחודש. אילו כדיר היה מורה לחינוך גופני, ומלמד במקיף יבנה, הוא היה מרוויח את הסכום הזה בשנה. אז נכון שכאשר מציעים לך פי 4, קשה לסרב.
חוץ מזה, אלישי כדיר לא מנהל בעצמו משאים ומתנים עם מכבי ת"א האימתנית. יש לו סוכן. יש לו עורך דין. הם כבר ישבו כמה פעמים מול דיויד פדרמן ושמעון מזרחי. הם מכירים באופן אישי את כל השחקנים שמכרו את הקריירה שלהם תמורת כסף, וגמרו על הספסל של מכבי ת"א.
בלי שום קשר לחזרתו של ליאור אליהו, אלישי כדיר מכר את הקריירה שלו תמורת כסף. הוא, הסוכן והעורך דין שלו ידעו את זה. אבלך בקיץ מעניין את השחקנים רק דבר אחד – כסף. הם ילכו למי שירבה במחיר. כשמתחילה העונה הם מתחילים להבין שבחשבון הסופי הם יפסידו גם במגרש וגם בבנק, ומתחילים לילל. שחררו אותנו. אבל על המשכורת הם לא מוכנים לוותר. גם לא להתפשר.
אלישי כדיר רצה ללכת לאן שהוא רוצה , אבל מכבי ת"א אמרו לו: לא. לא לירושלים, כי הם היריבים שלנו. לא לגלבוע, כי אנחנו מפסידים על ההשאלה יותר מדי כסף. גלבוע מציעה 120,000 דולר, ומכבי חיפה 170,000. פעם הייתי אומר: מכבי ת"א מנוולים. חטפו שחקן שהם לא צריכים, עכשיו מתייחסים אליו כמו לסוס בלי שיניים. מעיפים אותו אחרי 4 חודשים למרבה במחיר.
היום אני אומר: מכבי ת"א צודקים. כשאלישי עבר למכבי הוא עשה את החשבון מצוין. הוא כבר לא ילד, ויש לו יועצים מצויינים. הוא לקח סיכון, וקיבל עבורו פרמיה ענקית – 225,000 דולר לעונה. אם מכבי ת"א מוכנה לממן 50,000 דולר משכרו, כדי שישחק בחיפה, זה יפה. אם היא לא מוכנה לממן 100,000 דולר כדי שישחק בגלבוע, לכדיר הייתה אפשרות לשחק בקבוצה שהוא רוצה. הוא פשוט היה צריך להגיד לדיויד פדרמן: אדוני, הכי חשוב לי לשחק בגלבוע. אני מוותר על 50,000 דולר וחוזר לשם. זה משכורת כפולה ממה שהוא קיבל בעונה שעברה. לא יפה?
כדיר החליט לקחת את הכסף, ולהתפשר על הקריירה. מצוין, אבל בלי תלונות. ושיזכרו כל השחקנים, שמוכרים בקיץ את נשמתם תמורת כסף – אני לא שותף שלכם. לא תקבלו ממני בחורף מטרייה אווירית. ואני יודע שמכבי ת"א נשברת לפעמים תחת לחץ תקשורתי. למה אין ישראלים, למה הורסים את הליגה. לא ממני, לא בעניין הזה.

צילה הרטמן

אורלי אושרוב 054-5863338

טל כהן 054-7214133

יום שני 14:00 -15:30

לא לגעת הרכב.
שחורציאניטיס רץ כבר 30 דקות, במהירות, קופץ, חוסם. אבי קובלסקי.

אלי כהן עכו. יש לי פינה חמה בלב.

הרצל רגב: תסביר לי איך אחרי השלשה של בלו בסוף המשחק נגד חימקי מוסקבה, נשארו 0.4 שניות. כשהמשחק חודש השעון הראה 1.5 שניות. ומעניין לעניין באותו עניין, יש תיאור ברשת של מה שקרה בגמר האולימפי של 1972? בתחילת העונה היה כתוב שבלאט אמר שלרוסים יש הסבר למה מה שקרה שם היה בסדר. אתה יודע מה ההסבר?

מליניאק: אין לי מושג מה ההסבר של הרוסים. עד כמה שאני זוכר הרוסים הובילו כל המשחק, ופחות מדקה לסיום האמריקנים הובילו בפעם הראשונה. 3 שניות לסיום הכדור היה של הרוסים מתחת לסל שלהם. החזירו את השעון פעמיים ונתנו לרוסים לשחק 3 פעמים את 3 השניות האחרונות במשחק עד שהם קלעו את סל הנצחון.
בפעם הראשונה הרוסים התנפלו על שולחן המזכירות עם הצפירה לסיום, וטענו שהם ביקשו פסק זמן, והמזכירות לא עצרה את המשחק. חשוב להבין שזה היה ב-1972, בעיצומה של המלחמה הקרה, ושלושת השופטים היו מהגוש הקומוניסטי. החזירו את השעון ל-3 שניות לסיום, אבל גם בפעם השנייה הרוסים לא הצליחו לקלוע סל ניצחון. הקבוצות כבר ירדו מהמגרש, אבל השופטים ביקשו מהם לחזור לשחק שוב את 3 השניות.
הפעם הטענה של הרוסים שהשעון לא אופס כמו שצריך. מזכ"ל פיב"א דאז, ויליאם רנטו ג'ונס, דיקטטור שעשה בארגון ככל העולה על רוחו, ירד מתא הכבוד למגרש, והתערב לטובת הרוסים. המשחק חודש בפעם השלישית ואיבן אדשקו מסר לכל אורך המגרש לאלכסנדר בלוב מתחת לסל האמריקני, ובלוב הניח את הכדור בטבעת. אנחנו זוכרים מאולימפיאדת מינכן את רצח הי"א. האמריקנים, בלי להשוות, זוכרים את שוד מדלית הזהב בכדורסל.

חגי: שיטת המשחקים ב-נבא היא בלתי נסבלת. קבוצות המערב החזקות מתישות את עצמן במפגשים בינן לבין עצמן עד 6 פעמים בעונה סדירה. קבוצות נהדרות כמו פורטלנד וניו אורלינס צריכות לשחק נגד הלייקרס פי 2 מאורלנדו ובוסטון. הפיתרון היצירתי: משחקי בית וחוץ בין כולם ייצרו לוח משחקים שווה וספורטיבי לכולם. 58 משחקים לכל קבוצה. כך תימנע התופעה המגעילה שקבוצות מפסידות בכוונה בשביל לזכות בבחירת דרפט גבוהה. זו גם הסיבה שכוכבים כמו קרלוס בוזר, שאקיל ואמרה סטודמייר עוברים למזרח.
מליניאק: קבוצות המזרח משחקות נגד המערב פעם בבית ופעם בחוץ. קבוצות הבית האטלנטי משחקות נגד הבית המרכזי, וקבוצות הפסיפי והמערב התיכון משחקות זו נגד זו פעמיים בבית ובחוץ. כל יתר המשחקים משחקים בתוך הבית. הסיבה: מרחק הטיסות. תאר לעצמך את מכבי ת"א משחקת בלונדון 20 פעמים בעונה. אני לא חושב שזו הסיבה שסטודמייר עבר לניקס.

טל ברכה, אוהד מכבי נתניה: אני באמת חושב שאניימה שוער ענק! אבל התגובות אחרי המשחק נגד חיפה היו מוגזמות. ראיתי תצוגות גדולות מאלו (גם ממנו) ותגובות יותר מינוריות (שטראובר מול הפועל חיפה). כנראה שמנסים בכל דרך להוציא את אניימה לאירופה לפני שיהיה מאוחר. להזכירכם: בקיץ הכרטיס שלו ביד.

תגיות: אריה מליניאק, ידיעות אחרונות

מכבי ת"א הציגה בבלגרד הגנה יוצאת דופן. כשזה חוזר על עצמו שוב ושוב, כנראה שמדובר בתופעה. שחקנים מתחילים להאמין בעצמם, הקבוצות היריבות מתחילות לחשוש, והנבואה מגשימה את עצמה.
אחרי המשחק התלונן דיויד בלאט שלמרות הנצחון הגדול, התקשורת מצאה, שוב, פגמים במשחק של מכבי ת"א. בכל משחק אפשר למצוא דברים שעובדים יותר ופחות, הכל שאלה של מינון. יש עיתונאים ופרשנים, שתמיד ימצאו משהו שלילי. השאלה, האם הם גם רואים את החיובי. מצד שני, יש גם מאמנים, שלא חשוב כמה דברים טובים תכתוב עליהם, הם תמיד יימצאו משהו שלילי להיעלב ממנו.
פאראנויה היא מחלה של גדולים. לא חשוב כמה טוב יכתבו עליהם, הם יצליחו למצוא משהו באיזה אתר אינטרנט נידח, להיעלב ממנו. זה כנראה דלק שמניע אותם. איך אני יודע? כי אותם מאמנים או שחקנים, כאשר שיחקו או אימנו בקבוצות אחרות, היו לגמרי רגועים.
משהו קורה לאנשים כשהם מגיעים למכבי ת"א. הם נדבקים במחלת הרדפת. מספיק לשמוע את פיני גרשון היום ולפני שנה, ולהבחין בהבדל (לא שילמו לו מיליון דולר שישתוק?). עברתי כמעט על כל הפרשנויות שנכתבו ונאמרו על מכבי ת"א אחרי פרטיזן. כל כך הרבה פרגון לא שמעתי מזמן. בצדק. אבל ניצחונות מנפחים גם את הלאומנות, וזו בעיה. פרטים מיד.
דוגמא לביקורת לגיטימית, שלא נכתבה: חוץ מההגנה יש גם התקפה. רוב הנקודות שהושגו ב-8 הדקות הראשונות באו מהגנה – חטיפות ומתפרצות. התוצאה: 5:22! זה אומר שמרגע שהמשחק נעצר, מכבי קלעה ב-32 הדקות הבאות רק 45 נקודות. נקודה וחצי לדקה. האם מותר לדבר על זה בלי להיחשב לבוגד?
לא הייתי חוזר לעניין הזה, אלמלא בלאט התלונן שמנהלת הליגה קבעה למכבי ת"א משחק נגד ראשל"צ ביום שני, שלושה ימים לפני המשחק נגד חימקי. איך יתכן שמנהלת הליגה לא התגייסה למאמץ הלאומי לנצח את הרוסים?
כמאמן מכבי ת"א בלאט רוצה את הכי טוב בשבילם. יחד עם זאת, הליגה היא מחנה האימון של מכבי ת"א, שמאפשר לבלאט לתת דקות משחק לשחקני ספסל (יניב גרין סוף-סוף שיחק בראשל"צ), לתרגל הגנות והתקפות בלי לקחת סיכון, כי מקומה של מכבי ת"א בפיינל פור מובטח גם אם תפסיד 5 משחקים, ומשחק האליפות ישוחק תמיד במגרש הביתי שלהם. כל זה לא מספיק. מנהלת הליגה צריכה גם להתאים את ימי המשחקים לצרכיה של מכבי.
הליגה, כמו היורוליג, היא גוף עצמאי. ככל שהמאבקים יהיו צמודים, יבוא יותר קהל ואולי יותר ספונסרים. העובדה שמכבי ת"א, עם תקציב 20 מיליון דולר, משחקת נגד קבוצות שתקציבן מיליון דולר או שניים, היא לדעתם שולית. גם הוסיפו זר לכל קבוצה, כדי שיהיה יותר קל באירופה. תחשבו כמה זרים מיותרים מסתובבים פה, כדי שלמכבי ת"א יהיה יותר קל.
בכל שבוע שתי קבוצות משחקות ביום שני. זה רע, ואת דעתי על פיצול המשחקים לשלושה ימים כתבתי כבר לפני שבועיים. לא עושים את זה דווקא למכבי ת"א, אבל בלאט (שמגרונו אני שומע קולם של המנהלים שלו) חושב שמנהלת הליגה אמורה להיות חלק ממערך התמיכה במכבי ת"א באירופה. אז למה הם מפריעים ותוקעים משחק ביום שני.
בדקתי את לוח המשחקים של ברצלונה, שמשחקת בליגה הרבה יותר חזקה ממכבי, עם עוד 3 קבוצות יורוליג. ברסה שיחקה ב-21 באוקטובר נגד ציבונה זאגרב, ב-24 נגד סרגוסה, וב-27 נגד שולה בצרפת. לא נגד ראשל"צ, שנסיעה לשם לוקחת 35 דקות בפקק. לולנסיה או ויטוריה צריך לטוס, אולי שתי טיסות. כנ"ל בחזרה.
אבל בואו נתמקד בעיקר. בליגה שמכבדת את עצמה משחקות שתי קבוצות זו נגד זו. לא קבוצה נגד יריב אימון. גם לראשל"צ יש אינטרסים. היתרון של מכבי ת"א שהיא משחקת פעמיים בשבוע, ויתר הקבוצות רק פעם אחת. ראשל"צ נחותה בכל פרמטר, חוץ מיתרון קטן: היא מארחת את מכבי שלושה ימים לפני משחק יורוליג. גם את היתרון הקטן הזה לקחת ממנה?

בהתאם להסכם החסות בין מפעל הפיס למנהלת הליגה, תקבל העונה כל קבוצה 1.15 מיליון ₪. גידול של 33 אחוז לעומת אשתקד. בהתאם לאותו הסכם, מפעל הפיס רשאי להשתמש בתמונות השחקנים, לצורך פרסום וקידום המכירות שלו.
בהתאם להסכם מנהלת הליגה העבירה למפעל הפיס תמונות שחקנים, שיופיעו על כרטיסי ההגרלה. תמונות של מי? של אלישי כדיר, ליאור אליהו, מאיר טפירו, שמוליק ברנר, יוגב אוחיון, עידו קוז'יקארו, גיא פניני, טל בורשטיין, מורן רוט, גל מקל, יובל נעימי ודריק שארפ.
אחרי שהילכו אימים על חברי הכנסת, וטענו שהכדורסל בישראל יקרוס אם יבוטל הפטור ממס לזרים, חזרו אבנר קופל ושמעון מזרחי למשרדיהם. מזרחי, כמו יתר הקבוצות, החתים 6 זרים. פטורים ממס, כמובן. קופל עשה לשחקנים הישראלים טובה, והאריך את החוק הרוסי, שמבטיח לשני ילידים מקום בכל הרכב.
אתם הבנתם את זה? כשצריך למכור את הליגה לציבור, מפעל הפיס לא מעוניין בשודדים בטרנינג, שינדדו בעונה הבאה למדינה אחרת. תסמכו על משרד הפרסום, שבטח ערך סקר דעת קהל, וגילה שהציבור הרחב לא מזדהה עם זרים. כשצריך לשווק את הליגה נזכרים בישראלים, אבל את רוב הכסף ממפעל הפיס ישולמו לשחקנים זרים. באמת כל הכבוד. רק לא ברור לי למה נתנו כל כך הרבה תמונות, הרי לפי החוק הרוסי מספיק רק שניים?

כנסו, כנסו:
גד דהאן: קראתי בטור שלך שפיצול שעות המשחקים הורס את ליגת על בכדורסל. כמה שזה נכון. כשנודע לי שערוץ 1 הולך לשדר משחק בימי ראשון, עברה בי המחשבה שמהלך זה ייתן לערוץ הספורט לגיטימציה להעביר חלק מהמשחקים לערוץ בתשלום. תסתכל מתישהו בערוץ 5 הרגיל. את התוכניות שמשדרים שם אפשר לשדר בבתי כלא, שחלק מהעונש לאסירים קשים. איך רשות הכבלים והלוויין לא עושה כלום? הכל מתחיל מזה שאף אחד לא ירכוש את שידורי הכדורסל, כי המוצר לא אטרקטיבי. ככה זה ניראה, כשמי שמנהל את הליגה הם עסקנים עם אינטרסים אישיים. לזכות הכדורגל יאמר, שלעיתים הוא מצליח להביא אנשים עם כיס שמן ולהרים קבוצה. תאר לך את גולדהאר משקיע סכומים כאלה בנתניה בכדורסל. הבעיה שהם משחקים באולם של בית ספר תיכון. 37 מיליון שקופל גייס, לא אני ולא אתה נרגיש אותם.
מליניאק: ראשית, ערוץ 1 כבר לא משדר משחק ליגה. שנית, לכל אחד יש אינטרסים. חוצמזה, אני גוזר עליך שעתיים ביום צפייה בערוץ 5.
פרידלר אילן: יורם ארבל טען בראיון, ששחקן עבר עדיף כפרשן על מי שלא היה שחקן בעצמו. אין בזה היגיון. לפי זה, מי שלא שיחק על במת התיאטרון לא יכול לבקר הצגות. לדעתי, כל הפרשנים שהיו שחקנים הם אובר חוכמים. הם אומרים למה השחקנים עכשיו עשו ככה ולא אחרת, כאילו שכאשר הם שיחקו, הם עשו יותר טוב. שגיא כהן, אבי רצון, נדב יעקובי ואריה מליניאק, כן, גם אתה, עולים עליהם, כי אתם לא שוכחים ששידור משחק זה גם בידור. בניגוד לטרחנים האלה איציק זהר, אייל ברקוביץ, חזן ודומיהם. רק זאביק זלצר כשחקן עבר, פרשנותו מצוינת.

מליניאק: אף אחד לא טוען שמי שלא היה שחקן עבר לא יכול להיות פרשן. אדם אינטליגנטי יכול להיות פרשן של כל דבר, אבל רק שחקן או מאמן עבר יכול לראות את המשחק דרך עיניים של מי שחווה את זה. אגב, לא יודע למה הכנסת אותי לרשימת מי שלא היו שחקן עבר. שיחקתי ואימנתי, אפילו בנבחרות ישראל. ככה מוחקים קריירה של 25 שנים? לידיעתך, אבי רצון שיחק בהפועל ת"א. כדורסל. �
לשאלות, הצעות, תגובות: arie@maliniak.co.il

תגיות: אריה מליניאק, ידיעות אחרונות

רן בן שמעון שמע בשבת האחרונה בבלומפילד,את אותה מקהלה מוכרת: לך הביתה. אלא שהפעם הקללות לא היו מכוונות אליו, אלא לאבי נמני. אין ספק שבן שמעון שאל את עצמו: מה לא עבד כשאימנתי את מכבי ת"א, שעובד כאשר אני חוזר לקרית שמונה, עם תקציב יותר קטן ושחקנים פחות טובים?
בן שמעון לא הפך בקרית שלום למאמן פחות טוב, גם לא יוסי מזרחי. אבל כנראה שאין שבילי קיצור. כמעט כולם חוטפים סטירה כשהם מגיעים לראשונה לצמרת. תראו מה קרה לגיא לוזון, למשה סיני בהפועל ת"א. מה ההבדל בין עבודה בקבוצת צמרת לקבוצה קטנה?
הסיפור הזה מוכר לי, מהימים שעברתי אותה טירונות בנבחרת ישראל. אימנתי נבחרות וקבוצות, הייתי העוזר של רלף קליין, ידעתי ועברתי הכל. כמעט. מאמן של נבחרת ישראל לא הייתי. הייתי בהלם מהביקורת הרצחנית שהוטחה בי ובנבחרת אחרי הפסדים. זה היה קשה, למרות שבמבט לאחור זה אחד הדברים הטובים שקרו בחיי.
אבי לימד אותי שבצמרת הרוח נושבת חזק. אתה רוצה להיות חבר של כולם? תישאר בבינוניות. אל תטפס גבוה מדי, לא תמשוך אליך אש. אני רואה מה קורה עכשיו בצמרת המשטרה, ורואה שזה אותו הדבר בכל תחום.
מפכ"ל המשטרה יכול לטעון מעכשיו ועד עולם, שאין קשר בין התלונה שהוגשה נגד ניצב אורי ברלב, לבין מועמדותו למפכ"לות. אבל התלונה הייתה רדומה שנתיים במגירות מח"ש. תראו מה קרה בצה"ל, מרגע שנפתח המרוץ לרמטכ"לות.
אברהם הירשזון היה יכול להמשיך לעשות בכספי קופת חולים והסתדרות העובדים הלאומית כבתוך שלו עד עצם היום הזה, אלמלא מונה לשר אוצר. מי היה מעז להתלונן נגדו במשטרה, כל זמן שהוא היה יו"ר הסתדרות עובדים לאומית? מצד שני, קשה לסרב להצעה להתמנות לשר אוצר. אז עכשיו קל לו בכלא צלמון.
את השחיתות לא המציאו אתמול. אשר ידלין היה מהאנשים החזקים במדינה בשנות ה-70. שלט בחברת העובדים, שהייתה אז הגוף הכלכלי החזק בישראל, שאיגד את כל מפעלי ההסתדרות בתקופת שלטון מפא"י. רק הוזכר שמו כמועמד לנגיד בנק ישראל, והחלה החקירה. התגלה שהוא מעל באמון, עמד למשפט והורשע.
כנראה שזהו הטבע האנושי. ללכת על כל הקופה, ולהתפלל שתצא מזה בשלום. בסוף תחושת הכוח מעבירה אנשים על דעתם, והם יוצאים מאזור הנוחות שלהם ונשרפים. בספורט לא מגיעים לבית סוהר, אבל אפשר ליפול חזק. תשאלו את עודד קטש מה ההבדל בין שחקן למאמן במכבי ת"א. תראו מה קורה לאורי מלמיליאן, גיבור בית"ר ירושלים שחזר הביתה. תזכרו איך נראתה הקדנציה הראשונה של דיויד בלאט, ואיך נראית הנוכחית. כנראה שאין קיצורי דרך, ולפעמים עדיף לא לטפס לשפיץ.

החלטת בית המשפט המחוזי, לחייב את ההתאחדות לכדורגל לקבל בחזרה את אייל ברקוביץ' לקורס מאמני פרו, מעמידה את ההתאחדות לכדורגל באור מגוחך. לא בגלל שבית המשפט הפך את החלטת בית הדין, אלא בגלל שההחלטה שומטת את הצהרות ההתאחדות, שועדות המשמעת, בית הדין העליון, ארגון המאמנים ואיגוד השופטים, כולם על פי טענת ההתאחדות, עצמאים ונפרדים מההתאחדות.
החלטת בית המשפט היא זמנית, אבל קובעת שבית הדין שהרחיק את ברקוביץ' מקורס המאמנים, חרג מסמכותו. הם לא היו מרחיקים אותו מקורס המאמנים, אלא אם האמינו שקורס הפרו וארגון המאמנים שייכים להתאחדות. לבית הדין של ההתאחדות אין סמכות להדיח אדם מקורס הפרו, בדיוק כמו שאינם יכולים להדיח אדם מקורס בישול.
את אייל ברקוביץ' אסור היה לקבל בכלל לקורס מחוסר התאמה, אבל זה עניין נפרד. כמאמר רבנו גרשון: מי שהולך לישון עם כלבים, שלא יתפלא כשהוא מתעורר עם קרציות.

כולם כבר מסכימים שהעונש שמוטל על קבוצות בגין התנהגות אוהדים, לא הגיוני ולא עובד. עונשים קולקטיביים מטבעם פוגעים בחפים מפשע ולא מזיזים לעבריינים, שבדרך כלל אינם נתפסים. עובדה שג'קי בן זקן הצליח לתפוס את מי שזרק שלט על הקוון, וזה לא פתר את אשדוד מעונש. אז למה להשקיע מאמץ בתפיסת החוליגנים?
הכדורגל חי בבועה, כי בתחומים אחרים על ענישה קולקטיבית הולכים אפילו לכלא. בית המשפט הרשיע חיילי צה"ל שנהגו ב"נוהל שכן" או ב"נוהל ילד", ושלח אותם למאסר. אם אין להעניש אדם על פשעי חברו, למה מענישים את בית"ר ירושלים על פשעי כמה פושטקים, שספק בכלל אם הם אוהדים? האם על בית הדין של ההתאחדות לא חלים אותם עקרונות שיפוטיים שחלים על מערכת המשפט במדינה?
להרשיע קבוצה באחריות שילוחית למעשי אוהדיה, זה כמו לאלץ ילד פלסטיני לפרק חבילה שחשודה כחבילת נפץ. לראש עיריית שכם אין אחריות שילוחית למעשי ילדים שזורקים אבנים, ולבית"ר ירושלים אין אחריות למעשי כמה מטומטמים, שבאים לפרוק את יצריהם במגרש כדורגל.
ומה אשמים יתר האוהדים, שסוגרים להם את האצטדיון? ומה אשמים אוהדי הקבוצות היריבות, שנענשים על לא עוול בכפם, בזמן שבתי משפט משחררים גם את אלו שנתפסו בעונשים מגוחכים? ולמה שההתאחדות תתאמץ למצוא פתרון הגיוני לבעיה, כאשר יש את מי להרשיע בכל מקרה?

חברת א.ד.י מערכות נתנה חסות למכבי ראשל"צ לעונה הקרובה. למה אני נותן לא.ד.י. חסות במדור שלי? כי לפני מספר שבועות עודדתי חברות לתת חסות ראשית לקבוצות, במקום להיות נותן חסות עשירי בקבוצה גדולה. אין לי מושג אם א.ד.י. מערכות נתנה את החסות עם, או בלי, קשר למה שכתבתי. בכל מקרה מברוק.

כנסו, כנסו:

יצחק רומם: חבל שאני לא יכול לשבת איתך מול הטלוויזיה ולהראות לך איך אפשר לסגור את סופו שחורציאניטיס. כשהוא מקבל את הכדור, השחקן היריב עומד מאחוריו! כש"המקרר" מקבל את הכדור, זה אבוד. אין כוח בעולם, כמעט, שימנע ממנו לדרוס את השחקן שמאחוריו ולקלוע. למה שהשומר שלו לא יעמוד לפניו, בינו לבין הכדור, וימנע ממנו לקבל את הכדור? סופו לא מספיק זריז כדי לברוח לצדדים לקבל את הכדור? אני מדבר מניסיוני. אגב, אני הוא זה שהציע בעונה שעברה, אחרי ההפסדים של מכבי, למכור את השחקנים של מכבי בחצי מחיר ולקנות את פרטיזן בכפול ממה שהם עלו, ועדיין להישאר עם עודף.

מליניאק: למרות שאני זוכר לך חסד נעוריך, זה שיש לך רעיון טוב אחד, לא אומר שכל הרעיונות שלך טובים. לא חבל שאתה לא יושב לידי בשידורי הטלוויזיה, כי הרעיון החדש שלך הוא קשה לביצוע וגם לא יעבוד מול שחקנים שמבינים קצת כדורסל. אני לא מזלזל בניסיונך, אבל גם לי יש כמה שעות מגרש. לא תאמין, אבל חלומו של כל שחקן גבוה הוא שיאמצו את הרעיון שלך וישמרו לפניו. שמעת על התקפת משולש? מעמידים שחקן באזור קו העונשין. אם השומר של סופו שומר לפניו, השומר של השחקן בהיי פוסט חייב לבוא לעזור, כדי שסופו לא יקבל מסירה קשתית. סופו נועל את השומר שלו לפניו, הכדור הולך לשחקן החופשי בהיי פוסט (איזור קו העונשין), השומר שלו יוצא אליו והכדור הולך פנימה לדאנק. אם לא הבנת תבוא לראות איתי טלוויזיה.

שלמה סלמן: דרכך לאימא של טוטו תמוז: אנא ממך, אל תוציאי אנרגיה על חולי הנפש האלה, שמקללים את הבן שלך. המקום המתאים עבורם זה מקום סגור. ואתה, אריה, איך אתה לא כותב אף מילת בקורת על החולים האלה ולא על הנהלת הקבוצה?

מליניאק: אני לא כותב על הגזענים שמקללים שחקנים, כי זה בדיוק מה שהם רוצים. לקבל פרסום. לגנות גזענות ביציעים, זה כמו לכתוב על החמאס בעיתון ישראלי. ממש מזיז להם.

תגיות: אריה מליניאק ידיעות אחרונות

בשנות ה-60 החלום של חבר שלי היה לקנות חיפושית פולקסווגן מודל 65'. הוא לא הפסיק לדבר על החלום, עד שקנה חיפושית 65'… בשנת 98'.מיסיאו בסטון היה חלק מנבחרת החלומות של מכבי ת"א שהגיעה לשלושה גמרים אירופיים (2004-2006) וזכתה בשני גביעים. אבל בסטון לא היה מגיע למעמדים כאלה, אלמלא שיחק ליד סופרסטארים כמו שאראס, אנתוני פרקר וניקולה וויצ'יץ'. מאז הוא בקושי שיחק ב-נבא ובקבוצות סוג ג' באירופה.

גם בשיאו בסטון היה שחקן התקפה בינוני, שתרם את ההגנה והחסימה. לזכותו, אלו נתונים שלא תלויים באחרים, ונשמרים כל זמן שהוא בכושר. לחובתו, אין ספק שאפילו בכושר בינוני, בסטון היה יכול לעזור לבני השרון בדקות הסיום נגד מכבי ת"א, כששון ג'יימס יצא ב-5 עבירות. ההכרזה על החתימה פורסמה לפני כמה ימים. מעניין איזה סידורים חשובים היו לו, שדחו את הנסיעה לישראל ליום אחרי המשחק?

 ***************

לפני מספר חודשים הודה סמי בכר, שופט הכדורסל מס. 1 בישראל, ואחד הבכירים באירופה, בהעלמות מס, שילם וסגר את התיק בכופר. באירופה הוא המשיך לשפוט במשחקים גדולים. בישראל העניקו לו את מדליית השיפוט בגמר הגביע בחדר ההלבשה, כדי לא לבזות את הטקס.

יהיה מי שיהיה איש העסקים שנעצר, שני דברים ברורים: מעתה יש לליגה ספונסר נוסף – מס הכנסה. ואם ההאשמות יתבררו כנכונות, האיש לא יוכל להיות בעל קבוצה או לכהן בשום תפקיד רשמי בשום מוסד ספורט. את העניין הזה היו כבר חייבים להסדיר מזמן בתקנוני ההתאחדויות והאיגודים אחרי הנסיון הכושל עם ארקדי גאידמק, וגם במנהלת הליגה בכדורסל. המנהלת היא אמנם התארגנות פרטית כביכול, אבל נהנית ממיליונים של כספי ציבור, וחייבת לעמוד באמות מידה של ניקיון ציבורי.

 ******************************

מאמנים לא נבחנים רק בביצועים, אלא גם ביחסי הציבור שלהם. לא במקרה יש צפיפות גדולה ליד עמדות הפרשן במשחקי הכדורגל והכדורסל, כי קבוצה שמחפשת מאמן, פונה בדרך כלל למי שמצוי בתודעה של הבעלים והמנהלים שלה.

פרשן לא עושה לעולם טעויות, כי הוא מפרשן את המשחק מהסוף להתחלה. אם הוא פולט שטות, היא נשכחת כי אינה כתובה. העצות שלו נראות תמיד הגיוניות, אבל לא צריכות לעמוד במבחן התוצאה. ואם זה מצליח, הוא תמיד יכול לתת מחמאה למאמן, שהבין סוף-סוף מה הוא צריך לעשות, ואימץ את העצה החכמה שלו. (והיו לו הצלחות עם קבוצה בינונית), כי הוא משקיע 95 אחוז מהכסף בשחקנים, ואת מה שנשאר במאמן. האמת הייתה הפוכה, מאמנים מצוינים אבל מסכנים ופריירים, נאלצו לעבוד אצל קופל מחוסר ברירה בגרוש וחצי, והם שעשו את קופל גדול. לא ההיפך.

 הניצחון של אשדוד בחיפה, הבליט זה מול זה את עופר ברקוביץ' מאמן אשדוד הותיק, ואבי אבן הצעיר מחיפה. אבן, בעונה הראשונה שלו כמאמן ראשי של קבוצת בוגרים, קיבל קבוצה מסודרת עם תקציב גדול. ברקוביץ', עם 15 שנות ניסיון כמאמן ראשי בקבוצות רבות, קיבל (שוב) ברגע האחרון קבוצה שהתחברה יש מאין.

ברקוביץ' כבר במאזן 3:4 עם נצחונות על נתניה, בני השרון וחיפה, ואבן עדיין מקרטע עם 5:2. זה לא אומר שאבן לא מוכשר, אבל בליגה בה מכבי ת"א בורחת לכולם בצמרת (ההפסד לבני השרון עדיין לא משמעותי), ושתיים מתשע הנותרות יורדות, בעצם כולם יכולים לנצח את כולם. בליגה כזאת קובע הניסיון, אבל למרות בעלי קבוצות לא חוששים לבצע ניסיונות עם מאמנים, כי הם יודעים שבסופו של דבר, אם ירצו הם יישארו בליגה גם אם יסיימו אחרונים.,שתחנוך ותכוון את אבי אבן ותקל עליו את הנחיתה, לפחות בעונה הראשונה. אבל רוזן התרשם כנראה מהרזומה של אבן כעוזר של פיני גרשון, אולי מיכולת הסקאוטינג שלו, ולקח את הסיכון.

הכל יכול עוד להתהפך, אבל הגיע הזמן שמנהלים ובעלי קבוצות יתנו קצת יותר כבוד לניסיון וליכולת מוכחת, זאת למרות שגם אותי מינו להיות מאמן ראשי בקבוצת צמרת כבר בגיל 26. זה היה מכורח הנסיבות, כשדור שלם של מאמנים צעירים נשאב לואקום, שהשאיר אחריו דור שלם של שחקנים ותיקים, שפרש ולא פנה לאימון.

 ********************************

"כ הפיל ברוב חוצפתו את התיק על המאמן), כריסטיאנו רונאלדו בדרך לעשות אותו דבר גם לריאל מדריד.

אמנם מוריניו יותר חזק מקרלוס קירוש, ואין ויכוח על הכישרון של רונאלדו, אבל שום קבוצה לא תיבנה סביב שחקן שהדבר היחיד שמעניין אותו זה כמה שערים הוא יבקיע, ואיך הג'ל יושב על הפריזורה שלו, כדי שדוגמניות יעמדו אחרי המשחק בתור ביציאה מחדרי ההלבשה. כריסטיאנו רונאלדו הוא הערס הכי מוכשר בעולם.

בשיחה שנמשכה כחמש דקות, נפרשה הקריירה שלו כשחקן נבחרת צרפת, וגם ציינו שכיום יש לו פינה מצליחה ברדיו בענייני כדורגל. אף מילה על ישראל. האם הבחור מתבייש בתפקידו כמאמן הלאומי שלנו? אני התביישתי.

מליניאק: כשאני מזפזפ מדי פעם בטעות לערוצים תלת ספרתיים, אני שואל את עצמי מי צופה בהם? אז עכשיו הבנתי, וטוב שכך. האמת, סיפור מדהים, אבל קשה לי שאבי לוזון יקרא לפרננז לבירור. יותר סביר שפרננדז יזמן את לוזון לבירור. ניראה שהוא עושה כאם מה שהוא רוצה. הבעיה שזה לא מצליח, רק עולה הרבה כסף.

מיכאל מירין: כל הזמן מדברים על חמישה שחקנים שעזבו את מכבי חיפה. אני זוכר את דקל קינן, טישיירה, שלומי ארבייטמן, בירם כיאל. מי החמישי?

מליניאק: החמישי שמכבי חיפה איבדה זה הקהל.

דני קורט: שמע, אני באמת לא מצליח להבין את מוריניו. למה בסופר קלאסיקו עם סגל שחקנים לא פחות טוב מברסה, ואפילו עולה על ההרכב שהיה לו באינטר באפריל האחרון. ראינו שלשחק פתוח מול בארסה זה לא עוזר. גם חוס הידינק בעונת 2008-2009 בחר לשחק סגור מול בארסה, ולא עלה לגמר הצ'מפיונס רק בגלל ההחלטות השוניות במחלוקת של השופט הנורבגי. פשוט מעצבן שכולם אוהבים את בארסה בגלל משחקם האטרקטיבי והמהיר שלהם. אפשר וצריך לעצור את בארסה.

מליניאק: אני לא יודע למה כל כך חשוב לך לעצור קבוצה נהדרת כמו ברסה. אבל לא הבנתי ממך, מה הטענות של למוריניו. אני לא יודע אם הוא בא במגמה לסגור את המשחק, או שהקבוצה שלו נלחצה לאחור בניגוד לתוכנית המשחק שלו, כי הם פחדו לחטוף רביעייה, ובסוף חטפו חמישייה. מה אתה אומר לי, שעדיף בונקר ולגנוב גול? אני מוכן לקבל את השיטה הזאת, בתנאי שמדובר בקבוצה שאני אוהד, שזו הדרך היחידה שלה לנצח. במקרה של ריאל מדריד, נדמה לי שהם חזקים מדי בשביל לשחק בונקר.

לשריפה בכרמל אין קשר לספורט, אבל אצלי הכל מתקשר איכשהו לספורט. זוכרים את השופטים שנשלחו לפני שבועיים לשפוט בסקוטלנד? שפטו במשחק אחד ובישראל קמה מהומה. איך מעזה ההתאחדות לשבור שביתה של שופטים בסקוטלנד?

