אריה מליניאק – הבלוג

כולם רוצים להיות ווינרים. השאלה, אם יש נוסחת הצלחה, מהי? איפה לומדים את זה? איך נהיים וינר. אף אחד לא רוצה להיות לוזר. כולם מתרחקים ממך, אתה אאוט, לא סומכים עליך בכלום. אתה סובל מדימוי נמוך.

מקובל לחשוב שווינר הוא מי שמנצח ולוזר הוא מי מפסיד. זה לא מדויק. גם ווינר מפסיד לפעמים, אבל הוא מקבל את ההפסד כמו ווינר. לוזר מפסיד עוד לפני שהמשחק החל. ווינר ולוזר הם השתפקות של מצב נפשי STATE OF MIND.

דימוי שאדם מעניק לעצמו, הופך אחר כך לסוג של נבואה שמגשימה את עצמה. אנשים חושבים בטעות שווינר הוא אחד שמנצח תמיד, ולוזר הוא אחד שתמיד מפסיד. אז זהו, שלא. גם הווינרים מפסידים לעתים, השאלה איך הם מתנהלים במהלכים המכריעים ואיך הם מגיבים במקרה של הפסד.

ווינר ולוזר הם מושגים ששאולים מעולם הספורט. WIN – נצחון. LOSE – הפסד. התוצאה הסופית אינה חזות הכל, אלא ההתנהלות והתגובה לאירועים במהלך המשחק. ווינר יראה בכל מה שקורה הזדמנות. לוזר יימצא כל דרך להפסיד, אפילו אם הניצחון מובטח בכיסו.

מה שהופך בני אדם לווינרים או לוזרים, זו הגישה והאמונות שלהם. ווינר מאמין שיש לו את היכולות והכישורים לצאת מכל מצב. ווינר מאמין שהכל מגיע לו. שלא חשוב כמה הדברים פועלים לרעתו, בסוף הכל יסתדר לטובה. ווינר פועל מעבר לנסיבות. מה שמניע אותו זה מנוע בעירה פנימי, שכמעט ולא מושפע ממה שקורה בסביבה.

לוזר מאמין שהנצחונות וההישגים באו לו במקרה. עניין של מזל. כנראה שאין לו את "זה". שום דבר לא מגיע לו. כשהוא משיג משהו, זה על חשבון מישהו אחר. מה שמניע או עוצר את הלוזר, זה משהו חיצוני. משהו שקורה בסביבה. משהו שאמרו לו, עשו לו, אכלו ושתו לו. הלוזר הוא קורבן.

ווינר הוא STATE OF MIND. הווייה שהאדם פועל מתוכה. אנשים חושבים, בטעות, שכאשר אני אתאמן, אני אנצח, ואז אהיה אלוף. האמת שהתהליך עובד הפוך: כאשר אני בוחר להיות אלוף, אני מתחיל להתאמן כמו אלוף, מנצח ונהייה אלוף. ויינר זה מי שאני, לא מה שאני עושה, ובטח שלא התוצאות שאני משיג.

יש מאמנים ושחקנים נהדרים, שברגע האמת מתקפלים ומפסידים. ויש שחקנים לא מוכשרים באופן מיוחד, שברגע האמת מתעוררים לחיים, ומוציאים מעצמם 150 אחוז. יש אנשים שדווקא במצבי לחץ, מפיקים מעצמם יותר.

נקודת המבחן היא ההחטאה. הפספוס. כאשר הווינר לא מצליח לקבל את התוצאה המבוקשת, הוא לא מפסיק לפעול. לוזר מגיע מיד למסקנה שמשהו לא בסדר אצלו, ונעצר. ווינר הוא לא שחקן שקולע מכל מצב, אלא זה שדורש שימסרו לו את הכדור לזרוק את הזריקה המכרעת. הלוזר מתחבא כדי שחס וחלילה לא ייאלץ לעמוד במבחן. כי בסוף הוא עלול עוד להצליח.

נכתב ע"י אריה מליניאק – אימון אישי

תגיות: אימון אישי, אריה מליניאק, קואצינג

בניגוד למה שמקובל לחשוב, חג פורים הוא היום היחיד בשנה, בו אנחנו מרשים לעצמנו לא להתחפש. להיות  מי שאנחנו באמת. כל החיים אנחנו מעמידים פנים. מנסים להיות מי שאנחנו לא.

לרצות את סביבתנו.

  בראיון עבודה אנחנו מנסים להעמיד פנים, כדי להיות מי שאנחנו חושבים שהמראיין רוצה לראות.

הוא רוצה לראות את מי שאנחנו באמת, ואנחנו מתחזים למישהו אחר.