האמת, שאין סיבה שנדחוף את אפנו לכל סכסוך. מצד שני, אם ההתאחדות הסקוטית מבקשת עזרה, ניתן לה. למה שניכנס לשיקולים של סכסוך בין ההתאחדות לשופטים בסקוטלנד. למיטב זכרוני, כששופטי הכדורגל בישראל איימו בשביתה, והועלתה הצעה להביא שופטים מחו"ל, היא זכתה לתשואות. לאיש ממגני שבירת השביתה בסקוטלנד, לא היה איכפת ששופטי הכדורגל בישראל יזכו לתנאים הוגנים. מה שחשוב, שמחזור ליגה בישראל לא יידחה, וכל האמצעים מקדשים את המטרה. כולל שבירת שביתה.

ואיך זה קשור לשריפה בכרמל? זו לא הפעם הראשונה שההתאחדות לכדורגל מעורבת בשבירת שביתה. לא בסקוטלנד, אלא בישראל. לא שביתת שופטי כדורגל, אלא שביתת כבאים. כשבאים היום לכבאים בטענות, שהם לא הרימו צעקה ודרשו תוספת כוח אדם וציוד, שוכחים שהם כן צעקו, איימו ושבתו. הבעיה ששברו להם את השביתה. מי? בין היתר, הקבוצות וההתאחדות לכדורגל.

ב-22.2.06 עמד משחק הגביע בין מכבי נתניה למכבי פ"ת בסכנת ביטול. השחקנים והשופטים היו מוכנים לפתיחת המשחק, אבל מפקד משטרת נתניה הודיע שתנאי הרישיון לקיום משחק מחייבים רכב כיבוי אש במגרש. במכבי נתניה ידעו תקופה ארוכה שהכבאים שובתים, אבל המשחקים האחרונים התקיימו בקומבינות כאלו ואחרות. הפעם לא נשלחה כבאית, ושחקני פ"ת והשופטים כבר ירדו מהמגרש. אבל כשההתאחדות נתנה ארכה של 45 דקות, אנשי נתניה והמשטרה מצאו פיתרון יצירתי. כבאית פרטית הגיעה לקופסה, הקהל הריע והמשחק יצא לדרך. חדי העין הבחינו ש"הכבאית" היא בעצם ביובית, מיכלית לשאיבת ביוב. אשר אלון, הבעלים של מכבי נתניה, הבהיר לאחר המשחק: "לא רק שזו כבאית, הצינור שלה אפילו ארוך יותר…".

ואכן צינור ארוך יותר איים על ליגת הכדורגל שלנו באוגוסט 2009. שוב סכסוך עבודה, שוב כבאים, שוב איום על השבתת הליגה. הפעם עמדו במוקד המפגש בין בית"ר ירושלים להפועל ת"א בטדי, ולמחרת מכבי חיפה נגד קזינו זלצבורג באצטדיון רמת גן.

אף אחד לא ייקח סיכון לשחק עם ביובית במגרש של עשרות אלפי אנשים, לכן הופעל נשק יום הדין – הפוליטיקאים. במצבים כאלו סילבן שלום מקבל טלפון מבאר שבע, מוני הראל מפעיל את חיים רמון, רוני בראון מקבל איתות מבית"ר ירושלים וההתאחדות לכדורגל מהלכת אימים על שר הספורט, וכולם בערימה מתנפלים על שר האוצר.

כפי שאתם מבינים, המחזור התקיים כסדרו וגם מכבי חיפה שיחקה נגד זלצבורג. הייתה רק בעיה קטנה: הכבאים התקפלו. התקשורת מחאה כפיים, כי לשבור שביתה זה בסדר, אבל רק במקום שכואב לנו, כאן בישראל.

את התוצאות ראינו השבוע בכרמל. מדינת עולם רביעי, עם צי ביוביות, נאלצת לבקש חיזוק מאזרבייג'אן ופליסטין. רק חבל שהסופרטנקר לא יכול להישאר פה לחיזוק לקמפיין הבא.

מאז שאימנתי באולם הפחים, יש לי פינה חמה בלב להפועל חולון. קבוצה שמדרדרת ניהולית, אבל בעזרת הקהל ממשיכה להתגלגל קדימה במגרש. את חולון מנהל היום עו"ד חגי שבתאי. יו"ר רביעי העונה, שקיבל מועדון במצב כלכלי קטסטרופאלי, ומגייס עכשיו ספונסרים ואנשי עסקים.

הנצחון על הפועל ירושלים הוא סוג של נס. ההנהלה הקודמת השאירה בור בבנק, והתחייבויות לשחקנים מהתקופה שמיקי דורסמן היה המאמן.

הידעתם שבריאן טולברט שיחק חודש ראשון ללא תשלום? מתנדב. יש עדיין דברים כאלה. מעכשיו צריך לשלם גם לו, ויש גירעון בתקציב ובעיית תזרים. אם התקשיתם להבין מה עושה מורן רוט, שהיה יכול למצוא קבוצה גדולה יותר, בקבוצה שעתידה הכלכלי לוט בערפל? התשובה: 800,000 שח עלות שכר. ההנהלה הקודמת אולי קיוותה שדורסמן ישתתף במימון, אבל כשהבהיר שהוא רק מאמן, מינו את דני פרנקו. ? עיריית חולון אמורה להעביר 850,000 שח. התמיכה הקטנה ביותר של עירייה בכל הליגה, וגם זה יגיע רק מינואר. רכישת כרטיסים ומנויים החזיקו את הקבוצה עד עכשיו. עו"ד שבתאי מחכה לכסף מהמנהלת. 1.1 מיליון שקלים. מתוך זה התקבלו 150,000. מתי תגיע היתרה? יו"ר חולון מוטרד. אבנר קופל אמר לו: "הכסף שאתה מצפה מהמנהלת זה רק בונוס. אל תבנה על זה. המנהלת בכלל לא חייבת להעביר לך את הכסף". יגיע הכסף, או לא?

האמנם? בתחילת העונה נפסל אולם הפחים. קופל הבטיח שידאג לאולם חלופי, וחולון שיחקה בראשל"צ. בחולון הבינו שהכל כלול. על חשבון המנהלת, כסיוע לקבוצות חלשות. לפני כמה ימים נחת שם מכתב. המנהלת מודיעה שמההעברה הקרובה יקוזזו 30,000 ₪ עבור שכירת אולם בראשל"צ. בשביל חולון זו מכה.

המנהלת: לא לקופל ולא לאף אחד, אין סמכות לממן אולם עבור שום קבוצה.

בינתיים פרנקו עושה נפלאות, אבל מאיפה יגיע הכסף

המנהלת: קופל התכוון לומר שקבוצות לא צריכות לבנות תקציב על העברת המנהלת, אלא על מכירת כרטיסים וספונסרים. מי שבונה על הכסף שלנו לתשלום משכורות, יש לו בעיה. חולון תקבל 120,000 שח בכל חודש, כמו כולם.

תגיות: אריה מליניאק, ידיעות אחרונות

כשהייתי ילד שיחקתי כדורגל בשכונה, וחלמתי להיות נחום סטלמך. בסוף השתמשתי בראש למטרות יותר מועילות מנגיחה, והתדרדרתי לכדורסל. אחת הסיבות שהבריחו אותי מהכדורגל היה מזג האוויר. נכון שגם כדורסל שיחקו בימים ההם במגרשים פתוחים, אבל לפחות היו מפסיקים או דוחים משחק אחרי שטפטפו כמה טיפות גשם. 

אלי חכמון החליט בשבת להצטיין, ומשך 22 שחקנים ומעט צופים לסיוט שהסתיים רק אחרי 45 דקות. דרור קשטן ואלי גוטמן, שלא מסתובבים במגרשים מאתמול, קבעו שלא היה טעם להתחיל במשחק. 

מעולם לא הבנתי למה חייבים לשחק כדורגל בגשם. גם לא בטמפרטורות שיורדות למינוס 15, או מגיעות ל-40 בצל. כשהפועל ת"א שיחקה נגד לוקומוטיב מוסקבה זה ניראה בעיניי כהתעללות. אילו היו מאלצים פליטים סודנים לשחק בחום של 40 מעלות, הם היו פונים לועדת זכויות האדם בזנבה. לשחקני כדורגל אין את הפריבילגיה הזאת.

אייל ברקוביץ' היה צריך לספוג עונש על ההתפרצות שלו כלפי השופט. השאלה, למה בכלל ילדים שיחקו בחום 35 מעלות? טמפרטורה אפשר לפחות למדוד. גשם שוטף זו סתם מכה. גם לשחקנים וגם לצופים. עד היום אני לא שוכח לדני קורן, את הפסקת המשחק של הפועל רמת גן לעכו, ביתרון 1:6, כמה דקות לסיום. המשחק החוזר נגמר ב-0:0, ורמת גן לא עלתה ליגה.  האם השופטים הם רובוטים? לוקחים כדור ובודקים אם הוא קופץ בבוץ. אולי יבדקו אם המוח של ראשי איגוד השופטים קופץ בבוץ? כשאין טעם לקיים משחק, אז לא מקיימים, גם אם הכדור קופץ. מה כל כך דחוף לקיים משחק כדורגל בישראל? שום קבוצה ישראלית לא משחקת באירופה, ולכן לא יוטל עליה עומס. בישראל גם אין יותר משלושה ימי גשם רצופים, לכן אין בעיה למצוא מועד חלופי. אפילו הצבא המפואר שלנו, דוחה לפעמים מבצעים בגלל מזג אוויר. אז משחק כדורגל אי אפשר לדחות? גם כך הכדורגל שלנו גרוע, למה להוסיף על זה בוץ?

מאחר שהשופט קובע אם לקיים משחק על פי שיקול דעתו, אז הנה אני מציע לשופטים יופי של קריטריון לקיום או לביטול משחק: אם אתה נותן לבן שלך לצאת במזג אוויר כזה מהבית ולהסתובב בחוץ עם גופיה, תקיים את המשחק. בכל מצב אחר, אל תקיים. נכון שזה פשוט?

אחרי שייתמו ימי האבל על אבי כהן ז"ל, אחד מפורצי הדרך של הכדורגל הישראלי, אסור שנשכח את השיעור: תאונות דרכים לא מבחינות בין עשיר לעני, בין מפורסם לאדם מן הישוב, בין חזק לחלש, בין דתי לחילוני. כשאתה נכנס למכונית סיכונים מותר לקחת רק במגרש, אתה משתמש בנשק קטלני. כשאתה עולה על אופנוע, אתה נכנס לשדה קרב. נהגו בהתאם.

ממשחקים אמיתיים בסכום אפס אין חזרה. אם יש ספק, אין ספק. אם אתה לא בטוח ששמרת מרחק מספיק, שמור מרחק גדול יותר. אם אתה לא יודע מה המהירות המותר, סע הכי לאט שאתה יכול. , לא בכביש. כי חיי אדם אינם משחק. כשמכונית אשמה בתאונה, רוכב הקטנוע נפגע. וכשרוכב הקטנוע אשם בתאונה, גם אז הוא נפגע.

ניראה לכם שההתאחדות לכדורגל הייתה קונה את בני סכנין, או שמנהלת הליגה בכדורסל תקנה את חולון? ולמה שבעלי נתניה או אשקלון בכדורסל, יממנו את רכישת הפועל חולון, אם שש קבוצות ויתרו בקיץ החולף על הזכות לשחק בליגה הזאת?לפעמים אני תוהה מה גורם לקבוצות חלשות ב-נבא להמשיך לשחק ברצינות, למרות כשאין להן מטרה. בליגה בה משחקות 30 קבוצות, ומחצית מהן רצות לאליפות המחוז, מה מחזיק במתח את היתר? מה גורם לקבוצה כמו סקרמנטו, לשחק עד סוף העונה ברצינות, למרות שמה-נבא אין ירידות?

 נקבעו ההרכבים למשחק האולסטאר של ליגת על בכדורסל והשמחה רבה. לראות את ההרכבים ולהתגלגל מצחוק. כך נראית נבחרת הכוכבים הישראלים, בליגה שכל קשר בינה לבין כדורסל הוא מקרי בלבד. 7 מתוך 12 השחקנים הם רכזים: ארז כץ, מורן רוט, שמוליק ברנר, מאיר טפירו, גל מקל, דרור חג'ג', יוגב אוחיון. כן ישותפו: קלע אחד – יהוא אורלנד, סנטר אחד – עידו קוזיקרו, ושלושה גארדים – ליאור אליהו, אלישי כדיר וגיא פניני.

כשקוז'יקרו ייכנס לבעיית עבירות, מקל, רוט וחג'ג' ייצרו פירמידה, וישמרו על שחורציאניטיס. במנהלת הליגה יגידו שזה ההרכב שבחרו אלפי גולשים, אבל מי שקבע את כללי הבחירה זו המנהלת, שקיבל את ההרכב שמגיעה לה. אפשר לבחור לפי תפקידים, אבל זה כנראה מסובך מדי.

 בכל העולם יש קבוצות בצרות כלכליות, אבל הליגה נותנת לקבוצות ליפול. ברצלונה הסכימה לאחרונה לשאת על החולצות סמל של קרן השקעות מקטאר, כדי לכסות גרעון של 400 מיליון יורו. גם ריאל מדריד בחובות של מאות מיליונים, האחים גלייזר נאלצים למכור את מנצ'סטר יונייטד, בשל חובות. אז מה יגידו אזובי קיר? שיח'ים מהמפרץ הפרסי מתעניינים מדי פעם ברכישת קבוצה מהפרמייר ליג, אבל לא שמעתי שליגה תקנה קבוצה בצרות. לא בפרמייר ליג, לא בבונדסליגה ולא בישראל.

ובמעבר חד לליגת הכדורסל המקצוענית ה-נבא, שהעבירה את קבוצת ניו אורלינס הורנטס לבעלותה. בתרגום לעברית, הליגה רכשה רת הקבוצה. ההורנטס הפכו בכך לקבוצה הראשונה בהסטוריה, שנמצאת בבעלות ה-נבא, ובעצם לקבוצה הראשונה בבעלות ליגה כלשהי. הנהלת הליגה חששה שבעל הקבוצה ג'ורג' שין, יסגור אותה אחרי שהפסיד 83 מיליון דולר, ולכן העדיפו לשלם 300 מיליון דולר, ומינו נציג שיחפש לה קונה. בהעדפה רוכש שישאיר את הקבוצה בניו אורלינס, כדי שזו לא תנדוד בפעם השנייה לעיר אחרת.

קראתי פעם דו"ח חקירה של תאונת דרכים. מכונית עקפה על קו הפרדה רצוף, והתנגשה במכונית שבאה ממול. החוקר הסביר שהנהג היה בעצם מת ברגע שיצא לעקיפה, הוא פשוט עדיין  לא ידע את זה.

        אני נמני פוטר אתמול ממכבי ת"א. לא נעים, אבל,תודה לאל, כולם בריאים. למרות שהפיטורים התרחשו אחרי התבוסה 3:0 למכבי חיפה, גורלו של נמני נחרץ באמצע נובמבר. הוא פשוט לא ידע את זה.

     לתאר את פיטוריו של נמני כרעידת אדמה, זו היסחפות. כי רעידת אדמה אי אפשר לחזות, והיא מחריבה הכל. ההחלטה לפטר את המנג'ר לא נפלה אתמול, אלא אחרי שני הפסדים רצופים לעכו וקרית שמונה. כשהרוב הדומם פתח את פיו וקרא לנמני להתפטר, החלה הספירה לאחור.

       אבי דרש שגולדהאר ישקיע כסף והרבה, אבל דווקא הון העתק שהושקע בקבוצה חרץ באופן פראדוכסאלי את גורלו. אחרי 100 מיליון שקלים, כשאין תוצאות ואין דרך, הדרך היחידה היא הביתה. ואולי הגיע הזמן להבהיר פעם ולתמיד מה זה מנג'ר, מה סמכויותיו ומה אחריותו. העמימות יכולה לשמש כסת"ח אבל גם להטיל אחריות כוללת.

       ביום כזה צריך להעלות על נס את אלו ששכבו על הגדר, כדי שהמהלך יהיה בכלל אפשרי.

1. אלכס שניידר, ששרף עשרות מיליונים, שעזרו לגולדהאר ללמוד מניסיון של אחרים, ולהבין מה קורה, כשמשאירים את המפתחות לנהג בלי נסיון.
2. לוני הרציקוביץ', ששילם מחיר כבד בכסף, בעסקים, באיומים על ביתו ושלומו, בניסיון נאיבי להפוך את בלומפילד להיכל תרבות. מי יודע לאן היה מתדרדר, אלמלא חילץ אותו שניידר מהברוך.
3. ניר קלינגר, שביצע את המדיניות של הרציקוביץ', או שהדיח את נמני וטל בנין ביוזמתו. בכל מקרה, קיבל כמה שנים לחשוב על מעשיו בגלות קפריסין.
4. מנויי מכבי ת"א בשערים 1 ו-2, שקמו אחרי ההפסד לקרית שמונה, שאגו במקהלה "נמני הביתה", וסימנו לגולדהאר שאפשר לזוז: הרוב יעמוד מאחוריו והקומץ ישתוק. מרגע שקו פרשת המים  נחצה, ההדחה הייתה שאלה של זמן, ואפילו ניצחון בחיפה היה רק דוחה אותה.
5. חברת התעופה "אייר קנדה", שהרחיקה את גולדהאר אלפי קילומטרים מכאן, למקום ממנו יוכל לפטר את נמני בלי לשים את נפשו בכפו. לזכותו של גולדהאר, הוא נתן לנמני (ולעצמו)  שנת התאקלמות, לפני ששחרר את הכסף הגדול.

  ואסור לשכוח שלפעמים גם אנשים טובים עם המון כסף, אינם מבטיחים הצלחה. זה מה שיפה בספורט (לא כשזה קורה בקבוצה שלך).

  לתגובות: arie@maliniak.co.il   

ביום שני, 17 בינואר 2011, התפטר אהוד ברק ממפלגת העבודה. באותו בוקר התפטר גם אורי מלמיליאן מאימון בית"ר ירושלים. מה הקשר? סתם צירוף מקרים בין אירוע פוליטי לספורטיבי. אבל היום הזה החזיר אותי 34 שנים לאחור.
את ה-7 באפריל 1977 כולם זוכרים. שני אירועים, פוליטי וספורטיבי, שום קשר ביניהם. ב-22:00 מכבי ת"א ניצחה את מובילג'ירג'י וארזה וזכתה לראשונה בגביע אירופה בכדורסל. שעה וחצי אחר כך, כשאוהדי מכבי ת"א קפצו לבריכה בכיכר מלכי ישראל, הודיע יצחק רבין על התפטרותו מראשות הממשלה.
בסדנאות שאני מעביר למנהלים, אני נותן להם לפעמים לכתוב תוכנית: איך להרוס את העסק שלהם עד היסוד ובמהירות המקסימאלית. אחרי שהם מוודאים שלא השתגעתי, המנהלים כותבים תוכנית מפורטת לחיסול העסק: לקנות ביוקר, למכור בזול, להעסיק אנשים לא מוכשרים, להציב אותם בתפקידים הלא מתאימים, ועוד.
כשהם מסיימים אני מבקש מהם לעבור על הרשימה, ולבדוק מה מתוך הפעולות שרשמו הם מבצעים כבר עכשיו. האנשים נדהמים להיווכח, איך במו ידיהם הם הורסים יום-יום את העסק שלהם.
נזכרתי בתרגיל הזה כששמעתי שאהוד ברק התפטר ממפלגת העבודה, בבוקר בו פורסם שמוני הראל שלח הצעה לאלי טביב, שימכור לו את חלקו בהפועל ת"א. לכאורה אין קשר בין הדברים. במציאות, אלי טביב בהפועל ת"א, כמו אהוד ברק במפלגת העבודה, מתנהלים כמו שני סוסים טרויאנים.
ברק הוא כפיל ושותף של ביבי נתניהו. ליכוד לכל דבר. כאילו נשלח להרוס את מפלגת העבודה מבפנים. כמו קבלן הריסות שעובד על פי תוכנית, לא השאיר אבן על אבן. גם אלי טביב הביא איתו לוולפסון נכסים: דה סילבה, אביחי ידין, כסף. אבל עושה הכל כדי להשאיר אחריו חורבן. שחקנים נמכרים, ההנהלה משותקת, משכורות לא משולמות למרות שעשרות מיליונים אמורים להגיע מאופ"א.
מוני הראל לא צדיק. רחוק מזה. במקרה הטוב הוא טיפש, אבל הפועל ת"א היא הבית שלו. בשביל טביב הפועל ת"א זה ביזנס ופרסום. קונה, מוכר. סוחר. גבי קצרה בתפקיד שירי וייצמן. טביב חושב שהוא עובד על כולם בעיניים. יצא מפגישת ההודנה אצל שטרן חלובה, הודיע שפותחים דף חדש, נעלם במיאמי, סגר טלפונים ולא חתם על צ'קים. בתרגום לצרפתית: סבוטאז'.
הפועל תל אביב מצליחה בינתיים להפריד איכשהו בין הבלגן במשרדים ליכולת במגרש, אבל ברור שלא לעולם חוסן. כאשר הקבוצה לא תהיה שווה כלום, החצי של טביב או הראל יהיה שווה חצי מכלום. בערך כמו השווי של מפלגת העבודה או העצמאות.

לאחר פיטוריו של אבי נמני, הודיע גם יוסי מזרחי על התפטרותו. אחריו הלך גם העוזר איציק עובדיה. נימני ביקש ממזרחי להישאר, אבל יוסי התעקש לעזוב. למה? אם עוזר רואה את עצמו שותף לכשלון, ומתפטר יחד עם המאמן, אין בעיה. אבל הסיבה העיקרית ל"לויאליות" שמפגינים עוזרי המאמנים היא תדמיתית.
עוזר שלא עוזב יחד עם המאמן המפוטר, נחשב בתת התרבות שלנו למשת"פ של ההנהלה. הוכחה שהוא חפר תחת המאמן בעודו בתפקיד. עמי נאווי היה עוזרו של אלעד חסין שפוטר, לקח את התפקיד וזכה לביקורת רבה. אגב, גם חסין הואשם בחתירה תחת המאמן הקודם, אבי אשכנזי. משל הגונב מגנב פטור.
גם אני חשבתי פעם שעוזר צריך להתפטר יחד עם המאמן, בין אם הוא פוטר או התפטר. להישאר "לויאלי". אח"כ שיניתי את דעתי. במקרה היחיד שפוטרתי, השארתי לעוזר שלי את ההחלטה, כי לסיפור יש גם צד שני. לעוזר המאמן יש משפחה, שלפעמים עוברת לגור איתו הרחק מהבית. הדירה שלו מושכרת, הילדים בגנים ובבית ספר, האישה במקום עבודה חדש. למה צריך להעביר את כולם בחזרה, רק בשביל להישאר לויאלי למאמן?
גם במקרים בהם נותנים למאמן לבחור את עוזרו, העוזר לא עובד אצל המאמן אלא במועדון. מה בנוגע ללויאליות למועדון, או להתאחדות כשמדובר בנבחרת? ואם מדברים על לויאליות, תראו לי מאמן אחד שהתפטר, כאשר פיטרו את העוזר שלו.

תגיות: אריה מליניאק ידיעות אחרונות

 כולם יודעים מה צריך לעשות. אפשר להעלות רעיונות חדשים. השאלה מי יצליח לרתום את כולם איתו. זה הגיע למצב שהצעות שהרוב תמך בהן, נדחו רק בגלל שקצורין הציע אותן. כשהוא איים בהתפטרות אם לא יקבלו את הדרישות שלו, כולם קפצו על ההזדמנות וסירבו לכל בקשה או ההצעה שלו. שיילך.

קצורין צדק כשרצה לנהל את הענף עם סמכויות, אבל לזה היה צריך לדאוג מראש. גם הוא, גם שי שני, יו"ר איגוד הכדורסל, שאוכל לקרדה פעם שנייה ברציפות. אחרי שצביקה שרף לא אושר ונסע לרוסיה, מינוי המחליף היה חייב להיות סגור הרמטית.

פדיחה לדוגמא: רונן גינזבורג, בחור נהדר ומאמן מצוין, היה עוזר של מולי והחליף אותו בנימברוק. אילו היה מאמן קבוצה בישראל, הוא היה מינוי מצוין למאמן נבחרת הנוער. אבל למנות מאמן שעובד שצ'כיה לנבחרת נוער, זה לא רציני. מאמן הבוגרת מכיר את השחקנים, ועובד בפגרת הקיץ. מאמן נבחרת נוער חייב להעביר מחנות אימון בסופי שבוע, ולראות שחקנים כל השנה בקבוצות. מה יהיה עכשיו?

בכל מקום בו יתנגשו מקצוענים ועסקנים, העסקנים ינצחו, כי זה קרב ההשרדות שלהם. פוליטיקה בספורט רעה כמו כל פוליטיקה, אבל לא מבטלים רע ע"י רע אחר. ומי שבא בטענות לקצורין, שהתפטר מאיגוד הכדורסל רק אחרי שהבטיח לעצמו מקום עבודה חדש באלבה ברלין, מגזים גם הוא. כי לכל מטבע יש שני צדדים, וגם אם מולי נפל לבור אותו כרה לעצמו, לאיגוד הכדורסל יש אחריות לא פחותה לכשלון, אם לא יותר מזה. אם כולם יצאו בשן ועין, זה עדיף על צד אחד חוגג והשני מובס. אחרי הכל, כולנו חיים באותה ביצה קטנה, והחיים נמשכים.

הקדנציה של מולי קצורין הסתיימה באיחור של 5 חודשים. היא לא הייתה צריכה להתחיל מלכתחילה. קצורין הוא איש מקצוע מהשורה הראשונה, אבל התנאי הראשון להצלחה בתפקיד כזה הוא יחסי אנוש. ובפחות מחצי שנה הוא הספיק לריב עם כל מה שזז. מי שכל העומד מצדדיו ומאחוריו הוא יריב בפוטנציה, חי על זמן שאול.

בשביל שמשהו יהפוך ל"תופעה", הוא צריך לחזור על עצמו כמה פעמים. מחזוריות. לופ. למשל, שמתי לב שלפני שאני הולך לחדר כושר, אני מתעייף. או שקבוצות שמנצחות את מכבי ת"א, מפסידות אחר כך כמה משחקים ברציפות.

היום כבר ידוע שהעונה הקשה ביותר, היא העונה שאחרי אליפות. נכון שמכבי חיפה בכדורגל יכולה לקחת 3 אליפויות רצופות, ומכבי ת"א בכדורסל 30 בלי קושי. אבל כאשר קבוצה כמו הפועל חולון או גליל עליון בכדורסל לקחו אליפות מפתיעה, הן התרסקו בעונה שאחריה. בכדורגל זה קרה להפועל רמת גן והכח. הפועל כפר סבא ירדה ליגה אחרי האליפות ב

לפני 20 שנה בערך, שמתי לב שמיקי ברקוביץ' "נקלע" בכל חודש ינואר לתקופה גרועה. בפברואר הוא היה יוצא מזה, ובמאי לוקח עוד תואר אליפות. בשלב מסוים התקשורת אפילו נתנה לתופעה שם: "ינואר השחור", והמשבר קיבל גושפנקא רשמית. -1982.

 אם לא שמתם לב, זו העונה הרביעית שהעולה החדשה לליגת על בכדורסל, מסיימת את עונתה הראשונה בליגה בצמרת. משום מה זה מפתיע בכל פעם מחדש. מכבי חיפה, הפועל חולון, ברק נתניה, ועכשיו אשדוד.  אשדוד הפסידה השבוע לבני השרון, וזאת הייתה כמעט הפתעה. אז כדאי לשים לב לעוד תופעה: בעונה שאחרי העלייה בסערה, אותן קבוצות כמעט מתרסקות. לאשדוד יש לעבור העונה חצי גמר גביע ואולי פיינל פור. המבחן האמיתי יהיה בעונה הבאה.

תגיות: אריה מליניאק, אריה מליניאק ידיעות אחרונות

לאוהדי הפועל ת"א יש דימוי תרבותי-ברנז'אי. זמרים, מלחינים, סלבס. לכן קשה לתת לעובדות לקלקל את הסיפור. האמת שלהפועל ת"א יש גרעין אוהדים מגעיל ומכוער, שמתחזים לצפוניים-אנרכיסטיים, מהפכנים בשקל ותשעים, שהסתתרו פעם במרומי היציע באוסישקין מאחורי הדימוי החנוני סוציאליסטי, והמטירו משם קללות ונאצות שלרוב האוהדים האמיתיים היה קשה לשמוע.

4,000 אדומים נתנו ביום שני תצוגה מדהימה בהיכל הספורט, אבל לחלאה יש אינרציה משלה, והקומץ כבר מזמן לא קומץ. גם אני מקלל לפעמים, ובמדינת ישראל מותר לקלל ולגדף. אף אחד לא צריך לקבל אישור מקבוצה להיות אוהד שלה. כל פרובוקטור מתחיל יכול ללבוש חולצה אדומה או צהובה, לשיר שירי שואה.

יש אוהדים שבאים למגרש רק לריב עם שוטרים, ומתגרים בהם עד שעוצרים אותם. אז יורדים עוד יותר נמוך, לשירים על אהובה תומר, ומצליחים להרגיז את כל המדינה, וזה בכלל כיף אדיר. כי רוב אוהדי הפועל ת"א ששרים את שירי השואה והנאצה, לא מייחסים חשיבות למילים שיוצאות להם מהפה. הקומץ מלחין, וכולם חוזרים במקהלה. הבעיה שזה יוצר מיאוס אצל הקהל הרחב, ופוגע באנשים טובים שהקימו את הפועל ת"א מכלום והעלו אותה 4 ליגות.

גם אם המטרה של המקללים באדום היא רק למשוך תשומת לב, את הנזקים שהם גרמו, גורמים ועוד יגרמו, יהיה קשה לתקן. . זה לא נוגד את החוק. זו בסך הכל הדרך הקלה והזולה לתפוס כותרות. ולכן כבר כמה שבועות אני מתלבט. לא אגיב לשירי נאצה נגד נצ"מ אהובה תומר ז"ל, יש בזה סוג של הסכמה. כן אגיב, אני עושה יחסי ציבור לחלאות. כששוטרים מנסים להפסיק את זה, כדי שאנשים נורמאליים יוכלו לבוא למגרש כדורגל או כדורסל, זו חגיגה בשביל הבריונים. מעכשיו יש להם חשבון גם עם המשטרה.

לנצח את מכבי ת"א בכדורסל אי אפשר, אבל לנצח את האוהדים שלהם בטריבונות בהיכל הספורט אפשר ואפשר. הצהובים ישירו שירי הלל לשמעון מזרחי, האדומים יענו בשירי נאצה. להפועל ת"א יש הרבה אוהדים עם כסף, אבל איש מהם לא ישים גרוש על קבוצה, בשביל לשבת אח"כ במגרש ולשמוע את האוהדים שלו שרים במקהלה שירי שואה. הפועל ת"א בבעיה גדולה.

תגיות: אימון אישי, אריה מליניאק, הרצאות

שתי ידיעות הופיעו אתמול במדור הספורט: הגדולה: הפועל ת"א רכשה את אלרואי כהן תמורת 800,000 יורו. הקטנה: יובל אבידור ישוחרר ממכבי ת"א. לא צוין סכום. ככה זה בחיים, סיפורים מתחילים בקול תרועה רמה בשער, ומסתיימים בקול ענות חלושה בעמוד 17 למטה.

הצעתי פעם לאבי התערבות. הוא סירב והסביר שבכל התערבות יש טיפש ומנוול. אני לא רוצה להיות טיפש ולא מנוול. תמצא פרייר אחר להתערב איתו. במכירה של שחקן ישראלי במיליון יורו, יש אחד טיפש ואחד מנוול. בדרך כלל הקונה הוא הטיפש. פעם קוראים לטיפש מיץ' גולדהאר, ופעם אלי טביב ומוני הראל. זה לא אומר שאיזי שרצקי הוא מנוול אלא חכם.

שאלו פעם את עופר פליישר למה המשכורת שלו גבוהה בהפועל ת"א גבוהה כל כך, והוא הסביר: אם יש טיפשים שמתעקשים לשלם לי, למה שלא אקח? אז הוא לקח. הרבה כסף, פלוס ערבויות של מרכז הפועל. כעבור שלוש שנים הפועל ת"א נמחקה, ומרכז הפועל כמעט קרס בגלל שנאלץ לשלם את חובותיה.

יעקב שחר קבע פעם מדד לתשלומים בכדורגל: אין שחקן ישראלי ששווה שכר של יותר מ-100,000 דולר בעונה. זה לא הפריע לו לקחת 3 אליפויות. לגבי מחיר הכרטיס, הדבר היחיד שחשוב הוא הסיכוי למכור את השחקן לקבוצה רצינית באירופה. כי בישראל רק שני קוני למל מהפועל ת"א, מוכנים לשלם סכום כזה.

מחירו של שחקן נקבע על פי שני פרמטרים: מקצועי – התרומה שלו לקבוצה, וכלכלי – המחיר שיהיה ניתן לקבל עבורו בעתיד. אין שחקן כדורגל ישראלי ששווה מיליון יורו. גם לא חצי מיליון. אלא אם הקונה מאמין שיקבל עבורו יום אחד בוחטה באירופה. זה שיש טיפשים שמוכנים לשלם 5 מיליון שקלים עבור שחקן שלא שיחק 20 משחקים בליגת על, לא אומר שהוא שווה את הסכום הזה.

 מיליון הוא מילת קסם. מיליון זה המון. בכל מטבע, אבל ההבדל בין מיליון יורו למיליון דולר הוא 35 אחוז. לקבוצות כדורסל קל לסכם עם שחקנים אמריקנים שכר בדולרים, כי בסופו של דבר הם ייקחו את הכסף לארצות הברית. יש גם ישראלים ששמחים לקבל שכר בדולרים, כי זה פי 3.7 משקלים. אבל שום שחקן אירופי לא יהיה מוכן לקבל שכרו בדולרים, כי זה עבורו 35 אחוז קנס. על בעלי הפועל ת"א נפלו מיליוני יורו מהצ'מפיונס ליג, והצליחו למכור את דגלאס דה סילבה לזלצבורג במיליון וחצי יורו, רגע לפני שהברך שלו התפרקה. אבל שימו לב שטביב והראל ישלמו לאיזי שרצקי עבור אלרואי כהן לפי ערך של מיליון יורו, אבל לשחקן ישלמו 120,000 דולר?

? האם רונן קצב יקבל את העמלה שלו בדינר ירדני

תגיות: אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

אני לא מומחה גדול בפרוטקשן, ואת כל הידע שלי בנושא רכשתי, לשמחתי, רק מצפייה בסרטים. זה מתחיל ב"איש הרע" שנכנס לחנות, הורס מדפים ומפזר את הסחורה. אחריו נכנס "האיש הטוב", מלטף את בעל החנות, עוזר לו לקום ולנגב קצת לכלוך. אז מביט עליו במבט מלא אמפטיה ושואל בקול דק: למה לך לריב עם המשוגע הזה? תן לו מה שהוא רוצה.

   כשלימור לבנת נכנסה לתפקידה, היא קיימה שורה של שיחות עם אנשי ספורט. בין היתר נפגשה עם אלכס גלעדי, חבר הועד האולימפי הבינלאומי והישראלי, שהציע לה לא להתערב בענייני מוסדות הספורט בישראל. במיוחד לא להתעסק עם הועד האולימפי הישראלי, כי התערבות המדינה תגרום להשעייה של ישראל ממוסדות ותחרויות בינלאומיים.

    לבנת מינתה מאז ועדה בראשות השופט עזרא קמה, שהמליצה לעשות סדר בענף ההתעמלות ובספורט בכלל, היועץ המשפטי לממשלה דרש להשעות את  צבי ורשביאק ממועצת ההימורים, מאחר שפעל, לטענתו, בניגוד עניינים חמור. המדינה מתערבת, מעט ומאוחר, ואף אחד לא השעה אותנו משום מוסד בינלאומי.  

   ביום שני התקיים בועדת החינוך והספורט בכנסת דיון, בהצעת חוק טוהר המידות. אלכס גלעדי הגיע, כמו תמיד, עם חליפת האיומים שלו, והציג מכתב מהחברים שלו בועד האולימפי הבינלאומי, כדי להלך אימים על חברי הועדה. הסטת הדיון מטוהר המידות לסכנה שבהתערבות המדינה, רק מוכיחה על מי שבדיקת טוהר המידות מטרידה אותו. מי שטוהר מידות ומנהל תקין עומדים לנגד עיניהם, היו צריכים לברך על כל התערבות, כולל של המדינה, כדי להבטיח ניהול נקי ומקצועי של הספורט.

     המכתב שהביא אלכס גלעדי מהועד האולימפי, מזכיר לי מכתבים שהייתי מבקש מאבי לכתוב למורה, כשלא התחשק לי ללכת לבית הספר. ישראל מעניינת את הועד הבינלאומי כמו השלג בבחריין. הילדים של סדאם חוסיין וצ'אושסקו היו מעורבים בהתאחדויות הספורט בארצם, ולא שמעתי שהועד האולימפי השעה את רומניה ועיראק.