  כולם רוצים להצליח, לכן מחקים אנשים מצליחים. דמויות מהטלוויזיה, שחקנים, ספורטאים, פוליטיקאים, דוגמניות, מפורסמים. אנחנו מאמינים שאם ניראה כמוהם, נדבר כמוהם ונתנהג כמוהם, נהיה גם אנחנו מצליחנים. אם הם מצליחים, כנראה שזו הנוסחה להצלחה.

   האמת היא הפוכה: הם הצליחו כי היו מי שהם. אנחנו נצליח, או לא נצליח, אם נהיה מי שאנחנו. מה שיביא לנו הצלחה זה מי שאנחנו באמת, כאשר אנחנו מחוברים לערכים, לאמונות ולחזון שלנו.  

  הדרך היחידה להצליח ולהרגיש טוב, היא לשחק משחק אמיתי. כי במגרש אי אפשר להעמיד פנים. אם אנסה לנגן בפסנתר, אחרי שני תווים ירגישו שאני מעמיד פנים ומזייף. בפורים הכל מותר. זו הזדמנות יוצאת דופן לדבר 'שטויות', שהם בעצם הדברים שאנחנו באמת רוצים לומר. דברים שאנחנו לא מרשים לעצמנו להגיד בשגרה, דברים שאנחנו באמת מאמינים וחושבים, מותר לנו לומר כאשר אנחנו מחופשים למישהו אחר.

   היחיד שהיה מותר לו לומר למלך הכל בפרצוף, היה ליצן החצר. כולם התייחסו למה שהוא אומר כמו לבדיחה, אבל כולם ידעו שזו האמת. כולל המלך.

 5 שאלות שאני מזמין אתכם לשאול את עצמכם:

1.      למי אתם מחופשים כל השנה?

2.      מי אתם רוצים להיות באמת?

3.      מה הייתם רוצים לתת ואתם לא נותנים?

4.      מה הייתם רוצים לקבל, ואתם לא מקבלים?

5.      מה יוכיח לכם שאתם מי שאתם רוצים להיות?

נכתב ע"י אריה מליניאק

תגיות: אימון אישי, אריה מליניאק

פינת קואצ'ינג של אריה מליניאק בתוכנית "יום חדש"

הנושא: קבלת האחר

ההקשר: בעקבות רצח ניר כץ

אנחנו עוסקים במקרה רצח. זו דוגמא קיצונית לקושי של בני אדם לקבל מישהו ששונה מאיתנו.

משהו שונה מהווה איום, מפחיד. אנחנו מתחברים למה שדומה לנו, ונרתעים ממה ששונה.

אפשר להביא דברים לידי אבסורד: האם הייתם רוצים שכולם יהיו דומים. ממש אותו הדבר?

החיים היו מאוד משעממים. השאלה, עד כמה שונה ממך, אתה מוכן שאחרים יהיו?

היכולת לראות אדם כמו שהוא, מחייבת להבחין בדעות הקדומות, בסטיגמות, באמונות התפלות, בעדשות השונות דרכן אנחנו מתבוננים במציאות. בני אדם קולטים את המציאות באמצעות 5 חושים: ראייה, שמיעה, תחישה, טעם וריח. לכל אדם קולטנים ייחודיים רק לו.

התמונה והקול לא נוצרים בעיניים ובאוזניים, אלא במוח. המוח של כל אחד שונה ומיוחד. אדם דתי רואה את העולם דרך משקפי הדת. הוא לקח על עצמו מחויבות לא לחקור ולא לשאול שאלות. זו מגבלה גדולה. אלוהים ברא, וזה ככה. יש דברים שבני אדם לא מסוגלים להבין.

לדעתי, מי שחושש להטיל ספק, הוא לא באמת אדם מאמין. לאדם מאמין באמת אין בעיה לשאול שאלות ולהטיל ספק. הדרך לבצע שינוי, מותנית בכמה דברים:

בהכרה שיש כוח גדול ממני, שמנהל אותי. שגורם לי לחוש כעס / שנאה כלפי מישהו.

האמונה שלך ששינוי כזה הוא אפשרי.

המפתח לפריצת דרך הוא באמצעות שאלת שאלות, שיאפשרו להתבונן בסיטואציה מנקודות מבט נוספות. התהליך הוא פשוט: מחשבה חולפת במוח, מעלה רגש, שמניע פעולה שמביאה לתוצאה.

• מחשבה שונה
• מעלה תחושה שונה
• שמאפשרת פעולה שונה
• שמביאה לתוצאה שונה

נקודות מבט נוספות:

• מה היית מרגיש אילו זה היה בנך?
• מה אתה חושב על אדם ששירת בסיירת, לומד מחשבים, מדריך חברתי בהתנדבות..
• מה היית חושה על אדם כזה, אילו היה חולף מולך ברחוב?
• האם היה שלב בחייך, שחשבת עליו משהו שונה?
• תאר לפרטי פרטים, איך האיש הזה ניראה, נשמע….

שינוי יכול להתרחש רק ברמת המחשבה. המשך התהליך הוא אוטומטי.

השאלה הראשונה: האם אתה באמת רוצה שינוי?

5 מפתחות לקבלת האחר ע"פ גישת The Key

1. זיהוי התחושה:

    מה אתה מרגיש כלפי האדם הזה? שנאה

2. זיהוי המחשבה שמעלה את התחושה

    הוא מבייש אותי 

3. הטלת ספק: ??? במקום !!!

    שאל: האם זו אמת (שהוא מזלזל בך)

4. בחירת נקודת מבט שונה

    האם יש אחד בעולם, שמרגיש כלפיו שונה ממך?

5. איזו מחשבה שונה האדם הזה חושב עליו?

    (שמעלה בו תחושות שונות משלך)

מאת : אריה מליניאק

תגיות: The Key

   סיום תקופה הוא הזדמנות לסיכומים, מסקנות וחשבון נפש. לפני 10 שנים בדיוק, ב-31 בדצמבר 1999, העולם כאילו עמד מלכת. מיליארדי בני אדם צפו בשידורי חגיגות השנה החדשה שהועברו ממזרח למערב, סביב העולם ב-24 שעות.

    ה-1 בינואר 2000 היה לא רק תחילתו של עשור ותחילתה של מאה, אלא גם תחילתו של אלף חדש. החלפת קידומת זה משהו שקורה אחת לאלף שנים, ובשביל בן אנוש, שחי בממוצע 80 שנה, זה היה כמובן אירוע חד פעמי שלא יחזור בתקופתנו.

    ההמצאה המשמעותית ביותר במאה השנים האחרונות היא, לדעתי, המחשב. לכן, בעידן המחשבים, להחלפת הקידומת בתאריך יש משמעות ענקית. למרבה ההפתעה, מבין כל האנשים החכמים שכתבו את תוכנות המחשב, לא נמצא אפילו אחד, שחשב מראש שבשנת 2000 יהיה צורך להחליף בכל המסמכים והתוכנות את הספרה הרביעית לפני הנקודה.

    מצבים של חוסר ודאות, הם שעתם היפה של כל הידעונים. כמעט כל הקוראים בקפה עם שני סוכר והמתקשרים עם  רוחות ושדים, צפו קריסה של תחנות כוח, נפילת מטוסים  ומחיקת חשבונות בבנקים. ביום הקובע, 1.1.2000, אנשים לא העזו להשתמש במעליות. חששו לטוס. וכמו בכל בעיה, יש מי שמרוויח. חברות המחשוב עשו מיליארדים, כדי להקדים תרופה למכה (שלא באה).

     בלילה שבין ה-31.12.99 ל-1.1.00 היה העולם במתח. שידורים ישירים העבירו את האירועים מאיים שכוחי-אל באוקיאנוס השקט, דרך ניו זילנד ואוסטרליה למזרח הרחוק. שום תקלות מחשב. גם בישראל חגגו את כניסת השנה האזרחית החדשה בלי אירועים מיוחדים. בפברואר 2000 כבר אף אחד לא זכר שהייתה בכלל בעיה.
 

     קצב השינוי הוא כל כך מהיר, שהיום "באג 2000" נשמע כמו משחק מחשב לילדים. כל טלפון סלולארי הוא מחשב, יומן ומצלמה. מי שעובר שינוי איטי יחסית, הוא האדם, שסביבתו משתנה בקצב מסחרר. בני אדם רוצים שינוי, אבל גם מתנגדים לו, כי כל שינוי יוצר חוסר ודאות מסוימת.

    החיים מתנהלים באזור נוחות, ואיומים קיומיים כמו התחממות כדור הארץ, לא מטרידים את רוב האנושות ביום-יום. כינוס ראשי המדינות בקופנהאגן היה מביש. האנשים שמובילים את העולם, התנהגו כמו פקידים בעירייה, שמעדיפה לגבות מאזרח שבונה קומה נוספת כופר חנייה, ולתת לו אישור להוסיף דירה, למרות שלאף שכן אין מקום חנייה.

      לחזור על אותן טעויות שוב ושוב, זה טמטום. אלברט איינשטיין הגדיר חוסר שפיות כך: לחזור שוב ושוב על אותן פעולות, ולצפות שהתוצאה תהיה שונה. מי שרוצה תוצאות משופרות, שיעשה משהו שונה. קיימת הסכמה כללית שזיהום כדור הארץ מביא אסון על העולם, ופוטרים את הבעיה בקנס. להדפיס כסף ולשלם למדינות מתפתחות עבור הנזקים הסביבתיים שנגרמים להם, זה פתרון קל שלא פותר שום בעיה.