    כשנוח לגלעדי, הוא מפעיל את נשק יום הדין, כדי לספק מטריה אווירית לצבי ורשביאק. יו"ר הועד האולימפי, שהורשע בשעתו במהילת סיליקון בחלב של תנובה, וגרם לחברה נזק של מאות מיליונים, מעז ברוב חוצפתו להתייצב בכנסת, ולדרוש מכל מי שהורשע בעבירה שיש בה קלון, ילך הביתה.

    אדם שמכבד את עצמו, לא צריך לחכות שבית משפט יקבע שיש קלון במעשיו, אלא ללכת הביתה. כי כשהוא עומד בראש הועד האולימפי, הוא עצמו משיט קלון על כל הספורט בישראל. בזה אלכס גלעדי לא מטפל. הוא מעדיף להיות שותף של ורשביאק לניהול הועד האולימפי, ולטפל, שומו שמיים, ב"התערבות המדינה" בענייני טוהר המידות.

    אסור לעשות הכללות. פה ושם יש אנשים טובים, אבל הספורט בישראל הוא מושחת. רוב "נבחרי הספורט" נבחרו בהליכים שלא יהיו מקובלים היום אפילו במצרים ובטוניס. אחרי שקדאפי ייפול, צבי ורשביאק, בשאר אל אסד והמלך עבדללה, הם השליטים האחרונים באזור ששולטים למעלה מ-10 שנים.

    גם אני נגד התערבות המדינה בכל תחום, כולל הספורט. אבל יש דברים שהמדינה לא רק זכותה, אלא חובתה, להתערב בהם. למשל, קביעת קריטריונים להתנהלות הספורט. כשעסקן (רענן ורשביאק יו"ר איגוד ההתעמלות) מחליט שנבחרת ישראל לא תשתתף בתחרות גרנד פרי בהתעמלות בחולון, המדינה חייבת להתערב. בלי להיכנס לפרטים, ברור שהסיבה האמיתית לבלגן בהתעמלות היא שחולון שייכת להפועל ו-ורשביאק הוא מכבי. באמצעות השליטה בענפים קטנים כמו התעמלות וג'ודו, ורשביאק הקטן מבטיח את שליטתו של ורשביאק הגדול בכל מערכת הספורט.

    ענף ההתעמלות הוא קרקס. ליתר דיוק, ההתעמלות היא ספורט, והשיפוט בענף הזה הוא קרקס. מי שבא לתחרות בלי שופט-חבר שנותן לו ציונים גבוהים, עדיף שלא יבוא בכלל. אז למה שהמדינה לא תתערב כדי שהשיפוט יהיה הוגן? אם בכדורגל נתפסו שופטים שמוכרים משחקים, ושופטי כדורסל לא שילמו מיסים, למה שהמדינה לא תקבע קוד אתי? ממה בדיוק הדאגה? ניראה לכם שמשרד הספורט יקבע מי ישפוט במשחק העונה בשבת?

   כל מדינה "מתערבת" בחיי האזרחים כשהיא גובה מס, כשהיא מעמידה לדין, מממנת בניית אצטדיונים ואיגודים, ומחוקקת חוקים ותקנות. הגיע הזמן שהמדינה תגביל כהונה של בעלי תפקידים בספורט לשתי קדנציות. מובארקים וקדאפים לא חסרים פה. הדיקטטורה האחרונה שתתקיים במזרח התיכון היא שלטון החונטה שמנהלת את מערכת הספורט בישראל. הגיע זמן להפיכה, אפילו במחיר של השעיית ישראל לשנה-שנתיים מתחרויות בינלאומיות. זה לא יעלה לנו ביותר מדי מדליות וגביעים, בהם אנחנו לא זוכים ממילא.

    מכבי ת"א תמשיך בכל מקרה לשחק ביורוליג, שהוא ארגון מסחרי. כל הנבחרות בכל הענפים נמצאות ממילא בדרג ב'. לא לחכות להשעייה, אלא לגזור על עצמנו השעיה מרצון. להעיף את ראשי כל מוסדות הספורט, לקיים אסיפות כלליות ובחירות דמוקרטיות, להעמיד אנשי מקצוע בראש האיגודים, לנקות את האורוות ולהתמקד בספורט. למי שלא זוכר, היוונים גזרו על עצמם ליגת כדורסל ללא זרים, שנתיים לפני שאירחו את אליפות אירופה בפיראוס. הם זכו ב-1987 באליפות ובנו כדורסל לשנים.

תגיות: אימון אישי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

הייתי מעדיף לכתוב את הטור הזה לפני חודשיים, אילו היה מתנהל דיון ציבורי רציני על מועמדותו של שמעון מזרחי לפרס ישראל לספורט. אבל כאשר הדיון מתנהל במחתרת, לא נותר לי אלא להגיב לאחר מעשה. זה יוצר תחושת מחטף, ופוגע בטעם הטוב שצריך ללוות זכייה בפרס גדול כזה. ביום כזה חובה לפתוח בברכות. מכבי ת"א בכדורסל, ששמעון מזרחי הוא היו"ר שלה, היא התופעה הבולטת בספורט הישראלי לדורותיו. נקודה. אלא שהיא זכתה כבר פעמיים בפרס ישראל: טל ברודי כשחקן, ורלף קליין כמאמן. מי שהיה צריך לקבל את פרס ישראל לספורט, הוא מועדון הכדורסל מכבי ת"א. שמעון מזרחי הוא דמות שנויה במחלוקת, ואת הביקורת שיש לי עליו ועל דרך התנהלותו, אני משמיע יותר מ-30 שנה. לצערי קולי קורא בדרך כלל במדבר, מה שמוכיח שהשדות שפרחו פעם בכדורסל הישראלי נרמסו. וכשמציינים לשבח את התוצאות, אסור לשכוח את הדרך הדורסנית. ספק אם שיקול זה עלה בכלל בוועדת הצ'ירלידרס. אני חושב שהפרס מגיע למועדון, כי להצלחה של מכבי ת"א היו שותפים רבים, שחלקם מדיר רגליו מהיכל הספורט. אחת הסיבות הוא שמעון מזרחי. אי אפשר לבוא בטענות לקבוצה שזוכה בעשרות תוארים שנה אחר שנה, אבל פעם היו פה מכבי ת"א ועוד 10. היום יש מכבי ת"א – עם הפסד אחד ו-19 נצחונות ב-25 הפרש מ-20 משחקים, ואחריה בני השרון עם 7 הפסדים. צודק שמעון מזרחי, אסור לקיים פיינל פור. גם לא סיבוב שלישי. צריך לסיים את העונה עכשיו, ולצאת לפגרה של חצי שנה. מכבי שתמשיך לאירופה, כי זה מה שנשאר. אילו דיויד פדרמן היה מוביל את מכבי ת"א ב-40 השנים האחרונות, אני מאמין שהתוצאות היו לא פחות טובות, רק בלי התנפלויות על שופטים, בלי לחטוף כל שחקן רק בשביל שלא יגיע ליריב, ואולי היו עוד כמה מועדונים שהיו נותנים למכבי ת"א קצת פייט, שיעזור לה באירופה. ולא שכחתי את האיומים להחרים את הליגה בישראל, ולעבור לאדריאטית. יואב גלנט, שאת זכויותיו בהגנה על בטחון ישראל אי אפשר למנות, נפסל מכהונת רמטכ"ל, בגלל שלא אמר אמת בוועדה לבניין ערים. שמעון מזרחי, שהצהיר שלא ידע במה עוסק מוני פנאן, זוכה בפרס ישראל. פרצופה של המדינה.

תגיות: אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

      ניראה שהטור שלי נגד הבחירה בשמעון מזרחי לחתן פרס ישראל, פרץ סכר של כעס ותסכול. יש כבר עצומות באינטרנט. מעניין. הטענה של מזרחי, שאין עניין במדינה שיש עליו קונצנזוס מלא, היא לא רצינית. מישהו התנגד לבחירה ברלף קליין או ביענקלה חודורוב? אם  יש לו תשובה לביקורת, שיענה.  אגב, גם הבחירה בטל ברודי לחתן פרס ישראל, קיבלה רק ברכות. עד לשבוע שעבר, כשהתברר שהוא המליץ ואישר את הבחירה בשמעון מזרחי, בלי לציין שהוא בניגוד עניינים.  כאילו שמישהו היה צריך הצהרה של ברודי, בשביל לדעת שהוא חבר דירקטוריון. מוזר, אבל היום כבר לא מצאתי את שמו ברשימת חברי הדירקטוריון באתר האינטרנט של מכבי ת"א.

    עוד טענה מופרכת: אי אפשר להעניק פרס ישראל למועדון מכבי ת"א, כי הבחירה היא אישית. בדקתי את רשימת זוכי פרס ישראל, ומצאתי שם את: יד שרה, קרן קיימת לישראל, יד ושם, התיאטרון הקאמרי, התזמורת האנדלוסית אשדוד, תיאטרון הבימה, התזמורת הפילהרמונית, אקדמיה בצלאל. שאמשיך? פרס ישראל מוענק על תרומה לספורט בי-ש-ר-א-ל, ולא רק על תוצאות, אלא לאנשים שמעבר לפועלם מהווים גם דוגמא ומופת בהתנהגותם ובהתנהלותם. לא יעלה על הדעת שבפרס ישראל להפרחת הגליל, יוענק למי שייבש את הנגב. מי שלקח את מכבי ת"א לשחק בליגה האדריאטית, נלחם למען פטור ממס הכנסה לשחקנים זרים, וקיפוח השחקנים הישראלים, לא יכול להיות חתן פרס ישראל. מי שהמציא את הנוהג הפסול, לשבת למאמנים על הראש ולהפריע להם בניהול המשחק,  מי שמתנפל על שופטים ושולחנות מזכירות, האיש שדפק למיקי ברקוביץ' חוזה ב-נבא, והרחיק מיד אליהו את שמלוק, רלף קליין ועוד רבים טובים, האם הוא ראוי לפרס ישראל?

חשבתי ששר החינוך גדעון סער הוא אדם רציני. שלא יתלכלך בשטויות. כשסער מינה את טל ברודי לעמוד בראש הועדה, מה הוא חשב, שברודי יציע את אברהם פלדה? סער האמין שברודי יהיה השכפ"צ, והוא יקבל קרדיט על בחירה בשמעון מזרחי לפרס ישראל. הוא טעה פעמיים. במקום להכניס את שמעון מזרחי לקונצנזוס, טל ברודי רק הוציא את עצמו מהקונצנזוס.  כי אם התוצאות הן חזות הכל, אפשר היה לצרף לוועדה גם את שופט הכדורסל ההולנדי פיטר ואן דר ויליגה. אחרי הכל, גם הוא היה שותף  בזכייה של מכבי ת"א בגביע אירופה.     בשנים הבאות מקצי שיפורים: ועדה בראשות רענן ורשביאק, תבחר בצבי ורשביאק. ועדה בראשות משה הראל, תבחר במוני הראל. ועדה בראשות עמוס לוזון, תבחר באבי לוזון. וועדה בראשות בתיה סהר, תבחר ב… גדעון סער.      

   מקובל לשמור בסוד עד יום העצמאות, את שמות המתמודדים שלא זכו בפרסי ישראל. אבל כשירות לקוראי המדור, לא אחזיק אתכם במתח. שני המתמודדים שהפסידו לשמעון מזרחי: עמנואל שפר, בן 87, המאמן היחיד שהביא את נבחרת ישראל למונדיאל (מקסיקו 70'), ולרבע הגמר האולימפי (מקסיקו 68'). מיכה שמבן, בן 92, שהעמיד דורות של שחקני ומאמני כדורסל וכדורעף, והתרוצץ במגרשים כשבכדור היה עדיין חור. ככה זה בהפועל, העיקר ההשתתפות.

   הטלנובלה הבלתי נגמרת – "האיש החזק בספורט" בכיכובו של צבי ורשביאק, קיבלה לאחרונה תפנית. היועץ המשפטי לממשלה הינחה את שרת הספורט ושר האוצר, שלא לחדש בינתיים את כהונתו של צבי ורשביאק במליאת מועצת ההימורים, עד שיסתיים הליך השימוע שהוא עובר.

        הועד האולימפי ומועצת ההימורים הם מוקדי הכוח בספורט. ורשביאק הוא שר הפנים, החוץ והאוצר גם יחד. נכון שההשפעה של מרכזי הספורט במועצת ההימורים ירדה, אבל כפי שתראו מיד,   יש להם השפעה על החלטות חשובות מאוד. למשל, לאן ילכו כספי קרן המתקנים. בפתח תקווה בונים לקהל של 2,000 איש אצטדיון ל-16,000, בזמן שבאר שבע משחקת עדיין בוסרמיל. למה?  

     גם בנס ציונה בנו אצטדיון. לא רחוק משם, בראשון לציון, יש אצטדיון לא רע. ההקצבה לבניית אצטדיון בנס ציונה, אושרה ע"י מועצת ההימורים ממש לפני סוף עונה, בה קבוצת הכדורגל של נס ציונה ירדה לליגה בה לא מאשרים תמיכה. עם או בלי קשר, צבי ורשביאק גר בנס ציונה.

     מועצת ההימורים אישרה תחילה תמיכה של  5 מיליון שקלים, אבל חזרה בה. האצטדיון הושלם ממקורות עצמיים של עיריית נס ציונה, אבל היא לא ויתרה ותבעה את מועצת ההימורים. הוצע לעירייה להתפשר על מחצית מהסכום, אבל היא החליטה ללכת עד הסוף. בתצהיר שהוגש לבית המשפט טענו צבי ורשביאק וראש העיר יוסי שבו, ש-ורשביאק לא היה קשור למימון בניית האצטדיון.  אלא שבבדיקה שערך משרד מבקר המדינה בעיריית נס ציונה, התגלו כמה מסמכים שהפכו את הקערה על פיה.

    בניגוד לתצהירים מופיעים בסיכום שתי ישיבות שהתקיימו בעיריית נס ציונה פרטים מפתיעים. לדוגמא: בסיכום דיון שנערך בלשכת ראש העיר ב-18.12.96 בנושא האצטדיון, נכתב במפורש "צבי ורשביאק יפנה למועצת ההימורים, לקבלת מימון חלקי". במכתב נוסף שהוציא מנכ"ל העירייה עמיקם נגר-לוי, נכתב בסעיף ג' של סיכום פגישה מ-6.5.98: "באחריות צביקה ורשביאק לפעול להשגת מימון מועצת ההימורים בהסתמך על אישור ו. משנה".

    על עובדה אחת אין חולק: צבי ורשביאק, באמצעות חברה משפחתית, מונה למנהל פרויקט הקמת האצטדיון וקיבל בתמורה מאות אלפי שקלים. לא ידוע על אצטדיון נוסף ש-ורשביאק ניהל את הקמתו, לפני או אחרי פרויקט נס ציונה. לאחר שהמסמכים נחשפו, עירב מבקר המדינה את היועץ המשפטי לממשלה, וזה קבע ש-ורשביאק פעל בניגוד עניינים חריף, והודיע שיצטרף כצד למשפט.

     לפני הדיון בבית המשפט נמחקה התביעה והעירייה ויתרה למעשה על 5 מיליון שקלים  שלטענתה היו מגיעים לה. על פי חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, זומן ורשביאק לשימוע  אצל היועצים המשפטיים של משרדי הספורט והאוצר, בעניין חידוש כהונתו במליאת מועצת ההימורים. במקרה, או שלא, הסתיימה בינתיים הקדנציה שלו במליאת מועצת ההימורים, אבל הועד האולימפי ניסה לקבוע עובדות בשטח, ובחר בו לכהונה נוספת. היועץ המשפטי התערב, והורה לשרי הספורט והאוצר, לעכב את אישורם לחידוש חברותו של ורשביאק במועצת ההימורים, עד שתינתן ההחלטה בשימוע.

      פסילה של יו"ר הועד האולימפי מחברות במועצת ההימורים בשל ניגוד עניינים חמור, עלולה לפסול אותו בהמשך גם מכהונת יו"ר הועד האולימפי. לכן הוא מנהל קרב הישרדות וטוען, בין היתר, שחלה התיישנות על מה שקרה לפני יותר מ-10 שנים. האירוע אכן התרחש מזמן, אבל המסמכים התגלו רק לאחרונה.

     גם הטענה שהוא לא נכח בחדר, בזמן שהועדה דנה באישור ההקצבה לאצטדיון בנס ציונה, היא ניסיון לגרור את הדיון לדרך צדדית וחסרת חשיבות. יש חברים בוועדה שזוכרים שהוא היה בחדר, יש שזוכרים שהוא לא היה. מה שחשוב זה שניגוד העניינים בו היה נגוע לא נבע מהשתתפות בישיבה, אלא מעצם התפקיד שהוטל עליו – להשיג מימון לפרויקט אותו הוא ניהל, ממועצת ההימורים בה היה חבר, ועוד תמורת תשלום. אם הוא השיג את המימון בלי להיות נוכח בחדר הישיבות, זה לא מוריד מחומרת המעשה. ואם הוא לא פעל להשגת המימון, עבור מה הוא קיבל את התשלום מעיריית נס ציונה?    

ברכות לאליצור רמלה על הזכייה המשולשת. הזכייה בגביע אירופה, אליפות וגביע המדינה, מביאים כבוד לעיר, לכדורסל הנשים, לכדורסל בכלל ולספורט הנשים. מצד שני, יש בזכייה הזאת משהו בעייתי. יואל לביא, ראש העיר, מרשה לעצמו להתערב בניהול המשחקים, וזה בעיניי בלתי נסבל.

המאמן עדן ענבר טוען שזה לא מפריע לו, אבל אותי זה משכנע בערך כמו שגלעד שליט יספר שהוא אוכל סושי לארוחת צהריים. ראש עיר שנותן הוראות למאמן הוא ליצן. ראש עיר שזוכה בגביע אירופה ונותן הוראות למאמן הוא צרה צרורה. כי הצלחה היא מודל לחיקוי, ויש כבר לא מעטים שמפריעים למאמנים בניהול המשחק.

כששמעון מזרחי התחיל בנוהג הפסול של ישיבה על כסא ליד אוזנו של המאמן, אמרו שלא צריך לעשות מזה עניין. זה רק שמעון. נסו להזיז עכשיו את אלדד אקוניס או דני קליין מהאוזניים של דן שמיר ועודד קטש. שטח משוחרר לא יוחזר.

אני לא חושש שיונה יהב ורון חולדאי ייתנו בזמן המשחק הוראות לאלישע לוי או לדיויד בלאט. הם לא יעשו את זה גם אחרי המשחק. אבל יש ראשי ערים שדווקא ישמחו לייעץ למאמנים. הבעיה שכדי לממש את זכותם זו, הם ישתמשו בכסף ציבורי, כמובן. אני מבין בכדורסל קצת יותר מראש עיריית רמלה, אבל אילו הייתי ראש עיר (רעיון לא רע בכלל), לא הייתי מעז לתת למאמן עצה ובטח לא הייתי מתערב בפסקי זמן.

, למרות שהוא שם הרבה כסף מכיסו. שהמאמן ינהל את המשחק, וראש עיר ינהל את העיר. יואל, תעלה ליציע.

תגיות: אריה מליניאק ידיעות אחרונות

מי שקורא את טיעוני הצדדים בעתירה שהוגשה לבג"ץ, בדרישה לפסול את הענקת פרס ישראל לעו"ד שמעון מזרחי, עלול לחשוב שמדובר במערכון של "ארץ נהדרת", בהבדל אחד: שמעון מזרחי הרבה יותר מוצלח מהחיקוי שלו, מריאנו אדלמן.

שמעון מזרחי טוען שהעתירה הוגשה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים. למה? כי העותרים לא גילו שהם אוהדי הפועל. אתם הבנתם את זה? טל ברודי איש מכבי ת"א, שהמליץ להעניק את פרס ישראל לשמעון מזרחי, יו"ר מכבי ת"א, נהג בתום לב ובנקיון כפיים. אוהדי כדורסל שעתרו נגד ההחלטה, לוקים בחוסר תום לב ונקיון כפיים, כי לא הכריזו שהם אוהדי הפועל. די בטענה הזאת כדי לשלול ממזרחי את הפרס, על פי הודאתו. אצל חתן פרס ישראל המדינה זה מכבי. כל היתר אויבים ופסולים לעדות. איפה השב"כ כשצריך אותו? מעניין שכאשר טל ברודי, מכבי ת"א טהור, קיבל את פרס ישראל, אף אוהד הפועל לא עתר לבג"ץ. הבעיה היא לא עם אוהדי הפועל, אלא עם יו"ר מכבי.

עוד טענה מגוחכת: "באי כוחם של העותרים הם "מייצגים סדרתיים". ואללה? ומה אורך הסדרה? "זו עתירתם השלישית כנגד הענקת פרס ישראל בארבע השנים האחרונות". ממש עותרים סדרתיים. למיטב זכרוני עו"ד יהודה רסלר כבר הגיש עשרות עתירות, ולא שמעתי שבית המשפט העיר לו שהוא עותר סדרתי.

לפחות על דבר אחד אפשר להסכים: פרס ישראל לרשלנות יוענק למגישי העתירה. מכל הטענות החזקות נגד הענקת הפרס למזרחי, בחרו העותרים להתרכז בטענה שמזרחי הוא חבר אישי של טל ברודי. זו טענה קלה להדיפה, שמשחקת לידי המשיבים. ברודי ומזרחי לא יוצאים לבלות ביחד, אבל הם היו חברי דירקטוריון במכבי ת"א במשך שנים, עד 2007. מאז ברודי פעיל במכבי ת"א, אמנם לא כחבר דירקטוריון. מזרחי לפחות עקבי: הוא לא ידע במה מוני פנאן עוסק, וגם לא חבר אישי של טל ברודי. באמת מקוממת, אבל איך לא מזכירים בעתירה שעו"ד שמעון מזרחי מוביל בימים אלו, עם מנהלת הליגה, מאבק נגד שחקני הכדורסל הישראלים! איך יכול אדם שדואג להוריד את מספר הישראלים בכל חמישייה נתונה משניים לאחד! להיות חתן פרס ישראל? בזכות חתן פרס ישראל הזה יהיו בעונה הבאה בכל רגע נתון, שמונה זרים פטורים ממס במגרש, ורק שני ילידים בני גזע נכחד, שישלמו כמובן מס מלא.

גם פרקליטות המדינה תרמה את חלקה בפיליטון, כשטענה שאי אפשר לבוא בטענות לחברי הועדה ש… פעלו בהתנדבות. אפשר לחשוב שחברי ועדה שמקבלים תשלום נגועים בשחיתות. את רוב הנזקים בספורט גורמים אנשים שפועלים בהתנדבות, ועוד צריך להגיד להם תודה על הזמן היקר שהקדישו. נראה שבפרקליטות עצמה עובדים בהתנדבות.

כנראה שהויכוח אם סביב השאלה, האם יש ביחסים בין שמעון מזרחי לטל ברודי כדי לשלול את היותו של מזרחי ראוי לפרס, יימשך עוד זמן רב. לפחות אפשר להסכים על דבר אחד: היחסים בין ברודי למזרחי שוללים משר החינוך גדעון סער, את היותו ראוי למנות חברי ועדות.

תגיות: אריה מליניאק ידיעות אחרונות

Business Mastery של Anthony Robbins

1. 

הגדרת עקרונות הליבה ויצירת מפת עסק אפקטיביתBusiness Mastery 1 תסקור בפרוטרוט איפה העסק שלך היה, איפה הוא היום, ולאן הוא הולך. איך השלב בו מצויה התעשייה בה אתה פועל והכלכלה בכלל, משפיע על העסק שלך. במקום לעשות תוכנית עסקית, שיפוג תוקפה תוך כמה חודשים, תיצור מפה דינאמית, גמישה, שתעמוד לאורך זמן ותוביל את העסק שלך מאיפה שאתה נמצא לאן שאתה רוצה להיות, כאשר יהיה לך יתרון כשאתה חוזה מראש את המהלכים שישפיעו.Business Mastery נבחרו מסיבה אחת: הם הניבו תוצאות בלתי רגילות, יחסית למקורות שהושקעו בהם.

היתרונות התחרותיים ששמו אותך בעסקים ועשו אותך מצליח, לא בהכרח מספיקים לקחת אותך קדימה.הסוד להצלחה קשור לשני דברים: שיווק וחדשנות. איך אתה יוצר ומוסיף יותר ערך ללקוח, ממישהו אחר בשוק, ואיך אתה באופן מתמשך, רוצה לשווק את המוצר או שירות בדרך, שתעשה ללקוחות שלך חשק לעשות איתך עסקים שוב ושוב.

אסטרטגיות שיווקיות ומערכות עסקיות שיוצגו ב-Business Mastery נבחרו מסיבה אחת: הם הניבו תוצאות בלתי רגילות, יחסית למקורות שהושקעו בהם.

4. מצוינות במערכות מכירות

שום עסק לא יכול להיות מצליח, אם הוא לא שולט ביכולת למכור ולחולל הכנסות בדיוק של מכונה. בקורס נוביל אותך לגלות תזרימי הכנסות נוספים מהעסק שכבר יש לך היום. תגלה דרכים לקבל יותר לקוחות, בזמן קצר יותר ועבור פחות השקעה. אסטרטגיות שכאשר יישומו, יעיפו את העסק שלך לגידול שלא הכרת.

מה שלא מדיד, לא ניתן לניהול. 2 אחוז גידול לאורך כל המפתחות של העסק שלך, יגרמו לגידול במכפלות של טור גיאומטרי. בקורס תזהה את המפתחות החשובים הייחודיים לעסק שלך, ותיצור תוכנית פשוטה למקסם את התוצאות שאתה מקבל מהם. לבסוף, תלמד איך לצרף וליישם את האסטרטגיות וטקטיקות לגרעין של העסק לשם השגת תוצאות מתמשכות ומדידות.

כדי להטיס את המטוס, צריך לדעת להבין מכשירים גם בערפל. צריך ליצור לעצמך מערכת למניעת נפילות, למדידה וצפייה בתחומים שתבחר. כשלון לעשות זאת עלול להרוס רווחים של שנים.

העסקים המצליחים בהיסטוריה היו אלה שעוררו את הציפיות והרצונות של הלקוחות שלהם. אתה צריך להתאהב בלקוחות שלך, לא במוצרים שלך. תן להם יותר ממה שהם מצפים, אבל משהו שהם באמת צריכים.

Business Mastery Level 1

הקורס הראשון נותן פלטפורמה שיטתית ומעצימה להניע את 7 העקרונות שחיוניים להצלחה, ולתרגם את ההזדמנויות לצמיחה. יציגו  את המודלים כמה מנהיגים עסקיים בני זמננו, שיגלו לך פתרונות להשגת תוצאות בסיפורים מעוררי השראה. ב-5 ימים, תעלה את הסטנדרטים שלך לרמה גבוהה יותר, ותלמד איך להגיע רחוק בעולם עסקים דינאמי, כאשר אתה מוקף במצליחים מכל העולם.

מה תלמד:

5 שאלות מפתח שאתה חייב לדעת לענות עליהן, כדי ליצור צמיחה מתמשכת:

• ההשפעה האמיתית של שלב החיים בו נמצא הארגון שלך, ומה אתה חייב לעשות כדי לגדול לרמה הבאה
• תוכנית ל-3 דרכים לצמיחה של 30 עד 300 אחוז
• 5 אסטרטגיות מפתח להמצאת העסק כדי לקחת יתרון על המתחרים
• מעל 12 אסטרטגיות מכירה ספציפיות, שיקטינו לאפס את אלמנט המזל, ויאפשרו לך למקסם את הרווחים שלך באופן קבוע.
• למה סיפור ליבה הוא חיוני להצלחת העסק שלך, ואיך תפתח את הסיפור שלך עכשיו.
• המודל האולטימטיבי להשפעה על כל אחד, שיניע אותו לפעולה – לקוחות, עובדים, שותפים.
• סיפורים ואסטרטגיות מעוררי השראה, ליצירת אוהדים לקוחות
• איך לקרוא ולמקסם את התוכניות העסקיות והפיננסיות הכי טובות לארגון שלך.

תגיות: אנתוני רובינס, אריה מליניאק

בהמשך למומנטום שיצרת בקורס  מס. 1, אתה תפשיל שרוולים ותצא להתקפה. אתה תבין את כל המרכיבים העסקיים שמשפיעים על העסק עכשיו, ואיך למקסם כל אחד מהם, כדי לבנות מערכת שגדלה וצומחת ללא הרף.

בסוף 5 ימים אתה:

• תבין כל בעיית מפתח שדורשת תשומת לב מיידית
• תלמד כלים להבנה, ניהול ומדידת החברה שלך והתוכניות הכספיות שלה
• תלמד אסטרטגיות לתחומי מפתח בעסק שלך, כמו מכירות, שיווק וניהול מו"מ, מהאנשים שעשו את בהצלחה ברמה עולמית.
• תצא מהסדנה כאשר אתה יודע בדיוק את הדרך קדימה, עם הכלים הדרושים לנבא במדויק בעיות שתפגוש בעתיד, ויהיו לך אסטרטגיות ניהול יעילות לטפל בהן.
• אתה תדע בדיוק איפה העסק שלך נמצא, לא איפה אתה חושב שהוא נמצא.

תגיות: אימון עסקי, אנתוני רובינס, אריה מליניאק

    כשאתה נכנס לכיתה, בקומפלקס המדהים שבנה איש אחד על ראש גבעה באמצע שומקום, אתה שוכח  שמעבר לדלת יש בריכת שחייה מדהימה שצופה על מפרץ מרהיב בחוף המערבי של סאבו-סאבו, מחוז באי הצפוני של פיג'י. דקלי קוקוס מדשאות ענק מקיפות מבני עץ שמשמשים מלון בן 60 חדרים ברמה לא רעה. אמנם אין מזגנים ואין וילונות – אתה קם יחד עם הציפורים והולך לישון עם היתושים, אבל במשך היום אתה סגור בחדר לימוד ענק, מצויד במערכת קול אימתנית, מיזוג אוויר מקפיא, ומנטור שמטריף את הקהל בלי להביט על השעון.

  הפסקות של 15 דקות בכל שעתיים בערך, וארוחת צהריים שנדחית עד 5 בערב, כי המנחה היה בטרנס. את ארוחת הערב אוכלים קרוב לחצות, ואף אחד לא מתלונן. כולל עובדי המטבח, שמשרתים את 150 משתתפי הקורס בכל שעה שטוני יגיד. אתה יושב במסעדה מקסימה שצופה על מפרצון מאנאלה, שם בנה אנתוני רובינס את השולה שלו. מתחם נופש 10 כוכבים. 1700 דולר ללילה, למי שמתעניין, עם בריכת שחייה פרטית צופה לאוקיאנוס בכל חדר, וכל הפינוקים. מדהים.

   עשרות אנשי עסקים מכל העולם קמים בבוקר עם אור ראשון ויוצאים לריצה, שחייה או הליכה למפל המים הקרוב, או סתם לחוף הים. אתה מוצא כאן אנשים שעומדים להקים עסק, עם כאלה שפשטו רגל, לצד בעלי עסקים בכל התחומים שמחפשים את הדרך לרמה הבאה. בעיות עם שותפים, אנשים שמתלבטים אם להמשיך בעסק מצליח בתחום גוסס. ארוחת בוקר במסעדה שצמודה לכיתת הלימודי, ויום לימודים ראשון יוצא לדרך. 

תגיות: אימון עסקי, אריה מליניאק, קורסים להתפחתו אישית.

     סוף-סוף מתחילים ללמוד. לפניכם תובנות מיום לימודים מספר 1. התמצית של התמצית:

 Ö האתגר הגדול של העסק שלך נסתר מעיניך. אותן בעיות תוקעות עסקים של מיליון או מיליארד דולר. הבעיה הכי גדולה, בעסקים ובחיים בכלל, שאתה לא רואה את הבעיה. יש אנשים שפותחים עסקים חדשים כדי לתמוך בעסקים מפסידים, ולא רואים את הבעיה. יש  אנשים שהבעיה של העסק שלהם היא הם עצמם.

Ö מה שיגרום לעסק שלך לגדול ולהתפתח, הוא הערך המוסף שתהיה מסוגל להעניק ללקוחות שלך,

Ö כולם שואלים מה לעשות כדי לבנות או להגדיל את העסק שלהם. השאלה שהם צריכים לשאול את עצמם היא לא מה לעשות, אלא מי להיות. מיש אתה תהיה, ייקבע מה שתעשה ואת התוצאות שתקבל.

Ö לעסק, כמו לכל אדם, יש עונות. כל אדם נמצא בכל העונות כל הזמן. השאלה, מי מהן דומיננטית אצלו בכל רגע נתון. האם הוא בסתיו – חורש וזורע, או בקיץ – קוצר את התבואה.

Ö אנחנו לא בעניין של לימוד משהו נחמד, אלא בתחום של פריצות דרך. לכל אדם או עסק יש דפוס פעולה, תבנית או אסטרטגיה לפריצת דרך.

Ö אנשים רוצים תשובות, אבל השאלות הן התשובות. אם תשאלו את עצמם את השאלות הנכונות, תגיעו לתשובות הנכונות, ואז נשאר "רק" לעשות.  

    שאלות שכל אחד צריך לשאול את עצמו:

1. באיזה עסק אני?
2. באיזה עסק אני באמת?
3. באיזה עסק אני רוצה להיות?
4. איזה עסק יכניס לי הכי הרבה כסף?
5. איזה עסק יביא לי הכי הרבה הנאה?

 כשיהיו לכם התשובות לשאלות הללו, תבינו שהעסק שאתם נמצאים בו הוא לא העסק שאתם חושבים שאתם נמצאים בו. ולפער בין השניים יש משמעות גדולה לגבי מה שתעשו בהמשך. רוב האנשים יודעים בדיוק מה הם רוצים וצריכים לעשות. מעט אנשים עושים את זה. קשה להפוך תובנות לפעולות? קחו מאמן ותתאמנו.        

תגיות: אימון עסקי, אנתוני רובינס, אריה מליניאק, התפתחות אישית

   5 צעדים לחדשנות בעסק

   כולם רוצים לחדש, להמציא את עצמם מחדש. איך עושים את זה? אם אתה רוצה להכניס חדשנות בעסק שלך, וזה יכול להיות גם במחלקה שאתה מנהל בחברה או ארגון, אתה צריך להכניס כמה דברים חדשים באופן קבוע ומתמשך.

1. לשמוע קולות חדשים – שישמעו שיחות חדשות בארגון. כמעט כולם עושים הכל כמו כולם. את אתה הכי טוב, אתה אולי 20 אחוז מעל ולפני כולם. אבל אם אתה רוצה להוביל, אתה חייב לדאוג שיישמעו קולות חדשים ושיחות חדשים. כי אותן מחשבות יובילו שוב ושוב לאופן פעולות ושיביאו פחות או יותר אותן תוצאות. IBM הפכה כמעט לפושטת רגל, עד שלוק גרסטנר לקח את העניינים לידיים ושאל את השאלה הנכונה: כמה מהמנהלים שלנו הם בני 40 ומטה וגרים בצפון קליפורניה? שם נמצאים מנהלי המחר.

2. שאלות חדשות – השאלות הן התשובות. השאלות שתשאל את עצמך, הם שיביאו אותך לתשובות שאתה מחפש. במקום לשאול: איך אפתח 3 חנויות בחודש? תשאל: איך אפתח 35 חנויות בחודש? במקום להאשים מישהו שמשהו, תשאל איך אני מקדם את העניין? ביל גייטס לקח את מיקרוסופט קדימה, כששאל את עצמו: איך אהפוך את מיקרוסופט לתבונה שמנהלת את כל המחשבים? הוא לא התחרה עם IBM ששלטה בחומרה, אלא סיפק לכל המחשבים שהיא ייצרה את התוכנה ששולטת בשוק. איזה שאלות תשאל, כדי לקבל את התשובות הנכונות?

3. זוויות התבוננות חדשות, פרספקטיבות שונות -  אם תמשיך לעמוד באותו מקום, תמשיך לראות את אותם דברים. אפל הכניס חדשנות למכשיר שנמכר בקושי, כשייצר אותו בצבעים. אותו דבר עשתה נוקיה. איך זה קרה? בפינלנד היום קצר והלילה ארוך, ובקיץ להיפך. שלחו אנשי פיתוח ללונדון, סידני וקליפורניה לכמה חודשים, והם ראו איך החיים ניראים באיזורים בהם היום והלילה שווים. יש הרבה אור, העולם בצבעים שלא מוכרים בפינלנד. הם חזרו והציעו לייצר טלפונים בצבעים שונים, כי הם ייראו שונה בעיני צרכנים אירואים ואמריקנים. כך הם עברו למעשה לעסקי אופנה.

4. תשוקות חדשות – נסה משהו שאף אחד אחר לא ניסה. אם זה מדליק אותך, אל תוותר.

5. נסיונות חדשים – אם לא תנסו, איך תדעו? קבעו מראש כמה נסיונות תעשו. אל תוותרו לפני שתשלימו את כל התהליך. למוח לוקח זמן להתרגל.

1. נסיונות חדשים – אם לא תנסו, איך תדעו? קבעו מראש כמה נסיונות חדשים תעשו ומתי. אל תוותרו לפני שתשלימו את התהליך. למוח לוקח זמן להתרגל לשינוי.