    מסקנה: שינוי הרגלים הוא דבר קשה. ההרגלים הם האוטומט שלנו, ובמקרים לא מעטים הם מסייעים לנו. לא הייתי רוצה לחשוב בכל בוקר, באיזה סדר עליי ללבוש את הבגדים. אני לובש אותם תמיד בסדר קבוע, מה שמשחרר אותי להתמקד בבחירת הבגדים. התפעול האוטומטי של המכונית, משחרר אותי לחשוב לאן אני נוסע וליהנות מהדרך. אבל כאשר הרגלים מפריעים ומעכבים, כמו דחייה של דברים שלא נוחים לי (קנסות חנייה לעירייה), יש לי אינטרס לעשות שינוי בהרגלים הללו, ושינוי הרגל דורש אימון.

    צידה השני של אותה מטבע, הם שינויים שאני נאלץ לעשות לאחר טראומה. אני מבצע שינויים, והם אפילו משרתים אותי, אבל לא אני שיוזם אותם. הם נכפים עליי. במקרה כזה  אימוץ של התנהגויות והרגלים חדשים גורם לי אי נוחות. זה לא אני שיוזם אותם, אלא  אני מגיב למשהו שקרה בסביבתי. למשל: בדיקות הביטחון שהפכו לחלק משגרת חיי כל הנוסעים בעולם, לאחר אסון התאומים.

     מי היה מאמין שמוסלמים קיצוניים, יעזו לפגוע בקודש הקודשים של מעוז הקפיטליזם – מגדלי התאומים בניו יורק. מי לא חושש מתגובתה של ארצות הברית? מסתבר שיש כאלה. הם מתחבאים בבורות ומערות במדבר של אפגניסטן, והמעצמה החזקה בעולם, שמטיסה אנשים לירח, לא מסוגלת לתפוס אדם אחד במדבר.

     על אדם שמחליט לשים קץ לחייו, אי אפשר לאיים במוות. כך השתלטו שלושה טייסים חובבים על מטוסי נוסעים, והפכו אותם לכלי נשק קטלניים. מי היה מאמין שעשרות שנים לאחר שתאי הטייסים באל-על נעולים כמו כספת, בארצות הברית יכול כל אדם להיכנס לתא הטייס. מאז ה-11 בספטמבר חיי כל הנוסעים בעולם הפכו לבלתי נסבלים. חברות תעופה קרסו כתוצאה מעלויות הביטחון והדלק, וההכנות לטיסה הפכו את הטרמינלים למתחמים  מבוצרים. שינוי שהציבור מתקשה לעמוד בו.

   אבל המהפכה הגדולה ביותר של העשור היא, לדעתי, הפסקת העישון במקומות ציבוריים. עישון הוא הרגל שממש קשה לשינוי. מי היה מאמין שצרפתים ואיטלקים, יפסיקו לעשן במסעדות ומשרדים. ולא דברנו על מפולת השווקים הפיננסים. הדרך שאני ממליץ לנהל  חיים בעולם שמשתנה ללא הרף, היא אימון אישי . לקבל החלטות נכונות עבורכם, ולפעול. כי גם מי שאינו פועל, קובע את גורלו באי העשייה.

תגיות: אימון אישי, אריה מליניאק

פינת אריה מליניאק בתוכנית "יום חדש"

הנושא: התמודדות עם שינוי

ההקשר: זכייה בפרס הגדול בלוטו

בני אדם משתנים כל הזמן. שינוי, צמיחה, גדילה, הם המצב הטבעי שלנו. שני אדם רוצים תמיד עוד, יותר, נוסף, שונה. אנשים רוצים שינוי.

מצד שני, שינוי כרוך בחוסר ודאות, ובני אדם לא אוהבים לחוש חוסר ודאות. לכן הם גם  מתנגדים לשינוי, גם כאשר השינוי הוא לטובה.

בני אדם מעדיפים להישאר באזור הנוחות. לפעמים זה מגיע למצבים בלתי הגיוניים: חסרי בית שמעדיפים להמשיך לחיות ברחוב.

שינוי בתחום אחד, משפיע מיד על תחומים נוספים.  

אנשים שזוכים בפרס כספי, משנים הרגלי חיים, יש שמשנים מצב משפחתי, יחסים עם חברים. השינוי הוא לא רק בחשבון הבנק.

כסף הוא לא מטרה, אלא אמצעי. יש לנו יחסים עם כסף. תשאלו את עצמכם, מה הכסף יאפשר לי, ותיווכחו שאפשר להשיג את האושר / הסיפוק וכו' בלי כסף כלל.

מי שנערך לשינוי בצורה מושכלת, יקבע כללי משחק חדשים, שיאפשרו לו להמשיך לחיות, בלי שהכסף יהפוך למטרד ויגזול ממנו אנרגיה.