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אנתוני רובינס, אריה מליניאק

כבר שמעתי הרצאות מדהימות בחיי. דיפאק צ'ופרה, רובין שארמה, פאט ריילי. אבל מה ששמעתי היום מקית' קנינגהאם, לא שמעתי מזמן. אפילו לא מאנתוני רובינס. באתי לחפש את האתונות, וגיליתי מלוכה. קנינגהאם, בעל בית ספר ללימודי עסקים ליזמים, הוא מלך המרצים. שילוב של הצגה פשוטה ומדהימה, גם מבחינה מקצועית וגם כמופע מלמד, עם שעשוע פורץ גבולות.

אחת המטרות ששמתי לעצמי, להביא אותו לישראל. מופע חובה לכל איש עסקים, גדול כקטן, וגם לרואי חשבון, שהוא לא יחדש להם כלום, פרט לדרך הפשוטה להציג ללקוחות שלהם את מה שהם כבר יודעים. קנינגהאם לקח את הנושא שהכי מפחיד בעלי עסקים, מנהלים ובני אדם בכלל – הנהלת חשבונות ומספרים, והפך אותו לשעשוע. הוא הבטיח וקיים להעביר בשלוש שעות שנת לימודים ראשונה בחשבונאות. כמה רואי חשבון ויועצים פיננסים שצפו במופע, עמדו בסיום והריעו לאיש בן ה-62, שעשה צחוק מתעשייה שלמה.

מדובר בהבנה שטחית של מספרים, שניראו עד עכשיו לרוב האנשים כמו סינית. הבנה שטחית אבל יעילה, מאפשרת לקרוא מאזן, דו"ח רווח והפסד ותזרים מזומנים, ולהבין מה קורה או יקרה בעסק שלך. האיש משכיב כיתה שלימה מצחוק, ולא משאיר תלמיד אחד שלא מבין את החומר. הוא מדבר בשפה של בני אדם, כדי שהמומחים לא יעבדו עלינו. אתה מתחיל להבין את שפת המשחק ואת לוח התוצאות של העסק שלך. אתה רואה מאיפה יגיעו הצרות, ויש לך כלים לקבל החלטות טובות עכשיו!

קנינגהאם מראה לך שחור על גבי לבן, איך נפלה אנרון ואיך ה"מומחים" המליצו להחזיק את המנייה, יומיים לפני שקרסה סופית, ומשאיר אותך עם כמה מסרים פשוטים:

להיות גדול זה לא בהכרח טוב. המטרה היא לא לגדול, אלא להגדיל את תזרים המזומנים. אם לעסק שלך יש גידול ממאיר, אתה לא רוצה שהוא יגדל.

המטרה היא לא למכור, אלא להרוויח.. הוצאות נועדו רק להגדיל מכירות, לא לעשות דאווין. וורן באפט השקיע עד היום בציוד משרדי 300,000 דולר. במשרדים של וולמארט תשב על כסא גן זול.

אם ניהול העסק שלך הוא גרוע, קבלת ההחלטות גרועה, הפעולות שנעשות הן גרועות והמספרים רעים, המסקנה: הבעיה היא לא בהחלטות ולא בפעולות. הבעיה היא אתה!!

לרוב הבעיה היא בביצוע, אבל אנשים עושים שינוי בתוכניות.

לא ניתן לשנות ולא לנהל, מה שלא ניתן למדידה. מדדו כל דבר. כי עסק הוא משחק, והוא לא יתקיים לאורך זמן בלי לוח תוצאות!! לא תרצו לעלות לטיסה במטוס בו הטייס לא מבין מה קורה בלוח המכשירים. האם יש לוח מכשירים בעסק שלכם, שתוכלו להיעזר בו כשתיכנסו למזג אוויר גרוע?

מכירים את הספר "חשוב והתעשר" של נפוליון היל? מתי לאחרונה סגרתם שעתיים ביומן למחשבה?

אני מצטער לקלקל להרבה אנשים את חלום ה"הכנסה הפאסיבית". אין חיה כזאת. חוץ מביל גייטס, כל המיליארדרים עדיין עובדים בעסק שלהם, ויש להם כל הכסף בעולם שתרצו. אין הכנסה פאסיבית. תפסיקו לנהל את הכסף או הרכוש שלכם, לא יהיה לכם כסף ולא רכוש.

אני חייב להביא את האיש הזה לארץ.

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אנתוני רובינס, אריה מליניאק

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור מאתמול בלילה. הודיעו לנו שאחרי סיום הלימודים, אנחנו הולכים לעבור חוויה מעצבת. אונתוני רובינס מתמחה בחוויות מעצבות. בקורס הבסיסי שלו Unleash the Power Within , הולכים בסוף היום הראשון על גחלים. יש מחשבה מאחורי הרעיון הזה. מי שהולך על גחלים, כל הבעיות נעשות קטנות עליו.

כל קורס של רובינס, בטח באיי פיג'י, מתחיל בחוויה מעצבת. הפעם מדובר בקפיצה מגשר לנהר בחצות הלילה. ברגע הראשון זה מרגש. קפיצה בחושך לנהר באמצע שום מקום, זו חוויה שעכבר רחובות תל אביבי לא זוכה לה בכל יום. מצד שני, יש גם צד שני.

ב-22 באוגוסט, תאריך שלא אשכח הרבה זמן, אושפזתי במחלקה אורטופדית בבית החולים "שיבא". 10 ימים הייתי מאושפז, עוד חודשיים לא יכולתי לזוז מהמיטה בבית. כל המשפחה  הייתה מגוייסת, לעזור לי להגיע מהמיטה לשירותים. רגל ימין בערה כאילו שפכו עליה חומצת גופרית. לא יכולתי לכסות את עצמי בסדין. 6 חודשים לקח לי לעמוד על הרגליים. אין טיפול שקיים ולא ניסיתי. דקירות, לחיצות, כדורים, מישחות. לדעתי השקעתי 10,000 שקל בחודש בגב הזה. אגב, הכי עזר לי יוסי אטיאס, "עולם המים" ברמת חן. הידרוטרפיה היא קסם, מים הם תרופה ויוסי הוא קוסם.

  לפני שיצאתי חששתי שלא אשרוד 30 שעות טלטולים במטוסים ושדות תעופה. והנה אני עומד בפני קפיצת חיי. מצד אחד, אם אני רוצה לעשות קפיצה בעסקים שלי, בשביל זה אני כאן. התמודדות עם פחדים מתחילה עכשיו, אז הנה פחד להתמודד איתו. מצד שני, נחיתה גרועה מגובה 10 מטר ומכה בגב, עלולה להחזיר אותי שנה לאחור, ואני לא בן 30.

בתוך מוחי התנהל דיאלוג פנימי קשה. בקושי הצלחתי להתרכז במה שקורה בכיתה. מצד אחד, מה המשמעות של המנעות מהקפיצה? מה זה אומר עליי, שאני פוחד לקפוץ מגשר לנהר. מצד שני, המרחק בין אומץ לטמטום הוא כזה קטן. על מי אני הולך לעשות רושם? על 150 אנשים שלא אראה לעולם אחרי סוף השבוע הזה?  האגו הוא יועץ רע לעסקים, ובחיים בכלל. חצי מבעלי העסקים שהגיעו לכאן, סובלים מבעיית תזרים מזומנים, רק בגלל שהם מושכים כספים מהעסק כדי להיראות טוב ולעשות רושם.

חיפשתי מישהו להתייעץ איתו. נטע, זוגתי שתחיה, הייתה בדרך מים המלח הביתה. גם ידעתי בדיוק מה תהיה ההמלצה שלה. נכנסתי לסקייפ, והצלחתי ליצור קשר ראשון עם הבת שלי, קרן. אין ילדה כזאת בעולם. היא הייתה יכולה לחזק אותי, כי היא כבר קפצה באנג'י בטיול להודו. מצד שני, היא גם ליוותה אותי ארבעה חודשים, כשהייתי תקוע כמו בול עץ במיטה. ההמלמה שלה הייתה פקודה: שלא תעז לקפוץ. נשארתי במגורים בלי שום נקיפות מצפון.

השאלה הבאה, האם לספר לכם על "הפדיחה" או לשתוק. יכולתי אפילו לספר לכם סיפור מדהים על קפיצה מגשר לנהר בפיג'י באמצע הלילה, ולא הייתה לכם שום דרך לוודא את זה. היה חושף מוחלט, אי אפשר היה לצלם, אין איש שיכול לאשר את הסיפור שלי. החלטתי לשתף אתכם לארק בסיפור, אלא גם בהתלבטויות שלי, כי יש מה ללמוד.

אני לא צריך לקפוץ מגשר לנהר באמצע הלילה, במרחק 30 שעות טיסה מהרופא שלי, בשביל להוכיח שאני מסוגל לקבל החלטות. ההחלטה לא לקפוץ, קשה הרבה יותר מההחלטה לקפוץ. אני כבר הוכחתי לעצמי שאני מסוגל להחליט להשקיע 100,000 שקל ושלשוה שבועות, בלי לבדוק את מצב החשבון והיומן שלי.

בחרתי לספר לכם הכל, כי שקיפות ואינטגריטי הם עקרונות יסוד בעסקים, לפחות כמו שאני מבין אותם. בלי להיכנס להכללות, עסקים לא מעטים חוזרים בהם מהסכמים עם לקוחות, דורשים כספים נוספים מעבר למה שסוכם אחרי שהלקוח כבר תקוע איתם בתהליך, לא מציגים את כל המידע ללקוח, לא מיידעים אותו לסיכונים, מתחכמים כשצריך להחזיר כסף, מסתתרים מאחורי חריג בחוזה, כשצריך לעשות צעד נוסף והגיוני.

אני הולך לשנות את העסק שלי. לפתוח משחק חדש עם כללים חדשים. מפגש ב-21-22 ביולי בבית ציוני אמריקה. דיווחים מהקורסים למסטר בעסקים של אנתוני רובינס. לא מילה במילה, אלא איך שאני תופס אותם. אני לא חייב לאמץ כל כלל שלמדתי. יש לי אפשרות לבחור. אני יודע לקבל החלטות. מי שרוצה להצטרף, אהלן וסהלן. מי שרוצה להמשיך לשחות בבריכה מצחינה, לבריאות. האינטרנט פתח את הכל לכולם. אין כמעט בלעדיות על כלום. תהיו שחקנים במשחק חדש, או שתעלמו כמו בלוקבסטר.

תגיות: Business Mastery, אימון, אימון אישי, אימון עסקי, אנתוני רובינס, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

אחד הדברים שלמדנו בקורסים, כאן בפיג'י, אנחנו יודעים מזמן, אבל עדיין ממשיכים ליפול בבור הזה שוב ושוב. הכל מתחיל במצב נפשי State of Mind. הוויה. מי שאתה משפיע על מה שאתה עושה ועל התוצאות שאתה מקבל. ההוויה מושפעת מהסיפורים שיש לנו בראש. אנחנו קוראים לסיפורים הללו אמונות.

    יש אמונות מגבילות, שעוצרות, מדכאות ודופקות לנו את החיים, ויש אמונות מקדמות ומעצימות. אמונות שמניעות אותנו קדימה, לפעול ולהשיג תוצאות. מערכת העצבים שלנו מתורגלת להפוך את המצב הנפשי או ההוויה לפיזיולוגיה. מתח, שרירים מכווצים, נשימה כבדה, זיעה. 

    לפי טוני רובינס יש שלושה דברים שקובעים אם תפעל או תתקע: הוויה, סיפור ואסטרטגיה. באנגלית זה נשמע יותר טוב: State, Story, Strategy אם תזהו את הסיפור שתוקע אותכם, ותחליפו אותו בסיפור מעצים ומקדם, הלך הרוח (המצב הנפשי, ההוויה) ישתנה, ואתה תמצא אסטרטגיה לפעולה.

  הגעתי לכאן עם מחשב ישן של טושיבה. רשת האינטרנט כאן עולה ונופלת. הפסקות חשמל. תקשורת קשה. התחייבתי לשלוח טורים ל"כלכליסט". הקשר עם המשפחה שלי בסקייפ. תקשורת עם העסק שלי במייל. עדכונים בפייסבוק. שלשום גם היה לי ראיון עם שרון גל ב"לילה כלכלי" בערוץ 10. בלי מחשב אני מחוסל. גמור.

  באחד השיעורים דרכתי על כבל החשמל של המחשב שלי והמחשב נפל. הרמתי אותו במהירות. הוא חזר לחיים. נשמתי לרווחה, אבל פתאום קלטתי שכבל החשמל נקרע וניתק. אין לי מטען חשמל למחשב, ונותרו בסוללה שלי שעה וחצי. מיד כיביתי אותו לחסוך סוללה. מה עושים? 

כשאתה בפיג'י עם מטען חשמלי קרוע, אין מה לעשות. אם אתה לא ביישן, תבכה. זה יכול לגרום לך להרגיש טוב, אבל לא לתקן את החוט הקרוע. בשעתיים הבאות הייתי עסוק במחשבות, על איך אנצל את השעה וחצי שנותרו לי בסוללה. הראיון לערוץ 10 עלול לגמור את הסוללה. עדכונים בפייסבוק יכולים לחכות. טיפול באימיילים הוא חובה. המיטה קצרה והרגליים ארוכות. הייתי בדכאון.

  ואז נזכרתי בשיעור שלנו כאן. שאלתי את עצמי: הבעיה שלי היא לא המחשב אלא שאני מדוכא. מה הסיפור (המחשבה, האמונה) שגורם לי להיות מדוכא? הסיפור שמדכא אותי: "מהמצב הזה אין מוצא". מה הסיפור שיכול לאושש ולהניע אותי לפעולה? "תמיד יש מוצא". התחלתי להרגיש טוב. אם יש מוצא, מה אני עושה, מתבכיין? לא.

  התחלתי לעבור בין כל המשתתפים, לברר אולי למישהו יש מחשב טושיבה. אין לאף אחד. ניגשתי לאיש המוסיקה בקצה הכיתה. בחור נחמד, אבל לא מחזיק כבל כזה. האם אפשר אולי לתקן את החלק הקרוע? ההבחנה המקצועית שלו: הכבל נתלש, צריך להלחים את הקצוות. בלתי אפשרי. בטח לא בסאבו-סאבו. מה עושים? תנסה אצל הבוס שלי, הוא תמיד מוצא משהו. ניגשתי לסטנלי. כשהוא לקח את הכבל ליד ואמר: ניראה מה אני יכול לעשות, היה ברור לי שהוא יעשה את זה.

מי שמפיק את מערכות הקול במופעי הפארק של ברוס ספרינגסטין ומדונה בסנט לואיס, לא יכול להרשות לעצמו לא לתקן כבל מחורבן. בשעה וחצי הבאות לא הייתי מסוגל להתרכז, עד שסטן נכנס לחדר והגיש לי כבל מתוקן. במעבדה של טושיבה בישראל לא עושים עבודה כזאת. 

זהו את הסיפור שדופק אותכם "אין שום מוצא", שגורם לכם להרגיש רע ועוצר אותכם. שנו את הסיפור למשהו שמדליק."תמיד יש מוצא" ותתחילו לזוז. האסטרטגיה כבר תגיע, וגם התוצאות. וגם בלי תוצאות, איזה הבדל כאשר אתה פועל ועושה כל מה שאפשר, ולא יושב ובוכה. תנסו.

אחד השיעורים הראשונים שלמדנו בפיג'י, עסק בהבחנת המצב הנכון והאמיתי של העסק שלך. הפרמטרים על פיהם תמדוד את העסק שלך, ויכולת המדידה המדויקת והעדכנית בכל רגע נתון, הם שיקבעו אם תגיע למטרות שהצבת לעצמך, ואת היכולת שלך לנהל את הפערים שייווצרו, ולתקן את הכיוון למטרה בזמן אמת. המשחק לעולם לא ניראה בדיוק כמו האימון, והחיים לא תואמים אף פעם בדיוק את התוכניות והציפיות. בסופו של יום, לוח התוצאות האמיתי הוא חשבון הבנק. כל השאר, סיפורים.

בני אדם חיים בסרט. כל אחד והסרט שלו. במקום לעשות מה שהם צריכים לעשות, הם ממציאים סיפור שיסביר למה הם לא עשו מה שהם היו צריכים לעשות.

הסיפור, חשוב לציין, נשמע וניראה הגיוני ביותר. אני מאמן קבוצה של מנהלי מכירות, ואחד מהם מאחר באופן קבוע. למה לא הגעת בזמן לפגישה? אני מתעניין. כי היה בבוקר פקק תנועה בנתיבי איילון, הוא עונה. פקק תנועה בנתיבי איילון בבוקר הוא עובדה או סיפור? אני שואל את הקבוצה. ודאי שזו עובדה, הם עונים במקהלה.

כולם מכירים את הפקק הזה בכל בוקר אבל זו לא הסיבה האמיתית שהאיש איחר בבוקר. אתם יודעים שלאנשי מכירות יש יעדים לכל שבוע חודש ורבעון. אחת הדרכים להניע אותם עוד ועוד, הם מבצעם נושאים פרסים. יאללה ארנבי, רוץ מהר ותקבל גזר. אחד הפרסים הנפוצים הוא נסיעת שחיתות לאחד מאתר הנופש האקזוטיים. השחתת מידות. למרות שבכל בוקר יש פקק בנתיבי איילון, עוד לא נתקלתי באיש מכירות שזכה בפרס, ואיחר לנתב"ג לטיסה לנופש בתאילנד.

מי שאמר שהוא מאחר בגלל פקק תנועה, באמת רואה את זה כמציאות. נכון שהכבישים פקוקים בבוקר, אבל הסיבה שהוא מאחר קבוע היא, שהוא יוצא מאוחר מהבית. אנחנו ממציאים סיפורים, כדי להסביר לעצמנו את הפער שבין איפה שאנחנו נמצאים לאיפה שאנחנו רוצים להיות, או בין כמה שיש לנו לכמה שאנחנו רוצים שיהיה לנו. כשיש פער, המוח שלנו כבר ממציא סיפור שמסביר אותו, ואנחנו מאמינים שזו באמת המציאות. עובדה, זה מה שאנחנו רואים.

אני אוהב את המילה הזאת – עובדה. שימו אותו בסוף כל משפט מטומטם, והמשפט הפך לאקסיומה. עובדה, זה עובד! יש רק בעיה קטנה, המציאות הדמיונית שיצרנו, לא מסתדרת עם המציאות האמיתית. אתה יכול להאמין שיש לך בחשבון  200,000 ש"ח. הבעיה שלפי הספירה של הבנק שלך יש רק 100,000 והצ'קים שלך קופצים.

חשוב לחלום ולכוון גבוה. וולט דיסני אמר פעם שלכל אדם יש את הפוטנציאל לבצע את כל מה שהוא מסוגל חלום. אני חושב שהוא לא רק המציא משפטי מחץ, אלא גם הדגים את זה הלכה למעשה. אבל מה כאשר הראש שלך בעננים, חשוב שהרגליים יישארו מחוברות לקרקע. כי המפגש עם המציאות לפעמים מאוד כואב.

אם תדעו לשאול את עצמכם את השאלות הנכונות, תדעו בדיוק איפה אתם נמצאים, להיכן אתם הולכים ומה הפער שאתם צריכים לסגור. שאלו: מי הלקוחות שלי? האם אני יודע כמה לקוחות יש לי בדיוק? איך הם מגיעים אליי? כמה מהם קבועים וכמה מזדמנים? האם הקשר איתם הוא מקרי, או שאני יוזם אותו? מי אני רוצה שיהיו הלקוחות שלי? מה בדיוק הם רוצים? כי עסק הוא בסך הכל שלושה דברים:

1. ברר מה בדיוק הם רוצים
2. תמצא את זה
3. תן להם את זה

פשוט, אה?           

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אנתוני רובינס, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

בכנס בעלי עסקים קטנים ובינוניים של "כלכליסט" בשבוע הבא, ובסדנה שאקיים עוד 3 שבועות בתל אביב, אני מתעתד להציג את הגישה שלי: "העסק כמשחק". גם אשתף בחוויות ורעיונות שקלטתי בקורסים בהם השתתפתי לאחרונה אצל אנתוני רובינס באיי פיג'י, ואיך הם משתלבים בגישת האימון שלי .

מאחר ששפה יוצרת מציאות, הגיע הזמן לשנות את המונח עסקים קטנים ובינוניים, לעסקים זריזים ומתוחכמים. הרבה יותר מדליק להיות בעל עסק זריז ומתוחכם, מאשר בעל עסק קטן. איך שאתה מציג את עצמך, זה מי שאתה.

העסקים "הקטנים" והבינוניים" הם מנוע צמיחה חשוב במשק. ההתפתחות שלהם היא פלטפורמה חשובה לצמיחה, לא רק חברות ענק שלא מסוגלות כבר לספק שירותים בגלל גודלן, משלמות שכר מטורף למנהלים, ומעסיקות מאות אלפי עובדים בשכר מינימום.:

אז הנה כמה רעיונות כמקדמה

1. היכולות הטכנולוגיות והתקשורתיות החדשות שפתוחות היום בפני עסקים "קטנים" ו"בינוניים", יכולים לתת להם גישה לקהלים גדולים חדשים. צריך רק לשנות את צורת ההתנהלות והחשיבה. אם חברות ענק לא מסוגלות לתת שירות, זו הזדמנות לעסקים קטנים לתת שירות. במקום להתאהב במוצרים שלכם, תתאהבו בלקוחות. אתם לא רוצים יותר "לקוחות" אלא יותר "אוהדים". כי לקוחות באים והולכים, אוהדים נשארים.

2. אתם לא חייבים לעשות את כל השגיאות בעצמכם. אם אתם לא מתמצאים בתחום מסוים, קחו מישהו שיודע.

3. אם אין לכם מספיק כסף לשכור את שירותיו, שתפו אותו ברווחים.

4. כל מה שתמדדו, יבוצע, יגדל ויצמח. מה שלא מדיד, לא ניתן לניהול. רואה החשבון שלכם לא מודד, רק מדווח. תגדירו מהם הפעולות הקריטיות לצמיחת העסק שלכם, ותמדדו אותן.

5. לא מספיק למדוד

, צריך גם להציב מול העיניים לוח תוצאות, שיראה לכם בזמן אמת האם אתם מבצעים את הפעולות שהייתם צריכים לעשות ומה התוצאה.

6. העובדים צריכים לדעת מה נמדד ומה התוצאה. אם דברים לא מסתדרים, עצרו ובדקו מה חסר, מה לא עובד. מה הטעם להמשיך לייצר עוד משהו שמפסיד?arie@maliniak.co.il

7. המטרה היא לא עסק גדול, אלא עסק מרוויח. אם יש לך גידול ממאיר, אתה לא רוצה שהוא יגדל. גידול במכירות זו לא מטרה, אלא גידול ברווחים. וותרו מעל מוצרים ועל לקוחות לא רווחיים.

8. טפלו בהוצאות שלכם. העסק אמור לפרנס אתכם, לא אתם אותו. אל תעמיסו על העסק ג'יפים ומשרדים מפוארים. מחשב של 2000 שקל עושה אותה עבודה כמו מחשב של 6000 שקל. הדאווין עולה לכם ביוקר. אני מכיר בעלי עסקים שטסים על חשבון העסק במחלקת עסקים, ועם המשפחה לחופשה בצ'רטר. אתם חושבים שאתם עובדים על מס הכנסה, אבל אתם אוכלים את העסק שלכם. הוצאות של עסק לא נועדו לחיים הטובים, אלא למטרה אחת: להביא הכנסות.

9. האינטראקציה שלכם עם הלקוחות היא קריטית. קחו שעה בשבוע למחשבה בסוגיה: מי אני כאשר אני פוגש בלקוחות שלי? מי אני באמת בשבילם? מה הם צריכים? מי אני רוצה שיהיו הלקוחות שלי בעוד 5 שנים? מה הם יצטרכו בעוד חמש שנים? לאן התעשייה שלי הולכת?

10. שאלה חשובה מאוד: האם יש לי אסטרטגיית יציאה מהעסק? האם אני יכול למכור אותו, אולי את חלקו? אם אין לך מה למכור, אין לך עסק. פשוט סידרת לעצמך ג'וב לכל החיים. ג'וב גרוע במיוחד, כי בעל הבית שלך הוא חסר פשרות ויורד עליך כל הזמן. בעל הבית שלך הוא אתה!

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אנתוני רובינס, אריה מליניאק, סדנה, עסקים קטנים ובינוניים

לא יודע מה יש בבית"ר ירושלים, שמושך לשם אנשים סהרוריים. מי שמלווה או משקיע מיליוני דולרים במועדון אלים ופושט יד ורגל, הוא אדם הזוי. עם בעלי קבוצות-אוהדים אין לי ויכוח. השקעה  בקבוצה שאתה אוהד, יכולה להיות חסרת הגיון. רובי שפירא היה אוהד שרוף שנסחף.  גאידמק, אגיאר, יאמר, אלכס שניידר, מיטש גולדהאר וגם שני הקונילמלים שהקיפו בשבוע שעבר את המגרש בטירוף באימון הבכורה של בית"ר ירושלים, לא הכירו את הקבוצות שקנו עד שבועיים לפני העסקה. פתאום יש להם הסברים מנומקים, למה הם קשורים נפשית למועדון.

      עכשיו מתחיל ריטואל הקליטה. קרציות תקשורת שמתפרנסות מטיפוסים כאלה, יתחילו בקרוב ליחצ"ן את שני הג'וקרים החדשים, ויעשו מהם ים של כסף. ועל פי הנוהל הקבוע, טרם חלף שבוע מהנחיתה בטדי וכבר עלתה שאלת מיליון הדולר: האם יהיה שחקן ערבי בבית"ר ירושלים?

     איך זה קורה שתמיד בעלי הון משמאל, משקיעים כסף במעוז הימין ומאמינים שהם יחנכו את הקהל האלים והגזעני להיות סובלני ומתון. אני רוצה לראות פעם אחת את מרטין מוסקוביץ', מיליונר שמממן עבור "עטרת כוהנים" רכישת  בתים של ערביים במזרח ירושלים, קונה את בני סכנין כדי לנסות לאלף את הקהל שלהם לעמוד דום ולשיר "התקווה" לפני משחקים. זה יותר חשוב משחקן ערבי בבית"ר.

      הגיע הזמן לרדת מהשטות הזאת. האם בכל יתר הקבוצות כבר משחקים שחקנים ערביים? האם לבת של העיתונאי ששאל את אדלר ולוין את השאלה הזאת, יש כבר חבר ערבי? האם אתם מכירים איש תקשורת יהודי אחד, שמשכיר את הבית שלו לערבים? ומה יוכיח שיתוף שחקן ערבי בבית"ר? ש"לה פמיליה" הצטרפה לליגה הערבית?

    שחקן ערבי בבית"ר זה רעיון מטופש שהמציאו עיתונאים אוהדי הפועל, כדי להוכיח שוב ושוב את תורת הגזע של היציע המזרחי.

  לתגובות: arie@maliniak.co.il

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

להבדיל מדורסמן, גומא אגיאר לא רצה את הכסף בחזרה. הוא רצה את המועדון. זה מה שהוא הצהיר מהיום הראשון שהגיע: אני מוכן להיות ספונסר, כדי להפוך בסוף לבעל הקבוצה.

     אגיאר הציל את בית"ר ירושלים מחורבן.  מנוולים לקחו ממנו את הכסף, כשידעו שמצבו הנפשי מעורער. כשהבית בוער לא בודקים את הקרמיקה באמבטיה. ההתנהלות של אנשי בית"ר ירושלים היום, מוכיחה שכנראה לא הייתה להם מראש שום כוונה להעביר אליו את הבעלות, אלא אם לא תהיה ברירה אחרת. הבעיה שהם גם לא התכוונו להחזיר לו את הכסף. הם יעשו כל תרגיל כדי להימנע מכך.

     היום, כאשר נמצאו שני פריירים חדשים שיממנו את המועדון, אגיאר הפך פתאום למטרד. גומא, כך הרגיע "גורם בבית"ר ירושלים" לפני כמה ימים, הוא בסך הכל פנצ'ר בגלגל. פנצ'ר? האיש הזה, שהציל את בית"ר ירושלים מקריסה, הפך פתאום למטרד. פנצ'ר. הוא לא יקבל  את הקבוצה ולא את הכסף.

     גם אם האיש לא 100 אחוז בסדר, זו עדיין לא סיבה לנפנף אותו לכל הרוחות. הפנצ'ר האמיתי הוא לא גומא אגיאר, אלא בית"ר ירושלים. המועדון הזה הפך בשנים האחרונות לתקלה הכי גדולה בליגה. אחרי שמקזזים את הגזענות, האלימות והמשכורות המיותרות שנכפו על יתר קבוצות הליגה, בגלל הצורך להתמודד עם הטירוף של ארקדי גאידמק, התרומה של מועדון הכדורגל של בית"ר ירושלים לליגה היא בערך מינוס.

     לא שאגיאר הוא צדיק. גם אותו הייתי שואל אותה שאלה שהייתי מפנה לדורסמן: בשביל מה הלווית לבית"ר מיליונים? חשבת לקבל את הכסף בצירוף ריבית? קיווית שיגלו בטדי מרבצי נפט? אם אתה רוצה לקנות קבוצה, תחכה שהיא תהיה פנויה.

  אין  רכישה בצורת הלוואה, ואין הלוואה בצורת השקעה, ואין חסות במסווה של רכישה. מי שמתחכם מפסיד הכל. המלווים ברינה, בדמעה יקצורו!    

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

    מיקי דורסמן תובע מהפועל חולון להשיב לו 4 מיליון שקלים שהלווה, כך לטענתו, לקבוצה. דורסמן הלווה / השקיע את הכסף במועדון משיקולים שלי קשה להבין. אדם שמלווה כסף מאמין שיקבל אותו בחזרה, עם או בלי ריבית. קבוצת ספורט בישראל אינה עסק מרוויח, ולכן מי שנותן כסף לקבוצה כמו חולון, יודע שהוא לא יקבל את הכסף בחזרה מחלוקת דיבידנדים, כי רווחים לא יהיו.

     במקרה הטוב יגיע בעל בית חדש עם כוונות טובות, שיסכים לקבור כמה מיליונים מסיבות ששמורות איתו. אם וכאשר ינחת יצור כזה, הוא יהיה מוכן להשקיע כסף בשחקנים ובמאמן, כדי לעשות כמה עונות יפות. הדבר האחרון שמשקיע כזה ירצה, זה להשקיע כסף כדי לכסות את החובות של הפועל חולון לבעל הבית הקודם.

     מיקי דורסמן הוא לא טיפש. כשהוא השקיע הרבה כסף בקבוצה בעונת האליפות, זה היה בעיקר מתוך דאגה למיקי דורסמן המאמן. ההימור הצליח והוא זכה באליפות, אבל קריירת האימון שלו לא המריאה, וזאת בלשון המעטה. לא בחולון ולא במועדונים אחרים.

  ראשון לציון החתימה את מיקי דורסמן, כי המנהלים שלה האמינו כי במקרה שהקבוצה לא תצליח, היא יאלץ להכניס את היד לכיס כדי לעזור לעצמו, ויביא שחקנים לראשל"צ. דורסמן לא הצליח, וגם לא הסכים להכניס את היד לכיס, ובצדק.

      השאלה, למה דורסמן הלווה כסף לחולון, גם כשהוא לא היה המאמן? ההערכה שלי:  באמצעות ההלוואה הוא אולי חשב להשאיר לעצמו פתח לחזור לקבוצה, אם וכאשר יתחיל להיות שוב מעניין באולם הפחים. לא מזמן הציעו לו לקנות את הקבוצה כאשר המערכת הייתה  בסכנת קריסה, והוא לא היה מעוניין. עכשיו כשפיני גרשון הגיע והביא איתו כמה משקיעים, החגיגה באופק וזה הזמן לחזור, אלא שעכשיו ההנהלה הנוכחית לא מעוניינת בו.  

     דורסמן גם גרם למועדון הכדורסל בחולון נזק כלכלי כבד, כאשר מסר את מחלקת הנוער הרווחית, שהכניסה למועדון חלק ניכר מתקציבו, לידידו טובי שוורץ, שפשוט השתלט על עסק, שמכניס מדי שנה מיליוני שקלים לכיסו הפרטי, במקום שהכסף ילך למימון הפועל חולון. לנזק הזה אין כיסוי בשום סעיף בשום חוזה.  

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

מחאת האוהלים הצליחה להוציא משלוותה אפילו מדינה צינית כישראל. אנשים שנהגו לעמוד בתור, כדי להספיק לתפוס כמה ליטר בנזין במחיר הישן, יוצאים עכשיו לרחובות להפגין. מי שלא מפגין תומך בהפגנה, שלא ברור מה היא בדיוק.

מצד אחד, זה מרגש. מצד שני, ככל שהמחאה תופסת תאוצה ו"מצליחה", היא נחשפת במערומיה. אין מי שמוביל אותה, ואין לה מטרה ברורה. המחאה הזאת תתפוגג בדיוק כמו שמחאת הקוטג' נעלמה, כי "הפחתת שכר הדירה" אינה מטרה. מישהו יודע מה שכר הדירה עכשיו? איך נדע אם שכר הדירה יופחת? בכמה המפגינים רוצים להפחית את מחיר הדירות? מי מוסמך להכריז שהמטרה הושגה והמחאה הסתיימה?

תבחנו את תנועת האוהלים ותראו שאין להם תשובות לאף אחת מהשאלות שהעליתי. אין להם מושג מה שכר הדירה כרגע, ופרט להסכמה ששכר הדירה "גבוה מאוד" אין להם גם שום מטרה ברורה. נניח שכר הדירה ברמת גן ירד ב-15 אחוז, או שמחיר הדירות בראשון לציון ירד ב-12 אחוז. האם זה יספק אותם? ואם זה יספק רק חלק מהמפגינים, האם המחאה תסתיים? 

לדפנה ליף, בחורה נחמדה שהתחילה במאבק, אין מושג איך ומתי הוא יסתיים. אילו רק הייתה מנסחת מטרות ספציפיות מדידות ומוגדרות בזמן, לא הייתה מוצאת את עצמה עכשיו על עץ גבוה, שאין לה מושג איך היא יורדים ממנו. ראש הממשלה יודע שהוא צריך רק למשוך זמן, והמחאה תיגווע. 

המצחיק, או העצוב, בכל הסיפור, שמזכ"ל ההסתדרות, מי שאמור להיות המומחה מספר 1 בארץ בהפגנות ובשביתות, לא הרבה יותר טוב מדפנה ליף. שבועיים לקח לו להבין שהמסיבה מתנהלת בלעדיו, והוא נזכר עכשיו לאיים על ראש הממשלה בכלום ושום דבר. אין לו שום תביעות ספציפיות, פרט לדרישה אולטימטיבית להיפגש ולדון איתו במשהו שהוא לא מסוגל אפילו להגדיר.

במלים אחרות, יו"ר ההסתדרות מקשקש כדי להרוויח זמן ולהמציא משהו שהוא רוצה להציב כאולטימטום לראש הממשלה. מילר שלמפגיני האוהלים אין מושג איך מנהלים מאבק. את זה אפשר להבין. אבל יו"ר ההסתדרות הוא פשוט בדיחה גרועה. 

רק לפני כמה שבועות ניסו מארגני מחאת הקוטג', להמשיך את המחאה שלהם עד שהמחיר ירד ל-4 שקלים, עמדו בכניסה לסופרמרקטים וחילקו פליירים, אבל זה היה מאוחר מדי. הם איבדו את המומנטום ב-4.90 שקלים, מאחר שלא קבעו מראש את מחיר המטרה המדויק. תנובה, שטראוס והרשתות ניצלו את זה להוריד את המחיר בשקל, לסתום לכולם את הפה וסוף לסיפור.

אם מפגיני הדיור לא יקבעו מיד מטרות מדידות, ספציפיות ונקובות בזמן, המחאה החד פעמית תתמסמס ומי יודע מתי תשוב. מסע לעבר המטרה הוא ניווט לכל דבר. שאל את עצמך: איך אדע שהגעתי למטרה? אם אאין לך תשובה ברורה לשאלה, המטרה שלך לא עוצבה כהלכה. איבדת התמצאות במרחב. הלכת לאיבוד. עדיין לא מאוחר.

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

   התיאוריה שמשק כנפי פרפר ביפן, יכול לגרום לזעזוע ענק בצידו השני של העולם, נשמעה לי פעם הזויה. אבל התפתחות רשת האינטרנט, וצמיחה של דור שלם של אנשים שבים שונה, מקפיצה את האש שהחלה בטוניס, בין מדינות שלא חלמנו שיתדרדרו לאנרכיה. מה שקורה בסוריה, לונדון וניו יורק, קשור למה שקורה, ועוד יקרה, בתל אביב. 

   אתה יכול להשתמש בפייסבוק כדי ליצור רשת של כל החברים שלך, אבל גם כדי  לארגן הפיכה, שתעיף מהשלטון את חוסני מובארק. לפני שנתיים משקיעים בישראל היו מוכנים שיעשו "תספורת" לחובות שלהם, בזמן שמנהלים של אותן חברות שהתחמקו מתשלום החובות שלהן, הרוויחו מיליון שקלים בחודש.