למשל, הזוכה בפרס הגדול יכול לתת לאיש כספים לנהל את הכסף, ידאג לעצמו להכנסה חודשית קבועה, וימשיך לחיות את החיים שהוא אוהב.

בשפה שלי: מתחיל משחק חדש – קבע כללי משחק חדשים.

מחקר שפרופסור יובל הציג בסדרה של מיקי רוזנטל, מראה שהכנסה מעל 14,000 ש"ח לחודש, כבר לא משנה את תחושת האושר. רוב הזוכים בלוטו לא שיפרו את חייהם

כשנערכים לשינוי, השינוי הוא כיף ותרומה לחיים. למשל, הזוכה יכול לתרום כסף למטרות שחשובות לו. התרומה מעניקה לו תחושה של משמעות.

נכתב על-ידי אריה מליניאק

תגיות: אריה מליניאק, קואצינג

פינת קואצ'ינג של אריה מליניאק בתוכנית "יום חדש"

5 מפתחות למנוע היסחפות לאלימות, ע"פ גישת The Key

מי שבוחר להיות אלים, או מי שהמטרה שלו היא קידום דברים באמצעות אלימות, לא אליהם אני מכוון. אלא לאלו שרוצים להימנע מאלימות, כדי שלא ייגררו אליה בעל כורחם

יש דרך בדוקה להימנע מאלימות, והיא להיות כל הזמן ב-100 אחוז שליטה.

זה לא משהו שאנחנו רוצים. כי אז נאבד לחלוטין את הספונטאניות. אנחנו רוצים להיות  נלהבים, אבל לא נאבד שליטה לגמרי.

הפתרון הוא עיצוב כללי משחק, שיגדירו מראש איך נתנהג, ומהו הקו שאנחנו לא רוצים לחצות.  כאשר אנחנו כבר שיכורים, אין משמעות לכללי משחק, כי אנחנו ממילא לא בשליטה. לכן נקבע את כללי המשחק לפני תחילתו.

לדוגמא: שם המשחק – אם שותים לא נוהגים. הכלל נקבע לפני היציאה לבילוי, ע"י אנשים שלא מעוניינים לדרוס או להיפגע. כלל משחק: אחד מהחבורה, זה שבוחר לא לנהוג, לא שותה.

אלימות בלתי נשלטת פורצת במצבים של חוסר אונים. לכן חשוב להכין חלופות, שלא נגיע למצב של חוסר אונים. אז למה אנשים לא קובעים לעצמם כללי משחק ונוהלים? כי אחת האמונות הנפוצות היא שתפקוד על פי נהלים, נוטלת את הספונטאניות החופש והכיף.

דימוי שיוכיח את ההיפך – כאשר אנחנו על גג מגדלי עזריאלי, נרגיש הרבה יותר חופש לנוע כאשר לגג יש מעקה.

5 מפתחות להימנע מאלימות:

1. קבעו מטרות ברורות. מטרה יוצרת הקשר

2. צרו תוכנית, קבעו אבני דרך. תכנון יוצר וודאות ומאפשר רגיעה

3. השאירו חופש לאלתורים, בגבולות שנקבעו מראש

4. דאגו לחלופות, שלא תגיעו למצב של חוסר אונים

5. היצמדו לכללי המשחק. במקרה הצורך עדכנו אותם

תגיות: אריה מליניאק

פינת קואצ'ינג, אריה מליניאק בתוכנית "יום חדש" 9.8.09

איך מתמודדים רציונאלית, עם ההיסטריה משפעת החזירים

הדרך שבה אנחנו מתארים את המציאות, היא שקובעת את התחושות שלנו והפעולות שנבצע

כאשר אנחנו מבחינים בעובדות, ניתן להגיע להחלטות ולנהל אותן

המניות ירדו ב-31.2 אחוז – זו עובדה

כותרת: הבורסה קורסת – זו פרשנות

הדבר היחיד שיכול לקרוס בבורסה זה הבניין ברחוב אחד העם.

מנייה שיורדת ב-31.2 אחוז יכולה להיות גם הזדמנות.

מה שמעלה בנו את הרגש, זו הפרשנות שלנו לעובדות.

הבחנה פשוטה בין עובדות לפרשנות:

עובדות לא מעלות רגש. רק פרשנויות ומשמעויות

אין לי מושג האם 1573 חולי שפעת או 3 מתים משפעת בחודש, זה הרבה או מעט.

כי המשמעות שניתן למספר 1573 היא שתקבע איך ננהג ומה התוצאות שנקבל.

השאלה, איזו פרשנות אתן למספר הזה?

זה מה שיקבע את ההתנהגות שלי – רציונאלית או לא.

יש פתרון קל מאוד למיגור השפעת, ואם שום דבר לא יעזור, זה מה שנעשה בסוף:

כולם יישארו 10 ימים בבית. אין התגודדויות. אין לימודים. אין קולנוע.

בודדים יצאו מהבית רק לשניות. כולם עם מסיכות. חיסון לכל המדינה.

אנחנו לא מוכנים לשלם את המחירים, שכרוכים בשיבוש חיים טוטאלי.

לכן מדובר בהחלטות חלקיות:

שקול את העובדות: סיכון מול סיכוי

מה המגבלות שאתה מטיל על עצמך, מול מה שתרוויח מזה     

5 מפתחות להתנהגות "רציונאלית":

1. בררו את העובדות

    שאלו את עצמכם שאלות

2. התשובות ל-5 שאלות הן עובדות:

    מי? מה? כמה? איפה? מתי?

3. אל תעסקו בשאלה: למה?

    התשובה ל"למה" היא תמיד פרשנות

4. בדוק חלופות שונות להתנהגות "רציונאלית"

5. על מה אני מוכן/לא מוכן לוותר

    הסיכון שאני מוכן לקחת לעומת המחיר

נכתב ע"י : אריה מליניאק

תגיות: The Key, אריה מליניאק

פינת קואצ'ינג אריה מליניאק בתוכנית "יום חדש":

איך רותמים אחרים להסכמה כללית

ההקשר: ביבי נתניהו וחוק הקרקעות

איך להשיג את שלך, וגם לרצות את כולם?

מאחורי השאלה מסתתרת הנחה, שקיים ניגוד עניינים בין הצדדים

בבדיקת הכשלון של ביבי נתניהו להעביר את חוק הקרקעות, עולות כמה נקודות:

• קואליציה רחבה היא חלשה
• אנשים שהבטיחו תמיכה, הפכו את עורם
• האם הם באמת נתנו (והפרו) אנשי העבודה הבטחה?

הקושי של נתניהו להשיג הסכמה רחבה נבע מכמה עובדות:

א.      הכחשה – לא נעשה חיבור אמיתי של הקואליציה, שהייתה בנויה מראש על חוסר הסכמה

ב.      הנושא שעל הפרק לא הוצג באופן ברור. לא היה ברור מה המשמעות של חוק הקרקעות. זה הקפיץ לכולם את מה שהם יודעים על הדימוי של ביבי.

ג.       לא נקבעו כללי משחק ברורים לגבי ההצבעה

ד.       חוק הקרקעות היה ספינת הדגל של ביבי, אבל הוא השאיר את הטיפול לח"כ שולי – כרמל שמא והגיע להצבעה

ה.      העובדה שציפי חוטובלי ושלי יחימוביץ' התאחדו, מוכיחה שלא מדובר בקרקעות, אלא בהשקפת עולם רחבה יותר. העמימות יצרה חשש שמשהו ענק מוסתר ברקע, החשש לגורל קרקעות המדינה.

חמש מפתחות להשגת הסכמה רחבה

1.      הקשבה – הפרדת שיחות

      רפורמה במינהל, או עתיד הקרקע

2.   הגדרת מטרות משותפות

      מה המטרה שהחוק הזה נועד לשרת

3.      אינטגריטי – תעשה מה שאתה אומר

                       תגיד מה שאתה חושב

4.   שקיפות

                      אתה יודע מה שאני יודע

5.      לחשוב מהסוף להתחלה

להסכים על העתיד. משם ללכת לאחור.

תגיות: The Key, אריה מליניאק

פינת קואצ'ינג אריה מליניאק בתוכנית "יום חדש" 19.7.09

הנושא: פשרה

ההקשר: המאבק בין חרדים למדינה בירושלים

המילה פשרה באה מהמילה: פשר = הסבר.

מתי נדרשת פשרה, כאשר אנשים שונים נותנים הסבר (פרשנות) שונה לאותו הדבר.

פשרה מושגת כאשר שני הצדדים נותנים אותו הסבר לדבר מסוים.

צריך להבחין בין פשרה בין שני אנשים, לבין פשרה בין שתי דעות. אם צריך לפשר בין אנשים, משמע יש צורך לשפר את היחסים בין האנשים. אם צריך לפשר בין שתי דעות, משמע יש צורך למצוא דעה שתהיה מקובלת על שני הצדדים. בשני המקרים יש צורך להגיע ל"שפה משותפת".

פשרה מושגת כאשר מה שאני רואה, זה מה שאתה רואה. והיא בלתי אפשרית להשגה כאשר המושג "צדק" מתפרש שונה ע"י שני הצדדים. בכל מקרה, פשרה מושגת כאשר אחד מנהל את השיחה מתוך עולמו של האחר.

חשוב לזהות ערכי בסיס של שני הצדדים, כי כאשר קיים מאבק, קיים קונפליקט ערכי.

5 מפתחות להשגת פשרה:

1. נהלו את השיחה באמצעות שאלות

    במקום: אני דורש… צ"ל: על מה אתה מוכן לוותר?