     תופעת ה"טייקונים", שאחראי לה בנימין נתניהו, גם כשר אוצר וגם כראש ממשלה, הכניסה את כולנו למצב בלתי נסבל. אין לנו ברירה אלא לממן את הרווחים של נוחי דנקנר, תשובה ואילן בן דב באחת משתי האפשרויות: או שהם יעשקו אותך באמצעות חברות הענק ששולטות במחירים מחוסר תחרות. דנקנר ישדוד אותך בסופרמרקט (שופרסל), בסלולאר (סלקום), באינטרנט (נטוויז'ן), וכשהוא ייכנס לקשיים כי הפסיד מיליארדים בקזינו של "קרדיט סוויס", אתה תיאלץ להסכים שהוא יעשה לך "תספורת" וימחק הלוואות בסכומים מטורפים שהוא קיבל ממוסדות פיננסיים שמגלגלים בחוסר אחריות את כספי הפנסיה שלך, כי נפילה של דנקנר או תשובה, עלולה למוטט את הבנק ואז תפסיד הכל.

     מה שלא יקרה, הוא ירוויח ואנחנו נידפק. הבעיה היא לא תשובה ולא אילן בן דב, אלא מי שאחראי לשמור עלינו מפניהם - המדינה! כבר התרגלנו לניסיונות לעבוד עלינו בכל פינת רחוב. גבינה ב-4 שקלים מופיעה באריזה חדשה עם זעתר ושמן זית (סוג ג') במחיר 17.99 ש"ח. על הלחם הרגיל מפזרים כמה גרגירי שיפון, פורסים אותו ומוכרים ב-16.99ש"ח כ"לחם דגנים". ביג מק הפך פתאום ל"אוכל בריאות". משרד התקשורת סגר את שוד הקישוריות, וחברות הסלולאר "הפסידו" פתאום מאות מיליונים ברבעון.

     הם לא הפסידו כלום, פשוט הפסיקו לגנוב אותנו. מה שנחשב ל"רווח" שלהן, היו עשרות מיליארדים שבמשך שנים הם שדדו מאיתנו על קישוריות שלא עולות יותר מכמה פרוטות, באישור הממשלה. מישהו במשרד התקשורת, שהיה אמור לשמור עלינו, נרדם. ואז מגיע אילן בן דב, וגם הוא רוצה לעשות סיבוב על פרטנר. עם הכסף שלנו, כמובן. בשביל להחזיר את החובות שלו מהר הוא חייב למשוך מפרטנר סכומי עתק, לכן הוא מקטין הוצאות. איך? מפטר  עובדים. את המחיר אתם משלמים: מי שעמד עד היום שעה בתור בתחנת שירות של "אורנג'", עומד בחודשים האחרונים שעתיים.

     מתי נכנסתם לאחרונה לסניף בנק? לא מזמן עודדו אותנו שנעזוב את הסניף וננהל את החשבון באינטרנט. מאז אי אפשר לדבר עם פקיד הבנק בטלפון (שעובר למרכז שירות שרק לוקח הודעות), אבל מצד שני כבר מחייבים אותך בתשלום חודשי על שימוש בשירותי הבנק באינטרנט! ואם תגיעו לסניף תגלו שהוא ניראה כמו לשכת עבודה משנות ה-50. אין מספיק פקידים, תולשים מספרים ועומדים בתור שעה כמו בקופת חולים.

    מחברות מסחריות אין כבר מה לצפות. הן יורידו את השירות ויעלו את מחיר המוצרים שלהם, כדי לממן את השכר המטורף של המנהלים והדיבידנדים של הבעלים. אילו לפחות היינו יודעים שהממשלה שומרת עלינו מאחור, כדי שנתגונן מהאויב שבא מלפנים.

     הקש ששבר אותי היה חשבון המים הראשון שקבלתי מתאגיד המים של גבעתיים. נכון שמדובר רק בכמה עשרות או מאות שקלים, אבל לגבות מע"מ על מים? וממי? חברות ועסקים מקזזים את המע"מ, ואת זה ידע גם אותו פקיד אוצר מנוול, שקבע את המס הזה. הוא ידע שהמע"מ יחול רק על משקי בית. הוא ידע שמי שיש לו יותר ילדים משתמש ביותר מים, לא יוכל לקזז וישלם יותר מע"מ.

  דפקו את האנשים הכי דפוקים, ולמה? אפשר היה להקים את אותם תאגידי המים כמלכ"רים. מי שהחליט ללכת על חברות הוא מי שמשלשל לכיסו את המע"מ – משרד האוצר. פשוט הטיל על כל משקי הבית בישראל מס של 16 אחוז בתמורה לאותם מים שקבלנו קודם. האם הספקת מ י ם לכל אזרח במחיר סמלי, היא לא אחת מחובות הבסיסיות של ממשלה? ראו לאן הגענו. ומי השר שחתם על הסידור הזה? אלי ישי, שאמור להגן על העשירונים התחתונים.

   מה שהוציא 300,000 איש לרחובות היא התחושה שמי שאמור לשמור עליהם מאחור, יורה להם בגב. פעם היינו מתלוננים שבכל פעם שלמדינה ערבית יש בעיות מבית, היא פותחת במלחמה כדי להפנות את הזעם לישראל. ומה עושים לנו? זהירות, כור גרעיני באירן! והופ משחילים לנו מע"מ על מים. הבורסה נפלה בניו יורק, הכלכלה הישראלית בסכנה! ומעלים את המס על הדלק. אומרים: נציל את כספי הפנסיה שלכם מהקרנות הכושלות של ההסתדרות, ונותנים את הכסף לטייקונים לממן הרפתקאות במזרח אירופה.

   לונדון נבזזת כמו כפר באפגניסטן, מובארק מובל כמו סמרטוט למשפט, ואצלנו עדיין חושבים שזה אייטם נחמד בחדשות, ומעזים לכנות כמה ילדים טובים שמנגנים בגיטרות בשדרות רוטשילד "אנרכיסטים".

  ביבי, תתעורר!

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

בתחילת השבוע הוזמנתי להרצות בפני יושבי מאהל שד' נורדאו בתל אביב. כבר הרציתי בעבר בפני קהל של אלף מנהלים במשכן אמנויות הבמה, ועד לחמישה חיילים במוצב החרמון. אני מודה שבשד' נורדאו פינת אבן גבירול עוד לא הרציתי.

    זו הייתה חוויה יוצאת דופן, בעיקר כי הקהל היה רב גוני. אתה מוצא את עצמך יושב על ספסל באמצע שדרה, מאחוריך צופר אמבולנס, לפניך מצטופפים כמאה איש, לכל אחד יש מה להעיר, ואני מנסה להעביר כמה מסרים, שלפעמים לא קל לשמוע.

    למשל, תתחילו להגדיר לעצמכם מטרות – מדדים לשביעות רצון מהמחאה שלכם. אבני דרך בהם תוכלו להראות לכולם ולעצמכם, מה עשיתם, לאן התקדמתם, מה השגתם, או שלא השגתם. ומה עושים עכשיו? שתהיה לכם תוכנית. אסטרטגיה.

    לגרש חברי כנסת ושרים מהשדרה, זו טעות. הם צריכים להיות בני הברית שלכם, ולעשות בשבילכם את העבודה בכנסת ובממשלה. עם כל הכבוד פרופסורים, בסוף מישהו צריך לגרום לדברים לקרות. שלא יתנו לכם לכיס אחד, וייקחו מכיס שני בלי שהרגשתם.

    המטרה הכי חשובה צריכה להיות ארגון ושליטה של המחאה. מצוין שגייסו פרופסורים שיספקו מטרייה אקדמית למאבק. השאלה, אם למארגנים תהיה שליטה במפגינים, כאשר ההמלצות יוגשו. וזה עלול לקחת שבועות.

    אחת ההצעות המעשיות שהעליתי, הייתה פרסום מחירון מקסימום לשכירות דירות. נכון שהמחיר נקבע ע"י ביקוש והיצע, והמחירים גבוהים בגלל עודף ביקוש לשכירת דירות. אבל הביקוש וההיצע לא השתנו מאז שמחיר השכרת דירת 3 חדרים מעופשת במרכז תל אביב היה 2500 שקלים, ועד היום – כאשר מחיר השכרת אותה דירה הוא 4500.

    המחיר נסק ללא גבול מאחר שיש שוק של קונים. התארגנות השוכרים סביב מחירון נמוך ב-25 אחוז, תוריד את המחירים, אם השוכרים יהיו מאורגנים ונחרצים. התקשורת תיתן פרסום למחירון, כי היא תומכת במחאה, השוכרים ממילא גרים באוהלים (וממשיכים לשלם את שכר הדירה)   וכשבעלי דירות יבינו שמגמת המחירים היא בכיוון מטה, הם יתחרו זה בזה רק בכיוון ההפוך.

    קוראת שלי הגיבה וסיפרה שזה בדיוק מה שקורה ביבנאל. חרדים מוכנים לשלם רק את המחיר הנמוך שהורה להם הרב, ואין מה לעשות – זה המחיר. התארגנות רצינית של המחאה, תעבוד בתחום שכירת הדירות בדיוק כמו שעבד חרם הקוטג'.

  איך עושים ואיפה לומדים לשנות את כללי המשחק?

"מליניאק מגיש רובינס"

www.ariemali.co.il

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, מליניאק מגיש רובינס, סדנאות

כותרת שהופיעה במדור ניהול ב"דה מרקר" הקפיצה אותי: "מחקר חדש שם סוף למיתוס: תחרות בין העובדים מזיקה לארגון". http://www.themarker.com/career/1.1048013

קרן רובין גופמן, סטודנטית בפקולטה לתעשייה וניהול בטכניון, מציגה מחקר שמאשר שיצירת אווירה תחרותית בארגון, עלולה לייצר אפקט בומרנג שלא רק שלא יסייע, אלא אפילו יפגע בעובדים. פרופ' ענת רפאלי, שהנחתה את עבודת התזה, מאמינה שמנהלים רואים שורות תחתונות, ולא תמיד מבינים את המחירים הגבוהים שמשלם הארגון.

תחרותית גורמת לאנשים לפגוע אחד בשני. הם יתנו הערכות נמוכות זה לזה ולא יעבירו ביניהם מידע. התחרות יוצרת אווירה של חוסר שיתוף שפוגע בביצועים. עידוד לאווירה שנותנת תחושת משמעות, שייכות ושיתוף, היא אלטרנטיבה הרבה יותר טובה לקידום ביצועים בארגון. מנהל צריך לתת לעובדים שלו מטלות שיאתגרו אותם מבחינה אישית, לא לתחרות חיצונית שתלויה באי ההצלחה של אחרים.

להגברת המוטיבציה היא מציעה למנהל שייתן לכל אחד לעשות מה שהוא טוב בו, חשוב לו ומעניין אותו. לתת לעובדים לעשות דברים שהם אוהבים ותחושת השפעה, כל אחד בתפקידו הקטן. כך אתה יוצר אנשים שרוצים להצליח תוך שיתוף פעולה. התחרות מחדדת את היעדר השייכות.

פרופסור רפאלי והתלמידה שלה לא מודעות כנראה לעובדה, שתחרותיות היא צורך אנושי טבעי, שטבוע בכל אדם. צריך רק לדעת איך לתעל את הצורך הזה לנתיב חיובי, ולגרום לעובדים לשתף פעולה בתנאי תחרות. בכל קבוצת ספורט קיימים הרצון לנצח וגם תחרות בין השחקנים בתוך הקבוצה. תפקיד המאמן הוא לגרום לשחקנים לשתף פעולה, כדי ליצור סינרגיה שתקפיץ את התוצאות בטור גיאומטרי, וגם תיתן לכולם תחושת שייכות.

גם תחושת שייכות היא צורך אנושי בסיסי, אבל המלחמה בתחרותיות נועדה מראש לכישלון. תחרות שמתנהלת באופן לא נכון פוגעת לפעמים בביצועים, אבל היא גם מניעה. לשפוך את התינוק עם מי האמבטיה, זה בטח לא חכם.

הדרך להשתמש בתחרותיות בכיוון החיובי היא באמצעות משחק. הפתרון האולטימטיבי הוא משחק. צריך ללמד מנהלים לאמן. אדם לא חייב להתחרות באחרים, אלא בתוצאות שהוא השיג. לא רק שהתחרות לא פוגעת בתחושת השייכות, אין תחושת שייכות גדולה מזו  של שחקן או אוהד לקבוצה שלו. מנהל-מאמן טוב מעצב (יחד עם העובדים) כללי משחק, שמאפשרים לקיים תחרות בה כל אחד יבוא גם לביטוי בתחום בו הוא טוב ומעניין אותו.

 "7 מפתחות למומחיות עסקית" היא סדנה שמפצחת את האתגר המסובך ביותר של עסקים וארגונים. שם המשחק: להפוך את העובדים והלקוחות שלך לאוהדים!!

www.ariemali.co.il

תגיות: אימון אישי, אימון למנהלים, אימון עיסקי, אימון עסקי, אריה מליניאק, סדנאות למנהלים

לא מספיק להיות צודק. "7 מפתחות למומחיות" - מענה אולטימטיבי לכל בעיה. 

בואו נבחן 3 אירועים חשובים בסביבתנו, בכולם אנשים וארגונים שהיו בעמדת פתיחה מצוינת, הגיעו לתוצאות גרועות ביותר, רק בגלל התנהלות כושלת. 

1. המשבר עם טורקיה – היחסים בין ישראל לטורקיה היו מצוינים, גם כאשר אותו ארדואן היה ראש הממשלה. טורקיה הייתה מהאוהדות הגדולות של ישראל והפכה לאויב. 

2. התפטרות הרופאים המתמחים – רופאים שזכו לאהדה מקיר לקיר, הביאו את עצמם למצב בו הם מתפטרים, הולכים נגד ארגון הרופאים, פוגעים בחולים שלהם, וספק אם מישהו מבין מה הם באמת רוצים. 

3. העימות בין עיריית תל אביב למפגיני האוהלים – העירייה תמכה במחאה, נתנה לה להתפתח ללא גבולות, והיום היא עצמה יעד להתקפות המפגינים. לא הטייקונים ולא פרופסור טרכטנברג. 

ממשלת ישראל, ארגון הרופאים המתמחים ועיריית תל אביב, לא ניהלו את ה"משחק". הם נתנו לצד השני לקבוע את המהלכים ורק הגיבו. הגיבו רע. ניצלו את הכוח שלהם, וזה חזר להם בפרצוף, כי הם לא דאגו מבעוד מועד להפוך את הלקוחות שלהם לאוהדים. לא מספיק להיות צודק, צריך לפעול חכם וכעס הוא יועץ גרוע.   

  מודל "7 מפתחות למומחיות" מבוסס על מספר הנחות:

1. המוח פועל בתבניות. 

2. תוצאה = סך הפעולות  

3. אם תמשיך לבצע את אותן פעולות, תמשיך לקבל את אותן תוצאות.  

4. לסגל לעצמך פעולות חדשות, צור תבנית חדשה. אחרת תחזור לתבנית המוכרת.  

5. תבנית שבנויה בסדר הגיוני קלה להטמעה.  

6. כדי להגיע לתוצאות נדרש לחזור על הפעולות מספיק פעמים שהתבנית החדשה תתקבע.  

7. בעיה: בני אדם מתנגדים לחזרה על אותן פעולות שוב ושוב, וקוראים לזה שעמום.   

8. הפתרון: יצירת משחק!

"7 מפתחות למומחיות" הוא המענה האולטימטיבי לבעיות בכל תחום.

כל מה שנדרש להיות מספר 1!
11.11.11 בית חיל האוויר בהרצליה
למידע והרשמה: www.ariemali.co.il

מפגש מקדים עם אריה מליניאק ב-22.9.11, ב"בית גדי" תל יצחק ליד צומת איקאה.

תגיות: 7 מפתחות, אימון אישי, אימון מנהלים, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות למנהלים

אני מנסה להבין מה קורה במכבי ת"א בכדורסל ולא מצליח. אחרי 3 עונות נוראות בהן הפכה לתחנת רכבת לאינספור זרים שמתחזים לשחקנים, שהצליחו להפסיד עם תקציב של 20 מיליון דולר תואר אליפות וגביע לקבוצות שתקציבן 1.5 מיליון, שינו בעלי מכבי ת"א בעונה שעברה כיוון, ועם תקציב שפוי, הרכב ישראלי וזרים טובים, הביאו דאבל בישראל וגמר אירופי. למה הם עושים העונה פניית פרסה, אחרי ההצלחה הספורטיבית והתדמיתית. שעמום?

יש מהלכים שנכפו על הקבוצה, כמו הבריחה של ג'רמי פארגו והפציעה של דורון פרקינס. אבל דווקא אירועים כאלה צריכים לתת מוטיבציה להמשיך ולבנות שלד קבוע ויציב לאורך זמן. החתימו את ליאור אליהו, גיא פניני. מאצ'באן לא גדול, אבל חתום ל-4 שנים. מצוין. פתאום החתימו את תיאו פאפאלוקאס בן 35, את פרמאר רק לחלק מהעונה. עכשיו רוצים לשלוח את ריצ'רד הנדריקס, זר לא יקר שהוכיח את עצמו מעל לציפיות והמאמן רוצה אותו, לספרד. לפנות כסף למחליף לפארגו. אם פארגו היה נשאר, הוא לא היה עולה מיליון דולר? מה היה ההיגיון בהצטרפות לליגה האדריאטית? המשחקים הללו מיותרים, או לפחות אינם מחויבי המציאות. אמנם מדובר ב-2 מיליון יורו שמכבי תקבל עבור ההשתתפות. סכום נכבד לכל הדעות, השאלה, מה המחיר שהקבוצה תשלם על ההרפתקה?

לשחק ב-3 ליגות לא מומלץ. הרפתקה דומה כבר הסתיימה בכישלון. זה עלול לשחוק חלק מהאוהדים שיוצפו בעשרות משחקים שרובם חסרי ערך ספורטיבי. אילו היו נשארים באותו הרכב בערך, משחקים בעוד ליגה ומשלשלים 2 מיליון יורו לקופה, ניחא. אבל כמו שזה ניראה, בסופו של חשבון ההרפתקה תסתיים במינוס בבנק, כי בשביל להשתתף בשלוש מסגרות צריך להחתים עוד שחקנים, חלקם חתומים רק לחלק מהעונה, חלקם כגיבוי למקרה שההשבתה ב-אנ.בי.איי. תסתיים. מה הרעיון?

ההסבר שלי לבעיה הכספית: יש כנראה בור לא קטן, שנוצר מהוצאתו של רענן כץ מהבעלות על מכבי ת"א. כץ קיבל 7 מיליון דולר עבור חלקו, המון כסף לעסק שתקציבו 20 מיליון דולר, אבל למיטב ידיעתי וזכרוני התשלום התבצע מתוך תקציב המועדון. חלק מהבור נסחב כנראה עד היום. עוד משהו שאסור לשכוח: על פי הפרסום הרשמי, מכבי ת"א החליטה לשחק באדריאטית לא משיקולים כספיים, אלא כמחאה נגד הדרישה לשתף יותר ישראלים ופחות זרים בליגה הישראלית. זה החטא וזה עונשו.

תגיות: אימון עסקי, אנתוני רובינס. אימון אישי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

אפילו צילום של 100,000 נשים וגברים עירומים, לא היה מקדם את בחירת ים המלח לזכייה בתואר פלא העולם מספר 1. לעומת זאת, התנגדות של דתיים, דיונים בבתי משפט ואינספור התעסקויות בחופש העיסוק, הביטוי והזיבול, עשה לצילום העירום יחסי ציבור אדירים בכל העולם.

בשבועות האחרונים אף אחד לא עסק בסיכוייו של ים המלח לזכות בתחרות 7 פלאי עולם. ים המלח הוא מקום מדהים, ובין אם יזכה או לא יזכה בתחרות, ואני בספק אם יגיע תייר נוסף לבקר שם, עם או בלי צילום העירום שצולם שם אתמול.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4122793,00.html

מה שיש זה רק סיפור טוב, או אם תרצו – משחק. נסו להציע לכל אחד ואחת ומהמשתתפים בצילום הקבוצתי שצילם ספנסר טוניק בים המלח 10,000 שקלים תמורת התערטלות. לא תמצאו עשרה שיסכימו. הסיפור הוא לא העירום, אלא ה"קטע". מישהו הצליח להמציא משחק, עם סיפור טוב מאחוריו, שמשך אנשים לעשות פעולה בלתי הגיונית בעליל.

זהו סוד המשחק, שרק מעטים יודעים לפצח אותו. להמציא סיפור טוב שייגע לאנשים רבים, להמציא לו כללים, לפתוח דיון (אמיתי או מבויים, שרק יעשה טוב להפצת הסיפור). משחק הוא סיטואציה שגורמת לדברים לקרות, כדי לשרת מטרה או תוצאה מסוימת.

אני לא מאמין שמישהו היה מתערטל אלא אם היה מאמין שזה באמת יקדם מטרה חשובה בעיניו, כמו בחירת ים המלח כפלא עולם מספר 1. זה קשקוש מקושקש, בדיוק כמו שצילום עירום בחוף נידח בים המלח, מפריע את שנתו של ח"כ זבולון אורלב. החיים הם משחק, והשאלה היחידה היא באיזה תפקיד אתה בוחר לשחק.  

מי שבוחר להשתתף במשחק ימציא כבר סיפורים שיצדיקו את ההתנהגות שלו, ויעשה דברים שב"מציאות האמיתית" הוא לא יעז לעשות. החוכמה היא להמציא משחק שיגרום לרבים להשתתף בו, כדי להשיג תוצאות בלתי רגילות. בעברית קוראים לזה שיווק. ספנסר טוניק קורא לזה צילום קבוצתי בעירום. הבחירה של ים המלח היא רק סיפור כיסוי, וכל השאר, חרטה ברטה.

מפגש טעימות "7 מפתחות למומחיות עסקית – 22.9.11 יום ה'

לפרטים והרשמה: http://ariemali.co.il/mifgas/

פרטים והרשמה לסדנה המלאה 10-11.11.11 בבית חיל האוויר בהרצליה:

http://ariemali.co.il/

אין לי בעיה להגן על החלטתו של מאור מליקסון, לשחק במדי נבחרת פולין. שני הוריי היו פולנים אסלים, אז אם לא בנבחרת ישראל, לפחות בפולין. שלא תבינו אותי לא נכון, ההחלטה שלו להעדיף את פולין על ישראל לא עושה אותי מאושר. מצד שני, אני גם לא ממש גאה במה שקורה בכדורגל הישראלי, ולכן קל לי להגן על מליקסון. כי, לפני הכל, אני שונא צביעות.

לא ערכתי סקר, אבל רוב אלו שתוקפים את מאור, לא עושים זאת מתוך דאגה לקריירה שלו וגם לא לנבחרת ישראל. לא הוא יביא אותנו למונדיאל. בכדורגל שלנו יש עושים כל כך הרבה שטויות, החל מינוי המאמן ועד ההרכבים המוזרים שהוא מעלה, והחיים נמשכים. פתאום כולם התעוררו?

על פי פרננדס, מליקסון היה פצוע בשפה ולכן לא שיחק נגד יוון וקרואטיה. ואני שואל, גם את יוסי בניון הוא היה משאיר על הספסל אילו היה פצוע בשפה? במשחקים הראשונים בקמפיין מאור מליקסון לא שיחק, למרות שהיה בריא. פתאום היו משתפים אותו נגד יוון וקרואטיה, אלמלא היה פצוע? נו באמת.

מה קרה שפתאום ישיבה בקצה הספסל של נבחרת הכדורגל משול לשירות בסיירת מטכ"ל. גל לאומיות מזויפת זקף את ראשו, וכולם דואגים לכבוד הלאומי. מי שרוצה להפגין אזרחות למופת, שיפגין מול משרד ה אוצר על יחס המדינה לניצולי השואה, ולא נגד מליקסון שלא שיחק עד היום דקה אחת בנבחרת.

 בפולין יודעים להעריך את הכשרון של מאור, יש שם יש נבחרת מקצוענית שתשחק ביורו, יש מאמן ולא חלטוריסט שמשתף 50 שחקנים בקמפיין, משנה בכל משחק את ההרכב, ומסתלק הביתה לצרפת לחופשה בכל הזדמנות. התגובה הכי מגוחכת היא של לואיס פרננדס. "מאור היה משחק נגד יוון וקרואטיה אלמלא היה פצוע". פרננדס מזכיר לי אחד שזרק את בת זוגו לכל הרוחות, אבל הגיע למסקנה שהוא אוהב אותה, אחרי שהיא התחילה לצאת עם חבר שלו. אם היא טובה בשביל אחרים, למה בעצם היא לא טובה בשבילי?

לרלף קליין היה חשבון ארוך עם הגרמנים, אבל כשהוא החליט לאמן את נבחרת גרמניה כיבדו את ההחלטה שלו. האיומים על מליקסון שיבואו איתו חשבון כשיחזור לשחק בארץ, הם תרכובת של הבל ורעות רוח. מישהו חשב פעם מה זה להיות שחקן ערבי בנבחרת ישראל?

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות למנהלים

אני כמעט היחיד שיוצא נגד הקונגלומרט, אבל במקום להתמודד עם הטענות שאני מעלה, מתנפלים עליי בטיעונים דביליים. אם למישהו יש שיטה ליצור שוויוניות ותחרותיות, בלי להחליש את החזקים, שיקום. לא שמעתי שמישהו בא בטענות ליצרנים קטנים של גבינות, שמתלוננים ששופרסל לא נותן להן שטח במדפים, שבמקום להתבכיין ילמדו מתנובה איך להצליח. לכולם ברור שכשאין תחרות כולנו אוכלים גבינות יקרות מדי, ושחייבים לעשות משהו. אבל מי שמציע להטיל מגבלות על מכבי ת"א, כדי שתהיה תחרותיות מינימאלית בליגה לכדורסל, הוא עוכר ישראל.

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות למנהלים

אבי לוי נצפה יותר מליונל מסי? האם ירדנו, או אולי עלינו סוף-סוף על הפסים?

 כמה פעמים היה לכם רעיון מדליק, וגם ידעתם איך לבצע אותו, אבל עד שזזתם מישהו אחר "גנב" לכם את הרעיון ואיחרתם את הרכבת. כמה פעמים שאלתם את עצמכם, מה יש לאחרים, שלי חסר? האם יש נוסחה להצלחה, שאני יכול ללמוד? האם יש אנשים שיש להם את זה?      למה לוקח לי כל כך הרבה זמן לקבל החלטה ולזוז?

תוכנית הגמר של "מסטר שף" גרפה שיאי צפייה, שעלו ברגע השיא על 50 אחוז – יותר מגמר המונדיאל בו צפו "רק" 37 אחוז! האם שלושה טבחים חובבים תוצרת בית, יותר פופולאריים מכוכבי הכדורגל העולמיים? השאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו: האם יש נוסחה להצלחה של אבי לוי ואליהב שאשון, שגרמו למיליון וחצי איש לצפות ב"מסטר שף", ושל איציק שמולי וסתיו שפיר, שהוציאו מאות אלפי אנשים להפגין ברחובות? מה היה בתוכנית הזאת, שלא היה באחרות?

דווקא כשתוכנית בישול הפכו ל"סתימות" זולות בלוח המשדרים בכל הערוצים, "מסטר שף" שברה את שיאי הצפייה. בזמן שתוכניות ריאליטי מתחרות זו בזו בתת רמה של התלהמות מבוימת למחצה של דמויות הזויות, שהופכות כעבור חודשיים לסלבריטיס שמגישים בעצמם תוכניות הזויות עוד יותר, "מסטר שף" הציגה משהו אחר, שכאילו חלף מן העולם. האם "מסטר שף", כמו המחאה החברתית, נחתו עלינו מ"שום מקום"? לא. הם היו ממש במקום. אנחנו היינו בשום מקום. יש ערכים אוניברסאליים, שכאשר אתה נוגע בהם באמת, כל אחד יכול וכולם רוצים להיות שותפים.  

לפני מספר שבועות חלקתי על מסקנות מחקר שנערך בטכניון, שקבע ש"תחרותיות בין עובדים פוגעת בביצועים". שטויות. ההנחה הבסיסית של מי שמתנגד לתחרות, מבוססת על האמונה שבשביל שאחד ינצח השני צריך להפסיד. אבל מתברר ש:

v      אפשר להילחם זה בזה עד טיפת שמן הזית האחרונה, ובאותו זמן לעודד ולתמוך.

v      תחרות הוגנת מייצרת מספיק עניין, גם בלי שופטים שצורחים וזורקים מנות לזבל.

v      שופטים יכולים לגלות אמפטיה למתמודדים, גם בלי לתת הנחות בניקוד.

v      מתמודד יכול לשתף בקשיים ובהתלבטויות שלו, בלי לחשוש שזה יקטין ויחליש אותו.

v      והכי חשוב: כל אחד יכול. אפילו הבן של השכנה ממול.

v      נוסחת ההצלחה היא: WIN – WIN. אני אתמוך בך ואתה תתמוך בי, ושנינו ננצח.

די לאשפי שיווק שמחפשים ללא הרף דרכים לעבוד עלינו בכל דרך אפשרית. משאירים אותנו על קו הטלפון, כדי שנשלם בהמתנה על זמן אוויר. שמייצרים אריזות עם שקערורית בתחתית, שלא נרגיש שגוזלים מאיתנו 100 גרם גבינה. שממציאים עוד טעם חדש של יוגורט, לבלבל אותנו בין מגוון המוצרים, שחצי מהם מיותרים.

מרגע שאנחנו פוקחים עיניים בבוקר אנחנו במגננה. מכל עבר עובדים עלינו. את המוצרים הזולים מחביאים במדפים הרחוקים. מוסיפים 2 גרם זעתר ללאבנה, ומוכרים לנו אותה ב-17 שקלים. מוסיפים כמה זרעונים ופורסים את הלחם, כדי לא למכור אותו כלחם אחיד בפיקוח. מושכים אותנו לחסוך בקופות גמל עם דמי ניהול נמוכים, ואז מכפילים אותם. מושכים אנשים תמימים לקחת הלוואות בריבית מטורפת, כדי לקנות מוצרים שהם לא צריכים. והכי גרוע, הממשלה, שאמורה להגן עלינו מפני הפיגועים הללו, מתנהגת כאחרונת התגרנים, וגובה מע"מ על מים ללא הודעה מראש!

ההצלחות של "מסטר שף" ו"המחאה החברתית" מסמנים עידן חדש.

v      שקיפות IN, תחמנות OUT.

v      הקשבה IN, אטימות OUT.

v      פרגון IN, זלזול OUT.

v      חברות ותמיכה IN, ניכור OUT.

המסר שלנו לשנה החדשה הוא: אל תתאהבו במוצרים ובשירותים שלכם, אלא בלקוחות.

בשביל שאתם תרוויחו הם לא צריכים להפסיד.

אתם לא רוצים לקוחות, אלא אוהדים! כי לקוחות באים והולכים. אוהדים  נשארים!    

אריה מליניאק יגלה לכם נוסחת קסם לסוד הגדול: איך להפוך את הלקוחות שלך לאוהדים?

"7 מפתחות למומחיות עסקית". 10-11.11.11 בית חיל האוויר בהרצליה.

פרטים והרשמה: www.ariemali.co.il

תגיות: 7 מפתחות למומחיות עסקית, אימון עסקי, אנתוני רובינס, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות, סדנאות מנהלים

האמונה שחשבון נפש וצום של יום אחד מנקה אותנו מחטאי העבר שלנו, היא מסוכנת. אם בדיאטה של יום אחד ניתן לכפר על אלימות ופגיעות פיזיות ונפשיות שגרמנו לאחרים, פשע עלול להיות לעניין של מה בכך. אני מציע גישה שונה: 

יום כיפורים הוא הזדמנות

• חשבון נפש = מאזן. יש גם צד זכות. נוקיר את עצמנו על מה שעשינו טוב.

• נסלח לעצמנו על מה שלא עשינו או על נזקים שגרמנו.

• נבחן מה למדנו על עצמנו בשנה האחרונה.

• סליחה היא תהליך של השלמה. נשלים עם העובדה שאנחנו לא מושלמים.

• נבדוק מה עבד בשנה שחלפה, מה לא עבד, איך ניתן לשפר.

• כאשר נסלח, נעשה גם משהו שיוכיח (לנו) שבאמת סלחנו.

אהבתם את הגישה? בואו להפוך אותה למציאות חייכם www.ariemali.co.il 

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

בחודש האחרון לא היה עם מי לדבר. לאן שפניתי, את מי שחיפשתי, כמעט כולם דחו חתימות על הסכמים, הגשת הצעות המחיר, פגישות, קניות ומכירות, ל"אחרי החגים".

הבעיה שכאשר "אחרי החגים" מגיע, לוקח כמה ימים לחזור להרגלים הישנים: להיות פרודוקטיביים, לתאם פגישות, להיזכר ברעיונות ובמשימות שדחינו, לקלוט כמה המציאות השתנתה בחודש וחצי האחרונים. כי בזמן שאנחנו צעדנו מגשר לגשר, העולם המשיך להסתובב. התחרות רק התעצמה, מירווחי הרווח הצטמצמו, מאות עובדים פוטרו (ועוד רבים בדרך), השעון חזר שעה לאחור, הריבית ירדה, הבורסה צללה ונסקה חזרה. 

בתנאי חוסר ודאות בני אדם בכלל, ומנהלים ובעלי עסקים בפרט, חוששים לקחת סיכונים. מאחר שהמוח פועל בתבניות, מומלץ לפעול בתנאי לחץ מתוך תבנית מוכרת, שכבר הוכיחה את עצמה בעבר. תשומת הלב לא ממוקדת עכשיו בטיולים ובארוחות, אלא בתוצאות רבעון 4.

שם המשחק היום הוא מובילות, שמתורגמת להרבה כסף ומוניטין. אחת הסיבות שגוגל מכניסה סכומי עתק, היא המשמעות העסקית שיש להבדל בין הופעה בשורה הראשונה לשנייה או בין העמוד הראשון לשני בתוצאות חיפוש, ההבדל בין מקום ראשון לשני יכול להסתכם בפרטים קטנים. באליפות העולם האחרונה באתלטיקה בדקתי מה הפריד בין מקום ראשון ותהילת עולם, לבין מקום שני ושיכחה. סנטימטרים ומאיות שנייה.

לא במקרה קבעתי את הסדנה הקרובה של "7 מפתחות למומחיות עסקית" ל-11.11.11. מודל שמשלב רעיונות ניהול שלמדתי לא מזמן אצל מספר 1 בעולם – אנתוני רובינס, עם מודל  וכלי אימון שלי, ששימוש בכל אחד מהם יקפיץ אתכם לליגה אחרת.

להוביל פירושו ללמוד ולעשות עכשיו, מה שאחרים יעשו בעוד כמה חודשים או שנים.

"אחרי החגים" זה עכשיו! כל שנדרש זה להיכנס ל-www.ariemali.co.il, להירשם ל"7 מפתחות למומחיות עסקית", ולהגיע ב-10-11.11.11 בשעה  08:30 לבית חיל האוויר בהרצליה.

תגיות: 7 מפתחות, אימון אישי, אנתוני רובינס, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

בשבוע שעבר השתתפתי בחגיגת תורה בכיתה ב' של הבן שלי. כשהגענו הביתה התפתחה בינינו שיחה מעניינת בנושא: ואהבת לרעך כמוך. בטקס קבלת  ספר התורה, חזר שוב ושוב סיפור הלל הזקן, שתימצת את התורה כולה על רגל אחת: אל תעשה לחברך את ששנוא עליך. רוב הילדים, כמו גם המבוגרים, תופסים את הגישה הזאת בטעות כעסקת ברטר. לא  כדאי לי לעשות לחברי מה ששנוא עליי, כדי שגם הם לא יעשו לי את אותו הדבר.

חברות גדולות נוהגות לתרום לקהילה ולעשות מזה רעש גדול בעזרת מערכת יחסי הציבור שלהם, הם מניחות שכאשר הלקוחות ישמעו כמה הם תורמים לנזקקים ולפריפריה, יקנו את המוצרים והשירותים שלהן. אני מברך על כל שקל שנתרם לנזקקים, אבל כששמים את התרומות בפרופורציה לסכומים שאותן חברות שודדות מאיתנו בקופות הסופרמרקטים או  בדמי ניהול מטורפים, מתברר שמדובר במהומה גדולה על כמעט לא מאומה. התרומה לקהילה מתבטאת בשברי אחוזים מהרווחים של אותן החברות. אהבת לרעך כמוך, זה לתת בלי להתנות זאת בשום תמורה, וזה כולל גם יחסי ציבור. תן פשוט כדי לתת, משום סיבה, לא בשביל שיקנו ממך משהו אחר. נהג שפגע וברח צריך לעצור ולעזור לנפגע, לא בשביל לקבל עונש מופחת, אלא בשביל להציל חיים. החיים הם לא עסקת ברטר.