2. ודאו שאתם מדברים באותה שפה

    כשאתה אומר: עוול, למה אתה מתכוון?

3. אין הטחת האשמות על העבר. הפוקוס על העתיד

    תאר את החיים המשותפים שלנו ב-2012

4. השתמשו בצד שלישי שאינו מעורב רגשית

    מה היה אדם אחר, עושה במצב דומה?

5. אלו ערכים חשובים לאדם הזה (לקהילה הזאת)?

    משפחתיות, צדק, חמלה, תרומה, אהבה

 מאת : אריה מליניאק

תגיות: אריה מליניאק, קואצינג

פינת קואצ'ינג של אריה מליניאק בתוכנית "יום חדש":

הנושא: פוביה מטיסות

כמה דברים לגבי חרדות:

• תמיד מתייחסות לעתיד
• חרדה היא תמיד מפני משהו שעלול לקרות, לא ממשהו וודאי.
• הן אינן אמת
• מה יוצר את חרדת הטיסה הוא הצורך בשליטה, ליתר דיוק מהחשש לאבד שליטה

יש אנשים שהצורך שלהם בשליטה, גדול יותר, והם סובלים אפילו בנסיעה במכונית.

גם במכונית, או שבאופנוע, כאשר נוסעים במהירות, יש תחושת G. אם הם נוהגים בעצמם במכונית, הכל בסדר. אבל כאשר הם יושבים ליד הנהג, הם חוטפים סחרחורת.

הסיבה: הם לא סומכים על הנהג, אין להם שליטה על המכונית.

שליטה מלאה נותנת תחושת וודאות. כדי שנחוש תחושת ודאות, המוח נדרש להצליב נתונים ממקור מידע נוסף: ראייה או שמיעה בטיסה התחושות לפעמים מטעות, ואין מקור אינפורמציה נוסף לאשש את המידע, כי אתה לא רואה לאן המטוס טס.

המוח לא מבחין בין דמיון למציאות. לדוגמא: כשאנחנו נזכרים באירוע מהעבר או מדמיינים משהו שיתרחש בעתיד, אנחנו ממש חווים אותו כאילו התרחש כרגע. בזמן הווה.

כאשר אנחנו מדמיינים תאונת מטוס, אנחנו חווים אותו כרגע.

הפער שבין התחושה של אובדן שליטה – אותו אנחנו חווים, לבין השליטה המוחלטת – שאנחנו רוצים לחוות, יוצר תחושות קשות, עוד לפני שעלינו למטוס.

מטוס, גדול ככל שיהיה, מתנדנד באוויר. גם כי מישהו אחר מטיס אותו, וגם כי לשום טייס  אין שליטה על משבי רוח.

חוסר ההבנה לגבי איך מטוס טס, מגדיל את החרדה, כי המוח רגיל להשלים את המידע, ובמצב של חוסר ידע הדמיון מפליג למחוזות גרועים מאוד.

אגב, גם ההבנה של איך המטוס טס, לא מפחיתה תמיד את רמת החרדה.

אתה נדרש לסמוך על המטוס והטייס, ודי ב"כיס אוויר" קטן, כדי להחזיר לך את כל הפחדים.

החרדה מטיסה מתחילה הרבה לפני שאתה עולה למטוס. כאשר אתה מדמיין שאתה טס.

השאלה, איזו מחשבה עוברת בראש שלך, כאשר המטוס רועד?

אם המחשבה היא: הנה המטוס הולך ליפול, התחושות שעולות באותו רגע הן של חרדה.

אם האדם מדמיין התרסקות, המוח מעביר תשדורות חירום לגוף: אובדן שליטה. האיש מזיע, רועד, הדופק עולה.

אנחנו "רגילים" לתאונות דרכים. מדובר בהרוג או שניים,  ובפצועים, שחוזרים לחיים.

בתאונת מטוס ניספים 200 ואין ניצולים. זו דרך בכיוון אחד. קשה לדמיין את עצמך נופל לאוקיינוס וניצל. כשמתרחש אסון תעופה, המוח פועל כמו סורק, ומעלה מיד זכרונות וחששות. ככל שתתנגדו למשהו, הוא רק יתמיד. ככל שנרצה לעמוד על קרקע יציבה, זה רק יגדיל את החרדה שלנו בזמן הטיסה.

5 מפתחות להתמודדות עם חרדה מפני טיסה:

1.  חרדה מתייחסת תמיד לעתיד

     דמיינו את החיים לאחר הנחיתה

2.  חוסר הוודאות – לא מבין איך מטוס מחזיק באוויר

     לימוד עקרונות הטיסה, תגביר תחושת וודאות

3. חוסר שליטה – לא רואים את הטייס

    סיור בתא הטייס יקנה תחושת שליטה

4. המוח עובד כמו סורק. תאונת מטוס מעלה חרדות ישנות.

    הסיחו את הדעת בעזרת מוסיקה

5. המחשבות הן שיוצרות תחושות במוח

    ניתן לעשות שינוי במחשבות, כדי לייצר תחושות שונות

 מאת : אריה מליניאק

תגיות: אריה מליניאק, קואצינג

פינת בוקר: קואצ'ינג  אריה מליניאק בתוכנית "יום חדש"

בעקבות התאבדות דודו טופז – התמודדות עם תחושת כשלון

האם כל הכוכבים והאנשים המפורסמים מתמודדים עם הצלחה באותו אופן?

• לא רק שכל כוכב מגיב שונה, כל אדם מגיב שונה.
• אין שני אנשים שחווים משהו באותו אופן. לכל אדם יש הפילטרים הייחודיים לו, דרכם הוא קולט את המציאות. ראייה, שמיעה, תחושה, טעם וריח.
• המוח שלנו נותן לכל דבר משמעות, ואנשים נותנים לכל דבר משמעות שונה וחווים חוויות שונות.
• העובדה שמפורסמים חשופים לקהל גדול, עלול להקצין התנהגויות, אבל אסור להיגרר להכללות.
• כל הכללה היא מוטעית. גם "כוכבים" "מפורסמים" או "ג'ינג'ים".

מה שמנהל אותנו זה מנגנון התת מודע:

• לא הגיוני שאנשים כמו הירשזון וטופז יעשו שטויות כאלו, בדיוק כמו שלא הגיוני שאנחנו רבים שוב ושוב עם הילדים שלנו, וזה עולה לנו בבריאות.
• ההסבר: מה שמניע אותנו הוא התת מודע: מחשבה עולה בראש, מעלה רגש, שיוצר תגובה ותוצאה שונה לכל אדם באותה סיטואציה:
• דוגמא: כשאנשים חשים מותקפים, כל אחד מגיב שונה -  האחד נעלב, השני הופך תוקפן, השלישי מתעייף
• מה שקובע את התגובה היא מפת העולם שלו, דרכה הוא מסנן את המידע.
• חלק ממפת העולם הן האמונות של האדם

יש אנשים שצריכים לקבל חיזוקים, ומצבם הנפשי תלוי בתגובות שהם מקבלים מהסביבה.

אדם שמאמין ש: "אם אני לא שם, אני לא קיים", לא קיים = לא חי. מת.

המלחמה שלו להופיע בטלוויזיה, היא מלחמת קיום. הישרדות תרתי משמע.

כאשר האינסטינקטים ההישרדותיים פועלים, אתה עובד בעצם על אוטומט.

כאשר אדם חש מותקף, התת מודע שולח אותות חירום: המוח לא מבזבז אנרגיה על מחשבות מיותרות (על ערכים, מוסר, צדק וכו'). הדופק מואץ כי צריך הרבה דם. השרירים מתכווצים, האישונים מצטמצמים, הנשימה כבדה, זיעה וכו'. חייל (או שחקן כדורגל) יכול להמשיך להילחם גם כשהוא פצוע, כי המוח ממוקד כולו החוצה. באויב. 

טופז והירשזון עשו פעולות שהסגירו אותם, כי פעלו כנראה בקונפליקט ערכי פנימי

• כשהירשזון מונה לשר אוצר ושם את עצמו במוקד הזרקורים והגדיל את הסיכויים שייתפס.
• טופז שכר חוקרים לברר את הכתובות של צביקה, אברי וארז, ונתן לעוזרת לכתוב מכתבים.

אחרי תקופת התהילה עוברת, מה צריך אדם מפורסם לעשות כדי לא להגיע למצבי קיצון?

מצב קיצון לא קיים במציאות אלא בראש שלנו. ככל שאתה מאומן, אתה פחות מושפע "ממצבי קיצון". אתה ממוקד בעתיד, יוזם ולא מגיב. יש מפתחות ליצירת מציאות חדשה שוב ושוב.

האם העובדה שמדובר באנשים שמאוד מזוהים ברחוב ובקרב האנשים משפיעה על הקושי להתמודד עם הכישלון? (עוברי אורח ששואלים לאן נעלמת… וכיוצא בזה)

אימון אישי לא נועד לפתור בעיות, אלא כלי לעלות לרמה הבאה, כולל כאשר אתה מצליח.

איך תנהלו את עצמכם, ולא תנוהלו ע"י הסביבה:

• אמנו את ההוויה – State Of Mind שלכם
• התוצאות אינן חזות הכל. הקשיבו גם לתחושות.
• בדקו מה באמת מניע אתכם (ערכים, אמונות)
• תכננו את העתיד
• אספו הוכחות ליכולות ולחוזקות שלכם

תגיות: אריה מליניאק, קואצינג