 מספר חודשים לפני המחאה הצרכנית, השתתפתי בקורס אימון עסקי שכותרתו: איך להפוך את הלקוחות שלך לאוהדים. המסר ברור: אתם לא רוצים לקוחות, אלא אוהדים. כי לקוחות באים והולכים. אוהדים נשארים. כשראיתי בחור מבני ברק גורם למאות אלפי לקוחות להחרים מוצרי "תנובה", ואת "אוסם" וחברות הסלולאר מורידות מחירים עוד לפני שנדרשו, הבנתי שהלקוחות כבר מזמן לא אוהדים, במקום לכבד אותם ולתת להם מה שהם צריכים במחירים הוגנים, החברות הונו אותם וגזלו מהם כמה שיותר כסף עבור מוצרים ושירותים שאת חלקם הצרכנים בכלל לא צריכים.

גישת האימון שלי נשענת על התפיסה ש"החיים הם משחק", ולכן שינוי כללי המשחק הם בשבילי בשורה שאני מחכה לה שנים רבות. סדנת "7 מפתחות למומחיות עסקית" שאנחה ב-10-11.11.11 בבית חיל האוויר בהרצליה, היא תהליך חווייתי מלמד ופרקטי, שמיועד לבעלי ומנהלי עסקים, ולכל מי שיש לו חלום לפתוח עסק בעתיד, ולהתפתח בעצמו.

היום, יותר מתמיד, אני בטוח שסוד ההצלחה העסקית היא: הפיכת לקוחות לאוהדים. זו לא סיסמא שהגה קופירייטר, אלא מישנה סדורה שבנויה מ-7 צעדים, ותמציתה יצירת תרבות שתכליתה לתת ללקוחות שלך מה שהם צריכים,, יותר ממה שהם רוצים, ולא למכור להם מוצרים ושירותים שאתה בעצמך לא היית קונה. כללי המשחק השתנו. אמץ אותם לפני המתחרים שלך, ופעל על פיהם. למד איך להוסיף ערך ללקוח בכל אינטראקציה.

איך?  "7 מפתחות למומחיות עסקית"

מתי? בחמישי-שישי הבא 10-11.11.11

איפה? בבית חיל האוויר בהרצליה.

פרטים והרשמה: www.ariemali.co.il

גילת 054-2999113

תגיות: אימון עסקי, אנתוני רובינס, אריה מליניאק, הרצאות, סדנת אימון למנהלים, סדנת אימון עסקי

מי שהזדמן בזמן האחרון לסניף בנק או לתחנת שירות של אחת החברות הגדולות, לא יכול שלא לחוש בצניחה ברמת השירות. אם בשנה שעברה המתנתי רבע שעה שיתקינו לי דיבורית במכונית, היום צמצמו את מספר המתקינים וחיכיתי שעה ורבע. מי שהיה רגיל להמתין 15 שניות עד שיזכה למענה טלפוני, מחכה 3 ו-4 דקות. סניף הבנק מזכיר לי בזמן האחרון את קופת חולים של לפני 30 שנה. אנשים לוקחים מספרים ויושבים בתורים. סניפים וסוכנויות דואר נסגרו בשם ההתייעלות, והלקוחות השבויים חזרו להמתין חצי שעה. לא פחות מעצבן, שעל הפקידים ששרדו הטילו מטלות נוספות וחדשות, שהפכו אותם מנותני שירות לאנשי מכירות. 

חברות לא מתחרות יותר ברמת השירות, רק בכסף. עוד כסף לבעלי המניות, כסף למנהלים הבכירים, פחות נותני השירות, פחות כסף לשכר עבודה. בלחץ המחאה מורידים מחירים, ולכן מפטרים עובדים ואין מי שייתן שירות, לקוחות עוזבים, מקטינים את הרכישות ולכן ההכנסות יורדות, ומפטרים עוד עובדים והשירות שוב יורד.

ההתייחסות הכמעט יחידה ואטומטית של רוב החברות למחאה הצרכנית היא עצירת כל הוצאה שלא מכניסה כסף מיידי: שירות, פרסום, פיתוח ומחקר. גם מי שלא קיבל איומים מהתאחדות הסטודנטים או מארגון צרכנים אחר, מתכווץ ונכנס למגננה. מי שדרך על הלקוחות שלו ותיחמן אותם, יודע שהם בדרך אליו לגבות את התשלום על העלבון.

עכשיו יותר מתמיד, מנפולציות, חוסר שקיפות ו"תרגילי שיווק גאוניים" - OUT. מי שמביט קדימה ורואה במחאה הצרכנית הזדמנות, משקיע כל מה שנדרש כדי להפוך את הלקוחות שלו לאוהדים. אנשים לא מוכנים יותר לקנות "מבצעים", שיסתיימו כשאחמדיניג'אד יגיד משהו. התקשורת משווה כל יום מחירי מוצרים בדימונה, תל אביב ולונדון. כשהצונאמי יגיע באמת, יינצלו רק המקצוענים שיידעו להפוך את הלקוחות לאוהדים. כי לקוחות באים והולכים, אוהדים נשארים,

איך עושים את זה? בתהליך בן שבעה צעדים, בו תלמדו שלהרוויח כסף והרבה, משתלב מצוין עם התנהלות שקופה והוגנת. הניהול עבר מספר מהפיכות: מדידת תוצאות, מדידת פעולות, הצגת לוח התוצאות, כל חלק בארגון הפך למרכז רווח, והשלב הבא כבר כאן: כל יחידה תנוהל כעסק, על פי מודל "שבעה מפתחות למומחיות עסקית". שילוב גישת האימון של אריה מליניאק, עם עיקרי תורת ה-Business Mastery של אנתוני רובינס.  10-11.11.11 בבית חיל האוויר בהרצליה.
    

22 מקומות נותרו לסדנת "שבעה מפתחות למומחיות עסקית", שמשלבת את גישת האימון של אריה מליניאק, עם עיקרי תורת ה-Business Mastery של אנתוני רובינס.  10-11.11.11 בבית חיל האוויר בהרצליה.

מה למדו, חוו ולקחו מהס דנה משתתפי סדנאות קודמות?  www.ariemali.co.il

תגיות: אימון אישי למנהלים., אימון מנהלים, אימון עסקי, אריה מליניאק, ניהול עסקי, סדנת ניהול, קאוצ'ינג, שבעה מפתחות למומחיות עסקית

לכובע שלי שלוש פינות

 1. עודד קטש:

אני יודע מה זה להיות מאמן, כשהקהל והתקשורת יושבים לך על הראש. אתה מאבד את הסמכות, כי לשחקנים ברור שהצ'אנס שלהם להינצל, זה להפסיד ולהפיל את האשמה עליך. גם להנהלה ברור שאם הם לא יעשו משהו, האוהדים יגיעו אליהם. 

אז למה הנהלות לא מפטרות מאמנים? כי אף אחד לא רוצה להיות האיש הרע, וזה גם עולה הרבה כסף. דני קליין רדף אחרי עודד קטש שנים, וניהל איתו מו"מ גם כשהיה תחת חוזה בגלבוע. מי ש"חייב" להחתים מאמן "בכל מחיר", החתים אותו אחרי עונת אליפות ושילם כל מחיר. קליין לא נתן לעובדות לקלקל לו את הסיפור, ונתן לקטש צ'אנס נוסף אחרי עונה כושלת. לתת עוד צ'אנס זה בסדר, אבל בשביל להצליח במועדון בו כשלו פיני, צביקה, אפי, וארז, צריך להיות קצת יותר משחקן עבר מוכשר. מתי דני קליין יבין, שכוס קפה עם ארז ופיני ב"כפית", לא הופך אף אחד למומחה בכדורסל.

מרוב דאגה לעתיד הכדורסל בגליל, אוחיון וקטש ארזו את הפקלעך ונדדו לגלבוע. לכדורסל בגליל, תודה לאל, שלום. אגב, גם הכדורסל בגלבוע המשיך להתקיים, אחרי שקטש עזב אחרי עונת אליפות. לא נעים, לא נורא.

ההתעקשות שלי בזמנו, לא לאפשר לקטש לאמן ללא תעודה אל הייתה על רקע אישי. חתיכת נייר לא משנה הרבה, אב אימון זה לא חלטורה, אלא דרך חיים. אחרי שלקח שנים לעשות סדר בתחום, אסור לתת לכל מערכת ההסמכות להתפרק, ועוד בשביל מי? אני שייך לדור מאמנים שהיו מוציאים בכל קיץ אלפי דולרים, ונוסעים להשתלמויות בכל העולם. אם היינו מלקטים שם איזו תובנה, בדל תרגיל או שיטת אימון, היינו מאושרים. כשאני שומע שבחור צעיר, שלא אימן בחייו קבוצת ילדים, מתעקש לא ללמוד אלא אם יסללו לו שביל קיצור, לאיש כזה אסור לתת לאמן, ולו בגלל שהוא משמש מודל לחיקוי לאחרים.

מאמן הוא לא סוג של שחקן משופר, כמו שמטוס אינה מכונית משודרגת. לא חשבתי שקטש הוא מאמן גרוע, אלא שבהוויה שלו הוא לא מאמן. ספק אם היה פונה לאימון, אילו היה לו משהו יותר מעניין או מכניס לעשות לאחר הפרישה. אין לי ספק שהיום, אחרי 7 שנות אימון, הוא מבין מה היה חסר לו בתחילת הדרך. רק שעכשיו המצב קשה יותר.

 

2. הנהלת הפועל ירושלים:

אני מנסה להבין מה קורה בירושלים, ולא מסוגל. אפשר לטעון שאין ישראלים, אבל עמית שמחון, שקרע את ירושלים לגזרים השבוע, חתם שם בעונה שעברה רק בגלל קטש, ולא קיבל דקת משחק. אורי קוקיה, שיכול לתת ריבאונד ולחימה בקבוצה הכבויה, לא קיים. כאילו שעוד שלשה של בראדלי, תציל את המולדת. אני מנסה (ולא מצליח) להבין את הדיבורים על אנרגיות, לא התחברנו, לא נכנסנו למשחק. ממתי כדורסל הפך למדע בדיוני? האם השחקנים יודעים מה הם אמורים לעשות? על מה עובדים באימונים, ומה הקשר למה שניראה במשחק?

אימון זו דרך חיים, לא עוד עיסוק לשחקן אחרי הפרישה, כי אין לו משהו יותר מעניין לעשות. חלק מהבעיות של הפועל ירושלים ומכבי ת"א, נובעות מכך שהמאמנים שלהן היו בנבחרות בזמן שהקבוצה נבנתה. כשמאמן שנוכח פיזית בישיבות הנהלה, זה לא דומה להתייעצויות ליליות בטלפון. אני מזכיר עוד כותרת מעונה שעברה, מנוסחת בשיא העדינות: ירושלים טעתה כשלא החתימה את אריק שיבק. הניסוח היה צריך להיות: גם אם דני קליין האמין שזה ישתלם שיווקית, רק עיוור וחירש שעבר כל כך הרבה טראומות, מוותר על מאמן יסודי כמו שיבק.

קורה שטועים, אבל הטפטופים של גורמים שמקורבים להנהלת ירושלים בימים האחרונים לתקשורת, שהם מצפה מקטש שיתפטר, הם בגדר שערורייה. למה הם מטפטפים? בשביל שהם לא ייצאו הרעים שמפטרים. בשביל שקטש ייקח על עצמו את כל הכשלון. בשביל שהוא לא יעמוד בלחץ, יתפטר, ויוותר אולי על חלק מהפיצויים? עודד, אל תתפטר בשום אופן. רוצים? שיפטרו אותך. גם אם לא הצלחת, עשית את הכי טוב שאתה יודע. מי שטעה, שישלם. 

3. התקשורת:

מי שמשך הכי הרבה תשומת לב במשחק הביזיון נגד אשקלון, היה בחור שעמד ביציע עם שלט "קטש תתפטר". נער אחד עם שלט קטן, קיבל מבמאי השידור קלוז-אפ אחרי כל החטאה / איבוד כדור ירושלמי, או תפיסת ראש של קטש. עודד ידע שיש עליו מצלמה קבועה, שמחכה לכל הבעת כעס, ואולי זו אחת הסיבות שהוא ניראה אדיש יותר מבדרך כלל. המופע הכאילו אדיש של עודד הוא גם בעיה. איך אפשר לצפות משחקנים שיזנקו על כדורים אבודים, כשהמאמן עומד בחיבוק ידיים, תרתי משמע.

הילד עם השלט הוא הדפני ליף של מלחה. כמו שהוא לא מבין למה בדיוק המאמן צריך ללכת הביתה, גם היא לא מבינה מה קרה שההמונים הולכים אחריה, למרות שספק אם היא בכלל יודעת מה כתוב בדו"ח טרכטנברג. ילד אחד עם שלט קטן מספיק כדי לצעוק מה שרוב הפרשנים, הכתבים והמומחים יודעים, חששו להגיד במפורש: המלך הוא עירום. גם יתר בית המלוכה הוא פיקציה. הצד החיובי הקטן היחיד עד עכשיו, מזל שגומא אגיאר לא בארץ.

תגיות: אימון אישי, אריה מליניאק, דפני ליף, הרצאות, ידיעות אחרונות, עודד קטש, קאוצ'ינג

בסוף השבוע שעבר הנחיתי סדנת "שבעה מפתחות למומחיות עסקית".  השתתפו בעלי עסקים, מנהלים מחברות, מנהלים מארגונים, אנשים שיש להם רק רעיון לעסק, וגם מנהלת בית ספר אחת. שלי קרן, מנהלת חטיבת ביניים ברמלה, פנתה אליי לפני מספר שבועות, וביקשה שאעזור לה בפרויקט ניסויי שמשרד החינוך מריץ בבית הספר. המטרה: להקנות למורים מיומנויות אימון, לעזור להם בהתמודדות עם סביבה לא קלה.

למרות שאני עובד בעיקר במגזר העסקי, לא היה לי ספק שאותו אימון שעובד מצוין עם מנהלים באינטל ובנק הפועלים, יעבוד גם עם מורים ותלמידים ברמלה. הזמנתי את שלי להשתתף ב"שבעה מפתחות" כדי שתבין ותפנים את עיקרי גישת האימון, ותנחה אותי בחיבור התובנות למטרות הניסוי שנערך בבית הספר. באמצע הסדנה היא נאלצה לעזוב כדי לטפל במשבר באחת הכיתות, וכך הגעתי לרמלה לפני יומיים כמעט ללא הכנה.

35 מורות צעירות ומבוגרות, דתיות וחילוניות, הגיעו לאולם הכדורסל של בית הספר עם לא מעט חששות. אבל מרגע שהתחלנו לפעול המחיצות הוסרו, התובנות נפלו כמו מטר אסימונים, ובתום שעה של תרגול במגרש הכדורסל, עברנו לשיחה בחדר המורים. הפעילות שתוכננה לשעתיים, גלשה ליותר משלוש שעות מרגשות. קהל כזה לא היה לי בשום סדנת מנהלים. זה היה בסך הכל מפגש היכרות, אבל המורות נכנסו לעניינים עד הסוף, ובתום הפעילות לקחו על עצמן מטלות מתוך הרעיונות שעלו:

האוטומט לוקח אותנו ל"יד החזקה", אבל כדי לשפר תוצאות נדרש לתרגל את ה"יד החלשה". עלייה לרמה הבאה דורשת שינוי גישה ומשמעותה: לא מספיק שבית הספר יעביר ידע, אלא לקחת אחריות על התוצאות שהתלמידים יפיקו מהידע שירכשו.  גישת המשחקיות שלי מספקת פתרונות פשוטים לבעיות גדולות. החידוש בתחום העסקי הוא משחק אשר שמו: "להפוך את הלקוחות לאוהדים". הלקוחות של בית  הספר הם התלמידים וההורים. מי  שיצליח להפוך אותם לאוהדים, ישחק אותה בגדול.

מהמשובים שקיבלנו מהמורים אפשר להניח, שעשינו בהצלחה את הצעד הראשון: להפוך את המורים לאוהדים. בסך הכל שלוש שעות פעילות, וניכר כבר שינוי מחשבתי שמתורגם לפעולות. אם יש דרך בה אתם יכולים לסייע לקידום הפרויקט, אתם מוזמנים לפנות אליי דרך האתר / הבלוג / דף הפייסבוק שלי. כל רעיון יתקבל בברכה, כי האתגר שהצבתי לעצמי הרבה יותר גדול מפרויקט בית ספרי – להפוך את חטיבת הביניים "נווה יהונתן" ברמלה, למודל לבתי ספר נוספים בכל הארץ.

אתם מוזמנים 

לעיין במשובים שהתקבלו מצוות בית הספר, ולהעביר את זה הלאה. כי צדק חברתי זה גם לקחת אחריות!

http://www.facebook.com/ariemali?ref=ts

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות, שבעה מפתחות למומחיות עסקית

סוף-סוף הסתיימה השביתה ב-NBA. האם אפשר היה להגיע לאותן תוצאות גם בלי שביתה? כנראה שלא. לפעמים פותחים במלחמה, רק בשביל לגמור את התחמושת שפג תוקפה. האם אפשר היה לסיים את ההשבתה בזמן קצר יותר? בודאי שכן. מדובר בבעלי קבוצות מיליארדרים, שקונים קבוצות ספורט מקצועניות כצעצועים, ומשלמים מיליוני דולרים לעונה לשחקנים, שלא תמיד שווים את הכסף שהם מקבלים. בשורה התחתונה, אין בארצות הברית הצדקה כלכלית וספורטיבית ל-30 קבוצות כדורסל מקצועניות, ועכשיו בעלי הקבוצות יגלו שהסיבה להפסדים שלהם עד היום לא הייתה לא רק שכר השחקנים, אלא ניהול גרוע.

מהזווית הישראלית, טוב שההשבתה ב-NBA. הסתיימה. היא הביאה גל של פליטים לאירופה, ושיבשה את כללי המשחק. קבוצות יורוליג שהחליטו לא להיות חלק מהקרקס, ולא החתימו שום שחקן NBA, לא ייפגעו עכשיו. קבוצות שהחתימו פליטים, אבל רק לעונה שלימה, בתנאי שהשחקנים ייקחו סיכון גם עליהם ויפסידו עונה אם ההשבתה תסתיים, הרוויחו. היו קבוצות, ומכבי ת"א אחת מהן, שהאופק שלהם הואעצים  ניצחון במשחק הקרוב, שיתמודדו עכשיו עם מצב מסובך. אמנם מכבי לא ירדה לרמה של בולוניה, שניסתה להביא את קובי בריאנט לכמה משחקים, אבל עכשיו היא תישאר ללא רכז מוביל. פליימייקר הוא לא עוד שחקן, וכאשר המחליף שלו הוא בן 34 ואתה משחק בשלוש מסגרות, זו בעיה כפולה. פרמאר היה אחראי ישירות לפחות לשני נצחונות גדולים ביורוליג, ופאפאלוקאס, שמעכשיו הופך לשחקן משמעותי במכבי, לא שיחק נגד מילאנו אפילו דקה. ללא פרמאר יוגב אוחיון וטל בורשטיין יכולים לצפות שילחצו אותם יותר.

פרמאר עוזב וגם עומרי כספי לא יגיע בינואר. מהתגובות של מכבי ת"א אפשר היה להבין שהם לא בטוחים שהם צריכים אותו. העמדה שלו עמוסה, צירוף של כספי היה עלול לפגוע בכימיה ולקחת דקות מאליהו, בלו ופניני, ולעלות הרבה כסף. בסופו של דבר אילו השביתה הייתה נמשכת, מכבי ת"א לא הייתה יכולה להרשות לעצמה שעומרי לא ישחק אצלה, וקבוצות אחרות לא היו יכולות להרשות לעצמן שכספי כן ישחק אצלן. מצד שני, לאירופה היה מגיע גל שחקנים הרבה יותר טובים מפרמאר וכספי, והתרומה היחסית שלהם הייתה יורדת.

אז תודה לדיויד סטרן, לשחקנים ולבעלים, שירדו מהעצים הגבוהים שטיפסו עליהם. שחקנים לא שווים עשרות מיליונים, והגיע הזמן שאוהדים יפסיקו לקנות כל זבל שמוכרים להם, והספורט יחזור להיות מה שהוא אמור להיות: רק ספורט. 

    לפעמים די במשפט אחד, כדי לחולל שינוי גדול בחיים. את המשפט הזה שמעתי לפני חצי שנה מאנתוני רובינס, ואז הוא נשמע באוזניי כמו שורה שכתב עבורו קופירייטר מבריק: "אתם לא רוצים לקוחות, כי לקוחות באים והולכים. אתם רוצים אוהדים, כי אוהדים נשארים".

    חודשיים אחר כך זה נשמע כבר כאילו נכתב לקראת המחאה החברתית העולמית. משטרים שדרכו על האזרחים, קרסו כמגדלי קלפים. חברות ענק שזלזלו בלקוחות ותיחמנו אותם, חטפו מכות קשות. כללי המשחק השתנו, ומי שלא צפה את ההתפתחויות ולא קרא נכון את המחאה, אובד עכשיו עצות.

    בשבוע שעבר קראתי ב"דה מרקר" ראיון עם מנכ"לים, מנהלי שיווק ופרסום של חברות גדולות, מבלולבלים. הכותרת: "אנחנו לא יודעים מה הלקוחות רוצים". וואללה? האם הם באמת לא יודעים מה הלקוחות רוצים? האם הם לא יודעים שהלקוחות רוצים שקיפות והגינות? האם הם לא יודעים שהלקוחות לא מוכנים שיימכרו להם אריזות עם שקערורית מלמטה, שלא יוסיפו זעתר ב-5 אגורות, בשביל להעלות את מחיר הלאבנה ב-4 שקלים, האם הם לא יודעים שנמאס לכולם לקבל "מתנות" שלא שוות גרוש, בשביל לדחוף לנו מוצר שאנחנו לא צריכים באלפי שקלים, ושדה מוקשים בסעיפים קטנים בתקנון שאף אחד לא מסוגל לקרוא. האם הם לא יודעים את כל זה?

    הם יודעים הכל. מה שהם לא יודעים, זה איך לעבוד עלינו. למרות המחאה הצרכנית החברות הגדולות ממשיכות להעלות מחירים, דמי ניהול, ולהשתמש בפרסום מטעה. אבל אפשר  גם אחרת. שני סרטוני פרסומת שרצים עכשיו בטלוויזיה, מוכיחים שחכמים משנים כיוון והולכים נד המגמה.

    בנק מזרחי זיהה את היחס המנוכר לו זוכים לקוחות הבנקים, שכמעט גורשו מהסניפים וגם נשלחו לבצע פעולות באינטרנט,הכל כדי שאפשר יהיה לפטר כמה מאות פקידים ולהגדיל את הרווחים, חלק גדול מהלקוחות נמנע משימוש ברשת, שיחות הטלפון מנותבות למרכז שירות, ואלו שחזרו לצערם לקבל שירות בסניפים, לוקחים מספרים ועומדים שעות בתורים ארוכים. בנק מזרחי זיהה את התופעה, והלך נגד המגמה. מרגיש בדד בבנק שלך? שואל דביר בנדק, בוא אלינו. אותנו אתה לא מטריד, נדבר ונפגש איתך בשמחה.

   כל חברות הביטוח וההשקעות מפרסמות לקראת סוף שנת הכספים את קופות הגמל וההשתלמות שלהן, ומתרכזות בתשואות ודמי ניהול. חברת הביטוח "מגדל" זיהתה את הבלבול של הלקוחות, שמתקשים להבין כמה יש או אין להם, והיא מפרסמת את האתר שלה. מה מיוחד בו? הוא כתוב בשפה שמובנת לכל. תבדוק מה יש ומה חסר לך, תרגיש בבית ותבצע פעולות. הפוקוס על הלקוח. להפוך אותו לאוהד. כי לקוחות יבואו וילכו, אוהדים יישארו.

איך עושים את זה? איפה לומדים את זה?

"שבעה מפתחות למומחיות עסקית" - 2-3 בפברואר 2012.

www.ariemali.co.il

         ,

אם תדפדפו קצת ממדורי הספורט לעמודי הכלכלה, תגלו שבעלי קבוצות, וגם חברות שמעניקות חסויות לקבוצות כדורגל וכדורסל, נכנסו לאחרונה לקשיים, ומחפשות הסדרי חוב עם נושים. השחקנים והמאמנים יכולים, לכאורה, להמשיך לעבוד בשקט. הם נהנים מהגנה של הבקרה התקציבית. בעל בית שלא ישלם, יקנסו אותו ויחלטו לו בטחונות. בפועל, קבוצות דוחות תשלומים, ונשארות בחיים.

השבוע מלאו עשר שנים לטרגדיה הגדולה בספורט הישראלי מעולם: רובי שפירא, הבעלים של הפועל חיפה, שם קץ לחייו. אין ספק ששפירא הרוויח כסף בעסקים והפסיד אותו בכדורגל. בית"ר ירושלים הייתה  אחת הסיבות לקטסטרופה הפיננסית של ארקדי גאידמק. לגאידמק היו אינטרסים. את רובי הניעה אהבה נטו למועדון. שניהם שילמו עד הגרוש האחרון.

תקרת שכר תבטיח לא רק תחרות הוגנת בין הקבוצות ואת שכר השחקנים, אלא תגן על המועדון מפני בעלים חסרי אחריות, ולא פחות חשוב – תגן  על הבעלים מפני עצמם.

תגיות: אריה מליניאק, הרצאות, חדשות הספורט, סדנאות למנהלים, ערוץ השפורט, קואצינג

      בשבוע שעבר טיפלתי במחאת רבני פתח תקווה, נגד פתיחת אצטדיון הכדורגל החדש בשבתות. קבלתי, הרבה תגובות, גם מחילוניים וגם מדתיים, כולל מ"המחותנים" עצמם. אז למען הסר ספק, אין לי דבר נגד דת ולא נגד דתיים. יש לי הרבה נגד רבנים, שמנסים לקבוע  כללים ואורח חיים לאנשים שאינם דתיים, ולא רק בספורט. אם הרבנים יפסיקו לבדוק מתי משחקים כדורגל, אני לא אבדוק כמה בתי כנסת יש בפתח תקווה. הביקורת על גודל האצטדיון בפתח תקווה מקובלת עליי מאוד. למיטב זכרוני היה אמור לקום בפתח תקווה אצטדיון בקיבולת של 10,000 מקומות בערך, שזה בערך פי ארבעה מהדרוש למכבי והפועל פ"ת.

       אני לא מאמין שהגדילו את האצטדיון בפ"ת בגלל שיו"ר ההתאחדות גר שם. זה לא מתקבל על הדעת. אבל המתקן הזה יהיה מלא אולי 4-5 פעמים בעונה. לא נורא. לפני 20 שנה היה שטפון ענק בנחל איילון. נתיבי איילון נסגרו לכמה שעות, וכולם התנפלו על שר התחבורה איך יתכן שלא מושקעים מאות מיליונים בהעמקת הערוץ. מאז לא היה אפילו שיטפון אחד באיילון, וגם סגירה של כמה שעות אחת לכמה שנים אינה בגדר אסון. אותו דין לגבי 2000 מתוך 10,000 אוהדים של בית"ר ירושלים, מכבי והפועל ת"א, או מכבי חיפה, שיגיעו פעמיים בשנה במקרה הקיצוני, ויישארו מחוץ לאצטדיון. מה קרה? זה שווה השקעה נוספת של עשרות מיליונים בהרחבת אצטדיון בפתח תקווה? 1,500 איש שמגיעים בדרך כלל למשחקי ליגה בפתח תקווה, ניראים גרוע יותר ככל שהאצטדיון גדול יותר. להוציא 200 מיליון שקלים על אצטדיון שהוא לא אצטדיון לאומי, כאשר כל תקציב הספורט של ישראל הוא 80 מיליון, זו הגזמה פראית.

      ולעניין השבת. אני אישית מעדיף להיות עם המשפחה בשבת, אבל יש אלפים שמעדיפים כדורגל בשבת. עו"ד לינצר, ששלח בשבוע שעבר לעירייה את מכתב הדרישה   לסגור את האצטדיון בשבת, טוען שהוא אוהד מכבי פ"ת ונמנע ממנו לצפות במשחקיה. לא מדויק. מכבי פ"ת משחקת חלק ממשחקיה באמצע השבוע, ומעניין מתי הוא הלך לאחרונה למשחק באמצע השבוע. לעמוד על זכות שאתה לא מתכוון לממש, זה לא רציני. וגם הטענה שהיכל נוקיה סגור בשבת היא לא מדויקת. מפגש בטניס בין רוסיה לישראל התקיים בנוקיה בשבת. מצידי שההתאחדות תעביר את כל המשחקים לאמצע השבוע, לא הרבנות. וגם אם נמנע מאדם דתי לראות משחק כדורגל, שלא יתלונן. זה המחיר הכי קטן שהוא נדרש לשלם, כשהוא בוחר באורח חיים מסורתי או דתי. יש מגבלות הרבה יותר חמורות מ-ויתור על משחק כדורגל בשבת, ואני לא רואה בכך אסון. אסון זה כאשר אדם חילוני מרמת גן, שאין ידו משגת לקנות מכונית (יש כאלה), לא רואה את בניו  חודש, כי הוא לא יכול לנסוע באוטובוס בשבת לטבריה. אז בבקשה להירגע.      

תגיות: אריה מליניאק, הרצאות, מליניאק ברביעי, סדנאות למנהלים, ספורט

לפני שלושה ימים הגיע אליי מכתב מכתובת לא ידועה בחו"ל. מכתב שמגיע מחו"ל מעורר תמיד סקרנות. מכתב מכתובת לא ידועה בחו"ל, מעורר חשד. חבילת נפץ? על המעטפה יכולתי לזהות את כתב ידי, מה שגרם לי לבלבול גמור. מה זה? לא הגיוני. לקח לי כמה דקות להיזכר, שבמאי האחרון, לפני חצי שנה בערך, בסיום סדנת "Business Mastery" של אנתוני רובינס, התבקשתי עם יתר המשתתפים, לכתוב  לעצמי מכתב. גם אני נוהג לפעמים להציע למשתתפי הקורסים והסדנאות שלי, לכתוב לעצמם מכתב, שיישלח אליהם כעבור מספר חודשים.

התרגיל הזה תמיד עובד. ראשית, ההפתעה גמורה. שנית, זה מאפשר לנו לבדוק כמה אסימונים נפלו למקום הנכון. שלישית, להיות נוכח למה שנחשב לבלתי אפשרי, והפך לניסים ונפלאות בחיינו. מאחר שחנוכה הוא חג הניסים, רציתי לשתף אתכם בניסים שהתחוללו בחיי מאז שכתבתי את המטרות שלי ועד היום.

המטרות שכתבתי ב-9.6.11 והסטטוס שלהן ב-22.12.11:

אבנה ואנחה סדנה בת יומיים או שלושה, בה אלמד את עיקרי גישת האימון שלי, משולבים בתובנות הניהול של אנתוני רובינס – בוצע.

200 איש בכל סדנה – ממוצע ההרשמה לסדנה החדשה 96 אנשים.

תתקיים סדנה בכל חודשיים – התקיימו שתיים, אחת נדחתה מסיבות רפואיות. מעתה הקצב יישמר לאחת בחודשיים.

30 משתתפים ימשיכו למפגשים דו שבועיים – מפגשי ההמשך יתחילו אחרי הסדנה הקרובה ב-2-3 בפברואר 2012.

אוסיף ערך ללקוחות – המשובים מצוינים. בוגרים מדווחים שהם קיבלו ערך רב ופרקטי, שהם מיישמים להגדיל את העסקים וההכנסות שלהם.

מערכת הרשמה אינטרנטית חדשה – פועלת.

אבנה את תוכנית האימון החדשה שלי סביב רעיון המשחק – בסדנה הקרובה אני עושה צעד ענק קדימה, ומשלב סדנת מגרש חווייתית בסדנת הבסיס. תוכנית האימון תתמקד במשחק, ככוח המניע בני אדם בכל תחומי החיים.

רשימת לקוחות פעילה: כרגע עומדת על כ-7,000. המטרה: 25,000.

להקים צוות מצומצם של עד 10 יועצים שאני סומך עליהם – יש כבר 4. 

לקדם את השיווק באינטרנט – שניים מהיועצים שבחרתי שותפים במשרד פרסום חדש שהם מקימים מבראשית: מירן פכמן – קופירייטר, ויגאל חזן – קריאייטיב. 

הקמת צוות מומחים שילווה את תוכנית ההמשך -  שישה כבר הבטיחו השתתפותם: 

אבי עידן – מאמן מכירות מדהים

אבי זיתן – יועץ אסטרטגי לשיווק

גדעון עמיחי – יצירתיות וחדשנות זכה ביותר פרסים בינלאומיים מכל פרסומאי.

דורון אלטשולר – מנהל שירות ארצי HP

ד"ר שמי שגיב – מומחה בינלאומי בתחום הקשר בין גוף לנפש בעסקים.

אירית שבח –  עד לפני מספר חודשים מנהלת מרכזים לוגיסטיים ומשא"נ ב"תנובה".

הפעילות החדשה לא תבוא על חשבון גידול בסדנאות והרצאות בארגונים – הפעילות במודל החדש הביא הרבה עבודה נוספת בחברות וארגונים.

הרחבת התרומה לקהילה – פרויקט ניסויי מדליק בבית ספר "נווה יהונתן" ברמלה, מבוסס על אותם עקרונות האימון העסקי שלי. מוזמנים לעקוב בפייסבוק. 

 הגענו לדיל:

אתם כותבים לעצמכם מכתב.

מפרטים את המטרות שתקבעו לעצמכם ב-2012.

ככל שתהיו מפורטים וספציפיים, כך יגדלו הסיכויים שהדברים יקרו.

טפלו בכמה תחומים בחייכם.

בדקו איך השגת היעדים, תשפיע על הסובבים אתכם.

הכניסו את המכתב למעטפה. רשמו עליה את כתובתכם.

מסרו את המעטפה לחבר או לחברה, ובקשו מהם לשלשל את המכתב לתיבת דואר

ב-15 בדצמבר 2012.

כשתגלו בעוד שנה את המכתב בתיבת הדואר, אולי תחששו תחילה שקיבלתם מעטפת נפץ. כשתראו את כתב ידכם על גבי המעטפה, תירגעו ותיזכרו במכתב שכתבתם  בחנוכה 2011. כשתפתחו את המעטפה תיווכחו בניסים שקרו לכם ב-2012.  

ויש גם בונוס: אם אתם רוצים לשחק משחק גדול, עבדו בצוות עם חברים נוספים, ותחגגו ביחד את  פתיחת המעטפות בחנוכה הבא.

הנה לכם חוויה שלא עולה כסף, גוזלת רק כמה דקות מזמנכם, ומחוללת פלאים!

שמעתם על עסקה משתלמת מזו?

  www.ariemali.co.il

תגיות: אימון אישי, אימון מנהלים, אימון עסקי. אנתוני רובינס., אריה מליניאק, קאוצ'ינג, שבעה מפתחות למומחיות עסקית

הטרנד האחרון בישראל הוא, העיסוק בהדרת נשים. הדרת נשים היא לא תופעה חדשה, פשוט מיתגו אותה ועשו לה אאוטינג, ומאז היא בכותרות. כנראה שעד שרק מרגע שאתה בחדשות 2 או 10, אתה קיים. 

פתאום ראש עיריית בית שמש גילה שבעירו יש מדרכות נפרדות לנשים ולגברים. איך הוא היה יודע שגברים יורקים על ילדה בת שבע בדרכה לבית הספר, אלמלא היה שומע על כך מכתב חדשות ערוץ 2? 

בני אדם חיים בהכחשה לדברים שהם לא רוצים לראות. מי שמעדיף להתכחש ולהתעלם מהמינוס בחשבון הבנק שלו, זב"שו. כשאנחנו מעדיפים להתעלם מהעובדים הזרים בדרום תל אביב, ומאפליית נשים בבית שמש ובירושלים, רק כי לא נעים לנו לראות את זה, הסוף יהיה שהזבל שנערם בחצר האחורית שלנו, יגיע לחזית.

בצידה השני של אותה מטבע נמצאים חרדים קיצוניים, שגם הם חיים בהכחשה. יורקים על אישה, וטוענים שהם ירקו על עצמם. מנסים לחמוק מלימודי ליבה בבתי הספר שלהם, כאילו כדי לא לבטל זמן לימוד תורה. ומרחיקים נשים למדרכה שממול, כאילו כדי להימנע ממחשבות שיגרמו להם לנאוף.

    הכל חרטה-ברטה. חרדים חיים בהכחשה ובפחד. זו האמת. ככל שהם מתכחשים למחשבות הרעות ולפיתויי החיים, הם רק נתקעים להם יותר במוח. מחשבות רעות הן חלק בלתי נפרד ובלתי נמנע מהוויתו של כל אדם נורמאלי. מי שחזק ומאמין, לא חושש מהתמודדות עם פיתויים. חרדים שנמנעים מלימודי מתמטיקה ואנגלית, שיקדמו אותם בחיים, או מקשר עין או קול עם אישה, הם לא מאמינים.

      מי שבאמת מאמין באלוהים מאמין בעצמו, ולא חושש שלימודי פיזיקה או כלכלה יסיטו אותו מלימוד תורה. מי שמאמין באלוהים לא חושש לראות אישה בביקיני, כי שום דבר לא יגרום לו לסטות מלכבד את אשתו.  

     חרד = מפחד. מאמין = חזק. מי שחרד לא יכול להאמין, כי הוא חלש. אמונה, אמון, אימון, אמן, כולם באים מאותו שורש – א.מ.ן. במקום להקטין את סביבתם, אני מציע לחרדים שיתאמנו. כי הם פשוט מ-פ-ח-ד-י-ם!

פחד אינו בהכרח תחושה רעה. העולם לא מתחלק לפחדנים ואמיצים. כולם פוחדים. אמיצים פועלים גם כשהם פוחדים. אימון מניע לפעולה גם בתנאים של חוסר ודאות ופחד.

האימון הקרוב: 2-3.2.12 במרכז אמנויות הבמה בגני תקווה.

פרטים והרשמה: www.ariemali.co.il

תגיות: אימון, אימון אישי, אימון עסקי, אריה מליניאק, סדנה להתפתחות אישית, קורס

       שמעו סיפור: בראש הועד האולימפי עומד צבי ורשביאק, שהיה גם נציג הועד האולימפי איפה שמחלקים כסף – במועצת ההימורים. לפני 8 חודשים קיבלו שרי הספורט והאוצר את המלצת היועץ המשפטי לממשלה, והדיחו את ורשביאק מהמועצה, מאחר שפעל תוך ניגוד עניינים חמור.

    ורשביאק  לא ויתר ועירער לבג"צ. בנוסף, גם העביר החלטה שלא ימונה לו ממלא מקום, כדי לא לפגוע בסיכויי הערעור שלו. זו הייתה החלטה מטומטמת. היא כמובן לא עזרה לו בערעור, והדבר היחיד שקרה:  לועד האולימפי כבר 8 חודשים אין נציג במועצת ההימורים.

     כשנוחי דנקנר רוצה להעלות את שכרה של הבת שלו, שעובדת באחת החברות שבשליטתו, הוא חייב לדווח לבורסה. אבי לוזון נאלץ למנות ועדת איתור, כדי למנות את בן אחותו, גיא לוזון, למאמן הנבחרת האולימפית. אבל לדרבי יש חוקים משלו: מי לדעתכם יחליף את צבי ורשביאק במועצת ההימורים? אחיו, רענן ורשביאק.

תגיות: אימון, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

את אבי לוזון אפשר לצריך להרשיע ללא משפט בסעיף אחד: טיפשות. ומאחר שעל טיפשות אין עדיין עונש בישראל, הוא חף מפשע, עד שיוכח אחרת. האיש הזה לא מבין את מגבלות תפקידו. הוא ממנה מאמנים לנבחרת, למרות שאינו סמכות מקצועית. את גיא לוזון לאולימפית, שזה מינוי נגוע, אפילו אם הוא מאמן ענק. יש ל-לוזון מה להגיד על השיפוט במגרשים, למרות שהוא לא מבין יותר מאוהד. יש לו רעיונות לבית הדין של ההתאחדות, למרות שהוא מוסד שיפוטי, נפרד כביכול, מההתאחדות.

יורם אוברקוביץ' נאשם בזמנו בארבעה סעיפים, הורשע בשלושה, יצא לסוללת המיקרופונים והמצלמות, והודיע שההרשעה שלו הייתה בעניין טכני (רישום כוזב במסמכי תאגיד!), וחזר לתפקידיו כאילו כלום. צבי ורשביאק, הורשע בזמנו כמנהל מחלבה, במחדל שגרם נזקים של מאות מיליונים ל"תנובה". לאחרונה הושעה ממועצת ההימורים, כי פעל תוך ניגוד אינטרסים חמור. זה לא הפריע לו להוציא הודעה, שהוא פורש ממועצת ההימורים מרצונו, וקופת השרצים לא מונעת ממנו להמשיך בתפקידו כיו"ר הועד האולימפי. אבנר קופל נחקר ברשות המסים בחשד להעלמות מס חמורות. הוא לא חשב אפילו להשעות את עצמו מתפקיד יו"ר מנהלת ליגת על. רשות המסים הודיעה לאחרונה שהתיק הועבר לפרקליטות. קופל, ברוב חוצפתו, הכריז ש"החקירה דועכת", והציג את מועמדותו ליו"ר איגוד הכדורסל.

האינסטינקט אומר לצעוק: תשעה את עצמך. יו"ר התאחדות לא יכול להמשיך בתפקידו, אחרי שנחקר בחשד להטיית משחקים. אבל אז נזכרתי שרוב אישי הציבור שנחקרים, לא מוגשים נגדם כתבי אישום, ורובם יוצאים בסוף זכאים. מה שכן, נגרם להם נזק נפשי וכספי גדול. מצד שני, יש גם צד שני. אנשי ציבור שמורשעים לא שמים קצוץ על אף אחד. היועץ תקשורת שלהם מוציא הודעה, והם חוזרים לעניניהם כאילו כלום.

ההיגיון אומר שאבי לוזון לא טיפש עד כדי כך, שידבר עם משבץ שופטים. שהרי בסוף הוא צריך גם לתדרך את השופט ששובץ, שישרוק לאן שצריך. אבל הגיון זה החוק ה-18, ואנחנו בכלל בחוקה אחרת. אז למה שהוא ישעה את עצמו מתפקיד יו"ר ההתאחדות? בגלל חקירה? איפה חזקת החפות שאמורה לעמוד לכל חשוד עד שהורשע? האם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, השעה את עצמו בעת שנחקר? להיפך, הוא היקשה על החוקרים בכל דרך שהיה יכול. מצד שני, במדינה בה אפשר לשמוע בחדשות של שמונה, מה אומר באותו רגע נחקר, החשודה העיקרית היא המשטרה! אבי לוזון צריך אמנם ללכת הביתה, אבל מסיבות שונות לגמרי.

תגיות: אימון אישי, אימון מנהלים, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, קאוצ'ינג

בגיל 62 כבר פחות חשוב לי מה יגידו. אני רואה איזה שינוי עוברים אנשים בסדנאות שלי, ואני במשימה. החלטתי לא לוותר על אף אחד. בחברות, בארגונים, בעסקים פרטיים, בתחומים נוספים( כמו בבית ספר "נווה יהונתן" ברמלה, שם אני מנחה פרויקט ניסויי על פי המפתחות למומחיות עסקית).

כולם מחפשים את הדבר הבא. כולם רוצים להשיג יתרון על פני המתחרים. המציאות משתנה בקצב מסחרר. כל החלטה היא בעלת משמעות. עסק הוא בעניין של חדשנות ושיווק. ידע לא מספיק, אם הוא לא בא עם כלים ותוכנית ליישום. סדנת מפתחות למומחיות עסקית שאני אנחה ב-2-3 בפברואר 2012, היא פראקטית כי היא משלבת ידע עם כלים, בגישה המתקדמת ביותר, שמוגשת בשפה פשוטה ובהירה לכל.

רוב השוק מתחרה בפרמטר אחד: מחיר, לכן כולם מורידים מחירים. מי שלא גדול מספיק להכתיב מחיר, מוריד אותו עד שמפסיד ונסגר. בישראל נסגר עסק בכל 18 דקות! הורדת מחיר היא רק אפשרות אחת. מי שלא רוצה להוריד מחיר, חייב להעלות ערך. העלאת ערך מגדילה את ההכנסות,  וגם הופכת את הלקוחות לאוהדים.

 אתם לא רוצים לקוחות, כי לקוחות באים והולכים. אתם רוצים אוהדים, כי אוהדים נשארים. איך הופכים לקוחות לאוהדים?בעזרת שבעה צעדים פשוטים. 

• תלמדו מי הלקוחות שלכם עכשיו. מי הם יהיו בעוד 5 שנים. מה הם יצטרכו. איך צופים עתיד, ורוכשים יתרון על המתחרים.
• גם אם אתם מנהלים בחברות וארגונים, תתחילו לנהל את התחום שלכם כעסק, על פי  שבעת המפתחות למומחיות עסקית!
• עסק = חדשנות + שיווק. חדשנות היא בעניין הוספת ערך ללקוחות. תנו להם מה שהם צריכים. תנו להם יותר ממה שהם מצפים. הם יהפכו לאוהדים.
• תוכנית חשובה, אבל יותר חשוב שתהיה לכם מפה עסקית, שתראה לכם איפה אתם נמצאים ולאן בדיוק הולכים. תיצרו בהירות במציאות מעורפלת.
• תובנות הן חסרות משמעות, אם אינן באות יחד עם מערכת  הפעלה. תקבל את החבילה השלמה. מתומצתת.
• מפתח הקסם הוא המשחק. כללי משחק יניעו אותך וישמרו את המומנטום לאורך זמן.
• ומה כבר אפשר לחדש לכם בשיווק ומכירות? תתפלאו. יש גישות חדשניות שלא הכרתם.

        לעוד פרטים ולהרשמה: www.ariemali.co.il

תגיות: אימון אישי, אימון מנהלים, אנתוני רובינס, אריה מליניאק, הרצאות, התפתחות אישית, סדנאות, סדנה, שבעה מפתחות למומחיות עסקית

שלמה מעוז הוא איש מבריק ופרשן מצוין. אני שומע אותו לפעמים בימי עיון. יש לו דעות מקוריות, שעם חלקן אני לא מסכים, אבל זכותו להתבטא. אבל יש אנשים שיש להם בעיה עם "בנק לבן", צהוב או שחור,  וחלק מהם הם לקוחות של אקסלנס. הם לא השקיעו בקופת גמל או קרן השתלמות, בשביל לשמוע מה אומר הכלכלן הראשי על לבנים או שחורים. הטענה  שזכותו להביע דעה, נכונה לחוג משפחתו. דעתו של מעוז, מבריק כל שיהיה, לא הייתה מעניינת יותר מטוקבקיסט מצוי, אלמלא היה כלכלן ראשי של אקסלנס. ככזה, אסור לו לומר דברים שיפגעו בלקוחות, גם לא דברים שיפגעו ב"סתם אנשים".

אפשר לנהל ויכוח על דעותיו של שלמה מעוז, אבל כאשר ההוכחה ל"לבנוניותו" של בנק לאומי היא שהדירקטוריון שלו לא קיבל את מעוז כחבר, נו באמת. ומעוז ידע מראש שאין לו סיכויים בבית המשפט העליון, כי הוא ספרדי. בחיית רבאק. עכשיו התבררה אולי הסיבה האמיתית לסירובו של  דירקטוריון לאומי לאשר את חברותו של מעוז: מי רוצה בדירקטוריון של בנק מישהו שמדבר ככה? מעניין אם שלמה מעוז היה יורד כך על הבנק "הלבן", גם אם היה מתפנק היום באחת מכורסאות הדירקטוריון? האם היה מתפרץ על בג"צ האשכנזי, גם אם היו מקבלים את הערעור שלו?

את שלמה מעוז אפשר להבין. דבריו נאמרו בסערת רגשות. אבל מה אפשר לומר על ההודעה של אושרת קוטלר,שהעבירה חסכונותיה מאקסלנס לבית השקעות אחר, במחאה על פיטוריו של מעוז ללא שימוע. אם הוא פוטר בגלל דעותיו, אולי הוא גם התקבל לעבודה בגלל דעותיו. ב"לילה כלכלי" מעוז יכול להגיד שבנק לאומי עושק את לקוחותיו בעמלות רצחניות. בפורום פרטי הוא יכול להגיד שהבנק הוא "לבן". אבל כשהוא מדבר בכנס כלכלי, דעתו עלולה להתפרש כעמדה של אקסלנס, וזה בלתי נסבל.

פיטורין ללא שימוע הם טעות, אבל אם זו סיבה לעזוב חברת השקעות, למה אושרת קוטלר לא החרימה את "פרי הגליל", שעושקת את פועלי חצור הגלילית, או עוזבת את פרטנר שמרוקנת את קופתה כדי להחזיר חובות של אילן בן דב, או קוראת לא לתדלק בתחנות "דלק" של תשובה, שעושה "תספורת" לפנסיה שלנו?

אילו היה לי כסף פנוי, הייתי מפקיד אותו באקסלנס, כהערכה למנכ"ל שלה שנקט בצעד לא פופולארי, ולא נותן למנהלים שלו לנצל את מעמדם ותפקידם, כדי להביע דעות פוגעניות, גם אם לדעתם צודקת.

גילוי נאות: העברתי לא מזמן סדנה לאקסלנס, ואני מנחה לפעמים כנסים בהם מופיע פרופסור שלמה מעוז, ומאוד מוקיר ומעריך אותו.

תגיות: 7 מפתחות למומחיות עסקית, אימון אישי, אימון עסקי, אקסלנס, אריה מליניאק, שלמה מעוז

בני אדם מתנגדים לשינויים, גם כאשר השינויים הם לטובתם. ידועים סיפורים על הומלסים, שמעדיפים להישאר ברחוב בקור, ולא לעבור לבית חם. אזור הנוחות, כשמו כן הוא: נוח. אפילו כאשר הוא דחוס, לחוץ, מיוזע ומסריח. מי שנאלץ לנסוע ברכבת ביום ראשון בבוקר או בחמישי אחר הצהריים, יודע שהחוויה קשה. כולם יודעים שסיבה ללחץ הם החיילים, לא באשמתם.  אם יאחרו, ייענשו. אם יעלו לרכבת, יידחסו שעות בישיבה על הרצפה, במקרה הטוב.

גם האזרחים מתלוננים. רכבת ישראל לא מסוגלת לענות על הביקוש בשעות השיא. הפתרון היחיד ההגיוני הוא הסעת החיילים באוטובוסים. אם מערך ההסעות יהיה יעיל, וניראה שהתכנון והביצוע סבירים בהחלט, החיילים יגיעו לבסיסים בזמן, גם אם הנסיעה לבסיס תארך עוד שעה. להסיע אותם בחינם, ולדחוס אזרחים שקונים כסף בתנאי חנק, זה לא הגיוני. אבל כולם מתלוננים. החיילים, שהתרגלו לנסוע בחינם, מתלוננים למרות שבאוטובוסים הרבה יותר נוח ובחינם. אם הסעה תתעכב, שום מפקד לא יעניש חייל שאיחר. גם האזרחים שסוף-סוף נוסעים ברכבת כמו בני אדם, מתלוננים על העוול שגרמו לחיילים. מה הם רוצים, לנסוע בדוחק?

בני אדם מתנגדים לשינויים, זהו הטבע האנושי. הדרך הבדוקה לגרום לאנשים שינוי נינוח, היא להפוך אותם לאוהדים. לקוחות באים והולכים, אוהדים נשארים. הדרך להתמודד עם שינויים היא ליזום ולחולל אותם. להפוך את הלקוחות לאוהדים. איך עושים את זה? "שבעה מפתחות למומחיות עסקית". www.ariemali.co.il

תגיות: אימון אישי, אריה מליניאק, הרצאות, התפתחות אישית, סדנאות למנהלים, שבעה מפתחות למומחיות עסקית

בסיפור הזה אין טובים ורעים. כולם בקומבינה. אין דבר סמלי יותר, מאשר הדחה של שי שני מתפקיד יו"ר איגוד הכדורסל, ג'וב אותו השיג גם הוא בקומבינה. חד גדיא.

גורלו של יו"ר איגוד הכדורסל שי שני, לא נחרץ במשרדי איגוד הכדורסל, אלא איפה שהכדורסל הישראלי מנוהל באמת – במשרדו של עורך הדין שמעון מזרחי. ההצגה הגדולה תהיה במשרדי האיגוד, אבל המשחק כבר מכור. אבנר קופל יהיה יו"ר איגוד הכדורסל עוד השבוע.

גם אילו שני היה כשלון מחפיר, מישהו חייב להסביר לי מה הדחיפות. אפשר לחשוב ששי שני נתפס בגניבה, וצריך להשעות אותו מיידית. מה קרה? אי אפשר לחכות עוד 3 חודשים לתום הקדנציה? אי אפשר, כי ההחלפה דחופה, לא לשני, אלא דווקא לאבנר קופל. קופל נעצר ב-6 בדצמבר 2010, לפני שנה וקצת, נחקר והושם במעצר בית. חומר החקירה שלו הועבר לפני מספר שבועות לפרקליטות מיסוי וכלכלה. המינוי דחוף לקופל, לפני שיוגש, אם וכאשר, כתב אישום. קופל דאג לפרסם לא מזמן שהחקירה דועכת, כאשר המצב שונה לגמרי. כשחקירה דועכת, החומר לא עובר לפרקליטות.

 את חברי הנהלת איגוד הכדורסל זה לא מעניין. זה כנראה באופנה לא לדעת, לא לראות ולא לשמוע. כשסמי בכר הסתבך ב-2010 בהעלמות מיסים, העניקו לו את מדליית השיפוט בגמר הגביע בחדר ההלבשה, כדי לא להחתים את האירוע. עכשיו ממנים חשוד בהעלמות מס ליו"ר איגוד הכדורסל. אילו קופל היה יו"ר מכהן, אין מניעה שימשיך לכהן, כל עוד לא הוגש נגדו כתב אישום. אבל מדובר במינוי. איגוד הכדורסל הוא גוף ציבורי. אין בושה? אני פונה מכאן, לאדונים ולגבירות הנכבדים, חברי הנהלת האיגוד, שאת שמותיהם העתקתי מאתר איגוד הכדורסל: דני קליין, דוד פריש, שמעון מזרחי, מומו לוצקי, מוטי אמסלם, ניסים רון, שאול אייזנברג, אשר פאר, אילן קובלסקי, אבי קצנברג, אורה גלזר, אורי צבעוני, אורנה אוסטפלד, נסים אטרקצ'י, איריס פלדמן, איתן רוב, אלדד אקוניס, אלונה בומגרטן, אלי לופו, בני ברנר, גבי גולן, זאהי בראנסי, חיים אוחיון, יוסי ראוך, יגאל אריאלי, מנחם וידהורן, משה קליסקי, נאור גלילי, נפתלי בנטוב, עודד נחמן, עמירם הלוי, צבי ליבר, שמעון אמסלם, שאול דוד וצבי הירשוביץ!אנשים טובים מסתבכים לפעמים בגלל שטויות. לא כל מה שחוקי, כשר. אל תגידו אחר כך: לא ידענו, לא ראינו, לא שמענו. אתם הולכים למנות בהצבעתכם ליו"ר איגוד הכדורסל אדם שתיק חקירה תלוי נגדו בפרקליטות על העלמות מס! אתם עלולים למצוא את עצמכם בעוד זמן לא רב שותפים לאחד הביזיונות הגדולים בספורט הישראלי. ואל תקנו סיפורים על כופר, כי גם כופר פירושו הרשעה בעסקת טיעון.

אבנר קופל יכול להיות יו"ר טוב. במנהלת הליגה הוא עשה כמה דברים חיוביים, בעיקר בשיווק. אבל יש שתי הסתייגויות: ויתור שלו על תפקיד יו"ר מנהלת ליגת על, שעומד בניגוד אינטרסים עם איגוד הכדורסל, והחקירה במס הכנסה. אם מנהלת הליגה תהפוך לאגף שיווק באיגוד הכדורסל, זה בסדר. אבל כחברה בע"מ שמשלמת תמלוגים לאיגוד, קיים ניגוד אינטרסים מובנה. המנהלת רוצה לשלם לאיגוד כמה שפחות. האיגוד רוצה לקבל מהמנהלת כמה שיותר. מי יכריע? אבנר או קופל. אני מקווה שקופל לא ישים במנהלת מחליף, וינהל אותו בשלט רחוק. יהיה נחמד לשמוע אותו מסביר עכשיו, למה לא צריכים את המנהלת במתכונת הנוכחית. או שלאור הצלחת המבצע, הוא ילך באמצע הקדנציה להעיף את אבי לוזון מההתאחדות לכדורגל. סוג של סטרט-אפ.

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי. אימון למנהלים. מליניאק ברביעי, אריה מליניאק, כדורסל

מה שקורה בזמן האחרון בהפועל ת"א, מעלה שוב את הצורך לעשות סדר בנושא בעלות על קבוצות. לא ענייני מאיפה מביא איש עסקים את הכסף, אבל מישהו חייב לבדוק את זה. קבוצות ספורט הן אולי מפלט למעלימי מס ומלביני הון, כי כאשר בעל קבוצה קונה או מוכר שחקן, אין אפשרות לדעת מה מחירו האמיתי. הרי לשחקן אין מחיר נקוב.

אבל אותי מעניין הספורט. מה שקורה עכשיו בבית"ר ירושלים, היה חייב להדליק אור אדום, עוד כשארקדי שפך שם מאות מיליונים והרים את המשכורות בכל הליגה. תראו מה קורה במכבי חיפה בכדורסל, כשג'ף רוזן מנהל את הקבוצה בשלט רחוק ממיאמי. לאלכס שניידר היה מזל שהוא מצא קונה למכבי ת"א – מיטש גולדהאר. תראו מה אלי טביב השאיר בכפר סבא, ותבינו מה עלול להישאר בהפועל ת"א. דניאל יאמר מפנטז על הפועל ת"א, למה הוא עזב את נתניה?

גורלה של הפועל ירושלים בכדורסל ייקבע בארוחת ערב בין גומא אגיאר לאימו. איפה נשמע כדבר הזה? אני כבר מתגעגע למועצות הפועלים. לפחות אז השחיתות התבטאה בהזמנות לשער 1 בבלומפילד, ולא בהעברת מועדונים לאנשים שאיש אינו יודע מי הם ומה הם.

הטענה שבלי משקיעי חוץ לא יהיה בכדורגל שלנו כסף, היא מגוחכת. במה קידמו מאות המיליונים של ארקדי גאידמק את הספורט בישראל? מכבי ת"א נראית יותר טוב עם הכסף של אלכס שניידר ומיטש גולדהאר? האם התקציב הנמוך מפריע לקריית שמונה לשחק טוב? אם תכפיל ממחר את שכרם של שחקני הפועל עכו, האם הם ישחקו יותר טוב?

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאה מליניאק, מליניאק ברביעי, סדנאות למנהלים

הסיפור של ג'רמי לין הוא מדהים על פי כל קנה מידה. הסיכוי ששחקן ממוצא סיני בוגר הרוורד, ששום קבוצה לא רצתה אותו, יעלה לשחק בקבוצת ניו יורק "ניקס" מה-NBA, קטן מהסיכוי לצונאמי בסהרה. זה קרה רק בגלל פציעות של כמה כוכבים. הוא משך את ה"ניקס" – מהלוזריות של הליגה, לחמישה נצחונות רצופים, וקלע נגד הלוס אנג'לס "לייקרס" 38 נקודות. על פי "פורבס" ההיסטריה סביב לין גרמה לחברת הטלוויזיה בכבלים "טיים ורנר", להגיע לפשרה עם ערוץ הספורט MSG (מדיסון סקוור גרדן), שמשדר את משחקי ה-ניו יורק "ניקס". MSG דרשה מ"טיים וורנר" העלאה של 53 אחוז בתמלוגים ונענתה בסירוב. מ-1 בינואר נותקו שני מיליון מנויים מערוץ MSG. עכשיו, כשהיסטריית ג'רמי לין שוטפת את ניו יורק, ברור ל"טיים וורנר" שאם היא לא תתפשר, זה יעלה לה בניתוק של עשרות אלפי מנויים.

ההצלחה של לין פותחת שוב בשביל ה-NBA שוק טלוויזיה ענק באסיה, שנפגע מאז פרישתו של יאו מינג. חברות שפונות לקהל ממוצא אסיאתי, יחתימו אותו על חוזי פרסום ענקיים. אבל מעבר לכל, יש בהצלחה של הבחור משהו שיכול לגעת בכל אחד, כי אנחנו רואים בו השתקפות קטנה של עצמנו. להלן 10 שיעורים קטנים שכל אחד יכול ללמוד מהצלחה של איש קטן אחד, שניצח כנגד כל הסיכויים:

1. תאמין בעצמך, גם כאשר אף אחד אחר לא מאמין בך. מעטים האסיאתים שהגיעו ל-NBA. רק שלושה אוניברסיטת "הרוורד" עשו את זה עד היום. שתי קבוצות NBA ניסו שיחררו את לין: "גולדן סטייט" ויוסטון "רוקטס". גם ה"ניקס" שלחו אותו לפני מספר שבועות לליגת הפיתוח.

2. תפוס את ההזדמנות כשהיא מגיעה. ההזדמנות של ג'רמי לין הגיעה כשכמה שחקני ניו יורק נפצעו או חלו. סטודמאייר נאלץ לנסוע לנחם  אבלים. הזדמנויות מופיעות בדרך כלל כשלא מצפים להן. אל תתנו להן לחמוק.

3. תמוך במשפחה שלך, כי היא זו שתמיד תעמוד לצידך. עד לא מזמן לין ישן על ספה בסלון אצל אחיו בדרום מנהטן, כדי להיות במרחק סביר מאולם האימונים והמשחקים של ה"ניקס".

4. מצא מערכת שתתאים לסגנון שלך. זה לא מקרה שג'רמי לין מצליח בניו יורק אצל מייק ד'אנטוני. סגנון המשחק של ה"ניקס" מתאים ללין. חשוב שתמצאו עיסוק שמתאים לחוזקות שלכם.

5. אל תתעלם ואל תמעיט מהכשרונות בסביבתך. בין אם אתם מנהלים, מורים, מפקדים או מנהלים, האם אתם בטוחים שלא נמצאים בסביבתכם אנשים מוכשרים? האם אנחנו לא מתייגים אנשים בתבניות וחורצים את גורלם סתם? עם כל הכסף ומערך גילוי הכשרונות של יוסטון וגולדן סטייט, איך הם לא גילו שחקן שהיה להם מתחת לאף?

6. אנשים יאהבו אותך שאתה מקורי, לא כשאתה מנסה להיות מישהו אחר. לא יהיה עוד מייקל ג'ורדן. אל\תנסה להיות מייקל סוג ב'. או כפי שניסחה זאת הזמרת ג'ודי גרלנד: תמיד  תהיה הגרסה הכי טובה של עצמך, במקום להיות גרסה סוג ב' של מישהו אחר".

7 .הישאר צנוע. אם יהיה לך יום אחד מזל, והעיתונים ירצו לשים את התמונה שלך בעשר שלהם, אל תיתן לזה לעלות לך לראש. הצניעות גרמה לאוהדים ולשחקנים לאהוב את לין כהוא הצליח.

8. כשאתה גורם לאנשים סביבך להיראות טוב, הם יאהבו אותך. כשלין ויתר על זריקות לסל ומסר את הכדור, כולם התחילו למסור. בראיונות אחרי משחקים, לין דיבר רק על שחקנים אחרים.

וזה מה שאני הולך לעשות:

אוריד מיוטיוב קליפ עם ביצועים של ג'רמי לין לשולחן העבודה במחשב

אדפיס ואדביק את העמוד הזה ליד מסך המחשב של הבן שלי

פעם בשבוע נצפה בקליפ ונקרא את עשר הדיברות של ג'רמי לין.

אפשר להעתיק את הנוהל גם למקום העבודה. מוזמנים לדווח תוצאות.

לצפייה במשחק השיא של לין – 38 נקודות נגד קובי בריאנט בנצחון ה"ניקס על ה"לייקרס" לחץ כאן

http://www.youtube.com/watch?v=f7JmzPjk42w&noredirect=1

תגיות: אימון אישי, אימון עסקי, אריה מליניאק, ג'רמי לין, מליניאק ברביעי ידיעות אחרונות.

ביום חמישי הרציתי בפני כנס של בעלי עסקים ברמת הגולן. הנסיעה לצפון ביום גשום הייתה חוויה, וכ-200 משתתפים, שהיו מאוד מעורבים בשיחה, הגיעו להרצאה בכפר הנופש רמות. אני נהנה מהפצת התורה שלי, אבל גם מתעקש שהמאזינים לא יסתפקו בחוויה ובכמה תובנות, אלא יעשו משהו עם החומר שלמדו. הפעולה היא סוג של עוגן, שמקבע את התובנה במוח, ומאפשר לנו לעשות בה שימוש באופן לא מודע.

נחזור לכנס. לפניי הירצה מומחה למכירות, שלא שמעתי עליו לפני כן. הספקתי לשמוע את הדקות האחרונות של ההרצאה שלו, כבפתיחת דבריי פרגנתי לו. בדקתי מה אנשים מתכוונים לעשות עם מה שלמדו ממנו, ועשיתי לו יחסי ציבור, עד שהתחלתי להביע דעותיי בנושא מכירות. האיש קם ממקומו, עצר את ההרצאה שלי, והציע שאפסיק לדבר שטויות בנושאים שאני לא מבין בהם כלום.

אם דבר כזה היה קורה בהרצאה שלי לפני כמה שנים, עדיף היה לאיש הזה לרדת למקלט אטומי. לא הפכתי בשנים האחרונות לאמא תרזה, אבל  ממש הייתי גאה בעצמי, איך הצלחתי לשמור על שלווה גמורה, ולהסביר לו שעם כל הכבוד שאני רוחש לו, יש יותר מדרך אחת למכור ולהדריך מכירות. בעובדה שאני חושב שונה ממנו, לא אומרת שאני מדבר שטויות. הצעתי שיקשיב לדעה שונה, ואולי ילמד משהו חדש. אגב, כל הרצאה שלי מתחילה בהודעה, שאין לי מונופול על הידע או על מה ואיך דברים צריכים להתבצע. אני מציע למאזינים להיות פתוחים לאפשרות חדשה, ולקחת בסוף ההרצאה מה שמתאים להם. לא מתאים, עזבו. העיקר שתיהנו!

לבני אדם קשה לקבל דעה שונה משלהם, ולי יש דעות "מקוריות" בהרבה תחומים. מה שאני יכול להבטיח, אני לא פילוסוף. התובנות שאני מציג מגובות בהצלחות מעשיות מוכחות, תוצאה של עשרות שנים של עבודה עם מנהלים ובעלי עסקים, חלקם מהמובילים במשק.

הנה למשל דעה מקורית על "סדנאות להתגברות על התנגדויות". לדעתי, הסדנאות הן בעצמן מניפולציה על מניפולציה. כי התנגדויות נוצרות על ידי איש המכירות עצמו, כאשר הוא מנסה לעשות מניפולציה על הקונה הפוטנציאלי. התוצאה: איש המכירות נדרש לעבור "סדנה להתגברות על התנגדויות", בה הוא לומד לשכלל את המניפולציה על הקונה, ובכך מגדיל את ההתנגדות מצד הקונה. בלית ברירה הוא נאלץ לעבור את ה"קורס המתקדם בהתגברות על התנגדויות"… כך בסופו של דבר, הוא הופך למסטר בהתגברות על התנגדויות מיותרות… שהוא בעצמו יוצר.

תהליך מכירה הוא שיחה שמבוססת על הקשבה, לא על דיבור. היא צריכה להתנהל באמצעות שאלות, שיקוף והקשבה. לתת לקונה מה שהוא צריך, לא לדחוף לו מה שאתה רוצה למכור. לתת לו יותר ממה שהוא מצפה, לא למכור לו משהו שבעצמך לא היית קונה. לא להסתיר ממנו משהו שכתוב באותיות קטנות. וכשמישהו חושב שונה ממך, זה לא אומר שהוא מדבר שטויות. מומחה למכירות שלא מסוגל לשמוע דעה שונה, מפספס הזדמנות ללמוד משהו חדש.

אני מלמד תורה שלמדתי, בין היתר, מאנשים מובילים בעולם. זו גישה שהביאה כבר תוצאות מוכחות. אנשי מכירות שעברו אצלי אימונים, מדווחים שהם עברו שינוי אמיתי בגישה ובהתנהלות שלהם, וגם שיפרו תוצאות בשיעורים בלתי הגיוניים.

אפשר לעבוד קשה בשביל למכור פעם אחת. אינטראקציה עם לקוח זו הזדמנות, למשהו הרבה יותר גדול. להפוך אותו לאוהד! שיחזור שוב ושוב וימליץ עליך, בחינם!

מהו סוד הקסם? סגרו את 22-23 במרץ ביומן שלכם.

כנסו ל- www.ariemali.co.il

לטקסט המלא בבלוג שלי: www.maliniak.co.il

7 צעדים פשוטים, לקפיצה גדולה בעסקים ובחיים.

תגיות: 7 מפתחות למומחיות עסקית. אנתוני רובינס, אריה מליניאק, מכירות, סדנאות למנהלים, סדנת מכירות

יום העצמאות הוא הזדמנות נהדרת לבחון, מהי מידת עצמאותנו הכלכלית. נעניתי בשמחה להזמנה של שרון גל, להשתתף בפאנל בנושא ב"לילה כלכלי" בערוץ 10.

http://www.youtube.com/watch?v=oIOZmnzLtMA&context=C42aee3bADvjVQa1PpcFNG_8qrdAV99Ua1kFQubFshNxXqcOeu16c=

מניסיוני, רוב האנשים  יגדירו עצמאות כלכלית באמצעות שני פרמטרים: סכום כסף גדול בחסכון (המילה מיליון מהלכת קסם), והכנסה שוטפת קבועה. לדעתי, עצמאות כלכלית היא לא השגת מטרות מדידות, אלא State of Mind. רבים מדמיינים עצמאות כלכלית כמצב בו "לא יאלצו לעבוד" וירבצו חסרי מעש בים. ומה תעשו כשתרבצו בים? אם תבדקו באייפד שלכם את שערי המניות, אתם לא עצמאים כלכלית, אלא אסירים בחופשה. 

לידיעתכם, תשעה מבין עשרת האנשים העשירים בעולם, קמים בבוקר וממשיכים לעשות מה שעשו ב-40 השנים האחרונות, הולכים לאותה עבודה. היחיד שיצא לגמלאות הוא ביל גייטס.
אז מהי עצמאות כלכלית? החופש לבחור מה לעשות, מתי, עם מי, איך ומתי שבא לכם. זה לא קשור בהכרח למצב חשבון הבנק. המינוס (או הפלוס) בחשבון הוא תוצאה של ההתנהלות הכספית שלנו, ובחיים בכלל. אם החשבון שלכם במינוס מיליון, ויש לכם נכסים ב-10 מיליון, מצבכם מצוין.

הדבר החשוב ביותר זו גמישות, שתאפשר לכם להיות שחקנים, ולא צופים, במשחק הכלכלי שלכם.
שתוכלו לעשות את הבחירות שלכם מתוך חופש, לא כתגובה לאירועים, שרובם אינם בשליטתכם.
בקטע מהתוכנית "לילה כלכלי"תוכלו למצוא תשובות לשאלות:
v     האם עדיף להתנהל במזומן או באמצעות כרטיס אשראי?
v     האם לעסק קטן כדאי לשכור שירותי רואה חשבון?
v     מה לעשות בכסף פנוי שהצטבר לך?
ובעיקר אשמח לתגובותיכם.
עדיף בפייסבוק: חפשו "אריה מליניאק"

http://www.youtube.com/watch?v=oIOZmnzLtMA&context=C42aee3bADvjVQa1PpcFNG_8qrdAV99Ua1kFQubFshNxXqcOeu16c=

חג עצמאות שמח

אריה מליניאק

תגיות: אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, לילה כלכלי, סדנאות למנהלים, קאוצ'ינג

 ב-1974 נחשפו מכירות משחקים בליגה לכדורגל. וועדת חקירה ברשות שופט בית המשפט העליון עציוני, קבעה שסגן יו"ר ההתאחדות עזריקם מילצ'ן "קהו חושיו". זה לא הפריע לו לחזור לפעילות, ושוב הגענו למצב שאת הספורט בישראל מנהלים אנשים שקהו חושיהם. הם לא עושים כלום לתיקון המצב, כי הם לא מבינים מה לא בסדר.

 אבי לוזון לא מבין למה הוא לא יכול להיכנס לחדר ההלבשה של מכבי פ"ת, ולאבנר קופל  ולשרת הספורט לא מובן שאדם שיש לו תיק פתוח בגין העלמות מס גדולות בפרקליטות מיסוי וכלכלה, לא יכול להיות יו"ר איגוד הכדורסל ועוד להציג מועמדות לחברות בהנהלת מועצת ההימורים. אנחנו לא ירדנו מהפסים. מעולם לא היינו עליהם.

 שנים אני כותב על התנהלות שערורייתית של מוסדות הספורט, ובמקום שכל התקשורת תצטרף אליי, אומרים לי להפסיק לשעמם עם פוליטיקה ועסקנים. נו יהודים, עכשיו מעניין לכם? תבלו עם לוזון, קופל והאחים ורשביאק.

 כשסגן יו"ר ההתאחדות מנהל אותה בפועל, והיו"ר הוא השליח של הקבוצה שלו, צריך לעשות למשחק המכור הזה סוף. למרכזי הפועל, מכבי, אליצור ובית"ר אין זכות להתערב בנעשה באיגודי הספורט.

מסקנה מס. 1: יש אגודות, ולאגודות יש נציגים. הנציגים יבחרו הנהלה שתבחר יושב ראש, שינהל ולא יתערב בהחלטות מקצועיות. לוזון קובע מי יהיה מאמן הנבחרת, מה יהיה שכרו, ויש לו מה להגיד על החלטות ועדת המשמעת. אם בית הדין נפרדים מההתאחדות, למה הם לא יוצאים מהמשרדים שלה?

 מסקנה מס. 2: התקנון היה חייב להשתנות מזמן. משחק מתחיל חצי שעה לפני שריקת הפתיחה, ומסתיים 15 דקות לאחריה. לאף אחד אין רשות לעלות למשטח הדשא או לפרקט, עד שכל השחקנים יתפנו.

 מסקנה מס. 3: מועצת ההימורים צריכה לחתוך כמה מיליונים מתקציב הכדורגל, ולממן למשטרה יחידה ארצית לטיפול באלימות בספורט. הכל כבר נכתב, וכולם מתעלמים. התרעתי כמה פעמים שהנזק האמיתי לספורט /מנוהל על ידי אנשים גרועים, שהם מבריחים אנשים טובים. אתמול הודיע מורי ארקין שהוא עוזב את הפועל ר"ג. סמי סגול ברח מזמן. גם אלונה ברקת לא תחזיק מעמד ותשאיר את הזירה לגאידמק, לוזון וטביב.

 מסקנה מס. 4: ועדה רצינית תבדוק מועמדים לבעלי קבוצות.

 מסקנה מס. 5: ועדה קרואה להתאחדות, מנהלת ליגה לליגה. כשעירייה כושלת, שר הפנים ממנה ועדה קרואה. שרת הספורט צריכה למנות גם להתאחדות לכדורגל ועדה קרואה. ההתאחדות צריכה לנהל ליגות נמוכות ונבחרות, ואת הליגה צריכה לנהל מנהלת ליגה. זו לא המצאה של אייל ברקוביץ', אלא של ועדה שעמדתי בראשה לפני 20 שנה. אבי לוזון לא יתנגד, ולא בגלל שהוא לוקח אחריות על משהו. פשוט  הג'וב שלו באופ"א או פיפ"א כבר מסודר עם החבר פלאטיני.

 מסקנה מס. 6: יוקם בית דין אחד לכל ענפי הספורט, ולידו מוסד לערעורים. ישבו בדין שופטים מקצועיים בדימוס, שלא מכירים אף אחד ולא רואים כלום ממטר. דיון חייב להתקיים באותו שבוע, והעונשים מיידיים.

 מסקנה מס. 7: צילומי הטלוויזיה, אם קיימים, הם שיקבעו. תארו לעצמכם את הדיון באירועי פתח תקווה, אילו לא היו צילומי טלוויזיה. את הגרסה של מי בית הדין היה מקבל:  של עמוס לוזון או של עלי חטיב?

 מסקנה מס. 8: הפרדת רשויות מוחלטת. ההתאחדות תנהל, בית הדין ישפוט, ונציגי ציבור יפקחו על החלטות ההתאחדות. נציגי ציבור אמיתיים יהוו לפחות שליש בהנהלות כל מוסדות הספורט. מתי נזכה למצוא כרטיסי ילד בקופות במשחקים חשובים.

 חשוב לטפל ביתושים, הגיע הזמן לייבש את הביצה.

תגיות: אריה מליניאק, מליניאק ברביעי. הרצאות. סדנאות., פרשן ספורט

בימים אלו מתקיימת בפולין ובאוקראינה אליפות אירופה בכדורגל לאומות, הקרויה בלשון העם "יורו 2012". בכל ערב משודרים שני משחקים, בשעות 19:00 ו-21:45. חלק מהמשחקים מעניינים. חלקם משעממים. יש מכורים שמכירים כל שחקן בנבחרת אירלנד, ויש שסתם נהנים מכדורגל. ישנם כאלו שכדורגל לא מעניין אותם בכלל.

הצגה של היורו כמגיפה שמנטרלת את כל הגברים לחודש ימים, היא הגזמה פראית. אם תבדקו את אחוזי הצפייה במשחקי הכדורגל, הם נמוכים  מ"היפה והחנון", שהיא תוכנית ברמת אינטליגנציה די דומה.

לפני שלוש שנים הלכתי להצגה ב"קאמרי". בכניסה לתיאטרון פגש אותי המנכ"ל נועם סמל, שלא האמין למראה עיניו: מה אתה עושה פה, שאל, אתה לא רואה את גמר הצ'מפיונס ליג? כנראה שזוגתי, שומו שמיים, לא הייתה ערה להתנגשות האירועים. בסופו של דבר גם נהניתי מההצגה, וגם הספקתי להגיע הביתה בדקה ה-12 של המשחק, כשהתוצאה הייתה עדיין 0:0.

לא כל משחק כדורגל הוא ברזיל נגד ארגנטינה, ולא כל קבוצה היא ברצלונה, בדיוק כמו שלא כל ערימת דפים בכריכה דקה הוא ספר. יש ספר מקסים, ששווה לשלם עבורו 150 שקלים, ויש ספר גרוע שלא שווה אפילו 10 שקלים. יש משחק כדורגל ששווה לנסוע בשבילו עד סוף העולם ולשלם 500 יורו, אבל רוב המשחקים הם לא משהו. 4 ספרים ב-99 שקל זו עסקה גרועה, לא רק בגלל שזה גוזל פרנסה מסופרים. ולנסוע לאוקראינה ולגור במלון מעופש ב-250 יורו ללילה, זה מזוכיזם.

המסקנה: מותר האדם מהבהמה, כדי שנברור מה שאנחנו צורכים. אין צורך לקנות קילו ספרים, ולא להינעל לחודש מול מסך הטלוויזיה. קנה ספר טוב, צפה במשחק טוב, ותמשיך את החיים שלך כרגיל. ומי שלא רוצה להרגיש שהפסיד משהו, יכול להסתפק בשלבים המוקדמים בתקצירים. לא של הספרים. 

תגיות: אימון למנהלים, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות, שבעה מפתחות למומחיות עסקית

כנהוג במקומותינו, ממשלת ישראל עדיין לא עשתה הרבה לשיפור המצב במערך כיבוי אש והצלה, אחרי שחצי חורש הכרמל נשרף ו-44 אנשים מצאו את מותם. את הגדר בגבול מצרים נזכרו להקים, אחרי ש-50,000 מסתננים התנחלו כבר בתל אביב. עכשיו כולם נדהמים מהאלימות של פעילי המחאה.

איך יתכן שמדינה שמחזיקה מערכת שליטה ובקרה שעוקבת סביב השעון אחרי כל מחבל, לא מסוגלת לעצור אוטובוס עמוס בצוערי שב"ס, שדוהר לתופת בוערת? ברור לגמרי שאילו היו באוטובוס מחבלים, תוך דקה היה מרחף מעליו מל"ט, שהיה מדווח למרכז שליטה, והיו עוצרים את האוטובוס הרבה לפני בית אורן.

למדינת ישראל יש כל מה שצריך: טכנולוגיה, ידע, אנשים מוכשרים, תקציבי ענק. הבעיה שאנחנו מפנים את המשאבים למלחמה באויב החיצוני, במקום להשתמש בהם להלחם באויב הכי גדול שלנו – אנחנו עצמנו. חיסול ממוקד הרבה יותר מסובך מבניית מערך כבאות. כיפת ברזל הרבה יותר מורכבת מבניית גשר או חפירת מנהרה. לא יתכן שמדינה שמסוגלת לאתר מחבל שיוצא מביתו בעזה, ולחסל אותו לפני שהוא יורה טיל, לא מסוגלת להקים מרכז שליטה כשפורצת שריפת ענק, להעלות לאוויר מל"ט ולעצור את האוטובוס בזמן אמת.

כשמדובר בחיים שלנו אנחנו מחפפים. כולם רוצים קרדיט, אבל אף אחד לא מוכן לקחת אחריות. לא פלא שמבקר המדינה מטיל אחריות אישית על שרי האוצר והפנים. לא פלא שהם בורחים ממנה. במדינת ישראל אף אחד לא לוקח אחריות, כי אנשים מבלבלים בין אחריות לאשמה. הנזק הכי גדול הוא השיעור שלומדים ילדינו: מאחריות צריך לברוח.

מוטב היה ששר הפנים ייקח אחריות למה שקורה בשירותי הכבאות, כי ממילא הוא אחראי. ועדיף לשר האוצר שייקח אחריות על מה שקורה במשק, כי ממילא הוא אחראי, בלי קשר לדו"ח המבקר.

שר האוצר לא אשם שפרצה שריפה, והוא לא נתן את ההוראה להעלות את האוטובוס לכרמל. אבל מדובר במחדל ענק, גם אם הוא היה נגמר ללא אבדות בנפש. השרים שטייניץ וישי אחראים לכך ששירותי הכיבוי של ישראל מפגרים ב-40 שנה, ומכתבים שהם כתבו לפני חמש שנים, לא יכולים לכפות על כך. האוצר לא יכול לסגור את הברזים, ואחר כך לא לקחת אחריות לתוצאות. מצד שני, לא יתכן שמשרד האוצר לא יאשר תקציב לפיתוח כביש, ושר האוצר יהיה אחראי אחר כך לתאונה קטלנית באותו כביש.

כסף חשוב, אבל העניין הוא בניהול. אין סמכות בלי אחריות.

האויב הכי גדול שלנו – אנחנו עצמנו.

תגיות: 7 מפתחות למומחיות עסקית, אימון עסקי, אנתוני רובינס, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות, סדנאות למנהלים

תגיות: 7 מפתחות למומחיות עסקית, אימון מנהלים, אימון עסקי, אריה מליניאק, הר, הרצאות, סדנאות, סדנאות למנהלים, קאוצ'ינג

דיויד פדרמן כועס מאוד על יוגב אוחיון. מי היה שומע עליו אלמלא מכבי הייתה נותנת לו במה.  במקום להעריך את זה, יוגב הולך אחרי הכסף הגדול. אתמול מכבי ת"א החתימה את מורן רוט לשלוש שנים. הדבר האחרון שעניין את מכבי ת"א, זו הבמה שחולון התנה למורן. עקרו לחולון את הלב והנשמה, והחתימו שחקן שעל פי דיויד בלאט, לא בטוח שמכבי בכלל צריכים.

ההודעות של מכבי ת"א כתובות ב"מכביסטית", מין שפה הפוכה שאנסה לתרגם עבורכם. למשל, אם נכתב שאין קשר בין החתמת רוט לעניין יוגב אוחיון, למה הם טרחו לציין זאת בהודעה? הרי כל אהבל מבין שאם אוחיון היה נשאר, מכבי אפילו לא היו מתעניינים ברוט. על ראש הגנב בוער הכובע! או בלשונו של השופט חשין: אסור לשכוח שגם האמת היא אופציה.

בהודעת מכבי ת"א עוד משפט קטן, שכדאי לשים אליו לב: "יש בין מכבי לרוט הבנות". אני מקווה שהפעם נסיח את "ההבנות" עורך דין קצת יותר מוצלח, מזה שניסח את ההבנות עם אוחיון. כי התחושות שלי אומרות, שרוט לא ישחק במכבי שלוש שנים, ואולי גם לא אחת. למה? בגלל "ההבנות". מכבי ת"א פשוט קנתה אופציה להחתים את רוט. קונספירציה מסובכת גורסת שכאשר מכבי יזכו בבוררות עם אוחיון, הכסף יממן את המסים של הלפרין, ואז ישחררו את רוט. מבולבלים? שטויות. עדיין לא נקבע מועד לבוררות עם יוגב, יותם לא יחכה עד אז, ורוט הוא כסף קטן בכל הסיפור.

אבל גם מורן הוא לא קורבן בסיפור הזה. כשבונים קבוצה סביב שחקן, גם לשחקן יש אחריות. זה נכון גם ליוגב אוחיון. יש גם כללי משחק לא כתובים, וכשאני קורא את דבריו סוחטי הדמעות של רוט, על הקהל הנפלא באולם הפחים שהפך לבית שלו, שיעשה לי טובה ויפסיק להיות פח. העניין שמכבי ת"א הם  האחרונים להתלונן, כי הפיצוי שמגיע להם על השבחת אוחיון, צריך להיות שווה בערך לפיצוי שהם שילמו לגלבוע על ליאור אליהו, ו/או הפיצוי שהם יתנו אולי לחולון על רוט. שקל ותשעים.

אז מה היה לנו? מכבי קנו כמה שבועות להחתים רכז זר, עד שדיויד בלאט יחזור מהאולימפיאדה, ורוט יחזור לחולון. הוא יעשה בדרך כמה אלפי דולרים כפיצוי על פירוק, הרכבה והובלה שלו לתל אביב ובחזרה. מורן גם יוכל לספר לנכדים שהוא היה במכבי ת"א חודש וחצי. בסטטיסטיקה הוא לא יופיע להערכתי. או שיפתיע כמו יוגב אוחיון.

תגיות: 7 מפתחות למומחיות עסקית, אימון מנהלים, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

ניסיון ההתאבדות של משה סילמן, זעזע את המדינה. כולם עסוקים פתאום בדיור ציבורי. אף אחד לא מבין, איך איש לא שם לב למצוקות של האיש. משפחתו גילתה אותו לפתע. לא במקרה סילמן בחר להצית את עצמו באסיפת מחאה נגד הממשלה. אנחנו חיים במדינה אטומה. היחס שלה לאזרחים גובל לעתים בהתעללות. פקידים מתעמרים בלקוחות. ביטוח לאומי, חברות פרטיות, כולם מנסים להתחמק מאחריות בכל דרך אפשרית.

מבוקר ועד ערב כולנו במגננה. מפני סופרמרקטים, בנקים, משרדי ממשלה, כולם מנסים לעבוד עלינו. מציעים לנו מוצרים ושירותים יקרים, שאנחנו לא צריכים, ומחביאים מאיתנו את המוצרים הזולים. דוחפים לנו עמלות וריבית שלא נשים לב. אדם עובד לא צריך להתאמץ במיוחד, בשביל להגיע לפשיטת רגל. הדרך חזרה מחדלות פרעון אפשרית רק לטייקון. הוא פשוט עודה לנו "תספורת". אדם מן הישוב פשוט נמחק.

מי שמאשים את הממשלה במצבו של סילמן, צודק. ממשלת ישראל וחברות גדולות, לא מתעניינות בסילמנים. הפתרון שלהם לבעיות הוא יועץ תקשורת, שיריץ איזה ספין. הטלת האשמה (המוצדקת) בממשלה, או הבעת אמפטיה לסילמן, מסיטים את הפוקוס ממי שהיו יכולים להציל הרבה סילמנים, בלי הרבה מאמץ. אנחנו! אתם ואני!

מקורביו של סילמן אומרים שאילו רק ידעו שהוא הולך לעשות לעצמו מעשה, היו מונעים את זה. זה מה שאומרים בדרך כלל קרובים למישהו שהתאבד. מה רציתם, שהוא יפרסם מודעה בעיתון? אנשים מיואשים משדרים אינספור אותות מצוקה, אנחנו פשוט לא קולטים אותן. אני מתנצל מראש בפני מאות אלפי מתנדבים, שתורמים מזמנם וכספם לנזקקים. הם עושים מלאכת קודש, אבל הרוב אטום.

הכי קל לבוא בטענות לממשלה, ובצדק. אנחנו הם אלה שצריכים לפתוח את העיניים והאוזניים, כי אנשים מתביישים לבקש עזרה. כמה פעמים עברתם ליד קשישים שאוספים בקבוקים? מה עשיתם כשראיתם נהגי אוטובוס סוגרים להם את הדלת בפני אשה עמוסת סלים? פקידים מתעמרים באזרחים, ואנחנו רואים, עוברים לסדר היום ומתקדמים בתור.

אם כל אחד מאיתנו היה עושה דבר קטן אחד ביום למען מישהו במצוקה, אפילו רק מזמין אותו לכוס קפה ומקשיב לו, העולם היה ניראה אחרת.

מחאה שמדברת בסיסמאות וקלישאות לא תשיג כלום, חוץ מהנצחת המחאה, שאולי חשובה למובילי המחאה לא פחות מהישגים אמיתיים. הבעיה שבינתיים משלמים אנשים כמו סילמן מחיר כבד.

המחאה החברתית צריכה לנתב את האנרגיות שלה לכיוון התארגנות לטובת הציבור, לא רק נגד הממשלה. מזה שיוציאו את ראש הממשלה לא בסדר, לא יקרה דבר. סטודנטים בבאר שבע הצליחו לפרסם רשימה שחורה של בעלי דירות, הטילו עליהם חרם והורידו את מחירי ההשכרה.

תגיות: 7 מפתחות למומחיות עסקית, אימון מנהלים, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

מאות אלפים צופים בשידורי תחרויות אולימפיאדת לונדון 2012. אפשר לבהות במסך כמו זומבי, ואפשר גם לנצל הזדמנות בלתי חוזרת ללמוד מהגדולים ביותר בעולם. כמה מסקנות מארבעה ימי תחרויות:

1. אתה טוב כמו המשחק או המשחה האחרון שלך. המדליות שצברת באולימפיאדות הקודמות שייכות לאולימפיאדות הקודמות.
2. הניסיון נותן יתרון, אבל גם חוסר ניסיון הוא יתרון, כי אתה לא סוחב איתך טראומה.
3. ניתן לנהל רק מה שניתן למדוד. ענפים בהם אי אפשר למדוד תוצאות בשעון עצר או מד מרחק, מקומם בפסטיבלים ובקרקסים.
4. הפסד אינו כישלון, אם יודעים להפוך אותו למקור ללמידה. כל הפסד מקרב אותך סטטיסטית לניצחון.
5. אימון הופך בעיה להזדמנות. הדרך היחידה לעלות לרמה הבאה היא תרגול וחזרה אינסופית על פעולות שאתה מכיר.
6. אחד ועוד אחד נותן במגרש הרבה יותר משניים. בשביל שאחד ינצח, השני לא חייב להפסיד.
7. מגבלות קיימות רק בראש. מערכת העצבים כבר יודעת לתרגם את המצב הנפשי למדידים פיזיולוגיים. במלים אחרות, ברגע שחשבת על הפסד, הפסדת. בשביל להציג יכולת שיא, אתה חייב להאמין שאתה מסוגל.
8. עשית את כל ההכנות הנדרשות? זה עדיין לא מבטיח שתצליח.
9. כשאתה מבטל את היריבים שלך, גם הנצחון שלך לא משהו.
10. הכי חשוב, זה לא נגמר עד שזה נגמר. ההבדל בין הצלחה לכשלון הוא מאית שנייה ושני סנטימטר.

תגיות: אימון למנהלים, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, התפתחות אישית, סדנאות, קורסים למנהלים

תגיות: 7 מפתחות למומחיות עסקית, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

תגיות: אימון מנהלים, אימון עסקי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות

עברתי לגור בבית באחת השכונות השקטות ברמת גן. שקט כאן ונקי, וכל פיסת לכלוך קופצת לעוברים ולשבים בעיניים. פריקת ארגזים בבית חדש היא מלאכה מתסכלת. אין לה סוף, ערימות של זבל וניירות שנאספו במשך שנים, נערמות בחצר, ופקחי העירייה אורבים למשליכי פסולת בכל פינה.

יום איסוף הפסולת הוא חמישי, לכן הוצאנו את הארגזים, התיבות והפסולת לערימה מוסדרת על המדרכה ביום רביעי בלילה, הכל לפי הכללים שקבעה העירייה. כשחזרנו הביתה אחר הצהריים חשכו עינינו. פועלי הניקיון שפינו את פח האשפה, גילו את הר האריזות הריקות, וקרעו אותן לגזרים בחיפושים אחר אוצרות. כל הרחוב הפך למזבלה. לך תסביר לשכנים ולעוברים ולשבים, שלא אתה עשית את הבלגן. מה עושים עכשיו עם חצי טון לכלוך.

התקשרתי למוקד העירוני, גם כדי שלא אחטוף דו"ח, וגם כדי שינקו. הגיעה משאית ואספה את האשפה, אבל באחד הארגזים הייתה שקית מלאה סיד שהתפזר על הכביש. אין ארגזים, עכשיו כל הכניסה לבית מכוסה כמה סנטימטרים של שכבת אבק לבן. כל מכונית שעוברת וכל משב רוח מעלה ענן לבן על הבתים והמכוניות הסמוכות. חד גדיא.

חשבתי להרים שוב טלפון למוקד העירוני ולהתלונן, אבל החלטתי להפסיק להתלונן ולהתחיל לעשות. לקחתי דליי מים, מטאטא קשה, פח זבל ויאה, והתחלתי לטאטא ולקרצף את הכביש והמדרכה. במקום לאסוף את האבקה הלבנה לפח האשפה הגדול, אספתי לשקית ניילון בפח הביתי. העבודה לא נגמרה, וכל טאטוא מרח את הכתם הלבן עוד ועוד.

בצהריי יום קיץ, 35 מעלות ולחות גבוהה, הבגדים נוטפים זעה, ואי אפשר להפסיק את הניקיון באמצע. לבן הקטן נמאס קצת למלא דליים במים,  הידיים שלי התמלאו בשלפוחיות, והגב התחתון התחיל לשדר אותות מצוקה. שכנים חלפו במכוניות ממוזגות, ומי יודע מה חשבו על השכן החדש שמקרצף בעצמו את בכביש. פדיחה?

אחרי שעתיים הכניסה לבית הייתה מבריקה ומצוחצחת, אבל הגב תפוס והידיים כואבות מסחיבת דליים וטאטוא. התקלחתי, ישבתי במטבח ושאבתי כוסות מים קרים בשרשרת, ועשיתי את חשבון הנפש:

תחושת סיפוק כזאת לא חשתי מזמן.

האם היה שווה את הזמן והמאמץ? לא. הרבה יותר יעיל לשלם למישהו שינקה.

אפשר היה גם להתקשר שוב למוקד העירוני, לחיות בלכלוך יומיים ולהתעצבן.

אבל הסיכום שלי הוא חיובי:

הבן שלי, איתי בן שמונה, למד ממני אולי שיש שתי דרכים לנקות את הכניסה לבית: להתקשר למוקד העירוני או לנקות בעצמך.

למרות שניקוי עצמי הוא אולי לא כלכלי, ובמקרה שלי אולי מסכן את הבריאות, חשוב לקחת אחריות על כל דבר בסביבתך, כולל הבעיות שלא אתה גרמת. לא חשוב מי לכלך, תנקה.

התלונה היא רעל לנשמה. הפעולה היא חמצן. במקום להתלונן, עשה משהו. פעל.

אין להשוות תחושה של ניקיון שאתה עשית, לניקיון שעשו אחרים.

עבודה בחדר כושר היא חשובה, אבל אם כבר להפעיל את הגוף, אז בבית על בסיס יומיומי.

והכי חשוב, אל תהיו מוטרדים ממה שיגידו השכנים והחברים. אחר הצהריים דפקה השכנה בדלת, והביאה עוגה שאפתה. אנשים מנקים את סביבת ביתם ומביאים עוגה לשבת, זה עולם הולך ונעלם. צריך לעשות משהו, זה לא ישתמר מעצמו.

תגיות: אימון אישי, אריה מליניאק, הרצאות, סדנאות, סדנאות למנהלים

לילה כלכלי (20.9) דן במספר סוגיות על סדר היום, ומטרידות רבים:

1. עובדי מעריב גילו לפתע שהכספים שהיו אמורים להיות מופרשים לפנסיה שלהם, לא הופרשו. איך תוכלו להבטיח שהכספים שמגיעים לכם, באמת הופרשו?

תשובות: בכל חודש כל עובד יכול לבדוק אם ההפרשות לפנסיה, / גמל / השתלמות מופיעות בתלוש המשכורת שלו. בכל שלושה חודשים כל חבר בקרן פנסיה / גמל /השתלמות מקבל דיווח מחברת הביטוח / קרן ההשתלמות. חובה לבדוק אם הסכומים שמופיעים בתלוש, מופיעים גם בדיווח קרן ההשתלמות / קופת הגמל.

2. איך נוצרים חובות לקופות הפנסיה, גם כאשר הכספים מופרשים בכל חודש?

תשובה: חוב ותק פיצויים. אם שכרך עלה ב-100 שקלים מ-10000 ל-10100, אחרי שעבדת 10 שנים, לא מספיק לעדכן את ההפרשות השוטפות לפי שכר של 10100, צריך גם להפריש 1000 ש"ח לכיסוי ההפרשים לשנים הקודמות, כי את הגמלא שלך תקבל לפי המשכורת האחרונה כפול מספר השנים.

3. יש לך קרן השתלמות ו/או ביטוח מנהלים. האם לפדות אותן כדי לקנות דירה?

קרן השתלמות היא מסלול החסכון היחיד שפטור ממס רווחי הון. את הבוננזה עשיתם כשקבלתם זיכוי של 25 אחוז על ההפרשות, וגם כשהמעביד השתתף אתכם ב-50 אחוז בהפרשות. אבל גם אם הקרן הפכה כבר לנזילה (6 שנות ותק) לא כדאי לפרוע אותה כי הרווחים שלה פטורים ממס רווחי הון. כדאי לפתוח בכל שנתיים קרן נוספת, שתיהנה מהוותק של הקרן הישנה כל עוד לא נמשך ממנה כסף. אם אתם זקוקים לכסף, עדיף שתיקחו מקרן ההשתלמות הלוואת בלון, לא תזדקקו לבטחונות כי כספכם בקרן ישמש כבטחון, התנאים טובים ולא תאבדו את נזילות החסכון שלכם.

עוד שאלות ותשובות פאנל הפרשנים של לילה כלכלי ב-………………….

תגיות: אריה מליניאק, כלכלת בית, לילה כלכלי

לפני 39 שנים הובסנו קשות במלחמת יום כיפור. הצלחנו להפוך את הקערה על פיה, ואיכשהו יצאנו מהמלחמה ההיא בשלום, אם לא לוקחים בחשבון את אלו שמסרו את נפשם או חלקים מגופם, כדי לעצור את הצבא הסורי והמצרי.

מאז 1973 יום כיפור הפך בעצם ליום זכרון לחללי מלחמת יום כיפור, אבל בעשר השנים האחרונות המלחמה נשכחת בהדרגה ונשאר יום הכיפורים. הדיבורים שנשמעים לאחרונה על מלחמה במזרח התיכון, מכניסים רבים ללחץ, אבל מרגיעים אותנו שהטכנולוגיה תנצח בשבילנו גם את המלחמות הבאות. יש לנו מערכות "חץ", "כיפת ברזל", מזל"טים. יהיה בסדר.

למיטב זכרוני הטכנולוגיה לא ניצחה בשבילנו את המלחמה האחרונה. במלחמת לבנון השנייה היו לצה"ל אמצעים טכנולוגיים הכי מתקדמים, אבל כוחותינו חצו את הגבול, התקדמו כמה קילומטרים ונתקעו, למרות שהמפקדים ראו על גבי מסכי פלזמה תמונה מדויקת של שדה הקרב בזמן אמת. בהפוך על הפוך, יכול להיות שהיה לנו מזל במלחמת ששת הימים. כי אילו היו לנו אז מזל"טים ומסכי פלזמה, שום קצין לא היה מעז להסתער על תל פאחר או החרמון, אילו היו רואים את הביצורים שמחכים לנו, ואת המחיר שאנחנו עתידים לשלם בנפגעים.

ביום חמישי האחרון הקרינו ב"לילה כלכלי" (ערוץ 10) כתבה על ההיסטריה, שהתחוללה סביב השקת ה-Iphone 5. אנשים עמדו לילה שלם בתור, להיות הראשונים שיקנו מחשב קטן שיאפשר להם לדבר, לגלוש ולצלם. כולם ידעו שאין במכשיר החדש שום חידוש מרעיש, ולמרות זאת נדחפו בתור.

יש קו דק שכאשר אתה חוצה אותו, במקום שהטכנולוגיה תשרת אותך אתה הופך לעבד שלה. לקו הקטן הזה קוראים משחק. זהו הקסם שמניע בני אדם להיות "בלתי הגיוניים". "המשחק" הוא הדבר הכי רציני ביותר בעולם. לא חשוב מה מחלקים שם בתחילת התור: טלפון, מחשב או הספר מספר 5 של הארי פוטר. אם אין סיכוי שתתפרסם כממציא תרופה לסרטן, תוכל להשתתף במשחק שיאפשר לך לפתוח את כל מהדורות החדשות בעולם' כאיש שעמד יומיים בתור, כדי להיות הראשון שקנה את ה-Iphone 5.

כמו שתראו מיד, העובדה שרוב המעריצים של אייפון, לא יודעים להבדיל בין גרסה 4 ל-5, לא מפריעה להם לרוץ לקנות את המכשיר החדש. כי להיות ראשון, להוביל, זהו צורך אנושי בסיסי. מי שיספק לך את הצורך הזה, יהפוך אותך להיות אוהד שלו. Apple מוכרים חוויה, אבל לא ה-Iphone הוא שמייצר את תחושת החוויה, אלא המוח שלנו. ומה תפקיד השכל? לא לסמוך על הטכנולוגיה ולמנוע את המלחמה הבאה.

צפו במשאל רחוב מצחיק בין חובבי האייפונים. אני אוהב לשלב קטעים מסוג זה בהרצאות ובסדנאות שלי. טכנולוגיה, כפי שתראו מיד, לא פותרת מקיבעון מחשבתי.

http://youtu.be/ksLx2cqoCFk

תגיות: אריה מליניאק, הרצאות, לילה כלכלי, סדנאות

איש לא הופתע מהקללות והנאצות שהשמיע גיא פניני באוזני יונתן שולדברנד בדרבי שלשום. פניני הוא שור מועד, עם רקורד מוכח של התנהלות מחליאה, והוא לא צריך סיבה מיוחדת להעליב או לפרק שחקן יריב. כששיחק בירושלים הוא כמעט גמר לליאור אליהו את הקריירה, כשהעיף אותו לשלטי הפרסומת. זו דרך חיים. זה מה שהוא יודע.

שנים אני מגנה את ההתנהלות המלוכלכת והמסוכנת של פניני. העונה החלטתי לא התייחס אליו לטוב ולא לרע. טעיתי. יש תופעות שאסור להפסיק לגנות ולהוקיע עד שייפסקו. אתמול חזר ה"טראש-טוק" (דיבור זבל) לאופנה. נכון שיש "טראש-טוק" בספורט, אבל מה שעושה פניני זה משהו אחר. "טראש טוק" זה דיבור מעצבן, שנועד להוציא את היריב מאיפוס. לפעמים הדברים נאמרים אפילו בחצי חיוך. הדיבור של פניני, וגם המשחק המסוכן שלו, נועדו לפגוע. מנטאלית ופיזית. פניני לוקח את ה"טראש-טוק" למקום מלוכלך. מעליב. לפגוע סתם כך. פשוט אין לו משהו אחר להציע.

בשלבים הראשונים של הקריירה אפשר לקבל משחק פרוע. שחקן צעיר שנלחם על עתידו, מוכן לעשות כמעט הכל. כמעט. פניני מוכן לעשות הכל. הבעיה שכאשר השחקן מתבגר ומתקדם, הוא כבר לא זקוק לשטיקים ולטריקים המלוכלכים, אבל את ההרגלים קשה לשנות. לפניני הייתה עונה טובה, כשהוא נקלע להרכב לצד ג'רמי פרגו ודורון פרקינס, שכיווצו בשבילו את ההגנות. ההגנות עדיין לא ספרו אותו, ופניני צלף חופשי מהפינות. בשתי העונות האחרונות אין מי שיכווץ בשבילו את ההגנה, אין לו זמן לכוון ולזרוק בנחת והקליעה שלו בירידה. ומאחר שסלים הפכו נדירים, פניני מנפנף אחרי כל סל בידיים כאילו הבקיע שער. אליהו, אוחיון וסמית קולעים בצרורות, וחוזרים להגנה בשקט. פניני קולע פעם ברבע ומנפנף לשער 11.

אפשר להביט על המגבלות של גיא פניני דווקא בצד החיובי. שחקן שהוא לא אתלט, ריבאונדר חלש, מוסר בינוני, מוביל כדור גרוע, ועם המגבלות הללו הגיע להיות קפטן מכבי ת"א. אם לבן שלכם אין כשרון לכדורסל, אל תתייאשו. אם פניני שחקן במכבי ת"א, כל אחד יכול. במשחקים אפשר לראות ילדים מסתובבים ביציעי "נוקיה" לבושים בחולצה מספר 10. כולם רוצים להיות קפטן מכבי ת"א. ילדים, מודל החיקוי שלכם עשה קריירה מלכלוך ופרובוקציות. אתם לא רוצים להיות גיא פניני.

רלף קליין, טל ברודי, מיקי ברקוביץ', לו סילבר, דורון ג'מצ'י, נדב הנפלד, גור שלף, דריק שארפ וטל בורשטיין היו קפטנים במכבי ת"א. דמויות. ספורטאים. מה עושה פניני בחבורה הזאת? למרות שהמצוקה מובנת, זה עלבון למורשת המועדון. נכון ששחקן זר לא בא בחשבון לקפטן, לליאור אליהו אין את הכריזמה, יוגב אוחיון לא רצה בקיץ האחרון לשחק במכבי ת"א וטל בורשטיין נפצע ופרש. הסיבה היחידה לתת לאדם כמו פניני להיות קפטן מכבי ת"א, היא שהוא מדבר עברית ויכול להתראיין אחרי משחק. מישהו זוכר משהו מעניין שהוא אמר השנה?

גם אם יש בין אוהדי מכבי ת"א מי שמוכנים להשלים עם הפרובוקציות והמשחק המלוכלך שלו, רק כי פניני לובש את הגופייה בצבע הנכון, אני לא מסוגל לסבול את  זה. גיניתי את ההתנהגות שלו גם כששיחק בנבחרת ישראל והקורבנות היו ספרדים, איטלקים וצרפתים. לא מדובשו ולא מעוקצו. זה אנטי ספורט.

בדרבי הזה היה חם בטריבונות, אבל במגרש היו פערי איכות הכי גדולים שזכורים לי בין הקבוצות. לא הייתה סיבה למתח ספורטיבי. גם אין יריבות. בעצמי העליתי את עניין הקללות והנאצות של אוהדי הפועל לרגב פנאן. מכבי ת"א ליבו את האש, כאילו שהאוהדים שלהם הם מקהלת נערי כנסיה. שחקנים הם בני אדם. יש ביניהם שהמהומה סביב עוברת מנגד, יש שחקנים שרותמים את האמוציות לשחק חזק ולתת בראש, ויש שמנתבים את האמוציות ללכלוך. כל אחד במה שהוא טוב. אני לא מדמיין את ליאור אליהו או יוגב אוחיון מטנפים כך את הפה על שחקן יריב, ועוד ללא סיבה.

פרובוקטור מקצועי צריך לקחת בחשבון את מיקום מצלמות הטלוויזיה והשופטים, כי הוא מסומן מזמן.  אם אתה יודע שעוקבים אחריך, תזהר. ועוד טעות של פרובוקטור מתחיל: לא עולים למשחק בלי סקאוטינג. תבדוק עם מי אתה הולך להתעסק. תוכנית המשחק הייתה כמעט מושלמת. פניני פשוט בחר בקורבן הלא נכון, אולי היחיד בליגה שמסוגל לספוג ולהבליג.

לפניני אין שום חשבון עם יונתן שולדברנד. הוא לא מכיר אותו. ספק אם היה מחליף איתו מילה אילו נפגשו ברחוב. הוא לא יכול לטעון שיונתן התגרה בו לפני או במהלך המשחק. להיפך, למרות הפרובוקציה יונתן לא יצא משלוותו. שולדברנד לא מדבר ולא מלכלך. הוא גדל בבית טוב. אני מכיר את אימו בלה ואת אביו לורנס מהתקופה ששיחק  בהפועל רמת גן. אדם חביב, אדיב, ספורטאי. בית תרבותי.

דיברתי היום עם כמה אנשי מקצוע, וניסינו להבין מה הייתה התכלית של ההתגרות הזאת. מה רצה גיא פניני להשיג בנאצות בלתי פוסקות באוזן של שחקן יריב. שולדברנד הוא לא שחקן מפתח בהפועל ת"א. נטרול שלו לא היה ממוטט את הקבוצה ומכבי כבר הובילה ב-15 הפרש. הפרובוקציה נועדה רק למטרה אחת: להוציא את שולדברנד מכליו, כדי שיעיף לפניני סטירה או בעיטה. פניני היה עושה את אחת ההצגות בהן הוא מתמחה, ולא צריך דמיון פרוע להבין מה היה קורה ביציעים, אילו פניני היה שוכב על הפרקט כאילו דרסה אותו רכבת, ו-11,000 אוהדים משתוללים סביב.

הנהלת מכבי ת"א יצאה רע מאוד כששתקה, והתפתלה וגררה את ההחלטה שלה עד הערב. בסופו של דבר לא הייתה לה ברירה. מי שדרש למצות את הדין עם אוהדי הפועל, לא יכול להתעלם מהתנהגות מבישה של הקפטן שלו. ההוכחות היו חותכות. מריחה הייתה עלולה לגרום לאוהדים לצאת נגד המועדון, וזה נזק שהיה מסתכם בהרבה יותר מ-100,000 שקלים, שזה בערך מה שמקבל שחקן בחודש. יפה שהכסף ייתרם למטרות ראויות. לא בטוח שהשיעור נלמד.

תגיות: אימון אישי, אריה מליניאק פרשן ספורט, הרצאות, מליניאק ברביעי